אברהם העברי
Active member
מצורף מכתב תקיף שלו לבנו שנכתב בכתב ידו והתפרסם היום לע"נ הטהורה.
מקור המכתב ורקע למכתב ניתן ומומלץ לראות כאן
קבצים מצורפים
נערך לאחרונה:
נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.
מצורף מכתב תקיף שלו לבנו שנכתב בכתב ידו והתפרסם היום לע"נ הטהורה.
לא הבנתי. שם כולם נהרגו מיד במלחמה עם פלשתים.ב. ישבתי לידו בסדר שני, ופעם גלגלתי את השיח בלימוד לענייני ההשקפה על הציונות וכו'. ואמר לי: אתה יודע כמה שנים חלפו מאז הנס הענק של "יציאת בני אפרים ממצרים" עד שהתברר שהכל היה מפח נפש?
וזה מראה לך שהקמת המדינה אינה אתחלתא דגאולה.לא הבנתי. שם כולם נהרגו מיד במלחמה עם פלשתים.
לא הבנתי. שם כולם נהרגו מיד במלחמה עם פלשתים.
הוא מתכוון שטענת הגרב''ש כנגד זה שהמדינה הצליחה מאוד כנגד כל התחזיותוזה מראה לך שהקמת המדינה אינה אתחלתא דגאולה.
בפרספקטיבה היסטורית של אלפי שנים ( וודאי פרספקטיבה של נצח) אין הבדל גדול בין שנה ל-100 שנהועל כך תמה הרב התלמיד ששם הם נהרגו מייד ואין שום ראיה משם
מדהים ומרתק!מידידי הרב גנוט היו"ו
אכתוב הרהורים ראשוניים, ללא שום סדר ושיטה, רק ממה שעולה בראשי כעת בצורה לא מסודרת, ועוד חזון למועד בל"נ. ועמכם הסליחה. ויהיו הדברים לע"נ מורי ורבי הכ"מ זצ"ל.
מי ימלל את גודל בקיאותו העצומה בכל מכמני תורה ושערי חכמה. כל רז לא אניס ליה.
פעם שאלתיו משהו שהרש"ש אומר כך וכך. ענה לי מיד: אין כזה רש"ש. יש רעיון כזה בתשב"ץ ובקרן אורה. (או להיפך...)
כשבחורים היו מבקשים ממנו שיבחן אותם בכתב על מסכת שלמה, היה מבקש דף ועט ואת המסכת. היה פותח את המסכת בדף הראשון, מעלעל אולי פעם- פעמיים, ומתחיל לכתוב שאלות בע"פ על כל המסכת. יש לי מבחנים כאלה שלו בקלסריי.
כשהיה מוסר שיעור בליל שבת על פרשת שבוע בדירתו בישיבה, יחד עם 'עונג שבת', הייתי מגיע בקביעות גם כשמסר לשיעור מסוים, למרות שהייתי מבוגר יותר, וכמה וכמה פעמים הייתי מבקש, בו במקום, שהרב ימסור שיעור על זה ועל זה, נושאים אחרים, מעניינים, כמו קו התאריך, קידוש החודש, או נושאים למדניים שונים. אז היה מנענע בראשו ומבקש ש"תשירו משהו". ואז היה חושב מה למסור ומדבר מיד לאחר השיר שעה-שעתיים ברציפות, מבלי להכין, עם כל מראי המקומות, שיעור מסודר ורהוט. לפעמים היה מבקש ש'תשירו עוד שיר', וכשהשיר השני הסתיים- השיעור כבר התחיל בשצף קצף...
היה יושב בשיעור היומי ללא דפים וכדומה, ומוסר שיעור ברציפות ללא ספרים. מידי פעם ביקש ספרים באמצע השיעור וכמובן שהיה מצטט הרבה בע"פ ועבר נושאים כיד ה' הטובה עליו. ידע הכל. ממש.
זכיתי ללמוד עימו בחברותא בצהרים, בכל צהרים בשעה שתים וחצי בערך, עד ארבע. היה מכין אז את ה'דף היומי' שמסר באותה תקופה בבית וגן. כידוע בקושי ישן, ובצהרים היינו דופקים על דלת חדרו בקולות וברקים כדי שיתעורר (אחיינו פסח קיבלביץ היה אחראי לזה להעירו בד"כ) והיה קם מיד. ראינו שהוא עייף מאד מאד, כמעט סמרטוט מעייפות, ובכל זאת ישר התגבר כאריה ללמוד וללמוד במרץ רב. שתה כמדומני אז קפה שחור כדי להתעורר.
כשפתח את 'אמרי צבי', הצטרפתי לקיץ הראשון ע"פ רצונו ואז היה נמצא שם בהיכל הישיבה שעות מרובות גם בצהרים ולומד בבית מדרש ריק. כתבתי והדפסתי אז את שיעוריו והוא רשם עליהם הגהות ותיקונים בכתב ידו. נזכר כעת שבאחד הימים ראיתיו אז בהיכל הישיבה מעיין בספר של הרי"ד סולוביציק. ראה אותי נתפס 'בקלקלתו' ואמר: "נו, תראה שאין כאן במה להסתכל".... (כך בערך. עברו כבר 28 שנה לערך....)
אחד הנקודות שהיו חשובות לרבינו הגרב"ש זצוק"ל שלכן כה שמח בפתיחת ישיבת 'אמרי צבי', היה נושא המודה. מאד מאד כאב בלוריות ולבוש מודרני, אך בקול תורה לא דיבר על זה, אלא רק למקורבים.
תקופה אחרי שהוצאתי בישיבה את ספרי 'משנת תפילין', ראה אותי הולך לשחרית באמשינוב, וכיון שלא הסתפרתי, גדלה לי מעט בלורית גדולה יותר...
הביט בי, הנהן בראשו לברכת שלום והמשיך.
כעבור שעתיים- שלש אמרו שלי שר' ברוך שמואל מחפש אותי. הגעתי, חייך את חיוכו הנודע ואמר, כמעט בפליטת פה אגבית כביכול: 'כתוב ב'משנת תפילין' בשם ר"ח קניבסקי, שירא שמים לא עושה בלורית'...
וזהו.
כמובן שהסתפרתי באותו היום....
לא היה שייך לתפוס אותו בגמרא, ראשונים ואחרונים. על כל שאלה בש"ס ובכל נושא למדני ובקיאותי, היתה לו תשובה מסודרת וברורה. גם שהיה משיב כלאחר יד לכאורה כדרכו, בתשובה כזאת לא ברורה, בעצם תשובתו היתה ברורה למבין, רק שלא תמיד היה לו כח להבהיר בהרחבה מה שכ"כ היה פשוט אצלו וכבר שמע מאות פעמים מהשואלים.
כשלמדו נדרים בקול תורה, וגם באמרי צבי למדו את אותה המסכת, אמר שבכל ה'זמן' שאלו אותו רק 2 שאלות חדשות שלא ידע אותם קודם, ואת שתי השאלות החדשות שאל הגרי"מ דזימטרובסקי, שהיה אז 'משיב' בקול תורה.
אהבתו והשקעתו העצומה לבחורים היתה לשם דבר. התייעצנו איתו כל הזמן. מאות מאות בחורים. היה מתקשר בכמויות לראשי כוללים ומנהלי מוסדות כדי לסייע לבחורים להתקבל לכוללים וילדיהם למוסדות וכדומה. התקשר המון לברר על הצעות של שידוכים, וכמובן ייעץ המון לבחורים בשידוכים ובכל נושא.
היה מעורה מאד בחיינו, וידע בגאונותו הרבה על כאו"א בהבחנה חדה. כתב מכתבי המלצה רבים להמון בחורים לקרנות וכל מיני, וכמובן השקיע רבות במכתבים והסכמות לבחורים. יש לי כמה כאלה.
(נזכר כעת באפיזודה משעשעת. ב'ועד' שלי מצאו עכבר בפנימיה. והניחוהו השובבים אחר כבוד בסטנדר של הרב בקשי דורון זצ"ל בביהכנ"ס הסמוך לישיבה (היתה התבטאות של הרב בקשי אז בנושא גיור או רפורמים, אינני זוכר, ויתד נלחמו בו). ואז חקר ואמר ש'ב' שאל את ג', וג' אמר שאולי זה ד', וד' אמר שזה ה', ואני חושב שזה ו'...',
היינו: כל שמות הבחורים היו לפי סדר א-ב, מאות ב' ואילך, עד ו'... (אני הייתי הג'... וב' וד' הם חברים כאן בפורום... אז סליחה, ד'....)....
היה לומד ספרי אחרונים מכריכה לכריכה. חיבב במיוחד את החקרי לב וידעו על בוריו. שואל ומשיב תשובה אחרי תשובה, וכמובן- אהבתו העצומה לרבי עקיבא איגר. ידע ממש שו"ת רעק"א בע"פ, וקצות ונתיבות כמובן, והיתה תקופה שלמד את כל השערי תורה, (ואז יצא שערי תורה על ב"מ, ועבר על הכל והעיר את הערותיו והגהותיו, בחלקיקי שניות).
בהיותו עורך ומבקר, בעצם סוג של 'נשיא', במכון ירושלים, הייתי שולח לו בקביעות פקסים עם שאלות שיש לי במהלך עריכת ספרי המכון, והיה מחזיר תשובות בפקס בו ביום, עם מראי מקומות לכל שאלה, הערות וישובים.
היו לו מחברות מסודרות, גדולות, בקונטרסים ארוכים, משיעורים שכתב כשהיה ר"מ בטעשיבין, והיה עובר עליהם במרוצת השנים. תלמידו החביב מאד מאד הגאון רבי יהודה היישריק שליט"א, מבחירי הישיבה המבריקים דאז, כתב רבות משיעוריו וחידושיו, ואף כתב כמה חוברות על קידושין, ממש נופת צוף. תענוג צרוף של שיעורים.
כשהוציא קונטרס עם שאלות בכל חלקי התורה ('פלאות עדותיך'), ביקש מאד שישלחו לו תשובות והבטיח להגיב. כיון שכבר עזבתי אז את הישיבה, התקשר אלי אחד ממקורביו בישיבה (לא זוכר כרגע מי) וביקש שאענה תשובות ואשלח להגרב"ש. כתבתי תשובות והוא מיהר לשלוח לי דפים שלמים של הערות ותגובות. חלק הסכים וחלק התווכח, והכל כדי להרבות ריתחא ועמל, כך השיב לכל שואל בכתב, שנים רבות, ויש למאות בוגרים מכתבי תורה שלו.
היתה תקופה ארוכה יחסית שזכיתי לקבל ממנו הרבה בהשקפה וענייני השעה, והיה מזהירני ש'בזאת תיבחן', לא להוציא אף מילה החוצה מכל השיחות. כמובן שאשו הגדולה של מרן הרב שך זצ"ל בערה בקרבו, והשקיע אין ספור שעות, בהתאמצות גדולה, להוציא את כל רצונותיו של רבינו הרב שך לפועל, בהרבה ענינים.
הוקיר מאד מאד את רבינו הגרח"ק זצ"ל, והגרח"ק שלח אליו את כל כרכי דרך אמונה כדי שיעיר הערות. הגרב"ש העיר הערות על כל הכרכים בטיסותיו לארה"ב לבנו ובכל תקופת שהותו בארה"ב (כמדומה שהיה נוסע לשם בניסן), רק שאיבד את כל הכרכים עם ההערות בטיסה חזור....
כשלמדנו אצלו בקיץ שיעור א', לקה בעניו בדלקת, והיה קשה לו מאד ללמוד? הציעו שיביאו לו לשיעורים תאורה מיוחדת, כדי שיקל עליו לקרוא, ואמר שאינו רוצה, כי לפום צערא אגרא, ואם יתאמץ יותר- הקב"ה ירפא אותו מהר יותר.
אין לתאר גודל צרותיו ויסוריו כידוע, ועם הכל לא פסק פומיה מגירסא יום ולילה כידוע, בהתאמצות גדולה.
אין לתאר את גודל אהבתו והתמסרותו לשלוימה זלמן, מאירקה ויענקי בניו (כיום שלושתם תחי"ם מופלגים למאד. רק שכך כינו אותם בחיבה אז בקטנותם....).זכורני שהיינו נוסעים יחד ברכב לשבתות לקרית ספר והיינו שבים במוצ"ש לקול תורה, והם היו יורדים בדרך, היה יוצא ממקומו, מחבקם ומנשקם באהבה גדולה. השקיע בילדיו רבות, ולא רק באלפי התלמידים....
מאד מאד כאב את המחלוקת הגדולה בציבור הליטאי, וניסה רבות להשכין שלום. כבר בתשנ"ז- תשנ"ו בערך חזה בפניי את העתיד לקרות, ברהיטות ובבירור. אמר לי אז: "אני עובד קשה שלא יהיו גדולים משער הגיא ועד שער הגיא".... (היינו מנהיגים לבני ברק ומנהיגים לירושלים). באותם ימים היו לו שיחות חשאיות רבות עם מרן הגר"ש אוירבך ויבלחט"א הגר"י אפרתי, ואכמ"ל.
בכל התקופה הסוערת הזאת אמר שחסר לו לדבר עם הגרש"מ דיסקין זצ"ל. "אני יודע שהוא היה ב'צד השני'- אבל השיח איתו היה תמיד רק חברי וענייני לגופו של ענין, ולא אישי בשופו"א'.
למרות שכאב מאד שהתחלתי לפרסם טור ביתד, (וראה בזה 'בגידה אישית'), דאג תמיד לשלוח דשי"ם מחזקים ואוהבים, ומאד שמח מכל שמועה טובה והגיב בחיבה גדולה כל השנים. וגם שלח מכתבים לשמחות אישיות.
היה קדוש עליון. צדיק נשגב.
בעל רגש גדול, ממש כאב ואם לתלמידים. ממש מסר נפשו בשבילם.
בקמפים שנערכו באב, היינו מנדנדים לו רבות בשאלות בהשקפה ובענייני השעה, במגוון תחומים. ופעם, כשכבר לא היה לי מה לשאול ושאלתי על בטאון ילדים מסוים, אמר לי בחביבות: "יש לך אפשרות לשאול בימים אלו על כל נושא חשוב, ואתה שואל על...?"....
זכורני ששוחחתי איתו אז על הגרשז"א, מדוע לא סייע לרב שך במלחמותיו, והגיב: "הראש ישיבה (הגרשז"א, ראש ישיבת קול תורה- שב"ג) היה איש שלום.... כך היה גם הרעבע שלו, ר' איסר זלמן"....
כשאהוד ברק נבחר, היה הגרב"ש בצער נורא ואיום, והתארח אז אצל תלמידו ר"א גינוער בנו"ש בחיפה, וממש יצא מכליו מצער, מפחד נורא שיגייס בחורי ישיבות.
כשבוועד שלנו היתה תקופה של רפיון, ויצאו לטיולים וכו'. ביקשתי ממנו שימסור שיחה לשיעור. והסכים. זאת היה שיחה שעד היום חרוטה בעצמותי. ממש המריץ לקחת אתגרים. למדו אז מרובה, וביקש שילמדו 'את כל הקצות והנתיבות על גניבה וגזילה'.
היה אומר ש'צריך אינטיליגנציה בתורה. להרחיב אופקים. לא להיות מצומצמים בלימוד ובהיקף'. היה מגיע לכל סיום מסכת של בחור בישיבה שהזמינו, ומאד מאד עודד סיומי מסכתות וכתיבת חידו"ת, והשקיע בזה רבות, במבחנים אישיים לבחורים, בכנסי חיזוק בביתו שערך לארגון בישיבה של מבחן על המסכתות הנלמדות שאירגן הרב שטסמן. חתם אז על תעודות הוקרה לבחורים שנבחנו ודיבר ע"ז הרבה. (רבינו התגורר אז בישיבה, אחר פטירת הרבנית אידלא ע"ה, והיה חי אז ממש כמו בחור. אוכל את האוכל של הישיבה, בצלחות וסכו"ם של הישיבה. ממש כמו בחור).
כשבחור הוציא ספר הלכתי בישיבה, עבר על כל הספר, מחק כמה דברים וביקש- דרש שיעבור ע"ז מו"צ רשמי, כיון שזה ספר הלכתי. אחרי שהספר יצא סיפרו שהוא מונח ליד מיטתו והוא עובר עליו שוב. כשסיים קרא והחמיא בלבביות. הגיע להשתתף במסיבה קטנה שנערכה להוצאת הספר, ודיבר ואמר שבוודאי הכותב התכוין להוציא קונטרס קטן, ואז הקונטרס גדל וגדל, והנה חיבור שלם. וכך צריך להתחיל, כל בחור, לכתוב קצת, ועוד קצת ועוד קצת, והנה הפלא ופלא, נהיה ספר שלם.
אלו רסיסים ראשוניים. אכתוב עוד בל"נ.
- שב"ג