קבוקים ושניצל

[יוסף דהן]

שניצל
תשובה אחרונה

 

[יוסף דהן]

אכן וכבר כתבתי במקום אחר שכן השיבני להדיא בע"פ מרן הראשל"צ שליט"א, ועוד חזון למועד להאריך בזה אי"ה.

מדברי הרב בקובץ ב''י החדש שכותב הבא לשאול מורים לו שהכל
משמע שהמברך מזונות לו יש ע'מ לסמוך ולא כמו שהבינו פה כמה
וודאי שתשובה בכתב עדיפה מאשר בע'פ
היות ומונח בסוגיא

וגם הכלל ידוע לגבי שמועות

וממילא איפה שיש ספק ודאי שהולכים אחר הכתוב

והלשון שלו בקוב' ב''י שמברך מזונות לא עשה עבירה
בודאי משמע שלא הכוונה שהמברך שהכל יש לו ע''מ לסמוך

 

[יוסף דהן]

יהודה בן דוד - משנת יוסף​

אכן וכבר כתבתי במקום אחר שכן השיבני להדיא בע"פ מרן הראשל"צ שליט"א, ועוד חזון למועד להאריך בזה אי"ה.​

וגם לי.

היות והתשובה ברורה מאד בס' של קובץ ב''י
אין די לומר שכך הרב אמר לי אלא מתי אמר לי
כי לא עבר זמן רב כ''כ מכתיבת התשובה המובאת שהעלתי מקו' ב''י

 

[יוסף דהן]

שאלתי זאת לפני הרבה שנים למרן הראש"ל שליט"א ואמר לי שכתב כן לרווחא דמילתא.

בקוב' ב''י שהעלתי מקודם יש בעמ' השלישי בערך שהרב יצחק גם כתב על קבוקים או עכ''פ הזכיר את המלה הזו

 

[יהודה בן דוד - משנת יוסף]

יהודה בן דוד - משנת יוסף​

אכן וכבר כתבתי במקום אחר שכן השיבני להדיא בע"פ מרן הראשל"צ שליט"א, ועוד חזון למועד להאריך בזה אי"ה.​

היות והתשובה ברורה מאד בס' של קובץ ב''י
אין די לומר שכך הרב אמר לי אלא מתי אמר לי
כי לא עבר זמן רב כ''כ מכתיבת התשובה המובאת שהעלתי מקו' ב''י

הנוסח של המסקנה היא לא שיש לברך, אלא שמנהג העולם כך ויש לו סימוכין. ומ"מ יש גם צד אחר שג"כ יש לו מקום, וכמו שנתבאר בנימוקים שהוא הצד המבואר בראשונים ובב"י.
ולכן אני על משמרתי אעמודה שדעת מרן הראש"ל שליט"א, שעיקר הדין המבואר בסוגיא ובפוסקים הוא שברכת השניצל מזונות, אלא שיש ליישב גם את המברכים שהכל, ע"פ הבנה מסויימת בב"י, וע"פ שמועה בשם החזו"א (שאגב הגרח"ק זצ"ל פקפק בה).

 

[יוסף דהן]

הנוסח של המסקנה היא לא שיש לברך, אלא שמנהג העולם כך ויש לו סימוכין. ומ"מ יש גם צד אחר שג"כ יש לו מקום, וכמו שנתבאר בנימוקים שהוא הצד המבואר בראשונים ובב"י.
ולכן אני על משמרתי אעמודה שדעת מרן הראש"ל שליט"א, שעיקר הדין המבואר בסוגיא ובפוסקים הוא שברכת השניצל מזונות, אלא שיש ליישב גם את המברכים שהכל, ע"פ הבנה מסויימת בב"י, וע"פ שמועה בשם החזו"א (שאגב הגרח"ק זצ"ל פקפק בה).

אבל עדין הוא כותב שהבא לשאול אומרים לו לברך שהכל



ואני לא טוען שתשנה במקום מזונות לשהכל

אלא שהיות וזו שורה תחתונה

כך צריך להורות לציבור

שניצל מברך שהכל ואם מברך מזונות יש לו עמ לסמוך

כן פשוט מדברי מרן המפורשים


א''א לומר על מי שלא עשה טעות שזה לכתחילה!

 

[יוסף דהן]

ועוד
יש לומר בביאור דעת הרשלצ

שיש כלל שלא חולק על אביו

אך כאן זו לא סתירה ממש

ולכן מסקנתו שודאי הלכה כמרן החזו'ע שיש לברך שהכל

אך בגלל שהרב בעצמו כתב פעם מזונות מי שעושה כן לא מפסיד


כמו שכתב כיו'ב בשלחן המערכת ח''ב שהעושה כמו אביו מרן זצל במשנה הראשונה שלו למרות שחזר בו לא הפסיד

אם רוצים מקורות אציין

אגב בתחילת השיעור האחרון הוא דיבר כמה חשוב לברך את הברכה הראויה לכל דבר
למשל שניצל מה זה משנה מזונות או שהכל תשובה ע'פ האבודרהם שגם ברכה שאינה ראויה
יש בזה כאילו מעל.

ע''כ ת''ד

 

[יוסף דהן]

 

[יוסף דהן]

גם אני הקטן מסכים עם כבודו ועם הרב טולדנו והעניין ברור ליודעי דבר, ואכמ"ל

אני מבין מדבריך שאתה חולק ואם יבוא תלמידך לשאול מה לברך על שניצל אתה תורה לו מזונות לא כמו הרשלצ?

אני לא מבין באיזה מקרה חולקים עלי אתה והרב בן דוד

אני צריך לשנות לברך על שניצל מזונות בשעה שאני רואה להדיא שהבא לשאול יש להורות שהכל?

 

[יוסף דהן]

לכן מכל המובן בתשובת הרשלצ

אני הבנתי שמי שעד היום ברך מזונות שימשיך וזה דברי הרשלצ יש לו עמ לסמוך

אך מי שעד היום ברך שהכל ימשיך שהכל

ובעל תשובה או ילד קטן יש ללמדו לברך שהכל

וכן פשוט לרב מיארה ולרב ללוש ולכן אין לומר כמו המובא לעיל
"והעניין ברור ליודעי דבר, ואכמ"ל"

 

[יוסף דהן]

וגם בלוח ברכות של ילקו''י כתב מרן הרב עובדיה לברך שהכל
שהרי כתב הילק''י שזה עבר הגהה ממנו

אני מדבר על הילקוט יוסף ברכות שיצא לפני שנים


ואציין לברכה נאמנה (ואף שכתב לברך מזונות באופן מסוים וציין למכתב הרשלצ אני בדקתי שזה מאלול פ'א והמכתב האחרון עדיף)

שיעץ משהו טוב

וזה מהדורת תשפב


וזכור לי שהביאו כת''י ממרן הרב עובדיה ששניצל שהכל בפורום לא זוכר איפה זה

 

[י.א. ישראל]

הרב ללוש שליט"א בעצמו כותב שמרן הראשל"צ לא ישב לאמת הדברים כדבעי ורק שמע ממנו את הדברים, ויש שחולקים על הבנתו בדעת מרן שליט"א וכדרכה של תורה, ולא אאריך בזה משום חשש לכבוד התורה ח"ו
ולגבי הילקו"י אינו עניין לכאן בכלל כמו שכתב בעצמו בשו"ת הראשון לציון שהמציאות השתנתה מאז והוא חזר בו
ותשאל כל אדם בסביבתך עד כמה חשוב לו הטעם של הפירורי לחם והם קובעים לו אם לאכול בכלל את השניצל...
ובכלל עצם העניין לסמוך על סרטון של מרן זצ"ל לעניין הלכה בצורה וודאית, הרי וודאי מרן לא היה במציאות של ימינו והדברים פשוטים
ושמעתי זאת מפי כמה תלמידי הראשל"צ שליט"א [חוץ ממה שנכתב לעיל ע"י כמה מחברי הפורום]

 

[יוסף דהן]

הרב ללוש בעצמו כותב שהראשל"צ לא ישב לאמת הדברים כדבעי ורק שמע ממנו את הדברים
וכוונתי הייתה ליודעי דבר בדעת מרן הראשל"צ... ואכמ"ל משום כבוד התורה של הת"ח שהזכרת,
ולגבי הילקו"י אינו עניין לכאן בכלל כמו שכתב בעצמו בשו"ת הראשון לציון שהמציאות השתנתה מאז והוא חזר בו
ותשאל כל אדם בסביבתך עד כמה חשוב לו הטעם של הפירורי לחם והם קובעים לו אם לאכול בכלל את השניצל...
ובכלל עצם העניין לסמוך על סרטון של מרן זצ"ל לעניין הלכה בצורה וודאית, הרי וודאי מרן לא היה במציאות של ימינו והדברים פשוטים
ושמעתי זאת מפי כמה תלמידי הראשל"צ שליט"א [חוץ ממה שנכתב לעיל ע"י כמה מחברי הפורום]

הרב ללוש כתב לי לפני שראה את הנוסח של התשובה (התשובה של הרב ללוש שצילמתי היא מתאריך כד סיון וממילא עוד לפני שכתב לי שהרשלצ הסכים עמו רק שלא ישב על זה. נמצא שכבר ישב על זה. כלומר פעם הרב ללוש דיבר והרשלצ הסכים עמו ששהכל ולא היה סגור ובי סיון נסגר שזה לכתחילה שהכל למי ששואל ואז הרב ללוש ענה לי מה שהעלתי וממילא יש למחוק את המלים האלה רק שלא ישב על זה כי כבר ישב על זה)
הזו כי זו היתה שאלה של שנה שעברה
וממילא היום יסבור שדעת הרשלצ שזה ודאי שהכל אך עדין אם ברך על אורז מזונות לא יברך שהכל משום שלא מופקע הברכה הזו

ולכן יש חשש זלזול לכתוב כזה דבר לתלמידים המבינים בדעתו פשוט שזה מזונות

ושורה תחתונה לא ענית על השאלה שאם יבוא אליך טל' מקו ההלכה וישאל כבוד הרב מה לברך על שניצל?
האם תורה לו נגד מכתב מפורש מכבוד הרב

ולגבי סרטונים הביאו כבר כמה עדויות שדיברו עם מרן על שניצל ולכן זה לא רק סרטון

ועכ'פ גם מרן הרשלצ התייחס לסרטון כמו שזכור לי באח' השורות שכתב



ולומר שכל אלו המעידים קיבלו תשובה ממרן לא מדויקת זה לא כ''כ מתישב על הלב

 

[י.א. ישראל]

יש לי מה לענות אבל כבר אמרתי שלא אאריך לפרט כאן משום כבוד התורה
ועל כן אין תועלת בהמשך הדיון בזה

 

[יוסף דהן]

איך שיהיה אם אין מקרא יוצא מדי פשוטו כ''ש במקרה שלנו שמרן רשלצ כתב מפורש (והשמועות שיש לסמוך לברך שהכל ולכתחילה מזונות לא באו עם תאריך כלומר לפני או אחרי תאריך שמופיע במכתב שהעלתי) ולכן
המסקנא שאם שואלים אותכם מה לברך על שניצל תאמרו שהכל
ואם אתם רואים אנשים שמברכים שהכל או מזונות אל תעירו להם כלום
ואם אתם נהגתם עד עתה שהכל או מזונות גם תמשיכו כמו שנהגתם


כי כל ברכה יוצא ידי חובה

 

[יוסף דהן]

יש לי מה לענות אבל כבר אמרתי שלא אאריך לפרט כאן משום כבוד התורה
ועל כן אין תועלת בהמשך הדיון בזה

כבוד התורה זה לחלוק בדרכי נעם לאפוקי לא לחלוק ולהשאיר את הציבור מבולבל
יתכנו שמועות בדעת הרשלצ שליט'א כמו שהיו שמועות בדעת אביו
אז מה הבעיה שאותו אחד ששמע מהרשלצ שהמברך שהכל יש לו עמ לסמוך יאמר מתי בדיוק זה קרה לפני


או אחרי?

הכי קל לומר אכמ''ל
שורה תחתונה מי שאומר לאחרים לברך על שניצל מזונות
אומר לא כמו הרשלצ שליט'א
אא''כ שמע במו אזניו לאחר י' סיון תשפ''ב שכן דעת הרשלצ
ואם לא שמע כיצד יסמוך על שמועה באופן שיש חולקים בדעת הרשלצ תלמידיו כמו שכולם קראו פה ובעוד שרשורים לכן גם אם יש ספק הולכים לפי מה שכתוב.
ומי שרוצה יכול לתקן אותי בשמחה אני מחפש אמת
חסיד ותלמיד של מרן!

 

[יוסף דהן]

לאחר מחשבה
היה צד לומר שבאופן כללי כאשר מסופקים אנו בדיני ברכות לא יודעים מה מרן זצל או שליטא פסקו כי יש שמועות ביניהם אז יש לומר סבל (למשל מישהו כתב לי שלכן הסיק לברך מזונות על טורטיה כי בשם הרשלצ יש שמועות)
אבל כאן א'ין לומר סבל כי שניצל גם במזונות יצא אז לא נחוש לאומרים שסובר שהכל לכתחילה?

אך זה אינו כי כל זמן שהכל רק שמועות ניחא
אך היות ויש כתב יד ברור שמורים לברך שהכל
ויש שמועות אם אמר ליישב את השהכל או את המזונות
ואף אחד לא אומר מתי אמר לו מרן את מה שאמר
לכן יש להעמיד אחזקת הכתב יד שהוא מסיון
ולהורות לשואלים - אמא בת או אשה לברך שהכל

 

[מרפסן איגרי]

שהרב יצחק גם כתב על קבוקים או עכ''פ הזכיר את המלה הזו

לא ברור מה שכתב שם
הרב הזכיר את החזו"ע על קבוקים שמשמע שגם שניצל זה מזונות, ושוב כתב ששניצל הוא שהכל ולא הסביר מה החילוק ביניהם
גם כל הרבנים המקורבים למרן שהעידו שדעתו היתה פשוטה ששניצל הוא שהכל, צ"ע על מה שכתב בעניין הקבוקים ששם כ"כ פשוט לרב שציפוי הקמח שעל הבוטן הוא העיקר וכל שיש בו מחמש מיני דגן וכו'

 

[יוסף דהן]

מהלשון של הרשלצ בילקוי העתיד רואים ב דברים
שהמברך מזונות לא הפסיד ואם כן ודאי שזה לא לכתחילה וודאי לא להורות לאחריםכך
ב. שטוב לפטור אותו מספק ע''י מזונות ושהכל אחרים

 

[יוסף דהן]

הרב אושרי אזולאי <a5401213@gmail.com‏>​	יום ו׳, 10 בספט׳ 2021, 10:34

עמדתי ואתבונן מה מברכים על שניצל במעטה של פירורי לחם
איתא בגמ' (ברכות לו:) חביץ קדרה, וכן דייסא. רב יהודה אמר, 'שהכל נהיה בדברו'. רב כהנא אמר, 'בורא מיני מזונות'. בדייסא גרידא כולי עלמא לא פליגי ד'בורא מיני מזונות'. כי פליגי בדייסא כעין חביץ קדרה, רב יהודה אמר 'שהכל', סבר דובשא עיקר. רב כהנא אמר, 'בורא מיני מזונות', סבר סמידא עיקר. אמר רב יוסף, כוותיה דרב כהנא מסתברא, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו. כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו 'בורא מיני מזונות', ע"כ. והנה מבואר הכא שכל שמערב בתבשיל קמח של אחד מחמשת מיני דגן, יש לו לברך 'בורא מיני מזונות'. וכל זה כאשר מערב לתת טעם, אבל המערב קמח מחמשת מיני דגן לדבק, הוא בטל ומברך על העיקר כמבואר בגמ' (שם לט.). אמר רב אשי, כי הוינן בי רב כהנא אמר לן, תבשילא דסלקא דלא מפשו בה קמחא, 'בורא פרי האדמה'. דלפתא, דמפשו בה קמחא טפי, 'בורא מיני מזונות'. והדר אמר, אידי ואידי 'בורא פרי האדמה', והאי דשדי בה קמחא טפי, לדבוקי בעלמא עבדי לה.
ויש לדון מהו גדר של לטעם. הרשב"א (שם) כתב דהגדר של לתת טעם הוא להכשירו ולהטעימו. גם בתוספות רבי יהודה (ברכות שם) כתב, אלא לדבק המינין כעין שאנו עושים שנותנים קמח כדי לקפות המאכל והירקות ולא ליתן טעם מברך עליה וכו', ע"כ. הרי מבואר שאם אין מטרת הקמח ליתן טעם אינו חשוב עיקר ואם מטרתו ליתן טעם יש לברך בורא מיני מזונות. וכ"כ תוס' רא"ש להקפות התבשיל ולדבקו לא חשיב עיקר, ע"ש. ומשמע אם בא ליתן טעם יש לברך 'בורא מיני מזונות'. גם הנימוקי יוסף כתב דגדר לדבק הוא להקפות המאכל ולהעבותו, ע"ש. הא אם בא ליתן טעם סגי בהכי ויש לברך עליו ברכת 'בורא מיני מזונות.
ואמנם בתוס' רבינו פרץ (שם) מבואר שקמח העשוי לסעוד את הלב חשיב עיקר, ואם לא, בטל, ע"ש. וא"כ פירורי לחם של שניצל שלא באים לסעוד את הלב, הם בטלים. ובמאירי (ברכות שם) מבואר דבעינן שעיקר התבשיל יהיה קרוי על שם אותו מין מחמשת המינין. אבל אם עיקר התבשיל מדברים אחרים ומכניס בו קמח הרבה למתק את הטעם או לעבות התבשיל כדרך שעושים בתבשיל של גריסים אין הקמח עיקר ואין הולכים אחריו, ע"ש. ולדבריו פשיטא שיש לברך על שניצל עם פירורי לחם 'שהכל' משום שבודאי אין קרוי השניצל על שם פירורי הלחם דהוא בגדר למתק הטעם. גם התוס' (לו: ד"ה כל) כתבו אם מטרתו לסעוד את הלב ברכתו 'מזונות' ואם לדבק וכו', ע"ש. ומוכח דהגדר הוא לסעוד את הלב.
והנה הן אמת שיש לפלפל ולומר שכוונת הראשונים הנ"ל בלסעוד את הלב, היינו שבא למטרת אכילה ואין הכוונה שבא לשובע, וא"כ הני פירורי לחם שבאים לאכילה שהרי עושים אותם טעימים ומשובחים, הם העיקר מכיון שאכן מטרתם היא לאכילה ולא להקפות התבשיל וכו', ושני נביאים נתנבאו בסגנון אחד, וליכא פלוגתא בין הני ראשונים. ואמנם נראה שלכאורה יש לדחות דא"כ הוי ליה להני ראשונים לאשמועינן חידוש טפי שסגי שמורגש הטעם ואין צורך בלסעוד את הלב שהרי יש הפרש ברור בין הרגשת טעם לבין גדר של 'לסעוד את הלב'. ומאידך יש לומר שגם להני ראשונים שכתבו שהגדר הוא לדבקו ולהקפותו, אפשר לומר שמכיון שעיקר דעת נותן פירורי הלחם הוא שיהוו מרקם טוב לשניצל ושלא ידבק למחב דא"כ הוי ליה חזה עוף ולא שניצל, נכנס הוא בגדר לדבקו ולהקפותו והוי ליה טפל.
והנה המ"א (סי' קסח ס"ק ל) כתב דאם מפרר מעט לחם דק דק לתוך השכר החם, כדי שיתן בו טעם, מברך 'שהכל' על השכר. וז"ל הרמב"ם וכו', והכא הלחם טפל דעיקר כוונתו לשתות השכר והלחם אין בו ממשות, ע"כ. ולכאורה אין להוכיח מדבריו לא להכא ולא להכא דשמא כוונתו שמכיון שהלחם הוא מעט בתבשיל ואין בו כ"כ ממשות א"כ מוכח דעיקר כוונתו על השכר ואין בלחם שום השבחת השכר ולכן הוא בטל. ושאני פירורי לחם בשניצל שבאים אכן להשביח את העוף ולתת לו מרקם אחר שהרי אדם חפץ בכך ולכן מטעים את הפירורי לחם עם טעמים שונים ותבלינים ולא הוי בגדר אין בו ממשות. ומצד שני יש לומר שכוונת המ"א דמכיון שעיקר כוונתו על השכר, אין במעט לחם טעם לעקור את עיקר מטרתו, וא"כ גם בפירורי לחם שעיקר כוונתו על השניצל, אין במעטה של פירורי הלחם להופכו לעיקר וא"כ הוא בטל.
וז"ל הרמב"ם (פ"ג מהל' ברכות ה"ד - ה) קמח של אחד מחמשת המינין שבשלו בקדרה, בין לבדו בין שעירבו עם דברים אחרים, כגון לביבות וכיוצא בהן, וכן הדגן שחלקו או כתשו ובשלו בקדרה, כגון הריפות וגרש הכרמל וכיוצא בהן וכל זה הוא הנקרא מעשה קדרה, וכן כל תבשיל שערב בו מחמשת המינין בין קמח בין פת, בתחילה מברך עליו בורא מיני מזונות. במה דברים אמורים כשהיה המין הזה חשוב אצלו ולא היה טפלה, אבל אם היה אחד מחמשת המינין שעירב טפלה אינו מברך אלא על העיקר ופוטר את הטפלה, וזה כלל בברכות כל שהוא עיקר ועימו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה בין שהיתה הטפלה מעורבת עם העיקר בין שלא היתה מעורבת, ע"כ. הרי שנתן גדר מעט חדש מהני ראשונים והוא שיהיה חשוב אצלו ולא היה טפלה. והכא יש לספוקי שהרי מחד הפירורי לחם טפלים הם לעוף בחשיבותן מכיון שעיקר מטרתו על העוף ומאידך מין זה חשוב אצלו שהרי סוף סוף רוצה וחפץ בו ומטעימו בכדי שיוכל להנות מהמרקם שלו. ומש"ע סי' רח ס"ב שכתב שגדר לדבק הוא לדבקו ולהקפותו. וראה מה שכתבנו לעיל להסביר הני ראשונים שכתבו גדר זה, קחנו ובואה.
ומצאנו עוד גדר בזה שכתב האור שמח (פ"ג מהל' ברכות ה"ו) דכל שאם ירבה עליו מיני דגן שיהיה רוב, עדיין חזי לאכילה הוי מיעוט חשוב ואינו מתבטל. אבל אם ע"י ריבוייו לא היה טוב לאכילה דהיה פוגם לתערובת

ואחרי כל הנ"ל לדעתי הספק בשניצל הוי כהספק שנסתפקו תוס' (ברכות לו: ד"ה כל) וכן פסק בש"ע (סי' רח ס"ג) בדין שקדים לחולה. וראה מ"ב (שם ס"ק יא). ואיכא לספוקי טובא גם הכא, האם בגדר לדבק או לטעם. ועוד איכא לספוקי האם מהני שיפרידם ויברך על הציפוי 'מזונות' ועל השניצל 'שהכל' דמחד לא הוי תערובת אלא כל אחד קאי בפני עצמו וא"כ שמא יהיה שרי להפרידם. או שמא מכיון שאם נחליט שהקמח הוא עיקר או להיפך הוי ברכה שאינה צריכה. ומד' הבא"ח (פ' פנחס ש"ר אות טו) מוכח דעדיף טפי להפרידם ולברך על כל אחד ואחד, דכל היכא דאיכא לספוקי מה העיקר ואינם בגדר תערובת, יכול להפרידם זה מזה. וזה היסוד שכתב שם לכל מעיין. ועוד יש לומר דהיכא דאיכא ספק ופלוגתא בראשונים, לא הוי ברכה שאינה צריכה וכדמוכח מד' הש"ע (סי' קעח ס"ז), ע"ש ודו"ק. וכן מוכח מדברי הילקוט יוסף (ברכות עמ' תלא) בדין בוטן אמרקאי שהתיר להפרידו ולברך על כל מין ומין. וכ"כ בשם הגרי"ש אלישיב בקובץ בית הלל (כב, עמ' יב). ואף שראיתי לכמה אחרונים שדיברו בזה לכאן ולכאן נראה שאם ינהג כך יצא ידי חובה לכל הדעות דאי לאו הכי יש פנים להכא ולהכא.