ראשית ברמ"א והמג"א אינו מפורש שהתירו ברה"ר, וכידוע יש שהוכיחו שהשלט,ג שהביאו מיירי רק בחצר.
הפמ"ג שהתיר חזר בו בספרו אם לבינה.
על דא קא בכינא, דעסקינן בתורת הגר"ע יוסף זיע"א ומדברים גבוהה גבוהה על "שיטת הפסיקה" כאשר אין להם מושג מה הוא כתב ומה דרך פסיקתו...
הרי הוא הביא את הש"ג והרמ"א והפמ"ג והמשנ"ב כמתירים והסתייע מהם להתיר לגרושה ואלמנה (ואגב, הספר חן וכבוד לא כתב 'מאה קושיות' על הגר"ע וגם אין זו מטרתו, הוא אסף את שיטות הפוסקים המתירים ואת סברותיהם עבור המעיינים, ואם ישנן קושיות על הגר"ע אין זה אלא במקומות בודדים בתוך דברי מי שהתייחס ישירות לדברי הגר"ע כמו הגר"ש משאש, והמחבר בעיקר הביא
ראיות מדברי הגר"ע).
הגר"ע יוסף (למרות שמסתמא נחשף לכל פרסומיו של הרב ליפשיץ, איש העדה החרדית)
לא הלך אחרי הסברות המופרכות שהש"ג "התיר בחצר" (שכמובן אין לזה זכר בדבריו, וגם אין שום צורך בהיתר פאה לפי דעת יחיד האוסר גילוי ראש בחצר כאשר לפי רוב מוחלט של הראשונים מותר גילוי ראש בחצר וכן פשט הגמ'), או שהפמ"ג "חזר בו", וכן על זה הדרך.
החידוש היחיד שנמצא בתשובותיו ביביע אומר היא הראיה מדברי הערוך, שבדיעבד הסתבר שאין כזה ערוך אלא 'מוסף הערוך' שנכתב ע"י ר' בנימין מוספיא, רופא ומלונאי שחי לפני 350 שנה.
אבל הוא הלך בדרך פשוטה, ואסף את דברי האחרונים האוסרים ואת טעמיהם, כשחלק מהם הוא דחה בתוקף (כמו 'מקרי דרדקי' שרצה לאסור משום שנשואה נראית כבתולה, ועוד) אבל את רובם קיבל.
ואדרבה, אם מסתכלים על שיטת פסיקה, רואים שהגר"ע יוסף נזהר בכל מאודו מלהיכנס במו"מ עם המתירים (על הגר"מ פיינשטיין כתב שאין דבריו מחוורים כלל, על הגר"ש משאש כתב בהליכות עולם שנעלמו ממנו דברי האחרונים, על הגר"ע הדאיה כתב שדבריו דברי נביאות, בהתייחס למשפט אחד בתשובתו. ואת שאר האחרונים אפילו לא הזכיר).
ועצם הסברות שהביא לאסור, הרי הוא עצמו דחה אותן במקומות אחרים. על איסור מראית העין כתב הגר"ע שלא מחדשים גזירות בימינו, ואינו שייך כאשר התפשט ההיתר ואפשר לתלות בו. על איסור בחוקותיהם כתב הגר"ע שלא שייך היכן שהתפשט המנהג. על דת יהודית כתב הגר"ע שהיא מתייחסת למנהג העכשווי, ורק עצם כיסוי הראש אינו תלוי במנהג. על הרהור כתב שאין הרהור בשיער בימינו. וכן על זה הדרך.
אם תשאל, מדוע בכל זאת אסר והתעלם מכל מה שכתב במקומות אחרים, התשובה פשוטה - הוא ראה בזה פרצה בחומת הצניעות ולכן ראה לאסור, ולהדגיש מידי פעם נושא זה בדרשותיו, אף באופן חריף. אבל באופן פרטי היתה שיטתו פעמים רבות להתיר כאשר ראה שיש צורך מצד האשה (אבל לא מצד הבעל).