כידוע מרן הראשל"צ אמר בשיעורו בלויין כמה פעמים שרוב ככל הפאות נכריות הם משיער הבא מהודו, והוסיף שבירר את הנושא של השיער הבא מהודו והוא תקרובת ע"ז כפי שכבר פסקו כל גדולי הדור זצ"ל בתשס"ד
ראשית, הראשל"צ הורה כן ע"פ פרסומי השקר והתעמולה שהובאו לפניו, ובשיחות עם ת"ח שהביאו לפניו את החומר האדיר שליקטו בספר "הכצעקתה", אמר שאם יחזרו בהם דייני ב"ב שפסקו לאיסור (בפשקוויל האחרון שפורסם) יחזור בו גם הוא. וכידוע שאין לו נפק"מ בזה כי בלאו הכי אוסר פאה מטעמים אחרים.
שנית, כי מי שאסר בתשס"ד הם לא כל גדולי הדור, אלא הגרי"ש אלישיב שחזר בו מהיתרו בשנת תש"נ, מחמת שהוצגו לפניו נתונים שאינם מדוייקים (וגם הדגיש, שהאיסור הוא ע"פ דברי המעיד, וכן אמר להגאון רבי פייבל כהן שהאיסור הוא מחמת הספק, על הצד שהמעיד דובר אמת, אבל אם יתברר שהמציאות אינה כן, לא השתנה ההיתר מלכתחילה).
ואילו רבים וטובים פסקו להתיר, כגון: הגאון חיד"ו וייס מגדולי דייני , הגר"מ קליין גאב"ד אונגוואר, הגר"י בעלסקי מגדולי פוסקי ארה"ב, הגר"א וייס גאב"ד דרכי הוראה, הגר"י עבאדי, והגרב"צ וואזנר שהביא את דעת אביו, הגר"ש וואזנר, להקל בזה.
בהמשך לשיטתו להקל בזה, כתב הגר"ש וואזנר מכתב ופרסמו יחד עם הגר"נ קרליץ, שם הם מדבר על "פאות נכריות העשויות משיער ממדינת הודו". על פאות אלו (שהגיעו בוודאות ממדינת הודו, ללא ספק) הם כתבו את הנוסח הפושר ביותר, שאינו לשון של איסור: "ישתדלו מאוד להחליפם". כמו כן, במכתב שכתב הגר"ש וואזנר אל הרב שלמה הרבסט, הדגיש: "בכל פסק הלכה, המדובר רק בשערות הבאים מהודו, וברור שבאים משם!" (ועל זה כתב שלא יאה לבנות ישראל לכסות ראשן בזה, משום שהכסף הולך להחזקת ע"ז. ואמנם, רוב הכסף הולך לכיסם של מנהלי המקום, ולפעולות רווחה שהם עושים למראית עין).
וביאר זאת תלמידו וחתן בנו של הגר"ש וואזנר, הגר"מ גלבר שליט"א אב"ד מונקאטש ב"ב (הובא בספר רב רבנן עמ' רי"א): "בעת שאירעה הסערה הגדולה אודות הפאות שהובאו מהודו, כתב רבינו כרוז בעת בענין זה, אך נוסח הכרוז היה מאד תמוה לרבים, כיון שלא היה ברור כ"כ חומר האיסור כפי שכתבו כמה גדולי ישראל. בעת ההיא היתה לי שיחה עם מרן על נושא זה של הפאות, ואמר לי מרן בתוך הדברים: 'אני ישבתי ויגעתי זמן רב לכתוב נוסח כזה שמצד אחד ישתמע שיש להתרחק ולהיזהר מזה, אבל לאידך שלא יהיה כ"כ ברור ומוחלט חומר האיסור, כי היות שהדבר רחוק מאתנו אי אפשר לדעת בקלות את כל פרטי מציאות הדברים, ויש אחריות גדולה שלא לצאת באופן איסור מוחלט נגד דבר שכבר נפוץ אצל רבים - כל זמן שאין הפרטים ידועים בבירור'. ואכן אח"כ נודע שאין הדבר מוחלט לאיסור כפי שרבים חשבו".
ולאחר מכן (כנראה לאחר שקיבל עדות מר' צבי וייסמן) החליט הגר"ש וואזנר שאין בזה חשש תקרובת כלל, וכן מעידים גדולי תלמידיו: הגרש"ז אולמן זצ"ל, הגרמ"ש קליין, הגרי"מ שטרן, והגרש"א שטרן, וכך הם מורים לדינא להקל בזה. וכן העיד הגרי"א דינר מב"ב, וכן העיד הגר"ש רוזנברג ששמע מפיו להקל (הגר"מ שטיין משמו). וככל המבואר בתשובת בנו הגרב"צ.
