אתה מנסה להכפיש בעקיפין את השליח אמיר דרומי בלי שבאמת יש לך טענה מציאותית מוכחת? סתם הוצאת שם רע לפי "הבחנה" מעוותת ומגמתית? ולצערך אפילו גרשון וועסט שיבח בפה מלא את השליחות שאמיר דרומי עשה.
כל בר דעת רואה כמה דייק בדבריו וכמה צדקו דבריו, ומי שקורה את וילאו למצוא הפתח כבר מבין היטב איך צריך להתייחס להבחנה הנ"ל שלך ושל ידידיך ... וד"ל.
הוא רק ניסה להעיר משהו על אופן גביית העדות ע"י דרומי, וכבר התנפלת עליו ועל "ידידיו"... הוצאת שם רע, הבחנה מעוותת ומגמתית... (שזה בערך מה שעשית כאן בפורום עד עכשיו).
ולגופו של ענין, אכן ניכר מתוך ההקלטות והסרטונים של דרומי שהוא שאל שאלות ישירות ולא עמומות, דהיינו
שהניח הנחה מסוימת ושאל אותם האם אמת שכן הוא, וההודיים רק ענו כן על השאלות, כלומר שהם הסכימו עם ההנחה שהניח בשאלתו, וכבר העיד ר' צבי ווייסמאן שההודיים בטבעם יסכימו למה שהם חושבים שהשואל רוצה לשמוע, וצריך חכמה איך לחקור אותם באופן מעורפל כדי להגיע לאמת, כפי שנוכחים בשמיעת ההקלטות איך הוא 'מוליך את התשובה הרצויה' [אמיר השיב שאיננו מסכים שההודים משקרים, אלא שאם אם רואים אדם שנראה זר הם משנים מהאמת ולא נפתחים אליו, ולכן היה לבוש כמותם].
ובאמת אך למותר להתייחס לשיחות של ההודיים ש"הישכם" מצטט, כי הם כבר מומחים לשאול שאלות באופן כזה אשר התשובות יתקבלו כשביעת רצונם, ולדוגמא כאשר ר' אמיר דרומי הלך ושאל כמה מהם "האם אתם נותנים השערות במתנה לאליל?" וענו "כן", הרי האוסרים כבר קובעים לפי"ז ש
"כולם אמרו פה אחד שהם נותנים שערותיהם לאליל", ולא השכילו להבין שזה דרכם של האנשים חסרי דעת הללו לענות "הן" על כמעט כל שאלה...
ולהלן דוגמא אחת, עד כמה מתואם אמיר דרומי עם "הישכם" וגונדא דיליה שהם שלחו אותו פעם שניה בתשע"ח, ולפ"ז גם "המסקנות ההלכתיות" של 'הישכם'.
ר' אמיר דרומי העיד בתשס"ד שהם מייחסים כוחות להונדי שבו מניחים את השער, וכבר נתבררה טעותו הגדולה בזה, והוא דמובא באתר האינטרנט הרשמי של הטעמפל בענין ההונדי כדלהלן:
After having the darshan of the Lord, the devotees deposit their offerings to the Lord in this Hundi. The temple complex was modified many times for creating easy passage to the devotees. But the hundi was never shifted from this place as it is believed that "Sr. Chak. Yan." (the holy instrument which invokes all riches) lies underneath the main hundi.
[תרגום: לאחר ה'דארשאן' לאליל (קבלת פניו), המאמינים מפקידים את האופרינג שלהם לאדון בהונדי הזה. מתחם המקדש תוקן פעמים רבות כדי ליצור מעבר נוח למאמינים. אבל ההונדי מעולם לא הוזז ממקום זה מאחר ומאמינים ש... נח מתחת ההונדי הראשי].
ונמצא שאכן כלפי ההונדי שאצל הטעמפל הם מייחסים כוחות רוחניים, ומעולם לא הזיזו אותו ממקומו מחמת אמונתם שאיזה כח אלילי שוכן שם [ועיין להלן (הערה ע״ג) דעכ"ז הם כותבים שאין נתינת החפצים בהונדי חשובים כקרבן שהאליל מקבל], אבל
אצל ההונדי של השערות לא שייך זה כלל, והוא כלי בית קיבול למען הסדר והנקיון בעלמא, ואף אחד מהמתגלחים לא מהדרים לתת השערות בעצמם אל ההונדי אלא מנקי המקום הם נותנים השערות לשם, וכן בשיחות עם עובדי הטעמפל הם אומרים במפורש שההונדי אינו אלא מקום איכסון בעלמא [ור' אמיר דרומי טעה וחשב שכל 'הונדי' פירושו 'קופסא מקודשת', אבל באמת 'הונדי' אין פירושו בלשונם רק 'קופסא' בעלמא].
אבל בשנת תשע"ח חזר דרומי להודו עוד הפעם בשליחות האוסרים,
ובחזרתו פתאום שינה דרומי את טעמו לגמרי, והוא חוזר ושונה הרבה פעמים שכולם אמרו לו 'שרגע התגלחת הוא הרגע של חלות הקרבן', וברגע שאח"כ שוב אין נפק"מ כלל מה נעשה עם השער. וצ"ע להיכן נעלמה ההונדי המקודשת...
ובהתאם לכך...
"הישכם" הודפס במהדורה ראשונה בחורף תשע"ח (הופץ לציבור במייל), ושם כתב המחבר (עמוד קצ"ו-ז') שההונדי הוא כלי ההגשה לאליל
ושעת חלות ההקרבה היא בנתינה להונדי, ואמנם באותה חוברת עצמה (עמוד כ"א) כתבו שקבלו מייל מהנהלת הטעמפל שרוב האנשים אינם יודעים שצריך להניח השערות בהונדי, אבל הכלל הוא שהשארת השערות באולמות הגילוח נחשבת שניתנו ישירות לאליל ע"כ, הרי לפנינו סתירה של ממש. ואמנם (בעמוד רט"ו) התקשה מאד לתרץ דלפי"ז הרי עיקר ההקרבה נעשית בשעת ההנחה בהונדי ואז ליכא שום שבירה, ואנן קיי"ל דלא סגי בכך דההכנה היתה באופן של שבירה אלא עצם העבודה צ"ל באופן של שבירה.
אבל במהדורה שניה שהודפסה לציבור באלול תשע"ח, שינה המחבר את טעמו לגמרי (היה זה לאחר שליחות דרומי...) ובעמוד כ' כתב
שחלות הקרבן הוא 'ברגע הגזיזה', וענין ההונדי אינו אלא קפידא בעלמא שמקפידין שכל הקרבנות ינתנו לשם, ובעמ' כ"ה הוסיף לבדות מלבו גדר הדברים "דהם מוסיפים כבוד לתקרובת בנתינתה לכלי ההונדי"... (כבר דובר הרבה על דמיונו הפורה של המחבר) ולפ"ז ניסה לומר שאכן עצם הגזיזה היא העבודה שכן אז הוא 'הרגע של הנתינה'.
וכך כתב שם (עמוד ק"ט) להפריך אלו הטוענים שהגזיזה היא רק הכנה לשלב של הנתינה, וז"ל בעמוד כ': כאשר מעיינים בהלכה - הדברים מפליאים, לכאורה היינו חושבים שהתקרובת נמסרת לאליל מעצם היותה בהונדי, ככה כל אחד שמסתכל מהצד היה חושב, אבל ההודים כאמור אומרים אחרת, הטענה שלהם לכאורה נשמעת מוזרה – השיער "ברגע שזה מתנתק מהראש הם כבר נתנו את זה לאליל", ולמה זה כ"כ מפליא, כי כאשר מעיינים בהגדרות ההלכה לתקרובת ע"ז רואים שכך בדיוק זה מתרחש, כאשר שיער מגולח לע"ז הגילוח הוא כעין זביחה, כשבירת מקל וכבצירת ענבים, והוא נאסר באותו רגע של התגלחת, ומכאן והלאה כיון שנעשית בו עבודה, אין יותר שום צורך במסירה נוספת לאליל, עכ"ל.
ממש פלאי פלאים,
ההודים "באופן מוזר ביותר" מכוונים במעשה התגלחת בדיוק למה שנצרך לאסור השערות, והדברים מפליאים - איך זה כ"כ מתאים להלכה, שבדיוק ברגע התגלחת אז רגע ההקרבה, ודי למבין...
