אכן לפני כמה ימים הודפס ספרו החדש של אב"ד ת"א הרב אבישי טהרני שליט"א, שו"ת ווי העמודים חלק ב', ושם נדפסה תשובה זו, והעיר עליו הראש"ל שליט"א בהסכמתו המצ"ב.קראתי את המאמר, ולענ''ד דבריו מאד מחודשים ואין המנהג גם כדבריו כי לפי דבריו יש להתיר גם לאבל לשמוע פיוטים וללכת לקונצרט וכדו'. ואכתוב כאן כמה הערות בקצרה:
א. מש''כ לישב את המנהג שנוהגים לשמוע כל השנה שירים וא''כ רגילים בהם ואין בזה התפעלות וכו'. הנה גם מרן הגר''ע יוסף יצא לישע המנהג ואמר שאינו דומה שומע בטייפ או רדיו, לשומע מפי כלים חיים. אולם כיום שכלים אלו השתכללו ביותר ודאי שאין טעם זה מספיק, והראיה, שאנשים מזמינים לארוע תקליטן שמשמיע שירים דרך המחשב באיכות גבוהה וכולם שמחים ורוקדים, וברור. גם טעמו של הרב טהרני שליט''א, לענ''ד קשה מאד להקל בזה מסברא גרידא רק בגלל שהעולם נוהגים להקל. וכי מי שאכל הרבה פעמים גלידה יותר לא יהנה ממנה?
ובאמת שבעבר סברתי שיש להחמיר בזה ואין להקל רק לחלושי המזג וקשי יום שעלולים ליפול בנפשם. אולם לאחר כמה שנים חשבתי שיש לעולם לסמוך על הראשונים שסוברים שמותר לשורר זמירות ותושבחות גם בכלי שיר, ואע''פ שאין כן דעת מרן מ''מ יש להם על מה שיסמוכו והנח להם לישראל. אולם בזה יש להוציא כל מיני שירים ומנגינות פרועות שאינם נכנסים לגדר זה.
ב. לגבי שמיעת פיוטים בכלי זמר לענ''ד אע''פ שאין שירים אלו מולידים ריקוד מ''מ שמחה והנאה יש בהם והלא התירו לזמר שירות ותשבחות בפה על היין אבל לא בכלי זמר ושירות ותשבחות היינו כשירת הבקשות ופיוטים ואעפ''כ אסור לדעת מרן בשאר ימות השנה ולדידן בימי העומר ואבל.
ואם באנו להתיר יש להתיר לשמוע שירי עצב כמו שירים על השואה או בט' באב ללוות את המקוננים בחלילים או בשאר כלים, כי אין זה שיר אלא קינה, והמנגינה יותר מעוררת לעצב ובכי, משא''כ הפיוטים אף שחלקם לעורר ערגה וצפיה לגאולה או שבח לשי''ת מ''מ הם מעוררים גם שמחה והנאה. אולם פיוטים של הימים הנוראים וסליחות המלווים בכלי שיר יתכן שיש להתיר כי שומעים אותם לא לשם שמחה אלא כדי לעורר את הלבבות לחזור בתשובה והמנגינה עושה את זה ביתר שאת. אך שירי הבקשות ופיוטים נראה שאינם בכלל זה.
כבודו יעיין ביבי״א ח״ה סי׳ יא, שם הרב דן ברדיו שכיוון שכח המדבר הופסק ברגע שהוקלט, ממילא הכח הנשמע הוא לאו מכחו, ומטעם זה התיר לשמוע ד״ת בבית מרחץ. והכא נמי י״ל דכל מה דגזרו חז״ל הוא כשזה בא מכח כלי המוזיקה המקורי. ודו״ק.א. מש''כ לישב את המנהג שנוהגים לשמוע כל השנה שירים וא''כ רגילים בהם ואין בזה התפעלות וכו'. הנה גם מרן הגר''ע יוסף יצא לישע המנהג ואמר שאינו דומה שומע בטייפ או רדיו, לשומע מפי כלים חיים. אולם כיום שכלים אלו השתכללו ביותר ודאי שאין טעם זה מספיק, והראיה, שאנשים מזמינים לארוע תקליטן שמשמיע שירים דרך המחשב באיכות גבוהה וכולם שמחים ורוקדים, וברור
היום השירים המוקלטים הם כלי מוזיקה מקורי כי כך רגילים להשמיע אפילו בחתונות וכמש''כ, ולכן אם באנו לחפש היתר עדיף לנו להתלות יותר בראשונים שהתירו בהדיא.והכא נמי י״ל דכל מה דגזרו חז״ל הוא כשזה בא מכח כלי המוזיקה המקורי. ודו״ק.
לא הבנתי למה כבודו לא מסתפק וצריך ללכת למקומות אחרים, ולולא שכבודו מחפש בכח להגיד לא כמו הרב עובדיה למה צריך להתלות בדעת הרמ״א דאנן לא פסקינן כוותיה, ומה שאמרתי פשוט הוא כביעתא בכותחא.היום השירים המוקלטים הם כלי מוזיקה מקורי כי כך רגילים להשמיע אפילו בחתונות וכמש''כ, ולכן אם באנו לחפש היתר עדיף לנו להתלות יותר בראשונים שהתירו בהדיא.
אין לי שום ענין לחלוק על מרן זיע''א שאני אוהבו אהבת נפש מאז היותי נער. מרן הרב עובדיה זצ''ל היה עטרת ראשנו ומנהיג דורינו עד יומו האחרון. כאשר נפטר ברכתי בשם ומלכות 'דיין האמת' ובכיתי עליו בדמעות כמה ימים, על אף שאיני אדם רגיש במיוחד. אני מחובר מאד לדרכו בדרך הלימוד שהתווה ללכת אחר האמת ולא אחר רב מסויים או מנהג עדה וכדו', אלא אם כן זה עולה בקנה אחד עם ההלכה לפי הבנת הלומד, ולכן גם מרן זצ''ל לא מנע עצמו מלחלוק כסדר על הבן איש חי על אף שמוצאו מעירק. ובדרך זו אני משתדל להלוך.ולולא שכבודו מחפש בכח להגיד לא כמו הרב עובדיה
דרכו של מרן זיע"א הייתה לא לאגור דעתו בפני איש, אבל התייעץ על הדברים שלו עם גדולי הדור. וכמו שסיפר פעמים רבות מרן הראש"ל שליט"א שהיה מתייעץ על כל הדברים שחלק על הבן איש חי עם רבו, גדול הדור ההוא, רבי עזרא עטייה, ומה שלא היה מסכים איתו, היה מוחק, למרות שלא הבין כך. ואח"כ היה מתייעץ עם הגאון רבי בן ציון אבא שאול. וגם מרן הראש"ל שליט"א היה מתייעץ עם אביו הגדול. האם גם אתה נוהג כך?אני מחובר מאד לדרכו בדרך הלימוד שהתווה ללכת אחר האמת ולא אחר רב מסויים או מנהג עדה וכדו', אלא אם כן זה עולה בקנה אחד עם ההלכה לפי הבנת הלומד, ולכן גם מרן זצ''ל לא מנע עצמו מלחלוק כסדר על הבן איש חי על אף שמוצאו מעירק. ובדרך זו אני משתדל להלוך.
ואוסיף עוד קמעא על דברי @מורשת מרן , דמרן בעצמו היה בקי בבלי ירושלי ראשונים אחרונים, ואף שאינני בא לשלול את כבודו בכל מכל כל, כבר שמעתי מספר פעמים מפי הרב דוד שבשביל לפסוק הלכה צריך את הנ״ל (כלומר, בקיאות ב-בבלי ירושלמי וראשונים ואחרונים) ואמר בעצמו שבדור יתום זה מעטים המה, והסברא הפשוטה נותנת זאת ולא צריכה חקירה, כך שלא יצטייר שנכול לבוא לחלוק על דברי גדולי הדור בפסיקתם, אלא״כ כמובן נבוא בדרך של לימוד ולא בדרך של הכרעה ופסיקה (או לחלופין נעמול בתורה ונשאף להשיג למעלתם).אין לי שום ענין לחלוק על מרן זיע''א שאני אוהבו אהבת נפש מאז היותי נער. מרן הרב עובדיה זצ''ל היה עטרת ראשנו ומנהיג דורינו עד יומו האחרון. כאשר נפטר ברכתי בשם ומלכות 'דיין האמת' ובכיתי עליו בדמעות כמה ימים, על אף שאיני אדם רגיש במיוחד. אני מחובר מאד לדרכו בדרך הלימוד שהתווה ללכת אחר האמת ולא אחר רב מסויים או מנהג עדה וכדו', אלא אם כן זה עולה בקנה אחד עם ההלכה לפי הבנת הלומד, ולכן גם מרן זצ''ל לא מנע עצמו מלחלוק כסדר על הבן איש חי על אף שמוצאו מעירק. ובדרך זו אני משתדל להלוך.
כשמרן היה במצרים ועסק בסוגיות חמורות ביותר האם היה לו עם מי להתיעץ על כל דבר ודבר? אלא מאי, כשאפשר להתיעץ ראוי להתיעץ לא רק עם גדולי הדור אלא עם כל ת''ח באשר הוא שיכול להאיר את העיניים. ומה גם שלא תמיד יעזור להתיעץ עם גדול הדור, כי בדרך כלל גדול הדור עסוק מאד ולא תמיד מונח היטב בסוגיא [ולשאול אותו בדרך לרכב זה לא נקרא להתיעץ]. גם ההסכמות היום על ספרי השו''ת אינם הסכמה אלא רק דברי ברכה כי אי אפשר לקבל הסכמה על כל תשובה, אלא סגי שהרב רואה שהכותב הוא ת''ח בעל הוראה ויכול להורות.אבל התייעץ על הדברים שלו עם גדולי הדור.
לא שבקת חיי לכל ביריה. דכמה ת''ח יש לנו בדור שבקיאים בירושלמי חוץ מרבי חיים קנייבסקי, ואם יש עוד, הם לא מפורסמים שנוכל להגיע אליהם. כמו כן לא שמענו אף פעם שכדי לקבל סמיכת היתר הוראה צריך לדעת את כל הבבלי והירושלמי. ומי הוא זה שיכול להיות בקי בכל הראשונים והאחרונים. הלא אפילו מרן זיע''א שכל רז לא אניס ליה היו דברים שנשמטו ממנו.שמעתי מספר פעמים מפי הרב דוד שבשביל לפסוק הלכה צריך את הנ״ל (כלומר, בקיאות ב-בבלי ירושלמי וראשונים ואחרונים) ואמר בעצמו שבדור יתום זה מעטים המה,
כונתי שהרמקול עצמו נקרא כלי שיר וזה בכלל 'משמיעי קול' שכתב השו''ע [סי' תקס ס''ג] וכמש''כ בפסקי תשובות ע''ש.ונחזור לנידוננו, באמת שלא הבינותי איך כבודו דחיתני ועזרני לנפול, והרי כל בר בי רב יודע שהקול הבוקע מהרמקולים לא נעשה בעת השמעתם, ואיך אבוא ואומר שכוחם הוא כמו כח הכלים שהוציאו הצליל.
הן אמת שכך כתוב רבים מפוסקי זמנינוכונתי שהרמקול עצמו נקרא כלי שיר וזה בכלל 'משמיעי קול'
במחילה, הסכמות אינם מעידות מאומה על המחבר, שראוי להורות וכד', אלא "רק" באות כעידוד. ותול"מ.גם ההסכמות היום על ספרי השו''ת אינם הסכמה אלא רק דברי ברכה כי אי אפשר לקבל הסכמה על כל תשובה, אלא סגי שהרב רואה שהכותב הוא ת''ח בעל הוראה ויכול להורות.
אוכל להוסיף, מה שהרב @הלוי לא יכול לכתוב על עצמו. שבא' מספריו הרב דוד מזכיר את הערת הרב @הלוי. דבר נדיר בספריו.בכל אופן גם אני משתדל להתיעץ עם רבנים גדולים כשאפשר. גם התכתבתי עם הרשל''צ בהווה ובעבר [לפני שהתמנה] ולא תמיד היה לו את הזמן להשיב. הבאתי פעם הערה חשובה מאד לרב דוד יוסף שליט''א על ספרו שעמד לצאת לאור, וזכיתי לקבל ממנו טלפון ודברנו קצת בענין, וגם שלחתי לו כמדומני הערות דרך המייל. אמנם בסופו של דבר הוא לא קיבל את דברי, אך מאידך גם אני לא קיבלתי את דחיותיו כי לענ''ד הם היו דחוקים.
אם יורשה לשאול, היכן?אוכל להוסיף, מה שהרב @הלוי לא יכול לכתוב על עצמו. שבא' מספריו הרב דוד מזכיר את הערת הרב @הלוי דבר נדיר בספריו.
נכון. וידוע כן בשם מרן זיע"אבמחילה, הסכמות אינם מעידות מאומה על המחבר, שראוי להורות וכד', אלא "רק" באות כעידוד. ותול"מ.
לגבי "ספיה"ע", איני מבין בכלל מה צריך לכתוב תשובה האם מותר לשמוע שירים שקטים וכד'. הרי אין מקור אחד לאסור זאת. ואפי' מוזיקה שמחה אין מקור לאסור, אלא נוהגים לא לשמוע מחמת שכ' המג"א שאין לעשות ריקודים ומחולות. ואיסור שמיעת שירים קצביים, הוא בבחינת גזירה לגזירה. ודי לנו בזה ומנין להביא איסור לשמיעת שירי שקטים.תשובת הגאון רבי אבישי טהרני שליט"א אב"ד בית הדין הרבני לענייני גרות.
מתוך תשו' כ"י.
לא העיר עליו בזה בכלל, אלא רק על שירים קצביים בער"ש.אכן לפני כמה ימים הודפס ספרו החדש של אב"ד ת"א הרב אבישי טהרני שליט"א, שו"ת ווי העמודים חלק ב', ושם נדפסה תשובה זו, והעיר עליו הראש"ל שליט"א בהסכמתו המצ"ב.
עיין בהסכמת הראש"ל שם. שחלק עליו בעניין באופן כללי.לגבי "ספיה"ע", איני מבין בכלל מה צריך לכתוב תשובה האם מותר לשמוע שירים שקטים וכד'. הרי אין מקור אחד לאסור זאת. ואפי' מוזיקה שמחה אין מקור לאסור, אלא נוהגים לא לשמוע מחמת שכ' המג"א שאין לעשות ריקודים ומחולות. ואיסור שמיעת שירים קצביים, הוא בבחינת גזירה לגזירה. ודי לנו בזה ומנין להביא איסור לשמיעת שירי שקטים.
לא העיר עליו בזה בכלל, אלא רק על שירים קצביים בער"ש.