טלטול פלאפון מהחדר שהוא שעון מעורר כשמפריע לישון

אבל פלאפון הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלו לצורך מקומו, ורק על ידי שינוי מותר. והטעם שפלאפון נחשב למוקצה מחמת חסרון כיס, הוא משום שבעליו מקפידים עליו, ולא נותנים לקטן לשחק בו שהרי עלול לזורקו לרצפה ולקלקלו.
דומני שהיום אין זה כך, ומצוי מאוד שנותנים לקטן להחזיק את הטלפון עם מנגינות כדי להרגיעו וכד' ולא חוששים שיפול וישבר
 
מצאנו גדר מחודש בפוסקים בהיתר 'צורך מקומו', שלא רק אם אדם צריך את המקום בו נמצא המוקצה, יש היתר של צורך מקומו לטלטלו, אלא גם הימצאותו של חפץ מסויים המפריע את שמושי האדם נחשב צורך מקומו, והיינו שגם דבר זה נכנס תחת ההיתר של צורך מקומו.

נידון מאוד מעשי נובע מהחידוש הנ"ל, כי מותר להזיז מאוורר ממקומו מחמת שהרוח שמפזר המאוורר מפריעה.

חידוש זה מצאנו בכמה פוסקים גדולים שבודאי ניתן לסמוך על הוראתם. כך כתב בים יששכר על התוספתא (ביצה כז.) וכן פסק מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה או"ח ח"ה סי' כג) וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שמירת שבת כהלכתה פ"כ ס"י הערה כ"ד).
לכאורה מוכח כן מסימן שיא' ס"ב במשנ"ב ס"ק יג' בשם האחרונים, דמותר לטלטל המת בטלטול מן הצד לצורך כהנים, וחשיב טלטול מן הצד לצורך מקומו ושרי, ואף שאינו צריך את מקום המת ממש אלא שמפריעו להיכנס לבית, וא"כ ה"ה נמי לפלאפון, אם לא שנאמר דשאני היתר טלטול מן הצד לצורך מקומו לכלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו, ודוחק.
 
אע"פ שכבר כתבנו כאן הרבה מקורות, אולי בכל זאת מישהו ירצה משהו תמציתי, אז אני מצרף כאן סיכום:
טלטול טלפון סלולרי

כלי שמלאכתו לאיסור, ורוצה לטלטלו מחמה לצל, מותר לטלטלו על ידי שיתן עליו כיכר לחם, או כלי שמלאכתו להיתר, ואז יטלטלנו לכל מקום שירצה (שו"ע שח,ה. חזו"ע נד). לפיכך מי שיש לו טלפון סלולרי שלא מקפיד עליו (ולכן אין דינו כחסרון כיס) ומצלצל בשבת בבוקר בתור שעון מעורר, ורוצה להוציאו מחדרו כדי שלא להעיר את בני ביתו, רשאי להניח עליו מאכל כלשהו או שאר כלי שמלאכתו להיתר ולהוציאו לאן שירצה (ולכתחילה הנכון שלא להקל ללא שיניח דבר היתר על הפלאפון, אע"פ שלדעת הגרש"ז אויערבך עצם זה שאינו רוצה שהמוקצה יהיה באותו מקום נחשב כטלטול לצורך מקומו, ועיין מש"כ ביבי"א ז,לח,ג ובחזו"ע ג,פא.
ושו"ר בפסקי משה א,קלה שהיקל מעיקר הדין, אולם הגר"א חגיגי בשו"ת מבית ההוראה עמ' 105 שאין להתיר ללא שיניח על הכלי דבר היתר. ע"ש. ושו"ר למרן הראש"ל הג"ר יצחק יוסף שליט"א בשו"ת הראש"ל ח"א סי' כח שכתב בפשיטות לאסור כיון אין זה גדר 'צורך מקומו').
 
חזור
חלק עליון