אבות פרק ב'

שאלת חידוד:
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ...
כל המקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ !
אם יפה ת"ת עם דרך ארץ אז למה מי שמקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול ..דרך ארץ?
מחכה לתשובות...
 
נאמר בפרק ב (משנה ב) כָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.
ראיתי מובא בשם ר' אלעזר אבוחצירא הי"ד, על איזו מלאכה המשנה התכוונה? שאם היתה הכוונה על מלאכה גשמית של עבודת השדה, הרי שהיינו צריכים לראות את כולם עובדים למחייתם, ולא כן הדבר.
אלא הסביר הרב ע"ה, (והדברים עולים בקנה אחד עם פירושו של מרן זיע"א במסכת אבות פרק א משנה ו על וקנה לך חבר) כי הכוונה למלאכת הכתיבה. שרק כאשר האדם יכתוב את חידושי התורה, אז יזכור את מה שלומד. אולם תורה שאין עמה מלאכה, הכוונה שלא כותב את חידושי התורה, סופה בטלה (שישכח את לימודו) וגוררת עוון (של ביטול התורה שלמד, עיין ספר חסידים סימן תקל והגהות ברית עולם למרן החיד"א שם)
והדברים מתאימים גם כן לבחינת תא חזי למרן זיע"א:
 
למה נקראה מסכת זו בשם אבות?
כי אומות העולם בודים את המוסרים וההנהגות מליבם. ואצלינו גם ההנגות והמידות כמו ההלכות הם מרועה אחד בסיני. קיבלנו הכל מאבותינו.
לכן המשנה הראשונה משה קיבל תורה וכו'. ללמדך שגם אלו ניתנו בסיני
 
שאלת חידוד:
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ...
כל המקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ !
אם יפה ת"ת עם דרך ארץ אז למה מי שמקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול ..דרך ארץ?
מחכה לתשובות...
עול תורה זה לא בגדר ת"ת עם דרך ארץ. זה עול ממש של תורה בלי שום דבר אחר. ולכן זה יספיק לשכח עוון. כי לא יהיה לו זמן או כח לעשות עבירות. ממילא למה הוא צריך דרך ארץ? לכן מסירים ממנו את הדרך ארץ.
 
גולגולת

א] אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אָמַר לָהּ, עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן. יש מפרשים[1] לפי שבגולגולת האדם חקוק כל מה שעתיד לבוא עליו בחייו ואחר מותו אם טוב ואם רע ואפשר שזה החכם הכיר באותה הגולגולת שהיה רשום בה סוף מטיפיך יטופון. (פי' ר"א אזולאי אבות פ"ב מ"ו)

ב] גולגולת הראש. ראיתי להחוקר האלה"י מהרר"ח סטנובאר מבורוד בספרו הבהיר דבר חכמה בדף ח' ע"ב כתב וז"ל: אחד מחכמי האומות שבזמנינו הוא הרופא המפורסם גאלל אשר חקר ודרש בלימודיו ללמוד וללמד לידיע ולהודיע אך ורק חכמת גולגולת הראש (הנקרא שעד"ל לעהר"ע), הראה לנו גם כן שכל מעשה ומלאכה מבעלי מלאכות כולם הביא כל אחד בצאתו מרחם אמו כלי בגופו למלאכתו אשר עשה ויעשה כל ימי חלדו, וינסו אותו עשר פעמים בחכמה זו בכל בתי לימוד החכמה (בווין ובברלין ובפאריז) ובכמה נסיונות שהוליכו אליו גברים ובחורים ילדים וזקנים יחדיו לראות ולשמוע ממנו מה משפט הנער ומה יהיה חקו ומעשהו, ויבחן הדבר היטב ומצאו דבריו כולם נכונים ונאמנים. וכתב שחכמינו ז"ל בפרקי אבות נראה שכיוונו לזה בעניין אומרם ז"ל אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים ואמר לה על דאטפת אטפיך וכו' כלומר שעל הגולגולת עצמה ראה צורת הכלי זיין שבה הרג את הנרצח. זה תורף דבריו ז"ל, וע"ש שהאריך בזה, לך נא ראה, ועש"ב. (נועם המדות לר' נתן עמרם ח"ג מערכת ג)

ג] גולגולת הראש. זכורני שהרב טוביא הרופא ז"ל בספרו הבהיר כתב שכן מחטטי קברי דשכבי המה ראו כן תמהו באשר ראו שכן הפרש רב יש בין גולגולת הזכר לגולגולת הנקבה[2], כי גולגולת הזכר כולה עשויה פיצולים פיצולים, אכן הנקבה אין בה שום פיצול כלל ועיקר. והוא ז"ל הביא לשם שני טעמים בזה, האחד כי בהיות שהנקבות עלולים המה אל התלאות בחבלי לידה ובדם נדה וכיוצא, אם באולי שלא היה להם שמירה זו, הנה בנקל היתה נבקעת הגולגולת ההיא, והילכך עשאה כולה מקשה אחת. אי נמי כי להיותו צופה ומביט כביכול שכמעט רוב הנשים המה יביטו אל השקאת המים מהמעיין והנהרות ולשאת עול הראש וכמו שכן מצינו ברבקה ותורד כדה אל השוקת וכו', וכמו כן ברחל וכיוצא, משו"ה עשה להם שמירה מעליא כזו לשיהיו שמורים וכאור בת עין. זה תורף דבריו ז"ל עש"ב. ואנן בדידן בספרי הקטן משבצות זהב[3] בקונטריס משפטי נחלת הבת יש לנו דרוש נחמד בזה ואין כאן מקומו, לך נא ראה, ועש"ב. (נועם המדות לר' נתן עמרם ח"ג מערכת ג)

ד] קבלו חז"ל שיש עצם אחד בגלגלת האדם במקום חוט השדרה שלא יתעפש ולא יפסד בשום זמן והוא יהיה נושא התחייה עם שווי הגוף בהרכבתו ומזגו וחלקיו. (נחלת אבות לאברבנאל אבות סוף פ"ד)

[1] הוא רבי יצחק אבוהב ז"ל בספרו מגן אלקים, וזה לשונו: וכן אמר גולגולת, מפני שבגולגולת חקוק כל מה שעתיד לבא על האדם בחייו ואחר מיתה, וזה החכם הכיר באותה גולגולת שהיה רשום בה "וסוף מטיפיך יטופון". וכן מביא המדרש שמואל בשמו בקצת שינוים וזה לשונו: והריא"ב פירש: אפשר עם מה שאמרו ז"ל שבגולגולת האדם חקוק כל מה שעתיד לבא עליו בחייו ואחר מיתה אם טוב ואם רע, ואפשר שזה החכם הכיר באותה הגולגולת שהיה רשום בה "וסוף מטיפיך יטופון" עכ"ל.

[2] וכן כתב בבן יהוידע (סנהדרין יט: ד"ה זיל אייתי לי): יש היכר מובהק בין אנשים לנשים בראש מצד הגלגולת, כי הנקבה הגלגולת עצם אחד והזכר שנים מורכבים זה בזה.

[3] ופלא ששם (בשו"ת משבצות זהב הנ"ל עמוד סה.) אינו מביאו בשם ר' טוביא הרופא, כי אם בשם ספר שער השמים לאביו של הרלב"ג. ובספר השמים הנ"ל (מאמר התשיעי) כתוב קצת באופן שונה, וזה לשונו: בראש האדם יש בו עצמות רבות נקשרות זו בזו ולא בעצבים, אך שיש בהם פגימות קטנות כמגירה ונכנסות אלו בתוך אלו, ובראש הזכר יש בו עצמות ותפירות רבות ארוכות יותר מראש הנקבה שאין בו כי אם תפירה אחת עגולה בלבד, ולזה הנשים נושאים המשאוי על ראשיהן והאנשים על כתפיהן לפי שראש האשה חזק יותר מהאיש, ועוד מפני שהאדם יש בו עשן מרובה מן הנקבה לרב חומו יצטרך לתפירות רבות שיצא העשן מהם. גם עצם הראש הוא מנוקב נקבים דקים מאד כדי שיצא העשן מהם. ועוד סבה אחרת נצרך ראש האשה חזק, כי מוחה לח מאד מן הזכר וצריך לשמירה רבה מחום ומקור כי יתחמם ויתקרר מהר.​
 
שאלת חידוד:
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ...
לשון רבינו יונה ז"ל
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'. ר"ל דרך ארץ מלאכה. כי לשון דרך ארץ פעמים שהוא כמשמעו ופעמים שהוא אמור למלאכה הכל לפי הענין.
כל המקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ
לשון רבינו יונה ז"ל
ועול דרך ארץ. לא יצטרך לעשות מלאכה הרבה לצורך פרנסתו ובמעט יספיק לו לכדי חיותו. כי מלאכת הצדיק מתברכת ונפשו שמחה בחלקו.
 
עול תורה זה לא בגדר ת"ת עם דרך ארץ. זה עול ממש של תורה בלי שום דבר אחר. ולכן זה יספיק לשכח עוון. כי לא יהיה לו זמן או כח לעשות עבירות. ממילא למה הוא צריך דרך ארץ? לכן מסירים ממנו את הדרך ארץ.

יפה מאוד רק ליתר ביאור הוספתי לך משל..
מאמר

תורה ודרך ארץ

רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. (אבות ב, ב)

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עוֹל מַלְכוּת וְעוֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עוֹל תּוֹרָה נוֹתְנִין עָלָיו עוֹל מַלְכוּת וְעוֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

(אבות ג, ו)

לכאורה אם יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, למה כאשר אדם מקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, הרי התנא אמר שיגיעת שניהם משכחת עון?

וכדי לתרץ זאת נקדים משל שקראתי, אדם טייל בנמל וראה דבר משונה, ראה שיש אוניות שבאות עם סחורה פורקות אותה וטוענים אותה שוב בסחורה אחרת, ויש אוניות שבאו עם סחורה ולאחר שפרקו העמיסו על חצי אונייה סחורה ואת חצי האונייה הריקה מילאו באבנים, ויש אוניות שלאחר שפרקו את הסחורה מילאו את כולה באבנים, ואותו אדם עומד ומשתאה מדוע צריכים להעמיס אבנים על האונייה וכי חסר אבנים בארץ שממנה באה האונייה? לאחר בירור קצר התברר לו שכיון שבים ים רוחות חזקות וגלים עזים שיכולים להפוך אוניות ריקות וקלות משקל לכן כאשר אונייה מפליגה בים חייבים שהיא תהיה עמוסה במשקל כדי שהרוחות הנושבות לא יטלטלו אותה ויפילו אותה לים, ולכן אם האונייה חוזרת מלאה עם סחורה היא כבר כבידה משקל ואין חשש שרוחות יטלטלו אותה, ואם האונייה חזרה רק עם חצי כמות של סחורה אין ברירה אלא להוסיף עליה את החצי השני באבנים, ואם היא חוזרת ריקה לגמרי מעמיסים את כולה באבנים,

וכך גם האדם בעולם הזה . אם אין עליו עול, יוכל הוא להטלטל עם הרוחות הנושבות למעוד וליפול בעבירות , ולכן חייב שאדם יהיה מלא עם עול, או עול תורה או עול מלכות ועול דרך ארץ , ולכן אם מקבל עליו עול תורה אינו צריך עול מלכות ועול דרך ארץ, כי עול תורה זה מספיק נגד הרוחות, ואם הוא לומד תורה ללא עול תורה (רק חצי עול) אז יפה תלמוד תורה יחד עם דרך ארץ, חצי סחורה וחצי אבנים, ביחד "יגיעת שניהם משכחת עון", ואם פורק ממנו עול תורה לגמרי ולא עושה כלום, לא עול תורה ולא תלמוד תורה, אז ממלאים אותו רק אבנים, עול דרך ארץ,

ולפ"ז יובן מה שאמרו חז"ל אדם לעמל יולד זכה לעמל תורה לא זכה לעמל מלאכה כי בלי עמל של אחד מהם ודאי שיכשל בעון ...
 

יפה מאוד רק ליתר ביאור הוספתי לך משל..
מאמר

תורה ודרך ארץ

רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. (אבות ב, ב)

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עוֹל מַלְכוּת וְעוֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עוֹל תּוֹרָה נוֹתְנִין עָלָיו עוֹל מַלְכוּת וְעוֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

(אבות ג, ו)

לכאורה אם יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, למה כאשר אדם מקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, הרי התנא אמר שיגיעת שניהם משכחת עון?

וכדי לתרץ זאת נקדים משל שקראתי, אדם טייל בנמל וראה דבר משונה, ראה שיש אוניות שבאות עם סחורה פורקות אותה וטוענים אותה שוב בסחורה אחרת, ויש אוניות שבאו עם סחורה ולאחר שפרקו העמיסו על חצי אונייה סחורה ואת חצי האונייה הריקה מילאו באבנים, ויש אוניות שלאחר שפרקו את הסחורה מילאו את כולה באבנים, ואותו אדם עומד ומשתאה מדוע צריכים להעמיס אבנים על האונייה וכי חסר אבנים בארץ שממנה באה האונייה? לאחר בירור קצר התברר לו שכיון שבים ים רוחות חזקות וגלים עזים שיכולים להפוך אוניות ריקות וקלות משקל לכן כאשר אונייה מפליגה בים חייבים שהיא תהיה עמוסה במשקל כדי שהרוחות הנושבות לא יטלטלו אותה ויפילו אותה לים, ולכן אם האונייה חוזרת מלאה עם סחורה היא כבר כבידה משקל ואין חשש שרוחות יטלטלו אותה, ואם האונייה חזרה רק עם חצי כמות של סחורה אין ברירה אלא להוסיף עליה את החצי השני באבנים, ואם היא חוזרת ריקה לגמרי מעמיסים את כולה באבנים,

וכך גם האדם בעולם הזה . אם אין עליו עול, יוכל הוא להטלטל עם הרוחות הנושבות למעוד וליפול בעבירות , ולכן חייב שאדם יהיה מלא עם עול, או עול תורה או עול מלכות ועול דרך ארץ , ולכן אם מקבל עליו עול תורה אינו צריך עול מלכות ועול דרך ארץ, כי עול תורה זה מספיק נגד הרוחות, ואם הוא לומד תורה ללא עול תורה (רק חצי עול) אז יפה תלמוד תורה יחד עם דרך ארץ, חצי סחורה וחצי אבנים, ביחד "יגיעת שניהם משכחת עון", ואם פורק ממנו עול תורה לגמרי ולא עושה כלום, לא עול תורה ולא תלמוד תורה, אז ממלאים אותו רק אבנים, עול דרך ארץ,

ולפ"ז יובן מה שאמרו חז"ל אדם לעמל יולד זכה לעמל תורה לא זכה לעמל מלאכה כי בלי עמל של אחד מהם ודאי שיכשל בעון ...
יפה מאוד.
אגב מעניין לעניין באותו עניין.
1714912935080.png

מסבירים שאם יצאנו ממצרים אבל עוד לא קיבלנו את התורה. זה כאב ראש אחד גדול להיות בלי עול.
 
נאמר בפרק ב (משנה ב) כָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.
ראיתי מובא בשם ר' אלעזר אבוחצירא הי"ד, על איזו מלאכה המשנה התכוונה? שאם היתה הכוונה על מלאכה גשמית של עבודת השדה, הרי שהיינו צריכים לראות את כולם עובדים למחייתם, ולא כן הדבר.
אלא הסביר הרב ע"ה, (והדברים עולים בקנה אחד עם פירושו של מרן זיע"א במסכת אבות פרק א משנה ו על וקנה לך חבר) כי הכוונה למלאכת הכתיבה. שרק כאשר האדם יכתוב את חידושי התורה, אז יזכור את מה שלומד. אולם תורה שאין עמה מלאכה, הכוונה שלא כותב את חידושי התורה, סופה בטלה (שישכח את לימודו) וגוררת עוון (של ביטול התורה שלמד, עיין ספר חסידים סימן תקל והגהות ברית עולם למרן החיד"א שם)
והדברים מתאימים גם כן לבחינת תא חזי למרן זיע"א:
כעין זה שמעתי: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו הכוונה שהוא כותב בידו את תלמודו...
וכן "רפו ידיהם מהתורה" שלא כתבו בידיהם את ד"ת שלמדו או שנתחדשו להם
 
במשנה י"א כתוב: "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם".
ובמשנה י"ב כתוב: "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך".
שכן אם ממון חברך יהיה חביב עליך כשלך, ממילא לא תעשה עליו עין הרע, (וגם לא תשנא אותו מחמת ממונו).
[והמשנה השניה היא בעצם כעין פיתרון איך להתמודד עם מה שנכתב במשנה הראשונה]
 
הקשר בין משנה י"ד ומשנה ט"ז הוא פשוט, שכן בשתיהם כתוב: "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך".
(רק שבמשנה י"ד זה שכר על עמל התורה, ובמשנה ט"ז על ידיעת התורה).
ואפשר להוסיף, שבמשנה ט"ו כתוב: "היום קצר והמלאכה מרובה וכו'", ואפשר לומר שבתחילה אמר "דע לפני מי אתה עמל", והיינו שהיה בעמל התורה. אך אם תשאל - והרי "היום קצר והמלאכה מרובה", ואיך אדע את התורה אם אעמול כ"כ?, ע"ז כתב בסוף "אם למדת תורה הרבה" ללמד שמי שבתחילתו עמל בתורה - סופו שיגיע גם לידיעת התורה. (ופוק חזי אצל מרן הראש"ל שליט"א, שאע"פ שיש את עמל התורה, מ"מ יש גם את ידיעת התורה ומוציא ספר אחר ספר...)
 
חזור
חלק עליון