אבות פרק ב'

[אשר בוכריס]

במשנה י"א כתוב: "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם".
ובמשנה י"ב כתוב: "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך".
שכן אם ממון חברך יהיה חביב עליך כשלך, ממילא לא תעשה עליו עין הרע, (וגם לא תשנא אותו מחמת ממונו).
[והמשנה השניה היא בעצם כעין פיתרון איך להתמודד עם מה שנכתב במשנה הראשונה]

יפה!
אתן דוגמה נוספת אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה... משנה אח"כ הוא היה אומר מרבה בשר מרבה רמה..
ואפשר כיון שראה רק גולגולת בלי בשר אמר שאת הבשר אכל הרמה...

 

[אשר בוכריס]

לידיעה כללית מצאתי כמעט בכל פרק ופרק קישור בין משנה למשנה כדאי לכם לנסות לבד זה ממש מתוק!!!
דוגמה נוספת הוי זהירין ברשות... ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו
ואם תשאל מי יעזור לי כשאני צריך עזרה?
ע"ז באה המשנה הבאה ואומרת עשה רצונו כרצונך והוא כבר יסדר לך את העינינים ...

 

[אשר בוכריס]

משנה רבן יוחנן בן זכאי...אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך... משנה אח"כ חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן ...
נראה הקשר שהמשנה הראשונה אומרת לא להחזיק טובה לעצמך אלא תלמד גם לאחרים ומשנה אח"כ אומרת שכך עשה באמת והיו לו חמשה תלמידים

 

[נכד הבא"ח]

משנה ד' אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תיפנה
משנה ה' אין בור ירא חטא ולא ע"ה חסיד
ובר"ב אבל ירא חטא אפשר שיהיה כיוון שבקיא במו"מ
והיינו דכיוון שיש לך מה לעשות ולא ללמוד תורה
ממילא אתה יכול להיות ירא חטא וממילא תהיה זריז בלימוד התורה!!!

 

[אשר בוכריס]

משנה לא כל המרבה בסחורה מחכים...
משנה אח"כ אף הוא ראה גולגולת...
משנה אח"כ הוא היה אומר מרבה בשר מרבה רמה וכו וכו'
נראה הקשר שמי שמרבה במסחר הרי הוא בסכנה שיהרגו אותו בדרכים ...וזה שרמז ראה גולגולת שצפה...
ואח"כ כתב במשנה הבאה מה טוב להרבות ומה לא טוב להרבות...
ומשנה אח"כ לאחר שהרבה תורה באה המשנה ואומרת אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך..

 

[נכד הבא"ח]

משנה ח' אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך
ולאחמ"כ חמשה תלמידים וכו'
בא לומר דאף שהיה לו תלמידים לא רם לבבו דלכך הוא נוצר...

 

[לביא]

רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן.

וצריך להבין אמאי קאמר ״שניהם״, הרי אומר ״יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ״, הוי אומר דווקא תלמוד תורה עם דרך ארץ משכח עוון. ועוד קאמר ״משכחת״ ולא ״מכפר״.
ויבואר על פי מה שנאמר בגמרא על אריכות ימי חייהם של רבא ואביי, שלמרות שהתקללו בקללת עלי רבא חי 40 שנה ואביי חי 60 שנה, משום שרבא עסק בתורה ואילו רבא עסק גם בתורה וגם גמילות חסדים. נמצא שרבא שלא עסק בדרך ארץ כאביי נשכח כחצי מעוון עלי, ואילו אביי נשכח עוון עלי לגמרי. (ע״פ התוס׳ במו״ק כח ע״א שמיתה בגיל 60 היא מיתת כל אדם)

 

[לביא]

וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת.

ולכאורה נתקשיתי, הלא אמרינן בפ״א הוו כעבדים שלא על מנת לקבל פרס.
ורציתי ליישב, שבאופן הרגיל, העובד את ה׳ שלא על מנת לקבל פרס, לעולם לא ייתן עדיפות של מצוה אחת על פני חברתה, כי בוודאי שכל המצוות שקולות באופן שווה לעובד את ה׳ באופן זה. אך אם יעלה בדעתך שיש מצווה שהיא חמורה יותר ואחת שקלה יותר, הוי אומר שאינך עובד את ה׳ שלא על מנת לקבל פרס.

 

[אשר בוכריס]

וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת.

ולכאורה נתקשיתי, הלא אמרינן בפ״א הוו כעבדים שלא על מנת לקבל פרס.

ולי נראה לתרץ: שלא כתוב שלא תקבל שכר אלא כתוב שלא תעשה בשביל שכר , שכר ודאי יש! ולכן אמר תזהר בכל המצוות ...

 

[אשר בוכריס]

אין בור ירא חטא ...
משנה אח"כ: אף הוא ראה גולגולת וכו'
נראה שזה ראיה מה עושה בור שלא ירא חטא... על דאטפ אטפוך...
רק אין יראת אלוקים ...והרגוני...

 

[לביא]

ולי נראה לתרץ: שלא כתוב שלא תקבל שכר אלא כתוב שלא תעשה בשביל שכר , שכר ודאי יש! ולכן אמר תזהר בכל המצוות ...

מחילה אך לענ״ד לא קלעת היטב לקושיתי

בפ״א מ״ב כתוב
אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס
דהיינו, פשוט שיש ״פרס״ גם לעובד את ה׳ שלא על מנת לקבל פרס, אלא שהוא לא עובד בשביל זה
ואילו הכא בפ״ב נאמר
וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת
ולכאורה מהו שמזהיר בין מצוה קלה לכבחמורה, אם אתה עובד שלא על מנת לקבל פרס, אתה לא תדקדק בין המצוות, ועוד מהו שמבטיח ״שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות״ שהרי לא עובד בשביל השכר שלהם, אז מהי מהות ההבטחה הזו עבור מי שלא עובד בשביל הפרס?

 

[אשר בוכריס]

מחילה אך לענ״ד לא קלעת היטב לקושיתי

בפ״א מ״ב כתוב
אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס
דהיינו, פשוט שיש ״פרס״ גם לעובד את ה׳ שלא על מנת לקבל פרס, אלא שהוא לא עובד בשביל זה
ואילו הכא בפ״ב נאמר
וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת
ולכאורה מהו שמזהיר בין מצוה קלה לכבחמורה, אם אתה עובד שלא על מנת לקבל פרס, אתה לא תדקדק בין המצוות, ועוד מהו שמבטיח ״שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות״ שהרי לא עובד בשביל השכר שלהם, אז מהי מהות ההבטחה הזו עבור מי שלא עובד בשביל הפרס?

ישנו משל שמלך התארח אצל אדם וכשרצה ללכת שאל אותו המלך כמה לשלם? נקב לו האיש את הסכום, ומיד קיבל מיד המלך את כל הסכום שנקב.
לעומתו היה אחד שג"כ המלך התארח אצלו וכשהמלך שאל כמה לשלם אמר אמר לו: אני לא עשיתי את זה בשביל כסף אלא בגלל שאני אוהב את המלך... מיד נתן לו המלך פי כמה ממה שהיה צריך לקבל...
וכן התנא אומר העצה הכי טובה שלא תעשה בשביל שכר ואז השכר יהיה לך פי כמה ממה שמגיע לך ...
ולכן ככל שמגיע לך יותר הרבה כך הפי כמה יהיה יותר הרבה...
ולכן אמר הוי זהיר בכולן כי אין אתה יודע שכרן...

 

[לביא]

ישנו משל שמלך התארח אצל אדם וכשרצה ללכת שאל אותו המלך כמה לשלם? נקב לו האיש את הסכום, ומיד קיבל מיד המלך את כל הסכום שנקב.
לעומתו היה אחד שג"כ המלך התארח אצלו וכשהמלך שאל כמה לשלם אמר אמר לו: אני לא עשיתי את זה בשביל כסף אלא בגלל שאני אוהב את המלך... מיד נתן לו המלך פי כמה ממה שהיה צריך לקבל...
וכן התנא אומר העצה הכי טובה שלא תעשה בשביל שכר ואז השכר יהיה לך פי כמה ממה שמגיע לך ...
ולכן ככל שמגיע לך יותר הרבה כך הפי כמה יהיה יותר הרבה...
ולכן אמר הוי זהיר בכולן כי אין אתה יודע שכרן...

אתה לא סותר את הקושיא בכדהוא זה. ואם כבר אתה מחזק אותה יותר.
העובד על מנת שלא לקבל פרס, לא עובד כי הוא יודע שבעקבות כך השכר יהיה יותר גדול. אלא השכר יותר גדול בגלל שהוא לא חושב על השכר בזמן שהוא עובד. ולכן באותה מידה אין להזהיר אותו על מצוות קלות כחמורות. ועוד להבטיח לו ״שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות״.

 

[לביא]

ועוד להבטיח לו ״שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות״.

אם כבר תוך כדי כתיבה עלה לי, שהגדר ״ידיעה״ שכתוב כאן, הוא לומר שלא תחשוב שיש מצוה קלה ויש מצוה חמורה מלכתחילה.
וכאמור, אין זה שייך למי שלא מחשב את שכר המצוות מלכתחילה. והדברים ברורים.

 

[אשר בוכריס]

אתה לא סותר את הקושיא בכדהוא זה. ואם כבר אתה מחזק אותה יותר.
העובד על מנת שלא לקבל פרס, לא עובד כי הוא יודע שבעקבות כך השכר יהיה יותר גדול. אלא השכר יותר גדול בגלל שהוא לא חושב על השכר בזמן שהוא עובד. ולכן באותה מידה אין להזהיר אותו על מצוות קלות כחמורות. ועוד להבטיח לו ״שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות״.

גברא הגברא קא רמית ... זה אנטיגונוס איש סוכו ... וזה רבי אומר...
וכן יש משנה בסוף פרק ב' ר"ט אומר והשכר הרבה...אם למדת תורה הרבה נותין לך שכר הרבה!?

 

[פלוני א]

שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל. ששיניו עקומות. (רש"י אבות פ"ב מ"י)

אומר הברטרונרא על המשנה זו "נשיכת שועל - רפואתו קשה, לפי ששיניו דקות עקומות ועקושות וצריך הרופא לחתוך הבשר באזמל ולהרחיב הנשיכה"

ואולי אפשר לומר על דרך משל שדבר זה רמז כללי לתוכחה של תלמיד חכם, שתוכחתו נוגעת בנקודות שורשיות ועמוקות שהמוכח חייב לחטט היטב ולפשפש במעשיו ולהרחיב סביב הנושא עליו הוא הוכח ורק על ידי כך יוכל לרפא את עצמו, כלומר לחזור בתשובה שלמה.

 

[לביא]

גברא הגברא קא רמית ... זה אנטיגונוס איש סוכו ... וזה רבי אומר...
וכן יש משנה בסוף פרק ב' ר"ט אומר והשכר הרבה...אם למדת תורה הרבה נותין לך שכר הרבה!?

אני מסכים איתך שגברא הגברא קא רמית וכו׳.
אך היה לי תירוץ יפה וחשבתי לשתף. אתה לא חייב לאהוב את החידוש בהכרח כמו שלא הייתי חייב להקשות ולחדש.
(ודרך אגב, גברא הגבא קא רמית מקשים כשאין יישוב)

 

[אשר בוכריס]

אני מסכים איתך שגברא הגברא קא רמית וכו׳.
אך היה לי תירוץ יפה וחשבתי לשתף. אתה לא חייב לאהוב את החידוש בהכרח כמו שלא הייתי חייב להקשות ולחדש.
(ודרך אגב, גברא הגבא קא רמית מקשים כשאין יישוב)

את התירוץ שלך ראיתי רק אחרי ששלחתי את שלי...

 

[אשר בוכריס]

תזכורת מחר נגמר זמן פרק ב' באבות
עדיין אפשר לשלוח חידושים וכן לבחור מי הזוכה ע"י לייק

 

[בנימין לוריא]

וכן לבחור מי הזוכה ע"י לייק

באמת כדאי להדגיש את זה.
אני רואה שהיו כמה וכמה חברים שכתבו דברים יפים מאוד, אבל המתשמשים פחות שמו לב שהחלק בתחרות של מי שלא כותב זה 'לדרג' ולסמן איזה חידושים הוא אהב ע"י נתינת לייק.