מצורף מתוך בהלכה ובאגדה:
קמח המיועד למצות
ועתה בא נבוא לעצם תעשיית העוגיות לפסח: ראשית, המרכיב העיקרי הוא הקמח, שמיוצר במפעל "אֵם החיטה" בירושלים, מפעל המיוחד לפסח, שבו טוחנים חיטים שאינן לתותות במים, וכמעט כל המאפיות של המצות לפסח בארץ, קונים ממנו את הקמח. הקמח מגיע בשקים ענקיים סגורים היטב היטב, ומוריקים אותו למיכל ענק מֵימַדִּים, המחובר בקיר המפעל מבחוץ, ומשם הוא עובר דרך צינורות אל תוך המפעל, ומשם למערבל - המיקסר, והלאה. באופן שאין מגע יד אדם כלל בכל התהליך עד לגמר המוצר לגמרי - עד הכנסת העוגיות בשקיות למכירה.
כניסה למיכל הענק
לאחר מכן, הכניס אותי המשגיח פנימה, בין המיכל הענק של הקמח לקיר, והראה לי פתח בצידו של המיכל, בגודל כ-60 ס"מ על 60 ס"מ, סגור במנעול, שמפתח זה, בכל שנה ושנה, משחיל את עצמו, הגאון הרב אברהם יוסף שליט"א, רבה של חולון, ונכנס בכבודו ובעצמו אל תוך המיכל הענק לפני תחילת הייצור, לאחר שהמיכל עבר תהליך ניקוי יסודי בלחץ אויר חזק עד מאוד מכל שיירי קמח שהוא, ובודק את המיכל הענק, שאין שם שיירי קמח שהוא.
רק לאחר שני קוי יצור
והנה הגם שניקו והכשירו את כל המפעל כדת וכהלכה, ובקפדנות מרובה, והוא כשר לפסח למהדרין מן המהדרין, מפעילים שני קווי ייצור מתחילתם ועד סופם על פס "חמץ", ואף שבאמת העוגיות כשרות לפסח למהדרין, משווקים אותן כאילו הן "חמץ", כדי שאפילו אם חלילה היה משהו מן המשהו של חמץ שאולי נשאר באיזה מכשיר שהוא, הרי שיבלע בבצק החדש הכשר ויעלם. ולאחר שני קווי יצור אלו, מתחילים לייצר את עוגיות הנמכרות בכשרות לפסח.
היין
עתה נעבור לתהליך היצור של היין שמערבים בקמח. היין הוא לבן, יבש ומבושל. הוא מוזמן מתחילת הבציר מ"יקבי ירושלים", בכמות מסוימת שהמפעל מזמין מראש, באופן שאי אפשר להזמין אחר כך שום יין נוסף, כי יין זה מכינים אותו מראש לצורך העוגיות של פסח.
את היין מכינים ב"יקבי ירושלים" במיכל ענק מֵימַדִּים. קודם לכן, שוטפים את המיכל והצנרת ביין משאריות היין הקודם, ולאחר מכן מייבשים אותו, ואז הגאון הרב אברהם יוסף נכנס בכבודו ובעצמו אל תוך המיכל, לבדוק שהוא יבש, ואין בו שום יין ולא מים ולא כלום, ורק אחר כך מייצרים את היין לעוגיות אלו. [ואגב, שמעתי מהגאון הרב אברהם יוסף שליט"א, שקרה פעם באחת השנים שהעבירו את היין למיכלים גדולים בשעת גשם, ואף על פי שהכל עבר דרך צינורות, ולא היה חשש שנכנסו אפילו מעט מים, כי הכל סגור, בכל זאת פסל את היין בשביל העוגיות לפסח. ללמדך, עד כמה ההקפדה מרובה עד מאוד!!!]
את היין מעבירים לתוך מיכלי פלסטיק גדולים, וסוגרים אותם עם פְּלוֹמְבָּה מיוחדת, וככה הם מגיעים למפעל סגורים, ואף אחד לא רשאי לפותחם אלא המשגיח.
את היין מרוקנים לתוך מיכל גדול, שממנו עובר היין דרך צינורות. מיכל זה סגור במנעול, שאין מפתח אלא למשגיח, ואך ורק הוא פותח ונותן את היין לתוכו. ממיכל זה, יוצא צינור שעובר בו היין ומשתלב בהמשך יחד עם הקמח. צינור זה הוא צינור מיוחד להעברת היין, ואינו הצינור של כל השנה שמעבירים בו מים, שהוא סגור במשך כל תקופה זו.
הסוכר. הקקאו.
הסוכר מגיע סגור בשק ענק מימדים, ומונח בתוך עוד שק ענק סגור, כדי שחלילה לא יהיה פתח שהוא. ויש גם סוכר שמגיע בשקים בינוניים סגורים היטב. וכן
הקקאו גם כן מגיע בשקים סגורים היטב, ללא שום חשש כלל ועיקר.
הביצים
הביצים שמערבים בבצק, וכן הביצים הנמרחות על העוגיות קודם האפיה להבריקן, אין בהן תערובת מים כלל ועיקר. כי במפעל ליצור הביצים, שוטפים בכל ערב את המכונות והצינורות במים, שלא יסריחו משאריות הביצים. ולצורך הביצים לעוגיות אלו, מקפידים לייצר בבוקר תחילה ביצים חדשות שהן שוטפות את המכונות והצנרת מכל שאריות המים, ורק לאחר מכן מייצרים את הביצים עבור העוגיות לפסח, ומגיעות במיכלים עם חותמת עבור עוגיות לפסח.
המרגרינה
המרגרינה, אינה מרגרינה רגילה שאנו מכירים כל השנה, אלא היא סוג אחר המיוצרת משמן דקלים, ואינה מכילה מים כלל. ולכן עוגיות "פפושדו", מיועדות גם לאוכלי קטניות.
צורות מיוחדות
לאחר תערובת כל הרכיבים: קמח, יין, סוכר, ביצים ומרגרינה, הכל נילוש במערבל ענק. ועובר לרידוד הבצק, ומשם לשבלונה שעושה צורות מיוחדות לעוגיות, שונות משאר העוגיות של כל השנה, כדי שהציבור יבדילו ביניהן.
חומרי התפחה
ומה שמערבים חומרי התפחה, במציאות רואים שהוא לא מתפיח ולא כלום, כי חומר זה אינו פועל אלא בתוך התנור, ותפקידו רק לאוורר את הבצק בעת האפיה שלא יהיה דחוס מדאי, אבל בפועל אינו מתפיח ככל שמרים שמתפיחים את הבצק עצמו, וכמבואר בשו"ת יביע אומר (חלק ט אורח חיים סימן מב אות ה). עי"ש.