הייתי בבית מורנו הרב בשבוע שעבר ואמר לי כך (כמעט בזה"ל): הדבר תלוי אם יש הלכה שהרב כ' למעלה ובמקורות נראה אחרת (כעין ניגוב במגבון לקטן שע"פ המקורות בחזו"ע ח"ד לכאו' הדין שמותר אף לגדול והוא לא התיר שם אלא לקטן, ובאמת שהראל"צ שליט"א בילקו"י הנד"מ כ' בסי' ש"ב להתיר אף לגדול ע"פ המקורות שבחזו"ע שם. הוספת הכותב) אז יש לומר דלאו דווקא אלא אורחיה נקט. אבל אם יש סתירה בדברי הרב לא אומרים כדי ליישב "לאו דווקא". ע"כ.
והוסיף לי את הסיפור שהיה עמו (נראה לי שסיפר זאת כמה פעמים ביזדים) שהיה לו שאלה על דברי הרב (נראה לי הוא אמר בענין הטמנה או בישול אינני זוכר) כשהיה ראש ישיבת חזו"ע וניסו הוא (הראשל"צ) וכל האברכים ליישבו ולא הצליחו, והלך אל הרב ושאלו והרב ע"ה אמר לו שהוא לא בענין ואם הוא טועה שיאמר לו והוא יחזור בו (כמה ענווה). והגר"י השאיר את הדברים בעינן, לאחר כעשר שנים למד שוב את הענין וראה שאין שום שאלה. ואמר זאת למר"ן ע"ה וכו'. ואמר לי הרב הגר"י שליט"א שאנשים לא מכירים את הרב דיו חושבים שזה עוד רב שכ' תשובות, אנשים לא מבינים מי זה הרב שהרב היה גדול הדורות וכו'. ע"כ. והוא הוסיף את הגמ' בע"ז (ה:) אין אדם עומד על דעת רבו עד לאחר מ' שנה. והרחיב עוד בענין ואכמ"ל. וב"ה שזכינו לכוין לדעת גדולים.
ונאמתי לו את כל הקו' בדברי הרב הנ"ל גבי עור העוף וכו' ואמר לי שיש צורך להתיישב בדבר.
גבי שו"ת הראשל"צ הנ"ל באמת שם רואים כמו שהגר"י אמר ששם כ' אחרת ממש"כ הרב ע"ה כיון שמהמקורות רואים אחרת. ודו"ק.
