מחילה מכבודו, אין צורך להאריך בהבאת דברים מפורשים. כל מי שלמד הל' בב"ח יודע דברי הרשב"א הנ"ל.
אני כתבתי חילוק ברור בין נידון הרשב"א לנידו"ד. ואסביר יותר,
בנידון הרשב"א הרוטב של הבשר עצמו הולך דרך נקבי הביצה לתוך הביצה עצמה, ולכן זה טעם א' של בשר בתוך הביצה. אבל כאן שום רוטב או שמנונית לא הלך אל הצד השני. מה תגיד, שהטעם עצמו עבר, ע"ז הגבתי שטעם שאינו דבר ממשי אינו עובר באויר בלי אמצעי. והראיה לזה אם תקח ב' חתיכות אחד של בשר ואחד של נבילה, ותניחם זה בצד זה באופן שאינו נוגעים זה בזה, אבל יש מרחק דק כעובי נייר אפיה ביניהם. באופן זה אין הטעם עובר כיון שלמעשה לא נוגעים זה בזה. וא"כ מה יועיל אם יש נייר אפיה, עדיין אין הטעם עובד דרך נקבי הנייר, שזה רק אויר, הטעם יכול לעבור רק בתוך גוף הנייר עצמה, והוי לכל הפחות נ"ט בר נ"ט (אגב, למעשה אינ יכול לעבור מהנייר להמגש דהוי כלי לכלי בלא רוטב. ודו"ק).
אשמח לתגובה על חילוק שכתבתי.