בקובץ כרם שלמה (שנה יא קו' א' עמ' ל) מובא בשם וכתב הג"ר ישכר בעריש דערשוויץ זצ"ל, וז"ל, וי"ל הכוונה עפ"י מה דאיתא במס' שבת (דף צ"ו ע"ב) ת"ר מקושש זה צלפחד וכו' דברי ר' עקיבא, אמר לו ר' יהודה בן בתירא, עקיבא בין כך ובין כך עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק עיין שם. הרי דאינו נכון לפרסם כי צלפחד מקושש הי'. והנה איתא עוד במס' שבת ת"ר מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עלי' לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף עיין שם. ומטו בי' משמי' דהאריז"ל דאותו חסיד הי' גלגול של צלפחד, ובא לעולם שוב שנית לתקן עון חילול שבת מגלגול הקדום, וזהו שרמזו חכמז"ל בלשונם, ועלת"ה בו צל"ף, שהיתה עי"ז עליי' לנשמתו של צלפחד (אותיות צלף - חד), עכ"ד הק'. ולפי"ז מובן היטב מהו עזותו של אילן הצלף, כי על ידי הצלף נתוודע שצלפחד מקושש הי', ודו"ק.