בס"ד יצא לאור הספר "וימצא דודאים" - פסקי הפשט כנגד הקבלה

[מים עמוקים]

אתה צודק.
בעיקרון קבלת הוראות מרן היינו מכל וכל בלי מנהגים וכו' מה שכתוב בשו"ע עושים (האר"י זה סוגיא אחרת דגם מרן היה מודה בזה).
רבותינו הספרדים הקדמונים לא הסכימו לבטל מנהגים ולכן הם רצו להסתדר עם הכלל של קבלת הוראות מרן הם הקשו מיורה דעה ששם מרן פסק כנגד שתי עמודי הוראה בגלל מנהג והוא סתר את כללו(אמנם המעיין בב"י יראה שיש שם רוב פוסקים ומנהג והם גוברים על שני עמודי הוראה כמבואר בהקדמת הב"י), וכידוע מנהגים זה לא הלכה אחת או שתים אלא מאות הלכות לכן המנהג גרם לקבלת הוראות מרן להיות לא אמתית, ועוד שהרבה דברים אנו נוהגים כהאר"י נגד מרן (הרבה מהפוסקים הגדירו את זה נגד מרן אבל באמת גם מרן ס"ל כחכמי הקבלה נגד הפשט), ולכן נוצר מצב שהשו"ע הוא לא כאורים ותומים ואפשר לזלוג לדברי שאר האחרונים, זה המהלך אבל עדיין המהלך עצמו אינו מיישב הרי קבלנו הוראות מרן? אלא האחרונים הסבירו שהוא מתורת ספק כמו שהסביר האול"צ.

אחה"מ דברים תמוהים דאי נימא דעיקר קבלת מרן היא גמורה וכי מאחר שאחר כך נהגו שלא כדין תשתנה הקבלה באופן כללי ?
וכן מש"כ שהמנהגים הם במאות הלכות הא אין הדיון אלא במנהגים דלא כמרן ושהונהגו אחר קבלת הוראותיו וא"כ כבודו הגזים טובא
ומה שנוהגים בדברים מסויימים כהקבלה להסוברים כן מרן עצמו היה מודה לזה ואין זה נגד מרן וכמו שכתב כבודו
ועוד דעל כרחך אין הדברים תלויים זה בזה דהנה מחד מצאנו להחיד"א דסבר דיש לחוש גם לדעות החולקים אע"ג דמשמע מדבריו דלא אזלינן בתר מנהג דלא כמרן אלא אם כן קדם המנהג למרן ומאידך מצאנו להגר"ש משאש דסבירא ליה דבמחלוקת האחרונים עם מרו אזלינן בתר מרן לגמרי וכן דלא אזלינן כלל בתר הקבלה ומ"מ סבירא ליה דאזלינן בתר מנהג דלא כמרן אף אם נהגו כן אחר מרן
ובעיקר הדבר מסכים אני עם הרב ה"פשוט" (לדבריו) שדעה זו יש בה הרבה מן החידוש וכנראה שעל כן הגר"ע לא הסכים לה כדרכו שנוטה אחר הפשוט יותר מן המחודש

 

[בדרכי האבות]

אחה"מ דברים תמוהים דאי נימא דעיקר קבלת מרן היא גמורה וכי מאחר שאחר כך נהגו שלא כדין תשתנה הקבלה באופן כללי ?
וכן מש"כ שהמנהגים הם במאות הלכות הא אין הדיון אלא במנהגים דלא כמרן ושהונהגו אחר קבלת הוראותיו וא"כ כבודו הגזים טובא
ומה שנוהגים בדברים מסויימים כהקבלה להסוברים כן מרן עצמו היה מודה לזה ואין זה נגד מרן וכמו שכתב כבודו
ועוד דעל כרחך אין הדברים תלויים זה בזה דהנה מחד מצאנו להחיד"א דסבר דיש לחוש גם לדעות החולקים אע"ג דמשמע מדבריו דלא אזלינן בתר מנהג דלא כמרן אלא אם כן קדם המנהג למרן ומאידך מצאנו להגר"ש משאש דסבירא ליה דבמחלוקת האחרונים עם מרו אזלינן בתר מרן לגמרי וכן דלא אזלינן כלל בתר הקבלה ומ"מ סבירא ליה דאזלינן בתר מנהג דלא כמרן אף אם נהגו כן אחר מרן

קודם יש את הדבר הפשוט שקבלנו הוראות מרן.
אחרי זה הגיעו אחרונים כגון השולחן גבוה וניסו ליישב איך הם אוכלים סירחות נגד מרן ולכן הוא יסד את כל היסוד של מנהג קודם מרן, כאילו מרן מודה לו בעצמו.. ושם התחיל הכל.

 

[ממרן עד מרן]

מהרי"ף כתב שאסור להחמיר נגד מרן...
ולמה כאן הרב לא כתב ומה שאנו מצרפים דעת מרן משום שקבלנו הוראות מרן מספק, אם זה ספק למה לשנות עולמות למה לילחם נגד מנהגים שהם נגד מרן....

תביא את לשונו או את המקור

 

[בדרכי האבות]

תביא את לשונו או את המקור

שו"ת מהרי"ף סימן נט' דף נד וז"ל בארץ ישראל וגלילותיה שהיא אתריה דמרן, שלימדם תורה ונהגו לסמוך עליו בדיני התורה, דבריו שנתקבלו עליהם הוקבעו עליהם חובה כאילו דבריו הם הלכה למשה מסיני כאילו אין שם מחלוקת כלל ואפילו רבים חולקים עליו והנוטה מדבריו אפילו מקולא לחומרא כאילו הוא נוטה מדברי תורה מזלזל בכבוד רבותיו.

 

[ע"ה ס"ט]

עיקרי הדברים כמדומני כתב החזו"א באגרותיו, שכל פוסק יש לו את 'המושכל ראשון שלו', ולפ"ז הוא בונה את הפסק, ולכן החזו"א כתב שהוא לא רוצה להתוכח עם אחרים בלימוד כיון שזה לא יעזור [כפי שאכן רואים שאף אחד לא משתכנע אף פעם מויכוחים].

כמדומה שזה אל חזו"א אלא רשב"א באיזו תשובה, כך שמעתי פעם מהגר"א טהרני.

 

[בדרכי האבות]

הבאתי לך- להדיא לעיל דברי הרב חיד"א שבאיסור והיתר חוששים לכתחילה לרמ"א, זה במילים אחרות- קבלת מרן בתורת ספק.

והחקרי לב כתב שמה שכתב החיד"א הוא דוקא בצינעא אבל אין להורות הוראה חומרה נגד מרן שהוא מרא דאתרא וכך דעתו של הגרע"י שאין למורה הוראה לפסוק לשאוליו כדעת החולקים על מרן בין להקל ובין להחמיר.

 

[ממרן עד מרן]

שו"ת מהרי"ף סימן נט' דף נד וז"ל בארץ ישראל וגלילותיה שהיא אתריה דמרן, שלימדם תורה ונהגו לסמוך עליו בדיני התורה, דבריו שנתקבלו עליהם הוקבעו עליהם חובה כאילו דבריו הם הלכה למשה מסיני כאילו אין שם מחלוקת כלל ואפילו רבים חולקים עליו והנוטה מדבריו אפילו מקולא לחומרא כאילו הוא נוטה מדברי תורה מזלזל בכבוד רבותיו.

אני בהלם מוחלט מכבודו.

האם סילפת בכוונה תחילה את לשונו?, או שמא טעות המקלדת.

וז"ל הר"י פראג'י שם- אבל באתרא שיש להם רב מארי דאתרא ולמדם תורה שנהגו לסמוך עליו בדיני התורה וכו' וכו'.

ואתה הוספת ובדית אתריה דמרן.

ושם בכלל הוא מדבר על הרמב"ם ולא על מרן השו"ע

 

[ממרן עד מרן]

והחקרי לב כתב שמה שכתב החיד"א הוא דוקא בצינעא אבל אין להורות הוראה חומרה נגד מרן שהוא מרא דאתרא וכך דעתו של הגרע"י שאין למורה הוראה לפסוק לשאוליו כדעת החולקים על מרן בין להקל ובין להחמיר.

לא הבנתי, אתה ממשיך לגבב בלא הבנה.

החיד"א כותב להדיא בספריו להורות הלכה לרבים באיסור והיתר כהרמ"א, ובעוד רבות מקומות, ואתה כותב "בצינעא".
ספר הלכה ופסקי תשובות זה לא "צינעא", זה הוראה ברורה.

 

[בדרכי האבות]

אני בהלם מוחלט מכבודו.

האם סילפת בכוונה תחילה את לשונו?, או שמא טעות המקלדת.

וז"ל הר"י פראג'י שם- אבל באתרא שיש להם רב מארי דאתרא ולמדם תורה שנהגו לסמוך עליו בדיני התורה וכו' וכו'.

ואתה הוספת ובדית אתריה דמרן.

ושם בכלל הוא מדבר על הרמב"ם ולא על מרן השו"ע

העתקתי מביב"א ח"ט סימן קח אות ג

 

[ממרן עד מרן]

העתקתי מביב"א ח"ט סימן קח אות ג

אז תפתח את המקור ותראה תרתי, גם את הלשון שהוספת שהיא לא כתובה, ותו- שכלל לא מדבר על השו"ע אלא על הרמב"ם

 

[בדרכי האבות]

אז תפתח את המקור ותראה תרתי, גם את הלשון שהוספת שהיא לא כתובה, ותו- שכלל לא מדבר על השו"ע אלא על הרמב"ם

אכן כבודו צודק הוא דבר במקום שיש מרא דאתרא.
עדיין אנחנו דנים על דברי הגרע"י זה לשונו ולשם הוא לקח את דברי המהרי"ף כמו שצטטתי.

 

[בדרכי האבות]

לא הבנתי, אתה ממשיך לגבב בלא הבנה.

החיד"א כותב להדיא בספריו להורות הלכה לרבים באיסור והיתר כהרמ"א, ובעוד רבות מקומות, ואתה כותב "בצינעא".
ספר הלכה ופסקי תשובות זה לא "צינעא", זה הוראה ברורה.

אכן כך היא דעתו של החקרי לב כנגד דעת החיד"א.

 

[ממרן עד מרן]

אכן כבודו צודק הוא דבר במקום שיש מרא דאתרא.
עדיין אנחנו דנים על דברי הגרע"י זה לשונו ולשם הוא לקח את דברי המהרי"ף כמו שצטטתי.

אבל אין לזה מקור א"כ
אם הציטוט לא נכון אז אין מקור לדבריו.

ולכן הוספתי לעיל- שמדברי האחרונים הספרדים כהחיד"א וכו' רואים שסברו שקבלת הוראות מרן הם בגדר ספק אפי' בדבר שהוא לא ספק ספיקא.

ושיטת מרן זיע"א ומרן שליט"א- לשיטתם זה תורת ודאי לבר מספק ספיקא

 

[בדרכי האבות]

אבל אין לזה מקור א"כ
אם הציטוט לא נכון אז אין מקור לדבריו.

ולכן הוספתי לעיל- שמדברי האחרונים הספרדים כהחיד"א וכו' רואים שסברו שקבלת הוראות מרן הם בגדר ספק אפי' בדבר שהוא לא ספק ספיקא.

מסכים איתך

ושיטת מרן זיע"א ומרן שליט"א- לשיטתם זה תורת ודאי לבר מספק ספיקא

מבחנתי זה עדיין צ"ע.

 

[דרופתקי דאורייתא]

ראה למרן זצ"ל ביבי"א ח"ט סימן כז שכתב בשם בנין שלמה או"ח סימן כ שיש חיוב לעלות לפחות פעם בחודש לס"ת

ביבי"א שם אות ז' הביאו בקיצור, אבל הרב @תלמיד מר"ן הביא בדקוק שכן הוא במקור

שו"ת בנין שלמה חלק א סימן כ
הרי איכא חיובא על כל אדם מישראל לעלות לתורה פעם אחת בחודש מיהת כמ"ש בספרי יראים:

ומפליא ששם ביבי"א אות ה' מעתיק דברי הבנין שלמה ותו"ד, ומתעלם שכל בניינו וסברתו שם היא אחרי שמוכיח כי ברכה שאינה צריכה אינה אלא מדרבנן ושכ"ה דעת הרמב"ם וכו' יע"ש, וכ"ז דלא כשיטת היבי"א דברכה שא"צ מדאו' [ואולי דברי היבי"א הללו אחרי שי"ל ספר ברכת יעקב, עי' היטב בספר דברי יעקב חיים ח"א סי' ב אות טו ודו"ק.

 

[כמה טוב השם!!!]

בענין קבלת הוראות מרן לענין ספיקות, ע"ע בהקדמה לילקו"י ברכות ח"א החדש.

 

[פשוט]

ביבי"א שם אות ז' הביאו בקיצור, אבל הרב @תלמיד מר"ן הביא בדקוק שכן הוא במקור

שו"ת בנין שלמה חלק א סימן כ
הרי איכא חיובא על כל אדם מישראל לעלות לתורה פעם אחת בחודש מיהת כמ"ש בספרי יראים:

ומפליא ששם ביבי"א אות ה' מעתיק דברי הבנין שלמה ותו"ד, ומתעלם שכל בניינו וסברתו שם היא אחרי שמוכיח כי ברכה שאינה צריכה אינה אלא מדרבנן ושכ"ה דעת הרמב"ם וכו' יע"ש, וכ"ז דלא כשיטת היבי"א דברכה שא"צ מדאו' [ואולי דברי היבי"א הללו אחרי שי"ל ספר ברכת יעקב, עי' היטב בספר דברי יעקב חיים ח"א סי' ב אות טו ודו"ק.

הבנין שלמה דן לגבי אם סומא עולה לתורה?

 

[דרופתקי דאורייתא]

הבנין שלמה דן לגבי אם סומא עולה לתורה?

שם, לא
במקומות אחרים אינני יודע