אחה"מ לפקצ"ד לא קרבו דברי החזו"א לדברי החיד"א דהחזו"א לא דן אלא באיזה מקומות קיבלנו קיבלנו דברי מרן והרמ"א והחיד"א מיירי אף במה שכן קיבלנו שמ"מ סברת החולקים לא בטלה לגמרי והיינו שלפי החזו"א יתכן דבמקום שהמחלוקת שקולה קיבלנו דבריהם לחלוטין ובאופן שאינה שקולה לא קיבלנו דבריהם ואף לא בתורת ספק ואפשר לפסוק לגמרי כדעות אחרות ולדברי החיד"א יתכן שקיבלנו דברי מרן אף כשאין המחלוקת שקולה ומ"מ אף במחלוקת שקולה חיישינן לדברי המחמירים
דחוק מאוד.
הדברים אינם נכונים...
תורת ספק אין הכוונה ספק כפשוטו אלא לשלול את המושג בתורת ודאי דהיינו שצריך ללכת אחריו בכל הדינים, והפירוש של תורת ספק היינו שצד השני אינו דחוי לגמרי, ובאמת כך צריך להסביר בדעת רבני ספרד שקיימו מנהג נגד מרן וחשו לשיטות אחרות אפילו שלא במקום מנהג.
מה מקורו של הבנין שלמה?
לענ"ד לשון טוב עדיין אינו בגדר מצוה אלא הנהגה ראויה וחשוב.
לא זכיתי להבין הפשרה, אם אינו ודאי הריהו ספק כפשוטו.
אם אני אומר ספק, פירושו הוא לא קיבלנו הוראות מרן.
אתה צודק.
איני יודע למי כתבת שהדברים אינם נכונים.
כבר הקשה וכו' מכל מקום קבלת דברי מרן היא קבלה גמורה גם בדיני איסור והיתר כאילו הם הלכה למשה מסיני בתורת ודאי גמור צא ולמד ממה שכתב הגאון רבי יעקב פראג'י וכו' ואע"פ שאנו מצרפים דעת החולקים לספק, כדי להתיר בספק ספיקא זהו מטעם שמרן עצמו אם היה אצלו גם הצירוף של המחלוקת האחרת היה פוסק להקל משום דהוי ספק ספיקא בפלוגתא דרבווותא עכ"ל. וצ"ע.
איני מבין מה אתה כותב ומגבב
מהרי"ף כתב שאסור להחמיר נגד מרן...
