שלום וברכה
מרן השולחן ערוך (בסימן קסז סעיף ו) כתב יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה, ואם שח, צריך לחזור ולברך אא"כ היתה השיחה בדברים מענין דברים שמברכין עליו, כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן תנו לפלוני לאכול, תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו, א"צ לברך.
ובמשנה ברורה (שם ס"ק לד) דלכתחלה אסור להפסיק בשתיקה יותר מכדי דיבור כדלקמן בסי' ר"ו ס"ג עי"ש, ובס"ק
(לו) כתב ואם שח - אפילו תיבה אחת.
ועוד כתב מרן השולחן ערוך (סימן רו סעיף ג) כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה. וברמ"א שם כתב יותר מכדי דבור (ב"י בשם שיבולי לקט).
ובמשנה ברורה (שם ס"ק יב) כתב היינו כדי שאילת תלמיד לרב שהוא שלום עליך רבי ויותר מהכי חשיב הפסק, ומיירי בשתיקה אבל דיבור אפילו מלה אחת הוי הפסק כל שהוא שלא לצורך הברכה וכמבואר בסימן קס"ז ס"ו עי"ש, עוד יש חילוק בין שתיקה לדיבור דבדיבור הוא לעיכובא וצריך לחזור ולברך אבל בשתיקה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד אפילו שהה הרבה יותר מכדי דיבור א"צ לחזור ולברך כל שלא הסיח דעתו בינתים. ע"כ.
לכן בנד"ד שברך על מלפפון עץ שלא יצא כמבואר בשו"ע (שם ס"א) וחזר וברך אדמה ממלא התבטלה ברכת העץ מחמת הפסק ברכת האדמה שאינו מענין ברכת העץ, ויש לו לחזור ולברך שוב העץ כשירצה לאכול התפוח שלפניו.
בברכה רבה
