אני מנסה לחשוב מה יכול להיות הסברא בזה, ולא מצליח למצוא.
לא שפוסקים הלכה כ"פ סברא, אבל בכל זאת.
למה שיהיה אסור לברך כשהידיים רטובות? הרי אין קשר בין ברכת אשר יצר לבין הנטילה.
אחרי שאדם יוצא מבית הכסא הוא חייב לברך אשר יצר, רק שכשיוצא ידיו טמאות, ולכן צריך קודם ליטול ידיו (או לחככם בעפר) וכד', וא"כ ברגע שרחץ ידיו כבר נטהרו ואין מה שמונע ממנו לברך את הברכה.
ואין מצווה בעצם הנטילה (כמו נטילת ידיים וכד') שיהיה צורך לנגב.
אז מה ההיגיון והסברא לומר שלא יוכל לברך כשידיו רטובות?