פותח הדיון
פותח הדיון
שילה אפרהימי
Well-known member
אבל אוי למי שמתרגל להם.
גמרא מבוארת (שוטנשטיין מתיבתא וכדו') טוב או רע?
- Thread starter שילה אפרהימי
- תאריך התחלה
- צופים 18
אמן ואמן!
כנראה שאני שייך ל"וגו'".
עכ"פ הדבר הראשון והיסודי ביותר הוא פשוטו של מקרא, ועל זה יש רמז דרש וכו', ובענין זה הגר"ל מינצברג ז"ל הוא ממש יחיד ומיוחד שבדור.
לא מכיר, אולי תביא כאן קטע שנלמד.
לפי מה שראיתי מחיפוש קצר, עולה הרושם ששיטתו אינה עולה בקנה אחד עם הדרך המסורה. ועם כל הכבוד, לא מדובר באחד מגדולי הדור.
מתוך המכלול:
שיטתו של הרב מינצברג התאפיינה בשאיפה להתחברות טבעית לתורה ולמצוות ובניסיון לבאר את טעמי המצוות בדרך המתיישבת על הלב. לדעתו, קיום המצוות ללא הבנתן גורם לעשייה ללא קשר נפשי ורגשי, המובילה לעיתים לאדישות רוחנית.
כמו כן, הוא הדגיש את הצורך בלימוד מעמיק של התורה שבכתב, משום שלדעתו ניתן להבין מסגנון הכתובים ומדרשות חז"ל עליהם את מגמתה של כל מצווה ואת הדרך הנכונה בעבודת ה'. לשיטתו, כל מצווה בתורה שבכתב מבטאת רעיון מוסרי-אלוקי, וכאשר נזכרת מצווה פעמיים או יותר בתורה הרי זה משום שיש לאותה מצווה כמה שורשים וכוונות שיש לשים לב אליהם.
במאמר מקיף תחת הכותרת האור הגנוז בחמשת הספרים[4], מוצגת שיטתו שכל חומש מציג פן ביחס בין הקב"ה לעם ישראל, ומכאן חילופי הסגנונות בין החומשים. לדבריו, תרי"ג המצוות וסיפורי המקרא חולקו לחומשים השונים לפי מגמת כל חומש. כך למשל הוא מפרט מדוע חולקו פרשיות המשכן לשלושה חומשים. עוד הוא מראה במקומות רבים שחזרה על מצווה נובעת מהבדל סגנון בטעם המצווה, ומכל שינוי ניתן ללמוד פן נוסף בעבודת ה'. למשל, בספרו 'בן מלך - שבת קודש', הוא מנתח שתים עשרה פרשיות בתורה העוסקות בעניין השבת והצורך בכל אחת מהן.
לשיטתו, דרשות חז"ל מיוסדות על הפשט, והדרש הוא 'עומק הפשט'[5].
הרב מינצברג מדריך את תלמידיו לגעת במהות בדרך פשוטה, ללא פלפולים ורמאות עצמית. לדרך זו הוא קורא "עומק הפשט". גם שיטת הלימוד העיונית בגמרא ובפוסקים בישיבת "תורת ירושלים" של הקהילה מתייחדת בחתירה להבנת מהות ושורשי הדברים ואינה מסתפקת בהגדרה משפטית הנהוגה בשיטת הלמדנות הקלאסית ברוב הישיבות הליטאיות.
הגותו של הרב מינצברג עוסקת רבות ביסודות האמונה בה'. בשונה מחוגים רבים ביהדות החרדית הוא מעודד חשיבה עצמאית, המולידה אמונה אמיתית ובלתי כפויה. בספריו, ובעיקר ב'בן מלך - חכמה ומוסר' ו'בן מלך - שיר השירים', הוא מדגיש שחובתו העיקרית של יהודי נובעת מהקשר המיוחד בין האלוקים לבין עם ישראל.
גישתו החינוכית גורסת כי בדורנו יש למעט בכל הקשור לענישה או ליראת העונש. על המחנכים להדגיש את היופי והחשיבות של התורה והמצוות, ואת האושר להיות יהודי הזוכה לקיים את התורה. שיטה זו שונה באופן ניכר מהדרך החינוכית המקובלת בעדה החרדית, שהיא קשוחה יותר.
במקביל להיבטים השכלתניים בשיטתו, הרב מינצברג החשיב גם את פיתוח הרגשות והכמיהה בעבודת ה', כגון תפילה בהתלהבות. הדרכתו המעשית נוטה לאופטימיות ולראיית התורה והמצוות כחובה נעימה. התורה והמצוות אינן שוללות את העולם הזה, אלא מדריכות את האדם לחיות בו בצדק, ביושר ובקדושה. הוא רואה בדרך עבודת ה' בתנועת החסידות ובמקביל בעיון הישיבתי, שהתפתחו במאתיים השנים האחרונות, הארה מחודשת, המלמדת שישנן תובנות שהדורות האחרונים זוכים להן יותר מהדורות הקודמים, ויש בכך לבשר את הפצעת אורו של משיח.
בספר 'בן מלך - גלות וגאולה', אומר הרב מינצברג שהשואה היא תהליך אלוקי שנעשה בסיום הגלות, ומאז מתחיל תהליך של הכנה לגאולה שמתבטא בחזרת עם ישראל לארצו, הביטחון השורר בארץ, והתפתחות המואצת של הקהילות החרדיות בארץ ישראל (אמנם הוא מתנגד למדינת ישראל, משום שלדעתו היא מייצגת אידאולוגיה חילונית כפרנית).
הרב מינצברג תמך באגודת קדושת ציון[6] המציגה גישה חרדית הרואה במציאות כיום אתחלתא דגאולה[7].
במשך שנים היה קרע בינו וקהילתו לבין חסידות חב"ד, בעקבות התבטאויותיו נגד רבי מנחם מנדל שניאורסון. מספר שנים לפני מותו נערך פיוס בין הקהילות[8].
הפולמוס על דרכו
דרכו של הרב מינצברג נחשבת חדשנית, וסגנון שיעוריו בתנ"ך אינו נפוץ בציבור החרדי, ובמיוחד בקרב בני היישוב הישן ביניהם פעל הרב מינצברג. בהמשך לסכסוך מתמשך בין קהילת מתמידים שבראשותו לבין העדה החרדית, ליקטו קבוצה ממתנגדיו מבני העדה החרדית בחודש כסלו ה'תשס"ב, ציטוטים שבהם נשמע הרב מינצברג מעביר ביקורת על רבנים שונים ושיטת לימודם, וכן ליקוט של קטעים מדבריו המוקלטים אשר עשויים להיחשב בעייתיים בעיני גורמים חרדיים. קטעים אלו הועלו על הכתב ואף קובצו לקלטת דוגמה. עם חומר זה פנו מתנגדיו לרבנים בכירים בציבור החרדי והחתימו אותם על כרוז חריף נגד הרב מינצברג וקהילתו. דבר היוזמה הודלף לתלמידיו של הרב מינצברג והללו הצליחו למנוע את פרסום הכרוז, ואף להשפיע על חלק מהרבנים החתומים לחזור בהם מחתימתם. למרות כך, החליטו יוזמי ההחתמה לפרסם את החומר. הללו כינסו את הקטעים האמורים לחוברת בשם "כאבה של ירושלים", אשר יצאה לאור על ידי נטורי קרתא בחורף 2002 במאות עותקים. עם זאת, חלק מרבני הבד"צ של העדה החרדית המשיכו לקיים קשר עם הקהילה ועם הרב מינצברג עצמו[דרוש מקור].
פרסום החוברת גרם לסערת רוחות גם בחוגים אחרים בציבור החרדי[דרוש מקור], וקהילתו פרסמה כרוז תחת הכותרת "זיוף מזעזע כל לב", ולפיו מדובר בזיוף ובהוצאת דברים מהקשרם. בתגובה פרסמו מתנגדיו כרוז נגדי תחת הכותרת "היאך יכחיש חי את החי", שבו נטען כי העתקי הקלטות המקוריות בשלמותן יסופקו על-ידם לכל דורש.
כמו כן, קבוצה מחסידיו התפלגו ממנו בטענה להשקפה אוהדת לציונות, ופתחו קהילה בשם "תפארת ירושלים", המזוהה עם העדה החרדית.[9]
ספריו
במשך שנים תלמידי הרב מינצברג ערכו את חידושיו והוציאו עלון בשם "תורה ודעת"[10] (עד עתה יצאו חמישה כרכים של אוגדנים של גיליונות העלון), וכן קבצים נוספים עם חידושיו.
תורתו יצאה גם בסדרת הספרים "בן מלך" (על שם אביו הרב אלימלך מינצברג). עד כה יצאו לאור כרכים על: המצוות התמידיות במקדש, חכמה ומוסר, מידת הביטחון, שבת קודש, פסח, סוכות, ימים נוראים, ספירת העומר וחג השבועות, בין המצרים - גלות וגאולה, חנוכה וט"ו בשבט, שיר השירים, ימי הפורים, הגדה של פסח. בסדרת בן מלך על התורה יצאו לאור שלושה כרכים על חומש בראשית, שלושה כרכים על חומש שמות, ושני כרכים על חומש ויקרא. בתחילת הכרך הראשון, צורפו מאמרים המציגים את השקפתו בעניין חשיבות לימוד החומש והעיון בדרשות חז"ל על המקרא, וכן מאמרי יסוד בשיטתו הפרשנית.
על הספרים הסכימו הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שמואל וואזנר, הרב שמואל אוירבך, ורבנים נוספים. לספרים צורף גם מכתב של כמה מזקני ירושלים (הרב זונדל קרויזר, ר' מרדכי אהרן שיינברגר, ר' חיים בנימין לוצקין ועוד) בשבח הכתבים. (אין זה אומר שאנו מחוייבים לדרכו הייחודית)
רבי נתן יהודה לייב מינצברג – המכלול
www.hamichlol.org.il
כנראה שאינך מבין מה אתה קורא אפי' במכלול.
ספריו על התורה בהם פרש את משנתו, זכו להסכמות נלהבות ממרנן הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ואזנר, הגר"ש אוירבך, הגרב"ד פוברסקי, הגר"א וייס, הגר"ע אוירבך, והגר"י שיינר.
ומי שנטל על עצמו את עול הצאתם לאור הוא הרה"ג דוד אהרן בין הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א ושמע מינה שאף איהו אוחז טובא במדרכו של הגרי"ל מינצברג.
לאור הנ"ל צ"ע טובא מה שכתבת שדרכו אינה עולה בקנה אחד עם הדרך המסורה.
כדאי שתראה באוצה"ח את הסכמותיהם הנלהבות ואח"כ תשקול שוב, אם אחר "חיפוש קצר" אפשר להסיק מסקנות על ת"ח מובהק כמותו.
פותח הדיון
פותח הדיון
שילה אפרהימי
Well-known member
אבדוק שוב בעז"ה.
פותח הדיון
פותח הדיון
שילה אפרהימי
Well-known member
לא זוכר מה הייתה הסיבה שמצאתי את הדברים שכתובים בספר בפי שכתבתי אבל בספר שראיתי כנראה לא היה את ההסכמות של הגדולים הנ"ל, ואחרי שבדקתי שוב וראיתי שבאמת גדולי הדור סמכו ידם עליו באמת אין לי אלא לומר שלא בדקתי מספיק וטעיתי בהערכתי. ואין לי שום מקום לדיבור במקומם של גדולים.
אשריך!
ואני שב וממליץ ללמוד בספריו, ולהתענג על ה'.
אני זוכה ב"ה בימים האחרונים ללמוד בספרו בן מלך על שיר השירים, ומרגיש בגן עדן...
הצעיר ני"ו
Well-known member
פעם אמרתי לבחורים בכיתה ח'
מי שלומד מגמרא מבוארת בפי' שטו(ת)ינשטיין הולך לישיבה שהיא שטות.
ומי שלומד מגמרא מבוארת בפי' מתיבתא צריך ללכת עוד שנה למתיבתא (מכינה לישיבה)
ולענ"ד נראה שמי שקשה לו ללמוד גמרא לא מבוארת (כגון שהוא ילד קטן בגיל 7-10 או בעל בית) לכאורה אפשר שילמד מפי' "שפה ברורה"(שזה הכי טוב במבוארת) אבל אברכים ובחורי ישיבות ודאי ובודאי שאסור להם ללמוד מכך אלא כמו שהיה נוהג רבינו הגר"יש אלישיב ע"ה לקרוא את הערות המחכימות אבל לכאורה אף אחד לא קורא את זה בשביל זה לכן לענ"ד נראה שאסור ללמוד מזה
וכל אחד יעשה כפי שיראו לו רבותיו
בברכת התורה
מי שלומד מגמרא מבוארת בפי' שטו(ת)ינשטיין הולך לישיבה שהיא שטות.
ומי שלומד מגמרא מבוארת בפי' מתיבתא צריך ללכת עוד שנה למתיבתא (מכינה לישיבה)
ולענ"ד נראה שמי שקשה לו ללמוד גמרא לא מבוארת (כגון שהוא ילד קטן בגיל 7-10 או בעל בית) לכאורה אפשר שילמד מפי' "שפה ברורה"(שזה הכי טוב במבוארת) אבל אברכים ובחורי ישיבות ודאי ובודאי שאסור להם ללמוד מכך אלא כמו שהיה נוהג רבינו הגר"יש אלישיב ע"ה לקרוא את הערות המחכימות אבל לכאורה אף אחד לא קורא את זה בשביל זה לכן לענ"ד נראה שאסור ללמוד מזה
וכל אחד יעשה כפי שיראו לו רבותיו
בברכת התורה
ממש לא.
היום כמעט בכל בית מדרש גם של אברכים יש מתיבתא ומשמש בעיקר בשביל הילקוט ביאורים שבסוף.
איל זה קשור לאשכול?
זה נכון חלקית
כיון שרבנים שמרנים מאד בענינים אלו כגון הגראי''ל והגרמ''ל [וכמו בענין הרב שרייבר והרד''ש ענבל] מסתמא לא היו בעד
ואילו הרבנים שבעדו כדוגמת ר' שמואל הוא גם עזר להר' שרייבר כידוע
אע''פ שאני אישית מאד אוהב את הספרים שלו.
בענינים אלו שמרנים והפחות הם לא אותם אנשים ששמרנים בגיוס וכיו''ב זה שני נושאים
שאולי
Active member
כת"ר ינסה לענות לבד...
ואם זה לא יעזור אז תציץ ברש"י
כמאמר רבותינו קודם ראס"י ואחר כך רש"י
חוץ ממנו ז"ל, שכחת את הגרי"ש אלישיב, את הגר"ש וואזנר הגר"י שיינר ז"ל ויבלחט"א הגרב"ד פוברסקי הגר"ע אוירבעך הגר"א וייס שליט"א.
אבל בר מן דין, אינני רואה מה מקום יש להתנגדות, הלומד בספריו רואה את תורתנו הקדושה, תורת אמת ברורה וזוהרת. צא ולמד ותתענג.
כשאני הוגה בתורתו, אני רואה מרגיש וחש כמה תורת משה מפי הגבורה היא מתוקה ונפלאה.
לא ידעתי מאן הוא.
אין שמו הרב ישראל בונים?
