- סטָטוּס
אושרי רביב
Well-known member
אחר המחילה, אינני יודע מדוע הטריחו לשאול על כך, הלא תשובתו ערוכה בכל בשו"ת הראשון לציון...
אחר המחילה דברי רבינו הרשל''צ שליט''א לכאורה תמוהים, שהרי בתחילה הביא את השערתו של האדמו''ר מראדז'ין זצ''ל שדחו דבריו כל גדולי הדור, ובזה נכונים הדברים מאד כי הרב הרצוג זצ''ל בזמנו שלל את זה מבחינה מדעית. ולהלן קטע ממאמר מסכם שראיתי בענין:
בשל היותו חכם גדול בתורה וגם מדען, החליט הרב הרצוג לבחון את הדברים. הרב השיג דגימות של פתילי תכלת ראדזין ושלח אותם לחברו, הכימאי פרופ' פאול פרידלאנדר מאוניברסיטת דרמשדט בגרמניה על מנת שיערוך בהם בדיקה. תוצאותיו של הכימאי היו מדהימות: ". מבחינת תהליך הצביעה של ראדזין, חסר עיקר הדבר בקשר לחומר הצובע את חוטי הצמר, הצביעה היא בסך הכל צביעה מודרנית על בסיס זפת. המידע לגבי שימוש הדיונון sepia אינו אלא מטעה וגם בלתי אפשרי להשיג מהחומר צבע מסוג זה"
בשל הכבוד שרחש הרב הרצוג לאדמו"ר מראדזין, הוא החליט לבצע דגימה נוספת ושלח את הפתילות לניסוי שני במעבדה הלאומית בצרפת, אך המסקנות היו זהות: "בחנתי את הדגימה של הצבע הכחול ששלחת לי. איני מכיר עוד צבע כחול טבעי מלבד האינדגו המסוגל לצבוע אריגים טקסטיליים.... הכחול של הדגימה ששלחת אלי מכיל את כל המאפיינים של כחול פרוסי המופק ממלחי ברזל וסידן".
תוצאות הניסויים הראו באופן משכנע למדי כי הצבע בו השתמש האדמו"ר לא היה אורגני, כלומר, לא הופק מאורגניזם חי אלא מיסודות כימיים אחרים. בכדי להבין תוצאות אלו, שלח הרב הרצוג לצבעי הראשי בראדזין וביקש את המתכון בו הם השתמשו להפקת הצבע. (בתקופה זו כבר הלך הראדזינער לעולמו, אך מסורת צביעת התכלת והטלתה בציצית נשתמרה בקרב חסידיו.) הוא נענה במכתב מפורט ובו תהליך הצביעה. התעלומה נפתרה - לתהליך הצביעה של ראדזין דרוש הוספת ברזל לתערובת והעלאת הטמפרטורה. בטמפרטורה גבוהה כל כך, הפחמן והחנקן המצויים בתוך החומר האורגני (במקרה זה הדיו של הדיונון) מתערבבים עם הברזל ומפיקים ferric ferrocyanide , או כחול פרוסי. תהליך זה התגלה בתחילת המאה ה-18 והוא יכול להתבצע למעשה עם כל חומר אורגני המכיל פחמן וחנקן, למשל דם של פרה או עז. הרב הרצוג החליט ששיטת ראדזין אינה יכולה להיות השיטה המקורית ליצירת התכלת מכיוון שהגמרא מבהירה בצורה ברורה שהחליזון עצמו הוא מקור הצבע. בתהליך הצביעה של ראדזין, הדיונון הוא רק חומר אקראי ומזדמן וניתן בעצם להחליפו בחומרים אחרים, לפיכך דחה הרב את תכלת ראדזין ואת זיהויו של הדיונון עם חלזון התכלת.
לגבי ארגמון קהה קוצים [מורקס או פורפרה בלע''ז] לא קבלו הרב הרצוג כחלזון התכלת משום שסבר שצבע התכלת הוא כצבע השמים בחצות היום, והצבע המופק מן המורקס הוא סגול. הוא התבסס על פסוקים ועל העובדה שהגמ' אומרת שקלא אילן הוא זיוף לתכלת ומכיון שקלא אילן הוא צמח האינדיגו [מקורו בסין] או האסטיס המצוי בארופא, צבעו כחול, א''כ גם התכלת צבעה כחול.
ראיות מדעיות
היה זה רק לאחר מותו של הרב הרצוג שתעלומת צבע תכלת מן הארגמון נפתרה. פרופסור אוטו אלסנר ממכון שנקר גילה שאם התמיסה של הצבע נחשפת לאור שמש, [או יותר נכון קרני אולטרה סגול] בשלב מסוים בתהליך הצביעה, הצבע יפיק כחול שמיים נקי. כשהרב הרצוג ושאר כימאים ניסו לייצר את הצבע הם עשו זאת במעבדה סגורה וכך החסירו מהתמיסה את הרכיב עיקרי- אור השמש.
ברמה הכימית, החלזון מפיק תערובת של תכלת נקי (כחול שמים) שהיא מולקולת indigo. ביחד עם האינדיגו ישנה גם monobromoindigo ו- dibromoindigo שיותר נוטים לסגול-אדום. קרינת השמש מפרקת את הקשרים עם אטומי הברום והופכת את ה -dibromoindigo הסגול לאינדיגו שהוא כחול מוחלט, מה שמותיר את הצבע גוון תכלת שמימי.
בשנות-1947-1954 חקר הארכיאולוג ואנתרופולוג הרוסי, סרגיי רודנקו, אתרי קבורה בפאזיריק שבסיביר, הממצא מתוארך למאה ה4-5 לפני הספירה. זמן קצר לאחר הקבורה, האקלים השתנו והקבר התכסה בשכבת קרח הנקראת permafrost ששימר את הממצאים בתנאים טובים במיוחד. רודנקו חפר וגילה גוויות בני אדם ועורם המקועקע נותר ללא פגע. כך גם מצא סוסים קבורים, ואיתם אוכפים מבד, וגם שטיחי צמר ושאר חפצים מרהיבים שנשתמרו באיכות טובה מאוד ולא נפגעו עם הזמן. בין הממצאים נמצא אוכף איראני עשוי צמר כבן 2,500 שנה (תקופת בית ראשון) בגודל 235X60 ס"מ. האריג היה בעל תבניות מרובעות על רקע סגול עם מסגרת של תבניות מלבניות על רקע כחול. ניתוח כימי מראה כי הכחול והסגול באו מחלזונות ארגמון (Murex). התרכובת הכימית של הסגול על הבד מורכבת מ-17% אינדיגו, 60% monobromoindigo , ו-23% dibromoindigo , והכחול מורכב מ-38% אינדיגו, 49% monobromoindigo , ו-13% .dibromoindigo. עכ''ל.
ראיות מהספרות הקדומה
תיאורים על החלזון נמצאים גם בספרי אריסטו ואחרים. מי שהרחיב בזה מאד היה פליניוס שחי כאמור בזמן המשנה בספרו "חקר הטבע" [ספר ט פרקים ס-סה] בין דבריו הוא מזכיר כי חלזונות הפורפור נחבאות באמצע הקיץ כשלושים יום, באביב הינן מתחככות אשה ברעותה ומפרישות [לצורך הטלת הביצים] מעין שעווה כמו כוורת הדבורים אך לא מסודרת כשלהם. באמצע גרונן נמצאת בלוטת הצבע, שם בתוך עורק לבן נמצא מעט מן הליחה היקרה. משתדלים לצודן בעודן חיות, שכן הן מקיאות עם נשמתן את הליחה [כעין זה בגמ' שבת עה. כל כמה דאית ביה [בחלזון] נשמה, טפי ניחא ליה [למוציא את הדם מן החלזון] כי היכי דליציל צבעיה] אורך לשונן הוא כשל אצבע, הן נוקבות ואוכלות חלזונות אחרים. ע''כ. כל הנתונים האלו מתקיימים בבירור בחלזונות אלו.
ראיות ארכיאולוגיות
ממצאים המצביעים על ייצור צבע מהארגמון בידי הפיניקים והכנענים נמצאו לאורך חופי ארץ ישראל ולבנון, בין השאר בתל מור, תל אבו הואם, עכו, צור ואפולוניה. בחלק מהמקומות הקונכיות נחתכו באזור בלוטת הצבע ובחלק הם רוסקו. ראויים לציון מיוחד הממצאים באזור צור שהייתה מובילת תעשיית התכלת בעולם העתיק- ערימה ענקית (100 מ' אורך, 2.5 רוחב ו- 2-3 מ' גובה) של קונכיות ארגמונים חתוכות באזור בלוטת הצבע ומופרדות משאר סוגי הקונכיות, כמו כן נמצאו באזור בתי צביעה רבים. נמצאו עדויות לצביעה גם במספר מקומות נוספים במזרח התיכון, בין השאר באי ג'רבה.
הסיבה להעלמות התכלת
מבואר בחז''ל ובספרי אומות העולם שגזרו המלכויות לא ללבוש תכלת כי אם אנשי המלכות והאצולה. וכן איתא בסנהדרין [יב.] שלחו ליה לרבא, זוג בא מרקת [טבריה], ותפשו נשר [חיל רומאים], ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו, תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום. וכן מבואר בספר חוקים רומי "קודקס יסטיניאנוס" משנת 383 לסה''נ וז''ל: אין רשות לשום אדם פרטי לפרק את הפורפרה הפורה הן בתוך משי הן בתוך צמר הנקרא בלאטה [ארגמן], אוקסיבלאטה [ארגמן נקי] וגם יקינטינא[1] [תכלת]. אם מישהו ימכור את הגיזה של המורקס הנ''ל שידע שממונו וראשו יעמדו לדין. ע''כ. ולפ''ז מובן מדוע פסקה התכלת מישראל. ודבר זה נרמז ברמב''ן [שמות כח ב] וז''ל: והתכלת, גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים.
ומעתה מה מאד יש לתמוה על רבינו הרשל''צ שליט''א שאף שבהמשך דבריו הביא את ההשערה שאמרו על חלזון הארגמון, בכל זאת לא קבלה מחמת שגדולי הדור לא עשו כן, והלא חלק מגדולי הדור כגון החזו''א וכדו' לא דברו על הארגמון אלא על הדיונון של האדמו''ר מראדז'ין ובזה באמת צדקו דבריהם, אך לגבי הארגמון שיש לנו ראיות מכריעות למה לא נקבל. כמו כן יש לדעת שאין לצפות מגדולי ישראל שיכתבו על נושא זה כי זוהי סוגיא יותר מחקרית מאשר עיונית תורנית, וכדי לזהות את התכלת יש לקחת מקל ותרמיל ולצאת לנדוד בעולם, לצלול בימים ולבקר באתרים ארכיאולוגיים ולקרוא ספרות חיצונית, וזו לא מלאכתם של גדולי הדור.
בעבר נכתבו ע''ז הרבה מאמרים בעד ונגד, ולענ''ד כל מחפש אמת ישר יחזו פנימו שדברי המצדדים בעד נכונים יותר, ולכן לא הבנתי מדוע הרשל''צ שליט''א לא דן בדבריהם ובכל ראיותיהם שכתבנו לעיל.
עוד יש לדעת שתכלת אינה חומרא או הידור אלא חיוב גמור, ולכן מי שנחלט אצלו שזכינו לגילויה חייב ללכת עם תכלת.
[1] תרגום השבעים וגם יוסיפון וגם פילון תרגמו תיבת תכלת בכל מקום יקינטינא וכ''כ הערוך ערך איירינון וערך טיינון בשם תרגום עקילס. יש להוסיף כי התרגום שבעים יצא במקום אחד מן הכלל הזה ותרגם את ה'תכלת' כ'הולופורפור [כולו פורפור]. כתב העת והיה לכם לציצית מאמרו של הרב ישעיהו הלוי שליט''א 'צביעת התכלת וחידושה' עמ' 376 הערה 25.
בשל היותו חכם גדול בתורה וגם מדען, החליט הרב הרצוג לבחון את הדברים. הרב השיג דגימות של פתילי תכלת ראדזין ושלח אותם לחברו, הכימאי פרופ' פאול פרידלאנדר מאוניברסיטת דרמשדט בגרמניה על מנת שיערוך בהם בדיקה. תוצאותיו של הכימאי היו מדהימות: ". מבחינת תהליך הצביעה של ראדזין, חסר עיקר הדבר בקשר לחומר הצובע את חוטי הצמר, הצביעה היא בסך הכל צביעה מודרנית על בסיס זפת. המידע לגבי שימוש הדיונון sepia אינו אלא מטעה וגם בלתי אפשרי להשיג מהחומר צבע מסוג זה"
בשל הכבוד שרחש הרב הרצוג לאדמו"ר מראדזין, הוא החליט לבצע דגימה נוספת ושלח את הפתילות לניסוי שני במעבדה הלאומית בצרפת, אך המסקנות היו זהות: "בחנתי את הדגימה של הצבע הכחול ששלחת לי. איני מכיר עוד צבע כחול טבעי מלבד האינדגו המסוגל לצבוע אריגים טקסטיליים.... הכחול של הדגימה ששלחת אלי מכיל את כל המאפיינים של כחול פרוסי המופק ממלחי ברזל וסידן".
תוצאות הניסויים הראו באופן משכנע למדי כי הצבע בו השתמש האדמו"ר לא היה אורגני, כלומר, לא הופק מאורגניזם חי אלא מיסודות כימיים אחרים. בכדי להבין תוצאות אלו, שלח הרב הרצוג לצבעי הראשי בראדזין וביקש את המתכון בו הם השתמשו להפקת הצבע. (בתקופה זו כבר הלך הראדזינער לעולמו, אך מסורת צביעת התכלת והטלתה בציצית נשתמרה בקרב חסידיו.) הוא נענה במכתב מפורט ובו תהליך הצביעה. התעלומה נפתרה - לתהליך הצביעה של ראדזין דרוש הוספת ברזל לתערובת והעלאת הטמפרטורה. בטמפרטורה גבוהה כל כך, הפחמן והחנקן המצויים בתוך החומר האורגני (במקרה זה הדיו של הדיונון) מתערבבים עם הברזל ומפיקים ferric ferrocyanide , או כחול פרוסי. תהליך זה התגלה בתחילת המאה ה-18 והוא יכול להתבצע למעשה עם כל חומר אורגני המכיל פחמן וחנקן, למשל דם של פרה או עז. הרב הרצוג החליט ששיטת ראדזין אינה יכולה להיות השיטה המקורית ליצירת התכלת מכיוון שהגמרא מבהירה בצורה ברורה שהחליזון עצמו הוא מקור הצבע. בתהליך הצביעה של ראדזין, הדיונון הוא רק חומר אקראי ומזדמן וניתן בעצם להחליפו בחומרים אחרים, לפיכך דחה הרב את תכלת ראדזין ואת זיהויו של הדיונון עם חלזון התכלת.
לגבי ארגמון קהה קוצים [מורקס או פורפרה בלע''ז] לא קבלו הרב הרצוג כחלזון התכלת משום שסבר שצבע התכלת הוא כצבע השמים בחצות היום, והצבע המופק מן המורקס הוא סגול. הוא התבסס על פסוקים ועל העובדה שהגמ' אומרת שקלא אילן הוא זיוף לתכלת ומכיון שקלא אילן הוא צמח האינדיגו [מקורו בסין] או האסטיס המצוי בארופא, צבעו כחול, א''כ גם התכלת צבעה כחול.
ראיות מדעיות
היה זה רק לאחר מותו של הרב הרצוג שתעלומת צבע תכלת מן הארגמון נפתרה. פרופסור אוטו אלסנר ממכון שנקר גילה שאם התמיסה של הצבע נחשפת לאור שמש, [או יותר נכון קרני אולטרה סגול] בשלב מסוים בתהליך הצביעה, הצבע יפיק כחול שמיים נקי. כשהרב הרצוג ושאר כימאים ניסו לייצר את הצבע הם עשו זאת במעבדה סגורה וכך החסירו מהתמיסה את הרכיב עיקרי- אור השמש.
ברמה הכימית, החלזון מפיק תערובת של תכלת נקי (כחול שמים) שהיא מולקולת indigo. ביחד עם האינדיגו ישנה גם monobromoindigo ו- dibromoindigo שיותר נוטים לסגול-אדום. קרינת השמש מפרקת את הקשרים עם אטומי הברום והופכת את ה -dibromoindigo הסגול לאינדיגו שהוא כחול מוחלט, מה שמותיר את הצבע גוון תכלת שמימי.
בשנות-1947-1954 חקר הארכיאולוג ואנתרופולוג הרוסי, סרגיי רודנקו, אתרי קבורה בפאזיריק שבסיביר, הממצא מתוארך למאה ה4-5 לפני הספירה. זמן קצר לאחר הקבורה, האקלים השתנו והקבר התכסה בשכבת קרח הנקראת permafrost ששימר את הממצאים בתנאים טובים במיוחד. רודנקו חפר וגילה גוויות בני אדם ועורם המקועקע נותר ללא פגע. כך גם מצא סוסים קבורים, ואיתם אוכפים מבד, וגם שטיחי צמר ושאר חפצים מרהיבים שנשתמרו באיכות טובה מאוד ולא נפגעו עם הזמן. בין הממצאים נמצא אוכף איראני עשוי צמר כבן 2,500 שנה (תקופת בית ראשון) בגודל 235X60 ס"מ. האריג היה בעל תבניות מרובעות על רקע סגול עם מסגרת של תבניות מלבניות על רקע כחול. ניתוח כימי מראה כי הכחול והסגול באו מחלזונות ארגמון (Murex). התרכובת הכימית של הסגול על הבד מורכבת מ-17% אינדיגו, 60% monobromoindigo , ו-23% dibromoindigo , והכחול מורכב מ-38% אינדיגו, 49% monobromoindigo , ו-13% .dibromoindigo. עכ''ל.
ראיות מהספרות הקדומה
תיאורים על החלזון נמצאים גם בספרי אריסטו ואחרים. מי שהרחיב בזה מאד היה פליניוס שחי כאמור בזמן המשנה בספרו "חקר הטבע" [ספר ט פרקים ס-סה] בין דבריו הוא מזכיר כי חלזונות הפורפור נחבאות באמצע הקיץ כשלושים יום, באביב הינן מתחככות אשה ברעותה ומפרישות [לצורך הטלת הביצים] מעין שעווה כמו כוורת הדבורים אך לא מסודרת כשלהם. באמצע גרונן נמצאת בלוטת הצבע, שם בתוך עורק לבן נמצא מעט מן הליחה היקרה. משתדלים לצודן בעודן חיות, שכן הן מקיאות עם נשמתן את הליחה [כעין זה בגמ' שבת עה. כל כמה דאית ביה [בחלזון] נשמה, טפי ניחא ליה [למוציא את הדם מן החלזון] כי היכי דליציל צבעיה] אורך לשונן הוא כשל אצבע, הן נוקבות ואוכלות חלזונות אחרים. ע''כ. כל הנתונים האלו מתקיימים בבירור בחלזונות אלו.
ראיות ארכיאולוגיות
ממצאים המצביעים על ייצור צבע מהארגמון בידי הפיניקים והכנענים נמצאו לאורך חופי ארץ ישראל ולבנון, בין השאר בתל מור, תל אבו הואם, עכו, צור ואפולוניה. בחלק מהמקומות הקונכיות נחתכו באזור בלוטת הצבע ובחלק הם רוסקו. ראויים לציון מיוחד הממצאים באזור צור שהייתה מובילת תעשיית התכלת בעולם העתיק- ערימה ענקית (100 מ' אורך, 2.5 רוחב ו- 2-3 מ' גובה) של קונכיות ארגמונים חתוכות באזור בלוטת הצבע ומופרדות משאר סוגי הקונכיות, כמו כן נמצאו באזור בתי צביעה רבים. נמצאו עדויות לצביעה גם במספר מקומות נוספים במזרח התיכון, בין השאר באי ג'רבה.
הסיבה להעלמות התכלת
מבואר בחז''ל ובספרי אומות העולם שגזרו המלכויות לא ללבוש תכלת כי אם אנשי המלכות והאצולה. וכן איתא בסנהדרין [יב.] שלחו ליה לרבא, זוג בא מרקת [טבריה], ותפשו נשר [חיל רומאים], ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו, תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום. וכן מבואר בספר חוקים רומי "קודקס יסטיניאנוס" משנת 383 לסה''נ וז''ל: אין רשות לשום אדם פרטי לפרק את הפורפרה הפורה הן בתוך משי הן בתוך צמר הנקרא בלאטה [ארגמן], אוקסיבלאטה [ארגמן נקי] וגם יקינטינא[1] [תכלת]. אם מישהו ימכור את הגיזה של המורקס הנ''ל שידע שממונו וראשו יעמדו לדין. ע''כ. ולפ''ז מובן מדוע פסקה התכלת מישראל. ודבר זה נרמז ברמב''ן [שמות כח ב] וז''ל: והתכלת, גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים.
ומעתה מה מאד יש לתמוה על רבינו הרשל''צ שליט''א שאף שבהמשך דבריו הביא את ההשערה שאמרו על חלזון הארגמון, בכל זאת לא קבלה מחמת שגדולי הדור לא עשו כן, והלא חלק מגדולי הדור כגון החזו''א וכדו' לא דברו על הארגמון אלא על הדיונון של האדמו''ר מראדז'ין ובזה באמת צדקו דבריהם, אך לגבי הארגמון שיש לנו ראיות מכריעות למה לא נקבל. כמו כן יש לדעת שאין לצפות מגדולי ישראל שיכתבו על נושא זה כי זוהי סוגיא יותר מחקרית מאשר עיונית תורנית, וכדי לזהות את התכלת יש לקחת מקל ותרמיל ולצאת לנדוד בעולם, לצלול בימים ולבקר באתרים ארכיאולוגיים ולקרוא ספרות חיצונית, וזו לא מלאכתם של גדולי הדור.
בעבר נכתבו ע''ז הרבה מאמרים בעד ונגד, ולענ''ד כל מחפש אמת ישר יחזו פנימו שדברי המצדדים בעד נכונים יותר, ולכן לא הבנתי מדוע הרשל''צ שליט''א לא דן בדבריהם ובכל ראיותיהם שכתבנו לעיל.
עוד יש לדעת שתכלת אינה חומרא או הידור אלא חיוב גמור, ולכן מי שנחלט אצלו שזכינו לגילויה חייב ללכת עם תכלת.
[1] תרגום השבעים וגם יוסיפון וגם פילון תרגמו תיבת תכלת בכל מקום יקינטינא וכ''כ הערוך ערך איירינון וערך טיינון בשם תרגום עקילס. יש להוסיף כי התרגום שבעים יצא במקום אחד מן הכלל הזה ותרגם את ה'תכלת' כ'הולופורפור [כולו פורפור]. כתב העת והיה לכם לציצית מאמרו של הרב ישעיהו הלוי שליט''א 'צביעת התכלת וחידושה' עמ' 376 הערה 25.
חזק וברוך לכבודו
עם כל הראיות שהבאת מרן הביא כמה וכמה פוסקים שהתכלת לא תתגלה עד שיבנה בית המקדש ואין הסיבה רק מחמת שפחדו מהגויים כמו שדייקת מהרמבן
ומה עוד כבר הזכיר מרן את דברי הרב מבריסק בשות הראשון לציון וז"ל ושאלו את הגר"ח מבריסק מדוע לא נחשיב ענין זה כספק דאורייתא שהדין הוא שצריך לחחיב לחומרא . על כך השיב שהכלל ספיקא דאוריתא לחומרא נאמר רק כאשר החיוב הוא מסופק וע"י הקיום יצא מכלל ספק , אולם כאשר החיוב הוא ודאי והקיום הוא מסופק ,הרי גם לאחר הקיום נשאר בספק ,ועל כן לא מצינו שנאמר הכלל ספק דאורייתא לחומרא .
עיי"ש באורך.
ברוב המדרשים שהרשל''צ שליט''א הביא כתוב שהתכלת נגנז, אולם אין הכונה שהתכלת נעלם או נכחד אלא שאינו מצוי, כדאיתא בפסחים [סב:] מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים, וכהה מאור עיניהם. ופרש''י נגנז, נשתכח.
ומה שהביא מהספרי פרשת וזאת הברכה [פיסקא שנד] דהתכלת נגנז לצדיקים לעולם הבא, הנה אין זו העתקת המילים מהמדרש אלא תוכן הדברים. וז''ל המדרש שם: אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד אמרתי לו פרנסתך במה אמר לי מחלזון אמרתי לו וכי מצוי הוא אמר לי השמים שיש מקום בים שמוטל בהרים וסממיות מקיפות אותו ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו אמרתי ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבא וספוני טמוני חול, ספוני זו חלזון טמוני זו טרית חול זה זכוכית. ע''כ. והנה לשון "לעתיד לבוא" יכול להתפרש בהחלט כפשטו ולאו דוקא לעולם הבא. ומה גם שמוכח במדרש שאותו זקן כן ידע לצוד את התכלת על אף הסממיות.
גם מש''כ הרשל''צ שליט''א בשם הישועות מלכו שכתב בשם האר''י 'שאין תכלת אלא בזמן בית המקדש' אין מילים אלו ציטוט, אלא כתב בשם גורי האר''י וז''ל: "דעתה אין מצוה בתכלת", ופשוטו כמשמעו שעתה שנגנז התכלת. ובפרי עץ חיים הלשון "אבל לאחר בחורבן הם הכל חוטי לבנים ואין לנו תכלת". ועיין עוד במש''כ הרב שאול יונתן ויינגורט במאמרו בין תכלת ללבן [תחומין כא תשס''א] בעמ' 502,503 בענין זה.
כמו כן יש להעיר גם על הישועות מלכו שחשב שהאמוראים גנזו את התכלת כיעו''ש, ואינו כן כפי שכתבתי לעיל. עוד כתב שם בישועות מלכו וז''ל: איברא שאם היה בנמצא תכלת בבירור והיה ידוע לנו כיצד צובעין ודאי היה ראוי לאחוז במצוה זו. עכ''ל. הרי שגם הוא לא שלל שישנה אפשרות שהתכלת תתגלה.
ומה שהבאת משם הרב מבריסק זצ''ל, שתי תשובות בדבר: חדא שיש חולקים על תירוצו וסוברים שגם אם אחר המעשה נשאר בספק יש להחמיר בדאורייתא [עיין במאמרי התכלת שדנו בזה]. ותו דהכא לא איירינן בספק אלא בהוכחות ודאיות שרק כיום אפשר להוכיח ע''י בדיקות מעבדה שרואים את אותם המולקולות שיש באריג האוכף שנמצאים גם בחלזון. ומה גם שהחלזון הזה תועד גם בספרי אריסטו ופליניוס ודבריהם תואמים לחלזון זה, וכן ישנה התאמה גם לדברי חז''ל.
הרשל''צ שליט''א לא דן בדברי המאמרים שהביאו ראיות ברורות שחלזון הארגמון הוא התכלת, והכריע בעיקר מכח מה שלא ראינו שגדולי הדור לא נהגו כן, וע''ז קשה כי חלק מאותם גדולי הדור לא היו בתקופה שזיהו את הארגמון וחלק מגדולי הדור לא נכנסו לסוגיא זו כדי שיוכלו להביע דעה. וא''כ יוצא שאין בכל התשובה שום טענה ענינית נגד זיהוי התכלת, ולכן כתבנו שיש לתמוה כי בסוגיא זו צריך להכנס בעובי הקורה לקרוא את המאמרים שנכתבו בעד ונגד, לבחון היטב את הראיות והדחיות ואז להכריע, וכמו שעושים בכל פסק הלכה ולא להסתפק במנהגם של גדולי הדור שאין משם ראיה כלל.
ומש''כ שמדברי נראה שיש כמה אפשרויות להסביר איני יודע מהיכן דייקת כן אולי מלשון "יכול להתפרש" אך לא היתה זו כונתי, אלא כונתי היתה לאפוקי ממש''כ הרשל''צ שליט''א "שלעתיד לבוא" היינו בזמן בית המקדש, שלזה אין ראיה מן הכתוב.
נערך לאחרונה:
יצחק משען
Well-known member
לפני שבכלל ניכנס לויכוח אתה צריך להבין דבר אחד, שעם כל הכבוד לכל הראיות שהבאת, ועוד אלף כמותם שתביא, לפני הכל יש לנו את המסורת שראינו וקיבלנו מרבותינו, שהם אין מי שיתחרה ויתווכח עם הירא''ש והדקדוק במצוות שהיה להם, ואנחנו לא יותר טובים וחכמים מהם!
ולכן מאחר שכל חכמי אר''ץ בארץ ובחו''ל שזכיתי להכיר, וכן כל רבני פורת יוסף וחכמי בבל, שכולם העניקו חמה בקומתם, ועד אחרון רבינו הגדול חכם עובדיה זצ''ל, ובנו אחריו רבינו מרן שיחיה, אף אחד מהם לא שם תכלת בטליתו, בכלל לא מתחיל המקום לדון אם אנחנו כן נשים!
ורק אלה שחושבים את עצמם חכמים יותר מכל העולם, מכל הדורות שהיו ושיהיו, בד''כ הם אלו שבונים במה לעצמם בתקוה שעוד מאה שנה יבינו אותם (איך בדיוק אם כבר היום לא מבינים?), ועיננו הרואות שזה לא הבעיה היחידה שלהם והם כמו זאבים בודדים, ולא זו הדרך שקיבלנו מכל רבותינו נוחם עדן (וחלילה אין כונתי על הקדוש דיתיב גבן הרב דב קוק, שהוא ידוע בחסידותו אלף מונים גבוה מעל גבוה ומי שרוצה להביא ממנו ראיה יצטרך לראות אם הוא יכול ללכת בדרכו גם בשארי דברים) ודי בזה הערה.
ולכן מאחר שכל חכמי אר''ץ בארץ ובחו''ל שזכיתי להכיר, וכן כל רבני פורת יוסף וחכמי בבל, שכולם העניקו חמה בקומתם, ועד אחרון רבינו הגדול חכם עובדיה זצ''ל, ובנו אחריו רבינו מרן שיחיה, אף אחד מהם לא שם תכלת בטליתו, בכלל לא מתחיל המקום לדון אם אנחנו כן נשים!
ורק אלה שחושבים את עצמם חכמים יותר מכל העולם, מכל הדורות שהיו ושיהיו, בד''כ הם אלו שבונים במה לעצמם בתקוה שעוד מאה שנה יבינו אותם (איך בדיוק אם כבר היום לא מבינים?), ועיננו הרואות שזה לא הבעיה היחידה שלהם והם כמו זאבים בודדים, ולא זו הדרך שקיבלנו מכל רבותינו נוחם עדן (וחלילה אין כונתי על הקדוש דיתיב גבן הרב דב קוק, שהוא ידוע בחסידותו אלף מונים גבוה מעל גבוה ומי שרוצה להביא ממנו ראיה יצטרך לראות אם הוא יכול ללכת בדרכו גם בשארי דברים) ודי בזה הערה.
יבואר למעיין שהראשל״צ העתיק כמעט מילה במילה מהתשובה שלו.
לרבותינו זצ''ל לא היתה מסורת בענין התכלת וזו הסיבה שהם לא הטילו תכלת כי לא היה להם, ואנו שזכינו לזיהוי התכלת בדור האחרון זכינו לשלמות המצוה מה שזכו רבותינו התנאים ומעלה ולא זכו לה מדור האמוראים ומטה, ולכן אין בזה שום מחלוקת על היראת שמים שלהם וזה לא עושה אותנו יותר טובים מהם אלא זה רק מזכה אותנו במה שהם לא זכו. דוגמא לדבר לפני כשבעים שנה זכינו לעלות ולהתישב בארץ ישראל ולקיים מצוותיה, מה שלא זכו רבותינו ענקי הרוח אמוראים גאונים ראשונים ואחרונים, האם זה אומר שאנו יותר צדיקים מהם או שיש להם פחות יראת שמים? הא ודאי שלא, אלא מאת השם היתה זאת שזכינו אנו בדור האחרון לעלות לא''י.
מהם אין שום ראיה כי התכלת לא התגלה בזמנם, אלא רק התכלת של האדמו''ר מראדז'ין ובזה כבר כתבנו לעיל שנדחו דבריו ע''י הרב הרצוג אך לגבי הארגמון קהה קוצים הוא התגלה לאחר מותם זיע''א.
זו בדיוק התמיהה על הרשל''צ שליט''א, שמכיון שידע על זיהוי הארגמון כיצד א''כ דחאו על הסף מכח גדולי הדור שלא נהגו כן מאחר שלא התגלה בזמנם. ומה גם שלפי שורת הדין היה לדון בראיות שהובאו במאמרים וכמו שעושים בכל סוגיא הלכתית וכאן לא ראינו כן.
נערך לאחרונה:
ידיד טוב שלח לי מאירי שמדבר על נושא זה
מאירי חולין ז' ע"א וז"ל: תלמיד חכם שאמר דבר הלכה מחודשת הן דרך הוראה הן דרך גדר הן להחמיר הן להקל אעפ"י שהוא מבטל בזה מנהג קדמונים אין ראוי להחזיקו בכך במדת יוהרא ונטילת שם במה שאין ראוי לו לסרב בדבריו מצד שלא נהגו הקדמונים כן אחר שהוא מראה פנים לדבריו ושהוא כדאי לסמוך עליו, שכל תלמיד ותלמיד מקום הונח לו להתגדר בו, וזהו שאמרו ברבנו הקדוש כשהתיר את בית שאן חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהג בו היתר, דרש להם מה שנאמר בחזקיה וכתת את נחש הנחשת וכו', אפשר בא אסא ולא ביערו וכו' אלא מקום הניחו לו וכו', מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו ר"ל שאין מסירין אותו מדעתו מצד המנהג הקדום, ואמרי לה אין מזניחין אותו כלומר שאין מעמידין אותו בחזקת שכחן ומורה בדרך שלא נתקבל בה כן ע"כ. ובפתיחה לחיבורו בית הבחירה הוסיף וז"ל ורצה באמרו אין מזחיחין אותו שאין מחזיקין אותו כגאה וגבה הלבב, אבל יש לנו לדונו לכף זכות ולקבל דבריו או להתיישב בהן אם הן כדי להאמין אם לאו ולא נחלוק עליו מצד הקנתור והקנאה או מדרך הגאוה והנצוח אבל נקבל דבריו או נחלוק עליו בדרך ישרה על צד הוצאת האמת לאור ע"כ. ועוד כתב בזה המאירי בחיבורו מגן אבות בענין העשרים בחלוקה השנית בענין מנהג שנהגו בו לאיסור בטעות שהאריך בזה שמותר להתירו והביא הסוגיא הנ"ל וכתב אלמא שהתיר להם לגמרי מה שנהגו בו איסור אחר שנתברר לו שמנהג טעות היה, ולא חשש שמא יטעו לומד כן בשאר מקומות הסמוכים לבית שאן, ודאי צורתו מוכחת שלא היו בני תורה ומעולם לא שמענו הוראה יוצאת הימנה ואעפ"כ התיר להם אחר שמנהג טעות היה, אלמא שכל שהמנהג בטעות מתירין להם וכ"ש לעצמינו בפניהם עי"ש.
תכלת אינה חסידות אלא חיוב מדאורייתא גם לפשוטי העם, ולכן מי שנתברר אצלו זיהוי התכלת חייב ללכת עם תכלת, ולכן אם הרב קוק שליט''א קושר תכלת כנראה שהתברר לו שזה אמת.
קשה לי איך שכבודו מבטל בנפנוף יד את דברי הראשל״צ, במיוחד בצורה שכבודו מנסח עצמו ש״מנא לן שחקרו ועיינו בדבר זה״, ופשוט לי שהראשל״צ אומר כדבר הזה אחרי שהוא חקר ודרש שהחכמים שציין (ביניהם הרב בן ציון ורבי יהודה צדקה) אכן ידעו מזה, ולא כמו שכבודו דוחה טענותיו בהנף יד כאילו דבריו דברי נביאות.
ונעים לי מה שהוסיף הראשל״צ במכתב הנ״ל, דבר שלא כתוב בשו״ת:
לא ביטלתי חלילה בהנף יד אלא אחר שעיינתי הרבה בסוגיא זו במשא ומתן הלכתי בהרבה מאמרים שנכתבו ע''ז. ולכן איני בא מכח מה שלא עיינו בזה גדולי הדור גרידא, משום שאם היו כותבים את דעתם הייתי לומד את דבריהם ואם הייתי משתכנע הייתי חוזר בי ואם לא הייתי משתכנע אז הייתי נשאר בדעתי כי כך למדנו מרן הגרע''י זיע''א שכל אחד צריך לאחוז בדעתו לאחר העיון וניתוח הסוגיא וכך היתה דרכו בקודש מאז צעירותו.
כמו כן יש להוסיף שתשעים וחמש אחוז מאלו שעסקו בסוגיא הגיעו למסקנה שזו התכלת.
אולי ידעו מהתכלת של האדמו''ר מרדז'ין אך לא מהארגמון שגילויו היה מאוחר יותר. בכל אופן אתה יכול לברר זאת אצל הרשל''צ שליט''א.
איש הישראלי
Active member
שמעתי שהגרח"ק שליט"א אמר שמי שברור לו שזה התכלת
צריך ללבשו
צריך ללבשו
אני מקווה שאתה מבין מה שאתה מבין מה שאתה כותב, כי מדבריך נראה שהחלטת בדעתך שהם לא עסקו בזה ולכן אתה לא בא מכוחם.
ובזה גופא אמרתי שהראשל״צ ברי ליה שהם עיינו בזה ובכל זאת נהגו לא כך.
ואם המחלוקת שלך עם הראשל״צ אם הם עיינו בסוגיא או לא, דעתי נוטה יותר לדעת הראשל״צ, כי אתה בעצמך דקדקת שהראשל״צ לא בא מכח הראיות והעיון אלא מכח שגדולי הדור לא נהגו ככה.
וכן גם מרן הגר״ע ביחו״ד ח״ב סי׳ב בדין הציצית אם צריך להכניסו או לא, הכריע כי עלינו לנהוג להכניס הציציות מכח שגדולי הדור לא נהגו ככה. וכבודו משתמש ב״דרך מרן״ בשביל ללמוד לא כמו מרן.
יצחק משען
Well-known member
כעת מצאתי אצלי 2 מאמרים בענין התולעת הזה ששניהם מאריכים להוכיח שהארגמון קהה קוצים אינו חילזון התכלת בשום פנים ואופן, שם המאמר האחד 'ארגמון - תכלת או קלא אילן' מר' אהרן בן יעקב, והמאמר השני 'ארגמן אינו תכלת' מהר''ר יעקב שמשון ב''ר יעקב שפירא
ומי שרוצה מאמרים אלה ישלח לי המייל שלו, או יכתוב לי למייל yzhaqmishan@gmail.com ואשלח לו נקי נדר
ומי שרוצה מאמרים אלה ישלח לי המייל שלו, או יכתוב לי למייל yzhaqmishan@gmail.com ואשלח לו נקי נדר
יצחק משען
Well-known member
ובחיפוש באוצר החכמה מצאתי קונ' בין תכלת לארגמן, לרבי טופורוביץ, שגם הוא הוכיח בכמה ראיות שבודאי התכלת אינו התולעת ארגמון הנ''ל, ועוד האריך בזה בקונ' חלזון הפורפרא מהרב ישראל לבנון, שאינו התכלת, וכן קונ' תכלת וארגמן מר' אדלר מנחם, בהסכמת הגריש''א שאין זה הארגמון וא''צ לחוש לזה, תן לחכם ויחכם עוד.
חבל להתוכח אם עיינו בסוגיא או לא עיינו וכו', למעלה כתבתי את תמצית הדברים, כל אחד מוזמן לעיין בספרים ובדבריו של הרשל''צ שליט''א ואם ימצא פירכא, שיכתוב, ואם לא, שיודה על האמת.
יש גם בפרוייקט השו''ת הרבה מאמרים בכתע העת, יש לכתוב את המילה 'ארגמון' להוסיף קדומיות דקדוקיות, וללמוד.
- סטָטוּס
נושאים דומים בפורום
