• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

האם יתכן ששיעור דינר הזהב הערבי הוא 4.8 גרם?

באחד האשכולות ציינו למאמרו של @הרב שמעון ללוש בקובץ בית יוסף עמ' שנ"ה והלאה בו הוא מאריך לקיים את דברי הגאון ר"ח נאה שהדרהם הוא 3.2 גרם, והדינר הוא 4.8 גרם, ולא כמו שכתבו כמה מחוקרי זמננו שהדינר הוא 4.25 גרם עיש"ב.
אולם הדבר צע"ג, שהרי כידוע שנמצאו מאות מטבעות שקל מזמן בית שני והם שוקלים כ14 גרם, וזה כדעת רש"י, וכפי שכתב הרמב"ן בפירושו לחומש בפרשת כי תשא בסוף ימיו, ולכן הוא חלק על הגאונים עיש"ב. וכתבו כמה מחכמי זמננו דרכים ליישוב הקושיא על הגאונים - עי' בספר מדות ושעורי תורה פכ"ב עמ' ש"צ בהערה, ופכ"א עמ' שס"ט והעולה מהם שההפרש בין רש"י לגאונים הוא שישית.
והנה אם נאמר שהדינר הוא 4.25 יוצא שהשקל הוא 17 גרם, וזה אכן מתאים לסלע היוני שכך היה משקלו - עי' בספר הנ"ל, וגם מתאים לשאר התירוצים שנאמרו שם.
אולם אם נאמר שהדינר הוא 4.8 גרם יוצא שהשקל הוא 19.2 גרם, ושקל כזה לא נמצא כלל, וא"כ ע"כ נצטרך לדחות קבלת הגאונים והוראת השו"ע שפסק כמותם לגמרי, שהרי התברר שלא צדקו, וכיון שאנו כן פוסקים כדעת השו"ע שפסק כהגאונים לגבי פדיון הבן ושאר דברים, ע"כ שא"א להגדיל את הדינר ליותר מ4.25, וא"כ גם הדרהם חייב להיות קטן מ3.2 גרם ל2.83 וכפי שכתבו בספרים מדות ושעורי תורה ועוד.
 
ב"ה
שלום וברכה,
כבודו יראה במצורף,

שבוע טוב ומבורך!

נ.ב. לא להיבהל מרוח הדברים, הנני הקטן עם ב' הצדדים במו"מ משך זמן רב, ומשניהם כך היא רוח הדברים, כל צד יותר חמור ותקיף מזולתו, כל אחד בסגנונו, לחומר הענין וכו'.
 

קבצים מצורפים

  • ללוש שקל 2.pdf
    1.4 MB · צפיות: 13
  • מאמר חדש1 לקובץ בלאנדאן (1)- משקל השקל.pdf
    640.3 KB · צפיות: 9
  • שטרנליכט שקל 20.pdf
    1.3 MB · צפיות: 10
נשמח אם @הרב שמעון ללוש ימקד אותנו לתשובה על השאלה שנשאלה כאן בצורה תמציתית. אם הבנתי נכון אתם טוענים שאכן השקל של חז"ל היה 19.2 גרם, וכל מאות המטבעות שנמצאו ששוקלים כ14 גרם הם לא השקל אלא מטבע אחר? יש הרי הרבה מטבעות שכתוב עליהם במפורש שקל?
 
ב"ה
שלום וברכה,
אנכי איש צעיר לא עמדתי על בירור משקל השקל כמעט בכלל, רק מה ששלחו אלי בזמנו מחברי הספרים מדות ומשקלות של תורה, והידורי המדות, במו"מ הממושך שהיה בינינו, וכן נכד מחבר מסורת משקל הדרהם, נכד הגרא"ח נאה זצ"ל, כפי ששלחתי ממנו כאן, וגם אל כל אלו כתבתי בזמנו שלא ירדתי לבירור משקל השקל, רק ראיתי חיצים שנונים וטענות ומענות ברורים, והסתפקתי בזה להרגיע את טענות החולקים.

ועיקר הסיבה שלא ראיתי צורך כ"כ בזה "לעת עתה", היא מחמת שבעיקר המו"מ שכן היה בינינו, היו לי טענות וראיות ברורות שטענתי להם בכתב ובע"פ, ולא רק שלא קיבלתי מענה, אלא ראיתי במו"מ שלהם עימי שהם עצמם נבוכים ומנסים צדדים וצידי צדדים, מהראיות המוחצות שהצגתי בפניהם, ולכן אמרתי ביני לבין עצמי, וכן דיברתי אליהם, שלאחר שנמצה מה שכן הצלחתי להיכנס אליו מהנושא הכ"כ סבוך, אם יחפצו אכנס עימם לעוד טענות שעדין לא נכנסנו אליהם, אבל לא יתכן שעל הטענות הברורות והמכריחות שאני טוען אליהם אינם משיבים, ועוברים לדון בנושאים אחרים שאני פחות מצוי, בידיעה שאין בפיהם מענה, בדברים שכבר העלו בספריהם כדברים מוכרחים וכו', וכעת מגלים שהם נשמטים מתחת רגליהם, ואינם משיבים.

ואצרף כאן עיקר המו"מ שלי בזה עם מחבר הידורי המדות, הרב יהודה הדר מרגולין, ואשמח שמישהו ישיב על סיכום הראיות הברורות והטענות הקשות שטענתי על שיטתו, ואז נוכל להתקדם הלאה לכל טענה אחרת, או יותר נכון אז אודה ולא אבוש שאין ענין כי אם כך אז בודאי שהצדק עימהם.

ולהוי ידוע שמאז סיום המו"מ המצורף כאן, שאלתי עוד כמה פעמים אם כבר עשו כדבריהם, להתייעץ וכו', ועדין לא קיבלתי תשובה לדבר.

בברכה רבה וביקרא דאורייתא,
שמעון ללוש ס"ט
 

קבצים מצורפים

  • קונטרס בענין שיעור הדרהם 3.2 גרם לחומרא - לפני עריכה ועימוד.pdf
    2.5 MB · צפיות: 16
ואשמח שמישהו ישיב על סיכום הראיות הברורות והטענות הקשות שטענתי על שיטתו,
מדברי השו"ג שהביא כבודו
1646720514957.png
נראה שיש ראיה בדיוק להיפך, דכאן התברר להדיא כדברי המקטינים שיעור הדרהם, משום שכבודו העתיק רק את הסוף של דברי השו"ג, אולם מתחלת דבריו מפורש כדבריהם, זה לשונו
1646720468535.png

הרי לך שהוא מדד את הביצה ויצא לו ט"ו דרהם ולא ח"י דרהם [וכבר העירו על מה שכתב בדעת הרמב"ם שהביצה היא י"ב דרהם, שאינו נכון - עי' בשו"ת יחו"ד ח"א סי' ט"ז בהערה ועוד], אלא שבעקבות קושיא זו יצא לידון בדבר חדש שאין הביצים שוים מפעם להאידנא וכו', וזה משום שהוא חשב שהדרהם שלהם הוא הדרהם של מצרים. אולם כיון דאנן קי"ל שהביצים לא נשתנו, א"כ התשובה הפשוטה לשינוי הוא משום שהדרהם ששקל הוא אינו הדרהם ששקל הרמב"ם, והדבר מתאים להפליא, משום שט"ו דרהם לפי 3.2 יוצא 48 סמ"ק. ו48 סמ"ק לח"י דרהם יוצא 2.67 גרם לדרהם, הרי שהדרהם של הרמב"ם קטן בהרבה מהדרהם הטורקי שהיה יוצא בזמנו.
ואף שאין אנו נוקטים שיעור קטן כזה בדעת הרמב"ם אלא הדרהם 2.83 - בזה אפשר לומר שהביצה שלקח היא 'מעט' קטנה מהממוצע, או שהמשקל אינו מדויק כ"כ, אולם פער של בין 48 סמ"ק ל57.6 זהו פער עצום שא"א לתלותו באי דיוק בגודל ביצה בינונית או באי דיוק המשקל.

וא"כ נראה שמדברי השו"ג יש לנו עדות ברורה שהביצה הבינונית אינה ח"י דרהם טורקי אלא כט"ו דרהם טורקי, וע"כ שהדרהם המצרי אינו הדרהם הטורקי אלא קטן ממנו.

ושוב ראיתי שגם הגר"ח פלאג'י בהגש"פ חיים לראש כתב שהביצה היא ט"ו דרהם וחצי. וכן הכה"ח בסי' תנ"ו אות י"ב כתב כדברי השו"ג: כי אנחנו עשינו פה עיר הקודש ירושלים ת"ו שיעור מדידת הביצים על ידי מים כמ"ש בשלחן ערוך ועלה שיעור הביצה כמו ט"ו דראה"ם מצרית, פחות ג' דראה"ם משיעור שכתב הרמב"ם במסכת עדיות ששיעור הביצה י"ח דראה"ם מים ע"כ.
וראיתי בהמשך המכתבים שכבר העיר על כבודו בזה הרב מרגולין, ומה שהשיב כבודו.
ואחר המחילה, דברי הרב מרגולין נראים יותר, דהסיבה שכתבו השו"ג והכה"ח שהדרהם הוא מצרי, זה משום שלא עלה בדעתם שיש שינוי בדרהם, ולא ידעו שבעבר הדרהם היה שונה.
וראיה לדבר - ראיתי בויקיפדיה שכתוב כך: באימפריה העות'מאנית המאוחרת (הטורקית העות'מאנית), משקל דירהם סטנדרטי היה 3.207 גרם. במצרים בשנת 1895, זה היה שווה ערך ל 47.661 גרגירי חיטה (3.088 גרם). הרי שבשנת תרנ"ה במצרים הדרהם היה 3.088. האם הכה"ח התכוין לדרהם זה? בודאי שכיון לדרהם הטורקי שהיה בארץ ישראל בזמנו. ומה שכתב דרהם מצרי משום שלא ידע שיש שינוי בין הדרהם המצרי לדרהם הטורקי בזמנו, וכ"ש שלא ידע מה היה בזמן הרמב"ם.

ומה שכתב כבודו
1646748271888.png

לא הבנתי איך הם 'בדקו ומצאו', וכי היה להם את הדרהם של הרמב"ם? או אפילו היה להם את הדרהם של מצרים בזמנם? האם בכלל ידעו שיש הבדלים בין המקומות ובין הזמנים? יותר נכון לומר שהם 'הניחו' או 'שיערו' שכן הוא. אולם כיון שאנו יודעים שהיו שינויים, א"כ בטלה השערה זו, וצריכים לדון מה יותר קרוב לאמת ללא התפעלות מ'המסורת'.

גם לענין מספר השעורים בדרהם, שהרמב"ם כתב ס"ד, ור"ח פלאגי כתב שבדק ומצא ע"ב. זה מצטרף לכל הנ"ל שאכן היה שינוי. וכיון שאנו אמונים על כך שלא היה שינוי בביצים ובשעורים ובזית ובשאר הפירות כתשובת הגאונים המפורסמת, ובפרט שכאן אנו יודעים בבירור שהיו כמה סוגי דרהמים במצרים בזמנו של הרמב"ם, ואף אם היה ספק מהו הדרהם של הרמב"ם - במקום לומר שהביצים והשעורים השתנו - הפשוט הוא שהדרהם השתנה. שהרי גם בזמננו יש שעורים במשקל של 0.44 כפי שעולה בדיוק לפי חשבונו הגר"ח פלאג'י, וזה מתאים בדיוק לשיעור שכתבו מקטיני הדרהם. ואחר המחילה רבה, דברי כבודו מעמ' 50 והלאה בקונטרס הנ"ל נראים דחוקים מאוד. ובעיני הדבר פשוט שאילו ידעו האחרונים הנ"ל מהדרהמים העתיקים הקטנים היו נוקטים בפשיטות שזה העיקר וכמו שנקטו חכמי וחוקרי זמננו.

למה הדבר דומה. לנוסחאות הספרים ברמב"ם. מזמן הדפוסים ועד היום שזה כ500 שנה הנוסח בכל הספרים הוא אותו הנוסח. אולם בכתה"י יש נוסחאות שונות, שזכינו להם בדורנו כמו כתה"י התימנים והספר החתום של הרמב"ם ועוד. כל האחרונים לא היו מודעים שיש נוסחאות שונות ואחרות. האם ניתן לומר שכשהאחרונים כותבים שנוסח הרמב"ם הוא כך וכך, שזה עדות שכך הוא הנוסח האמיתי של הרמב"ם? זה בסה"כ לפי מה שהיה נראה להם בעתו ובזמנו שזה הנוסח, וגם אין שום משמעות ל'מסורת' של 500 שנה שזה הנוסח ברמב"ם, כיון שכולו הוא מחוסר ידיעה, וממחשבה שכך היה הנוסח ברמב"ם עצמו.
אבל כשהתברר [או עכ"פ כשנוצר ספק] שיש נוסח אחר קדום ברמב"ם - בטל כל ענין 'המסורת' שחשבנו שיש לנו במשך מאות שנים בגירסת הרמב"ם, ואדרבה בד"כ מעדיפים את הנוסח המדויק של ספרי תימן או הספר החתום וכדומה.

וה"ה ממש בנידון דידן. ברגע שנודע לנו שבזמן הרמב"ם היו כמה דרהמים שונים, גם אם לא נוכל לדעת בבירור שהדרהם הוא הקטן - מ"מ כבר א"א לסמוך על הדרהם הגדול, וצריך לדון בו לפחות לחומרא לב' הצדדים, משום שהמסורת של האחרונים לא ידעה משינוי הדרהמים העתיקים, ודינה כדין הדפוסים לעומת כתבי היד בדוגמא הנ"ל.

אולם למעשה נראה שכיון שמדידת האחרונים שוה לביצים שלנו ואנו יודעים שלא השתנו הביצים, ואכן יצא להם הביצה כביצה של זמננו - ע"כ שהשינוי היה בדרהם וכנ"ל.
ונראה שאלו ראיות מספיקות לדרהם הקטן.
 
נערך לאחרונה:
ב"ה
שלום וברכה,
יש אם למסורת
ראשית מדברי כבודו אנכי איש צעיר רואה שגם מבין שכל רבותינו מעתיקי השמועה דור אחר דור במשך לפחות כחמש מאות שנה (ממהר"ש סרליאו מלאכת שלמה מהר"ש ויטאל וחסד לאברהם בית דוד שלחן גבוה מרן החיד"א ומהר"ח פלאג'י) יתכן ששגו בהעתקת השמועה בכלל גדול ומקיף שהוא מקצוע רחב בכל שטח ההוראה. וזה בדרכו של הרב מרגולין שאינו חושש מזה, כמבואר בכל אורך המו"מ שבקונטרס. אלא שחשוב לכבודו לברר מה "באמת" היה משקל הדרהם, ואז להכריע אם לילך אחר המסורת או לא.
אז כבר בחלק זה, אינני שווה דעות ולא שווה עמדות עם כבודו, כמבואר לכל אורך המו"מ שבקונטרס, אלא המסורת תכריע, וכלשון הראב"ע "הקבלה תנצח"!
וכדבריו הבהירים והתקיפים של מרן זצ"ל בשו"ת יחו"ד ובמאור ישראל פסחים, שדרך בעקבותיו של הגאון פתח הדביר, שהוכיח באותות ומופתים ע"פ י"ב נשיאי ישראל גאוני הדורות דור אחר דור, שיש אם למסורת ההוראה במשקל הדרהם שבדורו ואין לזוז ממנה ימין ושמאל. ובדרכו צעדו בבטחה ובמשנה תוקף הגאונים ישכיל עבדי ושיעורי תורה להוכיח באותה דרך וביתר שאת, וכן המשיך את המסורת מרן זצ"ל שאין לזוז מלשער במשקל הדרהם כמסורת כל רבותינו שבכל הדורות, ומינה לא תזוע!
ואין צורך שאחזור על כל המבואר והראיות הניצחות שכך היה במסורת מזה דורות לשער במשקל 3.2 גרם לדרהם, והחפץ לעמוד על הדברים יביט נכוחה בתוככי הקונטרס בעמודים 38 עד 41, ויעמוד עליהם, ושם יבין נכוחה גם מדוע אין כל דימוי ויחס בין מציאת כתבי יד ונוסחאות בכתבי הקדמונים שלא היו ידועים, (מלבד שגם בכתב"י שנמצאו היפך הנוסחאות המסורות לא נפיק מפלוגתא היאך להתייחס אליהם, ואנו מקובלים לבחון בכל ענין כזה לגופו לפי שיקול הדעת והיה ה' עם השופט).
חקירת המציאות
אבל כפי שהמשכתי המו"מ עם הרב מרגולין גם בבירור המציאות היפך המסורת, למטוניה, גם לכבודו הייתי שש לישא וליתן במה שכבר התברר אצלי בזה, אלא שאני חושש לכפילות הדברים ללא צורך, שהרי כל מעיין בתוככי הקונטרס יראה נכוחה את הביאור הנהיר והצהיר בשיטת הפוסקים והמסורת כנגד הטענות העובדתיות שהתעוררו מכח חקירת המציאות. וכבודו מה שעשה כאן זה לא "שום" טענה מחודשת ממה שהובא שם, רק חזר על איזה גרגירי טענות שכבר ביארנו עניינם באופן שהרב מרגולין הוא שנשאר בקושיא, ואמר שיעיין ויתייעץ ע"מ להשיבנו דבר.

ולדוגמא מה שטען כאן מהביצים והשעורות, הרי כבר הבאנו כמה תשובות לזה מרבותינו בתוך הדברים, והעיקרית שבהם בעמוד 53 מדברי הרשב"ץ והפתה"ד שהביאו טענה זו והשיבו עליה בטוטו"ד.

ומה שטען בשינויי הדרהם ממצרים לתורקיה ומדור לדור, כבר הבאנו (בעמודים 9-10, וכן במהלך המו"מ במכתבים שבקונטרס), טענות יותר חזקות מזה מעצמנו ומאחרים, על הרמב"ם עצמו, על הכפתור ופרח, וכל הפוסקים שבאותם הדורות, ועל מרן זצ"ל, אבל הראנו אח"כ עין בעין (בעמוד 10) איך שכל הטענות הללו נמוגו ונימוחו מכמה משפטים בהירים וצלולים של בעל הכפתור ופרח מלפני כשמונה מאות שנה, ונתקיים בהם הכתוב תדוש הרים ותדוק, וגבעות כמוץ תשים, תזרם ורוח תשאם, וסערה תפיץ אותם, ואתה תגיל בה' ובקדוש ישראל תתהלל!
ובאמת שמתחילת המו"מ שלי בזה עם כל העוסקים במלאכה זו, מהמחבר מדות משקלות של תורה, ובא כוחו שהפנה אותי אליו, ועד לרב מרגולין, אני שואל אותם מה יענו ומה ישיבו על ההנחיות הברורות שהציב לנו בעל הכפתור ופרח בעיקר ההתייחסות למונח ההלכתי ספרותי מסחרי "דרהם", ומאז ועד עתה, אין בפיהם מענה כלל ועיקר. וכמה פעמים נדנדתי לרב מרגולין בתוך המו"מ שוב ושוב אבל מה עם דברי הכפתור ופרח, שהם משיבים על כל הטענות שלכם, וגם מציבים טענות קשות כלפי דרכי הנסיונות שלכם להוכיח, ורק לקראת הסוף נענה לבקשתי והתייחס לדברים כפי שיראה המעיין בעמוד 51, בו הוא בעצם מבין שבאמת אכן הוא לא מבין איך להתייחס לנושא לאור דברי בעל הכפתור ופרח הללו, ומבקש שאבאר אותם, כפי שעשיתי בס"ד בעמוד 53, שבעצם השלמתי את המבואר כבר קודם לכן בעמוד 10.

כבודו כותב כאן שמה שהבאתי מהשולחן גבוה מדבריו מבואר להיפך, שממנו ראיה לשיטת המקטינים, וזה נשמע לקורא התמים כאילו הבאתי משהו מטעה, אני יודע שכבודו לא התכוין לזה, אלא התכוין שהראיה שהבאתי שגם הוא כותב שהדרהם התורקי של זמנו הוא כמו הדרהם של מצרים שדיבר בו הרמב"ם, לזה כבודו מסכים שכך מבואר שם. אלא שמדברים אחרים שכתובים שם לענין מדידות שהוא עשה בביצים, שיוצא שזה לא תואם את הרמב"ם במשקל הביצים ביחס לדרהם, משם סבור כבודו להביא ראיה שהדרהם היה קטן יותר. אבל זה מטעה, כאילו הבאתי ראיה לא נכונה, בזמן שהראיה שהבאתי למטרה שהבאתי היא כתובה, והטענה שכבודו סבור להביא משם היא טענה אחרת לחלוטין, שהיא בעצם טענה גם על השו"ג שהביצים שמדד יצא לו אחרת מהרמב"ם. ובעיקר טענה זו לפום ריהטא אני משיב שמדברי הרשב"ץ והפתה"ד שהזכרנו בעמוד 53 יש להבין תשובה בהירה ונהירה גם לזה, מדוע בחר השו"ג לסמוך על הדרהם שבידו כנגד משקל הביצים שבידו, וכפי שביאר שיחתו בעצמו בציטוט שהזכיר ממנו כבודו, כי ידע מהות מושג המונח דרהם כפי שביאר הרב כפתור ופרח, ולא העלה על דעתו שיש מדידה בעולם שתסתור את מסורת משקל הדרהם. רק אנחנו שהתרחקנו מהדורות ההם ולא ידועים לנו המונחים שמהם דברו באותם דורות ותקופות, לכן יש הו"א לפקפק בקביעות הברורות של מהר"ש סירליאו המלאכת שלמה מהר"ש ויטאל חסד לאברהם בית דוד שלחן גבוה מרן החיד"א ומהר"ח פלאג'י.

אוסיף כפי שפתחתי דברי, שאם יש טענות, ראיות, פרכות, על דברים שכתבתי במו"מ שלי עם הרב מרגולין, אודה מאד על כל בירור, אדרבא אני עדין מבקש ממנו אם יש בידו להשיב, והדברים מונחים לעיני הקורא להיווכח בעצמו, מהם הטענות, ויש סיכום לנושאי הטענות בעמוד 41, כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים.

חשוב לי להוסיף, שאין לי כל ענין או סיבה או צורך להטות לכאן או לכאן בכל הנושא הלזה, נכנסתי אליו שלא מעצמי, ולמטרה אחרת לגמרי, ורק מחמת החתירה אחר האמת לכשעצמה הגעתי לנושא ולמסקנא שהגעתי, לא בהכרח שמלכתחילה הייתי רוצה להיות במקום שאליו הגעתי... ואדרבא אם יאירו את עיני שהמסקנה שונה באמיתות המסורת, דהיינו שיפרכו את העובדות שהצגנו שמסורת ההוראה היתה מקויימת בכל משך הדורות ללא שינוי, בודאי שאמשוך ידי יד כהה מכל הסיפור.

בברכה רבה,
שבת שלום ומבורך
 
יש אם למסורת
מה שהאריך כבודו גם בקונטרס וגם כאן בענין המסורת - איני רואה בזה איזה פירכא או קושיא, שהרי לדעת האם המטבע בזמננו השתנה ממה שהיה לפני כמה מאות שנים זה תלוי 'במחקר' ולא 'במסורת', הראיה שגם הרב עובדיה לא ידע מענינים אלו עד שבא הרב מרגולין ואמר לו שחקר וכו', ואז קיבל את דבריו [לא משנה אם צדק או לא], חזינן מיניה שרב לא אמור להיות חוקר. יש כלל שלא מחזקינן רעותא ושינוי כל עוד אין אנו יודעים ממנו בודאות, ולכן כל גדולי האחרונים לא העלו בדעתם שיכול להיות שינוי, ולכן הנחת היסוד שיש לדון ולשקלל את המסורת בענין זה, לפי דעתי [ודעת רבים] אינה מן הענין.

מה שטען בשינויי הדרהם ממצרים לתורקיה ומדור לדור, כבר הבאנו (בעמודים 9-10, וכן במהלך המו"מ במכתבים שבקונטרס), טענות יותר חזקות מזה מעצמנו ומאחרים, על הרמב"ם עצמו, על הכפתור ופרח, וכל הפוסקים שבאותם הדורות, ועל מרן זצ"ל, אבל הראנו אח"כ עין בעין (בעמוד 10) איך שכל הטענות הללו נמוגו ונימוחו מכמה משפטים בהירים וצלולים של בעל הכפתור ופרח מלפני כשמונה מאות שנה, ונתקיים בהם הכתוב תדוש הרים ותדוק, וגבעות כמוץ תשים, תזרם ורוח תשאם, וסערה תפיץ אותם, ואתה תגיל בה' ובקדוש ישראל תתהלל!
ראשית, בעל הכפתור ופרח לא היה לפני כ800 שנה. הוא נולד בערך בשנת ה' מ' [לפני כ740 שנה, קרוב ל100 שנה לאחר פטירת הרמב"ם] ונפטר בערך בשנת ה' קט"ו [לפני כ660 שנה] [לפי ויקיפדיה]. אפשר לומר שהוא היה כ150 שנה לאחר הרמב"ם.

ובאמת מצינו לאחד מהראשונים שהיה בדור סמוך יותר לרמב"ם וגם במקומו במצרים שכתב להדיא ששיעור הדרהם הוא שונה מהרמב"ם, ואף תלה את זה בשיעור הדרהם 'של הזמן הזה'.
החכם הנל הינו ר' תנחום הירושלמי שהיה בן דורו של הרמבם, ופעל במצרים - יש לעיין בויקיפדיה בערכו. החכם הנל כתב 'מילון' שנקרא המדריך המספיק והוא עוסק בביאור המילים בתלמוד ובמשנה תורה אליבא דהרמבם. כל מהות ספרו הוא לבאר את דברי הרמבם.
לאחר הקדמה קצרה זו אעתיק מה שכותב בערך גרגר: ומשקל הביצה אצלם ששה עשר דרהם ושליש.
ובערך דינר כתב: משקל הדינר תשעים ושש שעורים, והדינר עשרים וארבעה איסר והוא רבע הסלע שהוא שקל, ושקל הקדש הוא קרוב לחמשה דרהם מן הדרהמים של הזמן הזה, ובכן משקל הדינר מהם דרהם ורבע בקירוב עי"ש.
הרי שמשקל דינר הזהב הוא כמו שהגאונים כתבו, 96 שעורים, ואעפכ כתב שהשקל הוא קרוב לחמשה דרהם ולא 6 דרהם כדכתב הרמבם. הרי לך להדיא שהדרהם שלו היה גדול יותר. ואכן הוא כתב שדרהם ורבע הוא הדינר ולא דרהם וחצי כדכתב הרמבם. ולכן גם שינה את משקל הביצה מ18 דרהם של הרמבם ל16.33 וכתב להדיא מן הדרהמים של 'הזמן הזה', ובודאי כונתו היא שלא תקשה עלי איך אני כותב שלא כמו הרמבם שאותו אני מפרש, ולכן כתב ש'בזמן הזה' השיעור שונה.
ובאמת שאם נבוא לחשב חשבונות בדעתו נראה כך.
אם הדינר הוא 4.25 גרם כמו שטוענים החוקרים, אזי הדרהם לשיטתו הוא 3.4 לערך והביצה היא 55.5 גרם. אולם יש לזכור שהוא כותב שהשיעור הוא 16.33 ולא 18 דרהם, ואין זה מתאים לדרהם של הרמבם אלא אדרבה מפורש בדבריו שהדרהם שלו שונה משל הרמבם, ואם כן יתכן מאוד שכבר בזמנו סמוך לדורו של הרמבם חל השינוי בדרהם כלפי מעלה וזה מה שהעיד הכפתור ופרח ללא ידיעה שהשתנה מזמנו של הרמבם.
אם נאמר שהדינר הוא 4.8 אכ הדרהם שלו הוא 3.84. והביצה היא 62.7
ואכ אי אפשר בדעת הרמבם לקחת את השיעור של 4.25 ולהתאימו ל3.2 הדרהם וגם לא את השיעור של 4.8 ולהתאימו לשיעור הנל.
וההכרח הגמור הוא שהיה שינויים מזמן הרמבם גם במצרים עצמה וסביבותיה בדור הסמוך לו ואת זה ידע ר' תנחום שהיה ממש קרוב לזמן זה, אולם הבאים אחריו כבר לא ידעו מזה, ואין עליהם שום תמיהה וקושיא.
ומעתה בטלה המסורת ואין לנו לדון בה כלל מאחר והוכח טעותה.
ואם כי במשקל הביצה ודאי אינו כהרמבם לפי כל החישובים, מכל מקום לגבי הדרהם מוכרח בדבריו שאינו כדרהם של הרמבם וכנל.
לעת עתה אסתפק בזה ונראה מה תשובת @הרב שמעון ללוש על ענין זה.
 
ב"ה
שהרי לדעת האם המטבע בזמננו השתנה ממה שהיה לפני כמה מאות שנים זה תלוי 'במחקר' ולא 'במסורת', הראיה שגם הרב עובדיה לא ידע מענינים אלו עד שבא הרב מרגולין ואמר לו שחקר וכו', ואז קיבל את דבריו [לא משנה אם צדק או לא], חזינן מיניה שרב לא אמור להיות חוקר.
בהחלט לא קיבל את דבריו במה שטען שהדרהם השתנה, רק קיבל דבריו לענין שמעולם השיעור היה אחר במשך כל הדורות שעדין השימוש המסחרי היה בדרהם, והסיק ששיעור הדרהם של ימיו כנראה היה רק שנים בודדות ואינו משקף את המסורת. ותדע לך שכן הוא, שהרי במאור ישראל ח"ב עמוד צה עמודה ב הרחיב לחזק ביתר שאת ובכל תוקף שלא חל שינוי מזמן הרמב"ם ועד הדורות האחרונים ככל המשתקף מהמסורת הבהירה, ובתוך כדי דיבור אפילו בלי לעבור לשורה חדשה מביא את דברי הרב מרגולין ומקבל את דבריו, וזה מוכח כדאמרן שמעולם לא קיבל את דברי החוקרים שאכן חל שינוי בדרהם והמסורת היתה בטעות, אלא אך ורק נקודתית מהו השיעור שהיה מאז ומעולם במסורת עד חכמי הדורות האחרונים כולל מהר"ח פלאג'י והבן איש חי ועוד. וכבר עמדתי בס"ד על עוד כמה קושיות וביאורים במשנתו של מרן זיע"א בנושא זה, בעמודים 8-10 בקונטרס שהבאתי למעלה, ע"ש ותרו"ן.
ואם כן יתכן מאוד שכבר בזמנו סמוך לדורו של הרמבם חל השינוי בדרהם כלפי מעלה וזה מה שהעיד הכפתור ופרח ללא ידיעה שהשתנה מזמנו של הרמבם.
...
וההכרח הגמור הוא שהיה שינויים מזמן הרמבם גם במצרים עצמה וסביבותיה בדור הסמוך לו ואת זה ידע ר' תנחום שהיה ממש קרוב לזמן זה, אולם הבאים אחריו כבר לא ידעו מזה, ואין עליהם שום תמיהה וקושיא.
ומעתה בטלה המסורת ואין לנו לדון בה כלל מאחר והוכח טעותה.
ואם כי במשקל הביצה ודאי אינו כהרמבם לפי כל החישובים, מכל מקום לגבי הדרהם מוכרח בדבריו שאינו כדרהם של הרמבם וכנל.
לעת עתה אסתפק בזה ונראה מה תשובת @הרב שמעון ללוש על ענין זה.
אף אם היתה סתירה מוכרחת בין דברי ר' תנחום שהיה סמוך לרמב"ם לבין כל חכמי הדורות מעתיקי השמועה מזמן הרמב"ם, ואחריהם הכפתור ופרח, וכל הראשונים, עד מרן הבית יוסף ועד בכלל, ואחריהם גדולי הדורות מהר"ש ויטאל, החסד לאברהם, הבית דוד, הפרי האדמה, מרן החיד"א ומהר"ח פלאג'י, להם היינו שומעים, שכלל גדול בידינו הקבלה והמעשה הם עמודים גדולים בהוראה "ובהם" ראוי להתלות (רמב"ם פ"י משמיטה ויובל ה"ו).
כל שכן שלפי האמור בעמוד 10 דיבור שני בקונטרס שהובא למעלה, שכבר הרמב"ם עצמו מציין לכמה סוגי דרהם בשיעורים שונים, כי המושג דרהם מתפרש לכמה מונחים, ושיעור הדרהם שקצב הרמב"ם לדורו ולדורות הוא מונח אחד, ושיעור הדרהם היוצא במנין מיד ליד הוא מונח אחר כדמוכח שם מדברי הרמב"ם עצמו, וכמו שכתבנו טענה שעדין לא שמעתי עליה תשובה היאך הרמב"ם עצמו קצב שיעור לפי דרהם כשבכמה עשרות מטבעות שיש בידינו מתקופתו אנו רואים שלא משקל של זה כמשקל של זה, וכן במטבעות שבידינו מתקופת הכפתור ופרח אנו רואים שהם במשקלים שונים, וכ"ש מאזור לאזור שאינם שווים בשיעוריהם, וזה דברים מוכחים שבידינו, אז איך כתב הכפתור ופרח שמשקלו של הדרהם שכתב הרמב"ם לא השתנה ולא ישתנה ושהוא בכל המלכויות שהזכיר שם, אתמהה?! ועל כרחך כאמור, שיש מונחים שונים, וכבר ביאר שיחתו הכפתור ופרח להדיא שכתב יש עמנו מטבע "יוצא במשקל", ולא "במנין", ולהלן שדיבר מהמטבעות שיוצאים במנין ביאר שיעוריהם, ושגם אצל הרמב"ם היו בשיעור אחר, והדברים פשוטים. וחזרנו אל העיקר הגדול והברור שהקבלה והמעשה הם עמודים גדולים בהוראה, ואין לנו בלתם.

נ.ב. כל מה שנחשוב שגילינו במחקרי ארץ נמצא שאנו מגששים כעורים קיר, ומנסים לקרא את המושגים והמונחים, וכל קצה שמתגלה, תופח על פנינו שעד כה מה שסברנו היה בילוי זמן לריק ואין לו התחלה. בינתיים מאז שהצגתי את ההכרח של החילוק בין מטבע יוצא במשקל לבין יוצא במנין, וכן בין המונח דרהם של מטבע נזיל לבין המונח דרהם כיחידת משקל שנוהגים בה הסוחרים והעם, כלשון הכפתור ופרח, שהם דברים מבוארים להדיא ברמב"ם ובכפתור ופרח. אף אחד לא השיבני דבר בזה, שזה סותר כל מה שהסתובבו סחור סחור סביב מחקרי מטבעות נזילים ששונים ומשונים זה מזה בכל דור ובאותו הדור עצמו, ובמונחים אלו הכל על מקומו בא בשלום ובמישור ועושה סדר בעולם. שהרי גם אם היינו מקבלים שהכפתור ופרח לא ידע משינוי שאירע מהרמב"ם עד זמנו, אבל שיכתוב משפטים כאלו מוצקים שהדרהם שווה בכל המלכויות שהזכיר שם והוא שדיבר בו הרמב"ם ומשקלו לעולם לא ישתנה וכו' בו בזמן שבארנק שלו יש שני דרהמים שאינם שווים זה לזה במשקלם ולשכינו הקרוב אליו יש דרהם ששונה משני המטבעות שאצלו, אתמהה?! אבל להאמור קושיא מעיקרא ליתא, וטענתי ושוב טענתי הכרחים אלו, ומשום מה כולם מתעלמים מיסוד פשוט ומוכרח זה?! אלא מחמת שזה סותר להם את כל המגדל שסברוהו למוכרח וחזק כראי מוצק נגד המסורת האיתנה.

בברכה רבה
 
בהחלט לא קיבל את דבריו
גם אם נדון מה דעת הרב עובדיה בענין - הטענה העיקרית שלי שרב הוא לא חוקר היא אמיתית. האם יש רב בזמננו שיודע מה היו שווי המטבעות [לא של הדרהם אלא שאר המטבעות] לפני כ200 שנה ויותר. אם חל איזה שינוי בפרט שהוא מועט בכמה גרמים וכדומה, למה שרב גדול ככל שיהיה ידע מזה ואפילו יחשוב שזה אמור לקרות? רב הוא לא משפטן ולא רופא ולא חוקר מטבעות ולא שאר ידיעות אחרות, אא"כ הם מגיעות מהתורה ממש, אבל שינויים שהיו בדברים מעין אלו לא אמור לדעת, ולכן אין שום הערה על המסורת איך לא ידעו מזה.

ומעתה גם מה שכתב כבודו
אף אם היתה סתירה מוכרחת בין דברי ר' תנחום שהיה סמוך לרמב"ם לבין כל חכמי הדורות מעתיקי השמועה מזמן הרמב"ם, ואחריהם הכפתור ופרח, וכל הראשונים, עד מרן הבית יוסף ועד בכלל, ואחריהם גדולי הדורות מהר"ש ויטאל, החסד לאברהם, הבית דוד, הפרי האדמה, מרן החיד"א ומהר"ח פלאג'י, להם היינו שומעים, שכלל גדול בידינו הקבלה והמעשה הם עמודים גדולים בהוראה "ובהם" ראוי להתלות (רמב"ם פ"י משמיטה ויובל ה"ו).
לאור האמור אינו מן הענין, ואדרבה דבריו הברורים של ר' תנחום [ואינו רק בגדר 'אם היתה סתירה'] ש'הדרם שבזמננו' שיעורו כך וכך מורים להדיא שהוא שונה מזמן הרמב"ם. ואיני מבין איך שייך להכחיש דבר זה בטענות של מסורת. אטו אם יבוא הרמב"ם בעצמו ויאמר ששיער בדרהם אחר גם נאמר שהמסורת שלנו מכחישה אותו? רב שהיה סמוך לזמנו ואומר בצורה הכי ברורה שהדרהם השתנה אין אחר דבריו כלום.

ומה שכתב כבודו
ושיעור הדרהם שקצב הרמב"ם לדורו ולדורות הוא מונח אחד, ושיעור הדרהם היוצא במנין מיד ליד הוא מונח אחר כדמוכח שם מדברי הרמב"ם עצמו, וכמו שכתבנו טענה שעדין לא שמעתי עליה תשובה
והאריך בזה עוד - לא זכיתי להבין, הרי ר' תנחום כתב להדיא את שיעור המשקל של הדרהם, וא"כ מבואר להדיא שהדרהם של המשקל שעליו דיבר הכפתור ופרח שאינו משתנה - אכן היה שונה בזמנו, שהרי א"א לומר שר' תנחום שיער בדרהם היוצא במנין ולא ידע באיזה דרהם משערים, ואין צורך להסביר ביטול מחשבה זו.
וא"כ צריך לומר שהדרהם היוצא במשקל בזמנו של הרמב"ם היה שונה מזמנו של ר' תנחום וגם שונה מזמנו של הכפתור ופרח ויתכן מאוד שגם השתנה עד זמן הב"י בזמן הטורקים.
ומה שכתב הכו"פ שלא ישתנה 'לעולם' כונתו על זמנו ולא על העבר או על העתיד, ואם לא - אז דבריו נסתרים מדברי ר' תנחום.

יש עוד לציין שהכו"פ עצמו הביא שם את תשובת גאון שכתב להדיא גבי דינר הזהב בזה"ל
תשובות הגאונים - הרכבי סימן שפו
דינר אלערב שיעורו משונה בכמה מקומות. השיעור שבמצרים פחות מן השיעור שבבבל והשיעור שבפרס זולתי זה וזולתי זה .
ועוד כתב הגאון הנ"ל לגבי הדרהם בזה"ל
תשובות הגאונים - הרכבי סימן שפו
אילו על דרהם אלערב היינו סמוכים גם שיעורו משונה בכמה מקומות.
ועי"ש בכו"פ שאכן צידד שהדרהם של הגאונים היה שונה משלהם.
הרי שבתקופה הקדומה הדרהם אכן היה שונה בין המקומות.

גם הרמב"ם בפה"מ בכורות כתב להדיא בזה"ל
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת בכורות פרק ח משנה ח
כבר מצאתי משקל הדרהם המצרי מגרגרי השעורים ששים ואחת גרגרים, נמצא משקל הסלע מן הדרהמים של מצרים ששה דרהם ורבע וחרוב בקירוב. ואמר לי אבא מרי זצ"ל שהוא ראה תשובה לגאון מראשי ישיבות בבל ובה הוא אומר כי חמש סלעים של בן הם שלשים ושלשה דרהם וחצי דרהם, זה היה ענין התשובה, ולא באר באיזה דרהמים ולא כמה משקל הדרהם, ואין ספק שהוא דבר על משקל דרהם של בבל ע"כ.
הרי שיש הבדל בין בבל למצרים.
וגם הרמב"ם הדגיש בכל מקום דרהם של מצרים, ואם בכל המקומות הדרהם המשקלי היה שוה, למה הדגיש זאת? וע"כ שגם בדרהם המשקלי היה הבדל בין הארצות.

ושוב ראיתי כן מפורש בספר נהר מצרים וז"ל
1647437003052.png

הרי שכתב להדיא שבזמנם הדרהם של מצרים היה שונה מדרהם בבל וגם שאר הארצות, ורק מזמן השלטון העותמני שהוא לפני כ500 שנה [שזה הזמן שכבודו הביא את כל חכמי הספרדים שהזכירו את הדרהם] נהיה הדרהם אחיד. והנה מצאנו לאחד מן האחרונים שעמד בזה [לא מחמת המחקר אלא מחמת הספרים שראה וכפי שהביא].

יש להדגיש שאין אני בא כאן לקבוע שהחוקרים צודקים כמה היה הדרהם. זה עוד נושא בפני עצמו. כונתי היא לומר שבודאי הדרהם לא היה כמו שהוא בזמן הטורקים וכמו שהספרדים נהגו במשך 500 שנה, אלא בודאי היה פחות, וזה מוכח מכל המקומות הנ"ל. בכמה היה פחות זה עוד נידון.
 
ב"ה
הטענה העיקרית שלי שרב הוא לא חוקר היא אמיתית. האם יש רב בזמננו שיודע מה היו שווי המטבעות [לא של הדרהם אלא שאר המטבעות] לפני כ200 שנה ויותר. אם חל איזה שינוי בפרט שהוא מועט בכמה גרמים וכדומה, למה שרב גדול ככל שיהיה ידע מזה ואפילו יחשוב שזה אמור לקרות? רב הוא לא משפטן ולא רופא ולא חוקר מטבעות ולא שאר ידיעות אחרות, אא"כ הם מגיעות מהתורה ממש, אבל שינויים שהיו בדברים מעין אלו לא אמור לדעת, ולכן אין שום הערה על המסורת איך לא ידעו מזה
רב לא אמור לדעת מה היה לפני 200 שנה, אבל מהם המונחים המסחריים בשעתו בודאי מוכרח לדעת היטב על מנת להורות!
כ"ש גדול בדורו שסומכים עליו בהעתקת השמועה ומנחיל את ההוראה, שרואה אחריות כבירה להעביר בזהירות יתירה ובתכלית הדיוק את הדברים, בפרט בנושאים שכל ענייניהם הוא השיעור המדוייק וכולו תלוי באותו מונח מסחרי.

ולכן הטענה מן המסורת היא לא רק תליה ואחיזה בכמה מילים של הרמב"ם בפ"י מהל' שמיטה ויובל ה"ו, אלא היא משמעות הרבה יותר אדירה והיקפית בחקר הדבר שעליו המסורת מצביעה, שהמסורת, שהיא הביטחון של השמירה והאחריות הרציפה באדיקות מתוך יראת שמים חסידות וקנאות דקדושה, היא היותר ברת סמכא אפילו אם רק מבחינה הגיונית גרידא, מכל עבודת מחקר כזו או אחרת! והיא היחידה שיכולה באמת להצביע בדיוק מופתי מה אכן היה אז בדיוק, לגבי הדבר שעליו היא באה להעיד, כגון על איזה משקל סמכו בשיעור פדיון הבן וכדומה. (לא לגבי דברים שרוצים להקיש וללמוד ממנה, כגון כמה היה שוקל מטבע פלוני באותו הזמן, כי לזה יתכנו פירכות לרוב). ואדרבא, אם היה המחקר מודע לעוצמה שלה, ודאי היה נעזר ונתמך בה יותר מכל, וסותר מחמתה כמה השערות ואומדנות בדברים מסויימים כדי לא לבלות זמנו לריק.
והן הן דברי הרמב"ם על הקבלה והמעשה שמחמת כן הם עמודים גדולים בהוראה ועליהם יש להתלות!

זאת מלבד האמונה שלנו בהשגחה הפרטית שבה מנהיג הי"ת את עולמו שלא יתן לשלוחיו הנאמנים והמסורים להכשיל ציבור וציבורים שלימים לדורי דורות אחריהם משך כחמש מאות שנה שיהיו טועים בכל ענייניהם ובכל קיום המצוות לקולא ולחומרא, כצאן ללא רועה חלילה, אלא אדרבא מכוין כל דבריהם והכרעותיהם והנחלת תורתם על הצד הנכון והרצוי לפניו לשלימות קיום תורותיו משפטיו וחוקיו בתכלית השלימות.
הרי ר' תנחום כתב להדיא את שיעור המשקל של הדרהם, וא"כ מבואר להדיא שהדרהם של המשקל שעליו דיבר הכפתור ופרח שאינו משתנה - אכן היה שונה בזמנו, שהרי א"א לומר שר' תנחום שיער בדרהם היוצא במנין ולא ידע באיזה דרהם משערים, ואין צורך להסביר ביטול מחשבה זו.
וא"כ צריך לומר שהדרהם היוצא במשקל בזמנו של הרמב"ם היה שונה מזמנו של ר' תנחום וגם שונה מזמנו של הכפתור ופרח ויתכן מאוד שגם השתנה עד זמן הב"י בזמן הטורקים.
ר' תנחום פשוט הורה לצאן מרעיתו כמה הוא משקל הביצה, וכמה הוא משקל השקל, במטבעות שבהם היו משתמשים,
שהרי תרגום המילה דרהם הוא מטבע, ובמטבעות שהיו משתמשים, היה משקל השקל של תורה קרוב לחמישה דרהמים, דהיינו קרוב לחמישה מטבעות של זמנם, בדיוק כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות פ"ח דבכורות, שהדרהם דהיינו המטבע שהוא שקל בזמנו שוקל ס"א שעורות, ושלפי זה משקל השקל מהדרהמים של מצרים שש דרהם ורבע וחרוב בקירוב, עד כאן. והבאתיו בעמוד 10 שבקונטרס שהובא למעלה. אע"פ שלפי שיעור הדרהם שתמיד שיער לנו בו את השיעורים, שהוא ס"ד שעורות, יוצא שש דרהם למשקל השקל. וזה בדיוק מה שעשה ר' תנחום ליושבי שער מקומו, שתירגם לפי משקל המטבע שמשתמשים בו במקומו.
אם היה כותב ר' תנחום שמה שהשיעור שקצב הרמב"ם ז"ך דרהם לרביעית תק"כ לחלה וכדו' כבר לא שייך בזמן הזה, כי נשתנו המונחים המסחריים והשיעור של הרמב"ם אינו קיים עוד, ניחא, היה כאן סתירה למסורת שהיה מענין לבחון אותה, אבל כל שרק עשה מילון ותירגם למטבעות של זמנו, אין כל ראיה על ביטול השיעור הקודם מכאן ולהבא, זה בדיוק כמו שהמגיד משנה תרגם בפ"א מעירובין הי"ב את הדרהם למטבעות של זמנו הנקראות ארגני"ש, וכן יתר החכמים לדורותיהם במקומות מושבותם.
ומה שכתב הכו"פ שלא ישתנה 'לעולם' כונתו על זמנו ולא על העבר או על העתיד, ואם לא - אז דבריו נסתרים מדברי ר' תנחום.
ז"ל המפורשת של הרב כפתור ופרח (בעמוד שצב): בארץ ישראל יש עמנו היום מטבע "יוצא במשקל" והוא לבן (א.ה. כלומר כסף ולא זהב), ושמו דרהם נוקרא, צורתו עגולה, קוטרו כחצי אצבע בגודל, וכן זה המטבע יוצא בעמון ומואב סיחון ועוג בסוריא וארץ מצרים בשוה, "והוא הדרכמון המצרי שמזכיר הרמב"ם זכרונו לברכה, משקלו לעולם לא ישתנה", והוא י"ו גרעיני חרוב, והגרעין הזה קורין חבה או קירט, וקירט הוא לשון רבותינו ז"ל. כל קירט משקלו ד' גרעיני שעורה, א"כ שעורות הדרהם הם ס"ד. וכן הזכיר הרופא אבן צינא בספר הקנון הגדול בענין המשקלים והמדות, אמר וכל קירט ארבעה שעורים. וכן גם כן נוהגים הסוחרים והעם. הדרהם הזה יש לו פרוטות נחושת קורין לו פלוס, ומספרם ס"ד, וכך הוא השער השווה. וא"כ הקירט הוא ד' פלוס, והשעורה פלוס אחד. עכל"ק.
נמצא שכותב להדיא שמדבר על העבר, על זמנו של הרמב"ם, וכן על העתיד, שלעולם לא ישתנה, וכן כשמתרגם לשעורות וחרובים מתרגם בדיוק לאותם משקלים של שעורות וחרובים שכותבים הרמב"ם וכן סייעת מרחמוהי, הרי שזה באמת אותו משקל שהיה מזמן הרמב"ם. אלא שזהו בדיוק מה שסיים ש"כך הוא השער השווה", כלומר לא המטבעות בפועל, וכמו שלהלן (בעמוד שצג) מביא בעצמו מפירוש המשניות שהדרהם שהרמב"ם שקל בעצמו בזמנו במצרים היה משקלו ס"א שעורות ולא ס"ד. כך שלא נעלם ממנו כל זה.
יש עוד לציין,,,
כל מה שהוסיף להביא משינויי הדרהם ממקום למקום ומדרהם מצרים לדרהם בבל וכו', ומספר נהר מצרים, הנה את כל זה הביא בכפתור ופרח בעצמו שהיה אחד מן הראשונים, והרחיב בכל השיעורים והמטבעות הללו כיד ה' הטובה עליו ואינו חדש כלל. אדרבא הרי כל מגמתו בחיבורו היה לברר ולסלת אחר הבירור ודרישה וחקירה כדבעי את העובדות והמושגים התלויים בדרישה וחקירה עובדתית, ועל מנת כן נסע לארץ ישראל והיה עובר בה לארכה ולרחבה וכו' וכו' כנודע, ע"מ להתוות לעם ישראל חיבור שיכלול הדרכה מפורטת בכל המונחים והיסודות שהם תשתית ההלכה לדורות.
ולכן אדרבא כל הציטוטים שהוזכרו משינויי המטבעות ממקום למקום וכו', זה רק מוכיח יותר את מה שביארנו כדבר פשוט, שעדין לא שמעתי לו פרכא, שהיה מונח של שיעור שווה ואחיד שהוא עבר במסורת ושיעורו לא ישתנה והוא השער השווה שכתב הכפתור ופרח ובו היו נוהגים הסוחרים והעם, והיה את המטבעות הפיזיים והמשקלים המקומיים והזמניים למקומו ושעתו של כל חכם, שהם היו שונים זמ"ז, ובכך הכל על מקומו בא בשלום מתחילה ועד סוף.
 
שעדין לא שמעתי לו פרכא,
במחילה מכבוד @הרב שמעון ללוש, לפי דעתי כתבתי כאן פירכות עצומות על כל המהלך של כבודו, ולא זכיתי למענה נכון על טענותי, ובפרט על ראש הנושא של משקל השקל שהיה בזמן הבית שממנו מוכח בבירור, בנוסף לשאר הראיות שהבאנו, כשיעור המוקטן. ולכן אעמוד בזה לעת עתה. רק שכבודו לא יוכל לטעון מכאן ואילך שלא השיבו לו על טענותיו, מאחר ואנו השבנו בסד טענות מספיקות אלא שכבודו ממאן לקבלם.
בברכת פורים שמח.
 
במחילה מכבוד @הרב שמעון ללוש, לפי דעתי כתבתי כאן פירכות עצומות על כל המהלך של כבודו, ולא זכיתי למענה נכון על טענותי, ובפרט על ראש הנושא של משקל השקל שהיה בזמן הבית שממנו מוכח בבירור, בנוסף לשאר הראיות שהבאנו, כשיעור המוקטן. ולכן אעמוד בזה לעת עתה. רק שכבודו לא יוכל לטעון מכאן ואילך שלא השיבו לו על טענותיו, מאחר ואנו השבנו בסד טענות מספיקות אלא שכבודו ממאן לקבלם.
בברכת פורים שמח.
ולכן אדרבא כל הציטוטים שהוזכרו משינויי המטבעות ממקום למקום וכו', זה רק מוכיח יותר את מה שביארנו כדבר פשוט, שעדין לא שמעתי לו פרכא, שהיה מונח של שיעור שווה ואחיד שהוא עבר במסורת ושיעורו לא ישתנה והוא השער השווה שכתב הכפתור ופרח ובו היו נוהגים הסוחרים והעם, והיה את המטבעות הפיזיים והמשקלים המקומיים והזמניים למקומו ושעתו של כל חכם, שהם היו שונים זמ"ז, ובכך הכל על מקומו בא בשלום מתחילה ועד סוף.
 
יישר כח ל @יושב אוהלים ול @הרב שמעון ללוש על המו"מ המעניין.

ברצוני לדון עם @הרב שמעון ללוש בנקודה אחרת, היסודית, והיא הראיה מדברי השו"ע ומדברי הכפתור ופרח שיש ב' סוגי מטבעות, יוצא במשקל ובמנין.
1648478525009.png
כשעיינתי בשו"ע שהזכיר כבודו, וברמב"ם שהוא מקור ההלכה שם, נראה לי שההבנה אחרת מדברי כבודו.
לשון רמב"ם הלכות מכירה פרק י"ב הלכה י': אם היה הסלע חסרה שתות והיו מוציאין הסלעים במניין ולא במשקל מחזיר ההונייה ע"כ.
הרמב"ם והשו"ע לא כותבים שיש 'שני סוגי מטבע', אלא יש שני 'מקומות', יש מקום שהמטבע יוצא 'רק' במנין ולא מתחשבים בו במשקל, כלומר לא שוקלים בו [כמו למשל בימינו, שאף אחד לא שוקל במטבע, ולכן לא מדקדקים במשקלו אלא בשתות שאף השווי שלו פוחת משמעותית]. ויש מקומות שהמטבע משמש 'גם' למשקל, ובו אם יש חסרון אפילו מועט הוי הונאה. אבל אין מקום שהמטבע משמש 'רק' למשקל, כמו שכתב כבודו 'למשקל ולא למנין', וכנראה כבודו נמשך אחר ההערה במהדורת הוצאת ביהמ"ד להלכה ולהתישבות, שכך כתבו על דברי הכפתור ופרח שכתב שיש מטבע היוצא במשקל, והוסיפו הם בהערה 'ולא במנין', אולם פירוש זה אינו נכון, וכונתו שיוצא 'גם' במשקל. ובאמת שלאחר מכן כתב הכו"פ שהדרהם יש לו פרוטות ולפעמים עושים פרוטות רעועות קטנות ואז לא יצאו כי אם במשקל עי"ש, הרי שרק הפרוטות שהם רעועות יוצאים 'רק' במשקל, אבל הדרהם עצמו תמיד יוצא במנין אלא שפעמים יוצא 'גם' במשקל, וכנ"ל.
וכן מתבאר מדברי הרמב"ם בהלכות גניבה פ"ז ה"ה שכתב ואם לא חסרה אלא פחות משתות יקיים לשאת ולתת בה אבל לא למשקל ע"כ. הרי שבתחלה היתה עומדת 'גם' למשקל, ואם חסרה עומדת 'רק' למנין ולא למשקל, הרי שמדובר באותה המטבע שגם שוקלים בה וגם מונים בה.
וממילא במקומות שיוצא במשקל כמו במקומו של הרמב"ם וכן הגאונים וכל המקומות שהשתמשו בדרהם בתור משקל - אין זה 'סוג' מטבע אחר מיוחד שבו היו שוקלים, אלא אותו המטבע היו 'גם' שוקלים בו.
לפ"ז במקומו של הרמב"ם שכן היו שוקלים בדרהם - זהו הדרהם הרגיל שהיה יוצא בהוצאה, ואין זה דרהם מיוחד רק למשקל, וגם במקומו של הכפתור ופרח כן הוא, והוא לא כיון לדרהם מיוחד שיוצא 'רק' במשקל. וא"כ בטלה כל הראיה של כבודו מדבריהם.
איני דן על מה שכתב הכו"פ שמשקל זה לא ישתנה, שזה כבר דנו לעיל, אבל רציתי להעמיד דברים על דיוקם שאין ראיה מדברי הכו"פ והשו"ע שכבודו הביא.
 
הגיע לידי קונטרס בשם השיעורים והמדות בהלכה מהדורת ביקורת להרב דורון אדלר שבו מאריך בבירור גדול על כל אחד ואחד מהראשונים מה דעתו בענין שיעורי תורה, ושם כותב בדעת הכפתור ופרח כך:
1648720475047.png 1648720498992.png

ושם גם העלה דבר פלא, שהדרהם של הרמב"ם הוא 3 גרם כמו שפסק למעשה מרן זצ"ל [ולא הזכיר מדבריו, ונראה שלא ידע מזה כלל, אלא מברר את מה שנראה לו] וז"ל
1648720590838.png1648720627295.png
 
ב"ה
כשעיינתי בשו"ע שהזכיר כבודו, וברמב"ם שהוא מקור ההלכה שם, נראה לי שההבנה אחרת מדברי כבודו...
לא תליתי ביאור הדברים בביאור זה או אחר של המושגים, אם זה שתי סוגי מטבעות, או שני מנהגים שבמקומות שונים באותו מונח של מטבע, וגם כעת אין לי הזמן לצערי לבחון בדיוק מה הבין בדברי, מה משיג על הבנתי, וכיצד מציע לבאר, (אני בקושי רב מצליח לחטוף זמן פורתא אחת לכמה ימים להציץ ע"מ לישא וליתן בנושאים שאני רואה בהם חשיבות), ויתכן שיצדק בהצעתו.
אולם דברי באו לגבי עיקר החלוקה בין המונחים יוצא במשקל ויוצא במנין, שלהבנתי איך שיבא הביאור במונחים שבש"ע, סו"ס מבואר בש"ע ונו"כ שהאחד מדקדקים על משקלו ולכן פסול בכל שהוא, והאחד אין מדקדקין ולכן אינו פסול עד שישית.
ומכאן שאם בזמן הרמב"ם רואים מטבעות רבים במשקלים שונים זמ"ז, ואני אישית ראיתי בעיני והצגתיו בקונטרס שהובא למעלה 2 מטבעות דירהם מתקופת הרמב"ם שהוטבעו ע"י הכלי'ף צלאח א'דין שהרמב"ם היה רופאו, האחד במשקל 3.3 גרם והאחד במשקל 3 גרם, זה רק אומר לי שאי אפשר לומר שלשניהם יתאים המונח "יוצא במשקל", וזה פשוט. ולכן כיון שמסוגי מציאות של מטבעות כאלו (שהובאו בטבלא שבספר מומש"ת עמ' עב, הובא צילום בהקדמה לקונטרס שצירפתי למעלה) באו החוקרים להוכיח שדירהם הרמב"ם היה קטן יותר, או שהדירהם חלו בו שינויים ואי אפשר לסמוך בו על המסורת, הרי שיש פרכא ברורה לדבריהם, שבודאי הרמב"ם לא ידבר ממונח הנתון לשינויים משמעותיים בדורו עצמו.
וממילא במקומות שיוצא במשקל כמו במקומו של הרמב"ם וכן הגאונים וכל המקומות שהשתמשו בדרהם בתור משקל - אין זה 'סוג' מטבע אחר מיוחד שבו היו שוקלים, אלא אותו המטבע היו 'גם' שוקלים בו.
לפ"ז במקומו של הרמב"ם שכן היו שוקלים בדרהם - זהו הדרהם הרגיל שהיה יוצא בהוצאה, ואין זה דרהם מיוחד רק למשקל, וגם במקומו של הכפתור ופרח כן הוא, והוא לא כיון לדרהם מיוחד שיוצא 'רק' במשקל. וא"כ בטלה כל הראיה של כבודו מדבריהם.
איני דן על מה שכתב הכו"פ שמשקל זה לא ישתנה, שזה כבר דנו לעיל, אבל רציתי להעמיד דברים על דיוקם שאין ראיה מדברי הכו"פ והשו"ע שכבודו הביא.
דבריו מרפסין אגרא, שלפיהם בזמן הגאונים, הרמב"ם, והכפתור ופרח, המטבעות היו מדוייקות במשקלן על הרוב (זולת אותם שנפסלו מחמת שנשחקו וכדומה), ומלבד שדברים אלו נסתרים משתי המטבעות שהזכרתי לעיל שראיתים בעצמי, שאינם שווים בהטבעה של אותו כלי'ף בעצמו שהרמב"ם היה רופאו, אולם מעיקרא כבר כל זה כבר מופרך מהספר שכל המחדשים בנויים עליו, מדות ומשקלות של תורה, עמ' עב בטבלא, שמביא שם את השינויים של המטבעות אפילו בתקופת הרמב"ם עצמה, וכן בתוך תקופת הכפתור ופרח עצמה, ועליו הסתמך גם הרב מרגולין במאמרו שמחמת כן הדירהם אינו בר סמכא שמעולם לא היה יציב וכו', ורק על הדינר רצו לומר שהיה יציב 600 שנה מהגאונים עד הרשב"ץ, וגם את זה פרכנו להם.

וזה מלבד שהייתי שמח למקור לדברי נביאות שכתב כאן, שכאילו במקומו של הרמב"ם והגאונים השתמשו במטבע דרהם "היוצא", גם בתור משקל לשקול בו מוצרים, זה לדעתי הדבר הכי מופרך ששייך לומר בנושא זה.
ואדרבא מלשון הרמב"ם "520 זוזים מזוזי מצרים בזמן הזה" שכתב במשנה תורה (פ"ו מהלכות ביכורים הט"ו) לשיעור חלה, וכן "ומצאתי שעור חלה באותה המדה חמש מאות ועשרים דרהם בקירוב מקמח החטים וכל הדרהמים האלו מצריים" שכתב בפירוש המשניות לעדויות (פ"א מ"ב), וחזר על הדברים ביתר שאת בהקדמתו למסכת מנחות, מבואר שהדרהם המצרי שמשער בו שהוא "מזוזי מצרים בזמן הזה", משקלו 64 שעורות, (שהרי ביחד צריכים לעלות משקל 86 שעורות ושני שלישי הסלע כמו שכתב בהלכות ביכורים שם, שהם 33280 שעורות כמבואר בהלכות עירובין פ"א הי"ב). ולעומת זאת בפעם היחידה שכתב ששקל בעצמו את המטבע של מצרים כדי לדעת כמה יחידות צריך ליתן ממנה לפדיון הבן, כתב "וכבר מצאתי משקל הדרהם המצרי מגרגרי השעורים ס"א גרגרים", כמבואר בפירוש המשניות לבכורות (פ"ח). ומבואר שהמטבעות הפיזיים היוצאים המצריים שקלו אחרת מהמונח דרהם מצרים או זוזי מצרים ששקלו בהם באותו הזמן עצמו, שזה משקלו 64 שעורות וזה משקלו 61 שעורות, וכפי שטענתי כל זה בדברי למחדשים ולא השיבוני דבר, וכפי שביארתי כל זה גם בקונטרס.

זה רק מעט מהטענות הראשוניות שיש על הדברים שנכתבו כאן מבלי משים, וניכר שנתבו בלי העיון הראוי המינמלי בסוגיא, כך שכל הניסיון המובא כאן לפרש בדברי הרמב"ם והכפתור ופרח כולו מקשה אחת מתחילתו לסופו.

וחזרו הדברים שדברי הכפתור ופרח ניצבו כמו נד כנגד כל ההשערות והטענות והניסיונות שהזכירו המחדשים בדבריהם לומר שחלו שינויים בדרהם נגד המסורת, או לחילופין שמשקל הדרהם היה שונה מהמסור בידינו מזה מאות בשנים.

הגיע לידי קונטרס בשם השיעורים והמדות בהלכה מהדורת ביקורת להרב דורון אדלר שבו מאריך בבירור גדול על כל אחד ואחד מהראשונים מה דעתו בענין שיעורי תורה, ושם כותב בדעת הכפתור ופרח כך:
אם אני מבין נכון גם בקונטרס שצויין כאן נמשך לפרש כוונת הכפתור ופרח בביאור המושג דרהם, לפי המטבעות הפיזיים היוצאים, וזה נסתר מכל מה שהזכרתי לעיל, וביותר בקונטרס שצירפתי למעלה. (אולם ממה שציטט בהמשך נראה שהבין ג"כ שמדובר ביחידות משקל ולא מטבעות, ויש לבדוק בפנים היאך יכון, עכ"פ דעתנו ברורה שהכפתור ופרח מדבר ממונח של יחידות משקל שנקבע על שם מטבע, ולא מהמטבעות הפיזיות כלל וכלל).
אולם גם לשיטתו, מה שכתב במשקלות המטבעות שמזמן הכפתור ופרח, דהיינו מתקופת ההמלוכים, ראה במצורף ממצאים אחרים שזה סותר לממצאיו, (ואגב תבין כמה אפשר לסמוך על מחקרים...)

שם גם העלה דבר פלא, שהדרהם של הרמב"ם הוא 3 גרם
גם בזה לפום ריהטאי נראה ששגה כשהזכיר שהרמב"ם ברוב המקומות דיבר מדרהם של 61 שעורות זולת שביעית, ומהלכות ביכורים ועירובין ופירושו למנחות הנ"ל ועוד מקורות מבואר שלעולם דיבר מדרהם של 64 שעורות, זולת פעם אחת בבכורות שדיבר מ-61 שעורות.

ועכ"פ מהעתקת השמועה במסורת רציפה דור אחר דור אצל כל הפוסקים שחיו באותם ארצות והיו מעורים בענייני השעה טובא לדון ולהורות, מבואר שכולם שמרו כאחד את שיעורי הדרהם שמסר הרמב"ם ללא שינוי, ועד מרן הב"י, החסד לאברהם, הבית דוד, פרי האדמה, מרן החיד"א, מהר"ח פלאג'י, ועד הכף החיים, להורות שלא חל כל שינוי במשקל המונח דרהם המכוון בדברי הפוסקים, אף כי במטבעות הפיזיות מעולם לא היה שום צביון באף אחת מן התקופות. ואתה דע לך...

שבת שלום ומבורך!
 

קבצים מצורפים

  • טבלת המטבעות בתקופות הגאונים והראשונים.pdf
    91.5 KB · צפיות: 6
חזור
חלק עליון