לדבריך העיקר חסר מן הספר, דלא פירש מרן זצ"ל מפני מה ועל מה ראה החיד"א לחלוק על הב"ד ולהתיר גם ללא שבת ור"ח, ולא נראה שכיון לזה, לא החיד"א ולא מרן זצ"ל.עיינתי שוב, ולא ראיתי שום הכרח, אדרבה ראה שם לעיל מינה שכתב הרב יבי"א על דברי הרב עיקרי הד"ט בזה"ל: [והשמיט הטעם "שיש חשש שיתבטל השידוך לגמרי", דס"ל שגם בלא זה יש להתיר]. עכ"ל. וה"נ כוונתו במה שכתב על דברי החיד"א: [והשמיט מה שסיים הב"ד בר"ח אייר שחל בשבת שיש בו תוספת שמחה כמ"ש הב"ח] עכ"ל, דר"ל דס"ל שגם בלא זה (שהוא חל בשבת) יש להתיר (משום שהתחילו בצרכי הנישואין וכו' והוא ר"ח). אבל בנידון דידן לא דן כלל. וק"ל.
אולם לדבריי אתי שפיר דמרן זצ"ל כתב למה החיד"א שינה מדברי הבית דוד - משום שיש תוספת שמחה וכדברי הב"ח. כ"נ לי ברור בזה.