• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

האם נכון יותר להחזיר להיכל ס"ת סגור או פתוח? חיזוק פסקי רבותינו | גליון 7 אות ב

שאלה: מרן זצ"ל ביביע אומר ח"ז (חאו"ח סי' טז בהערה) כותב, שמנהג קדום בירושלים ובשאר ערי הארץ, שגם בגמר הקריאה מחזירים את ספר התורה מן התיבה להיכל, כאשר הוא פתוח. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש ואין לבטלו.

רציתי לשאול, הרי היום לא רואים שהמנהג כך, וכן הסתובבתי בהרבה בתי כנסיות שנוהגים ע"פ מרן זצ"ל ולא ראינו שעושים כך, אלא רק בהוצאת הספר תורה מן ההיכל, הם מוליכים אותו כאשר הוא פתוח.

כיצד הנכון לנהוג בזה[1]?

תשובה: ראשית צריך להתבונן, איך זה שהופסק המנהג הזה, הרי ביביע אומר הנזכר וכן בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח (סי' כד ס"ה א"ג), מבואר, שהמנהג הזה היה נהוג בירושלים וביתר ערי הארץ, ברו"כ הבתי כנסיות, אז איך השתנה המנהג? ובפרט בכמה מקומות שנוהגים בכל כמרן זצ"ל, כיצד גם שם יש כאלו שלא נוהגים להחזיר פתוח?

אלא נראה לומר, מפני שמרן זצ"ל בתוך הדברים, הביא את דברי הגאון בא"ח, שלמד מדברי רבינו האר"י, שאין טעם ע"פ הסוד לפתוח את ספר התורה לאחר קריאת התורה. וכיון שכן, אז אותם שהיו הולכים אחר הגאון בא"ח בכל דבריו[2], חשבו שמרן זצ"ל ביבי"א כתב זאת, רק כדי ליישב את המנהג, שאפשר להוציא פתוח, אבל אדם שהוא באמת מקובל ומתנהג עפ"י הקבלה, ומי שהולך בכל ע"פ בא"ח, יותר נכון עבורו שלא יוליך את ספר התורה להיכל כשהוא פתוח, ולכן אם אפשר להרוויח את הקבלה, אז עדיף להימנע, ומה בכך.

וכך כולם חשבו שזה עוד מחלוקת בין הגאון בא"ח לבין מרן זצ"ל, ושבלאו הכי מרן זצ"ל תמיד אומר שלא לעשות מחלוקת מדברים כאלו, ולכן ממילא גם תלמידי מרן זצ"ל נהגו בענווה, שותקים, כדי שלא לעשות מחלוקת, ולמעשה זה מה שקרא, שברוב המקומות המנהג הופסק כמעט לחלוטין.

כל שכן אותם מקובלים שאומרים שהם עושים הכל רק לפי האר"י, וכיון שהאר"י לא נהג להוליך את ספר התורה מההיכל כאשר הוא פתוח, גמרנו, גם הם לא מחזירים כשהוא פתוח.

אבל צריך לדעת, שבאמת, אם כבר הולכים לפי בא"ח, הבא"ח (ש"ב פר' תולדות אות טז) כתב מפורש בשם רבינו האר"י, שרבנו האר"י בהוצאת ס"ת, היה מנשק אותו, ומלווה אותו ללכת אחריו שמוליכים אותו מההיכל לתיבה, ואח"כ היה נשאר שם סמוך לתיבה, עד שהיו פותחים את ספר התורה והיו מראים אותו לקהל, ואז היה מסתכל וכו'.

זאת אומרת שאצל רבנו האר"י בכל משך ההליכה בכלל לא היו פותחים את ס"ת, ורק שמגיעים לתיבה פותחים. ואילו אצל הבא"ח כן נהגו לפתוח, כמ"ש מפורש (שם), שבבגדד נוהגים לפתוח את ס"ת, בעת שמוציא אותו מהארגז שבכותל בתוך ההיכל, ופתיחה זו לא נראית כ"כ לקהל, ואח"כ מוליכים את ס"ת לתיבה, ושם פותחים אותו בשביל כל הקהל.

זה מפורש דלא כמו שרבינו האר"י נהג, ולא ראה בזה הבא"ח סתירה, אלא מאי, העיקר של בא"ח היה לעשות מה שכן עושה רבנו האר"י, ולא לבטל דבר שהוא חשוב אצל רבנו האר"י. אז כיון שסו"ס מה שכן עושה האר"י שפותח אצל התיבה בשביל להראות לקהל, את זה כן עושים בבגדד, אז מצוין המנהג שלהם מתאים לרבנו האר"י.

ואח"כ מוסיף הבא"ח דלכאורה קשה על מנהגם, שאחרי הקריאה שסוגרים הספר, שוב אין פותחים אותו לאחר הקריאה, וכאן מרגיש הגאון בא"ח על מנהגם שהוא צריך התנצלות, יש קושיא, שהרי בפוסקים וברמ"א כתוב, שהמנהג שלהם לעשות הגבהה לספר תורה לאחר הקריאה, וכותב הכנסת הגדולה, שזה מנהג יותר טוב, ויש אומרים שלכן נכון לעשות פעמיים הגבהה, (אחד לפני הקריאה, ואחד לאחר הקריאה). אז הפוסקים מבינים שמנהג נכון יותר לפתוח את הס"ת לאחר הקריאה, אז הבא"ח מרגיש צורך להתנצל, למה בבגדד לא פותחים, ומסתכל ואומר דסו"ס בדברי רבנו האר"י מבואר שיש הארה מהאותיות של ספר התורה, וההארה קימת רק בהתחלה, ואחרי הקריאה מתעלמת ההארה, ולפ"ז יוצא שאין עניין שוב לפתוח לאחר הקריאה, ומיושב מנהגם. ז"א הוא בא ליישב את מנהגם שלא פותחים, לא להגיד שכך יותר נכון לעשות. אבל מי שמשאיר את ספר התורה פתוח גם לאחר הקריאה, אין בזה שום חשש, אדרבא, זה מוסיף מעלה כמבואר בפוסקים, וכמו שאצל הבא"ח עצמו נהגו לפתוח כבר בהליכה מההיכל לתיבה, אף שזה לא כמנהג רבנו האר"י, כי הבא"ח לא חשש לתוספת, הוא רק דיבר שאין גריעותא ע"פ הקבלה במה שהם לא פותחים אח"כ, והביא ראיה מהאריז"ל, הוא התנצל סך הכל. - זה דבר אחד.

דבר שני, מרן זצ"ל הביא בשם שו"ת ישכיל עבדי הנזכר, להגאון המקובל רבי עובדיה הדאיה זצוק"ל, וכן מרן הראש"ל שליט"א הביא זאת בספרו עין יצחק (חלק ג' עמוד תרכט), שגם עפ"י הקבלה יש עניין להשאיר את ספר התורה פתוח גם לאחר קריאת התורה. כי כל דבר שבקדושה משאיר רושם גם לאחר שנעלמו האורות, הרושם הזה משפיע על מי שמסתכל בספר תורה. כך כותב הגאון ישכיל עבדי, שהוא היה מקובל גדול, והיה הולך בכל ע"פ בא"ח, ע"פ רבנו האר"י, הוא לא ראה בזה שום סתירה, אדרבא הוא ראה בזה חיזוק לדברים, הוא ראה פה המשך למה שביאר רבנו האר"י, שהיו פה אורות שהתעלמו בתוך הס"ת, ולכן סו"ס נשאר רושם, אז עפ"ז הוא מסביר את המנהג שהוא לא רק ע"פ הפשט, אלא גם ע"פ הקבלה.

שכאילו עפ"י הבא"ח עדיף לסגור כשמחזירים ס"ת. זה טעות מוחלטת. ממילא ודאי כיון שיש לנו טעם לשבח ע"פ הפשט, וגם ע"פ הסוד, ואין בזה שום גריעותא הן ע"פ הפשט והן ע"פ הסוד, אין שום סיבה שלא לקיים, לכן ודאי וודאי שכן ראוי לעשות, וכן ראוי לנהוג, בפרט שיש רבים שכן המשיכו את המנהג. וגם בשאר בתי כנסיות כבר היה את המנהג הזה ונשתקע לחינם.

ומעתה לשאלת המאזין, במקום שלא מחזירים פתוח, כיצד הנכון להנהיג שם, התשובה היא:

הנכון הוא שיש לנו את מרן זצ"ל, שהוא מרא דארעא דישראל, במקומו של ר' אליעזר היו מכינים עצים דוקא בשבת בשביל המילה, היו אוכלים בשר עוף בחלב, כ"ז היו עושים, בשביל שזה רבם, רבותינו אמרו לנו כך, אנחנו עושים את זה לחזק את הדברים, לחזק את ההוראה, את ההנהגה של רבותינו, והם קבלו שכר על זה. ככה מבואר בילקוט יוסף שביעית מהדו"ב (עמ' תתפ והלאה), שם הוא כותב את היסוד הזה, לכן כך ראוי לעשות. בפרט שיש בזה תועלת גם ע"פ הפשט, וגם ע"פ הסוד. אין להימנע מהדבר, אדרבא ואדרבא.

כל מה שאמרו בענוה של תלמידי מרן זצ"ל לא לעשות מחלוקת וכו', זה נכון, אבל לא סתם להפסיד בשאט נפש, במחשבה שכאילו אין בזה כלום, וכאילו יש עדיפות לסגור את הס"ת, איפה ראינו עדיפות כזו, אף אחד מהפוסקים ומהמקובלים לא הביא כזו עדיפות, אדרבא אם כבר הביאו, זה הגאון ישכיל עבדי, שחוץ ממה שהביאו הפוסקים הפשטנים עדיפויות ע"פ הפשט, עוד הוסיף לנו הגאון ישכיל עבדי עדיפות ע"פ הסוד. לא ראה בזה שום סתירה, אז אנחנו לא יותר גדולים ממנו, בחכמת הקבלה, ולא יותר חסידי הבא"ח ממנו.

לכן בודאי שכך יש להנהיג, וכך יש לעשות, וגם מי שלא מתלמידי מרן זצ"ל, מה יש בזה, זה הדרך, דרכה של תורה, קבל האמת ממי שאמרה. ולשומעים ינעם, ועליהם תבא ברכת טוב.



[1] נראה לחדד את השאלה של המאזין, שהרי ביביע אומר כתב רק שמכיון שנוהגים כך אין לבטל המנהג, ולכן השאלה קיימת לגבי אותם קהילות רבות שכיום לא נוהגים כך, האם הנכון עבורם להישאר במנהגם להוליכו סגור, או להחזיר עטרה ליושנה ולהוליכו פתוח אף בחזרה, שבזה מרן זצ"ל לא דיבר.
[2] שהיו רבים כאלו בזמנו שהלכו באש ובמים אחרי קודש הקודשים רבנו יוסף חיים זצ"ל, וכך היה ראוי, שהוא היה גדול הדור, והנחיל לכל הדור כולו תורה שלימה עצומה ובהירה, בהלכה ובמוסר ובכל דבר שבקדושה, ולכן הלכו לאורו.
 
מחילה מכבוד הרב הכותב אבל לא עיין רק באחרוני האחרונים וצריך לדעת שהמנהג הקדמון מזמן בהמ"ק היה להוציא הס"ת סגור כמו שנאמר בנחמיה פרק ח' ויאספו כל העם וגו' ויביא עזרא הכהן את התורה וגו' ויעמד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר וגו' ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם וגו'.
אלא שבירושלים מתוך שבית הכנסת הגדול היה ארוך וצר וכולם רצו לראות את הכתב היו עושים כן וכמש"כ בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רנ"ה וז"ל נוהגים פה עה"ק ירושלים תוב"ב שמקיפים בס"ת פתוח בכל שטח בהכ"נ להראות את העם כתב ס"ת מפני שבית הכנסת הגדול הוא ארוך וצר וכו' ולא די במה שיגביהו ס"ת בתיבה וכו' עכ"ל. וא"כ היום שכולם רואים בהגבהה אין צריך.
וצריך לדעת שעכ"פ מה שנוהגים לפתוח הס"ת בהיכל בזמן אמירת בריך שמיה ודאי צריך לבטל המנהג שכמעט תמיד אין מי שקורא בס"ת והוא ביזוי לס"ת ובקושי התירו להשאיר ס"ת פתוח בין גברא לגברא. ובזה גם הבא"ח לא דיבר.
 
מחילה מכבוד הרב הכותב אבל לא עיין רק באחרוני האחרונים וצריך לדעת שהמנהג הקדמון מזמן בהמ"ק היה להוציא הס"ת סגור כמו שנאמר בנחמיה פרק ח' ויאספו כל העם וגו' ויביא עזרא הכהן את התורה וגו' ויעמד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר וגו' ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם וגו'.
ב"ה
מחילה מכבודו אולם לא כך למדונו רבותינו לדחות במחי יד כל דבריהם ומשאם ומתנם של גדולי האחרונים מכח פסוק, דאטו גדולי האחרונים הקדמונים שקטנם עבה ממתנינו יכשלו בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים אותו?!
ואיה איפה מבואר בפסוק לגבי הוצאת ס"ת של שני וחמישי ושבת ושבתו, שם מדובר על הוצאה וקריאה מאד מסויימת הנצרכת לפי השעה כשעלו מן הגולה ויום ראש השנה היה וקרא בתורה ע"מ להוכיחם על מעשיהם בהיקבץ כל העם כולו מאיש ועד אישה וכל מבין וכו'!

והרי לך כל ללשון המקרא שם:
נחמיה פרק ח פסוק א - יב
(א) וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:
(ב) וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:
(ג) וַיִּקְרָא־בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר׀ לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־ סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה:
(ד) וַֽיַּעֲמֹ֞ד עֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֗ר עַֽל־מִגְדַּל־עֵץ֘ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ לַדָּבָר֒ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶצְל֡וֹ מַתִּתְיָ֡ה וְשֶׁ֡מַע וַ֠עֲנָיָה וְאוּרִיָּ֧ה וְחִלְקִיָּ֛ה וּמַעֲשֵׂיָ֖ה עַל־יְמִינ֑וֹ וּמִשְּׂמֹאל֗וֹ פְּ֠דָיָה וּמִֽישָׁאֵ֧ל וּמַלְכִּיָּ֛ה וְחָשֻׁ֥ם וְחַשְׁבַּדָּ֖נָה זְכַרְיָ֥ה מְשֻׁלָּֽם: פ
(ה) וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם כִּֽי־מֵעַ֥ל כָּל־הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם:
(ו) וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת־יְקֹוָ֥ק הָאֱלֹהִ֖ים הַגָּד֑וֹל וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֜ם אָמֵ֤ן׀ אָמֵן֙ בְּמֹ֣עַל יְדֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ֛ לַיקֹוָ֖ק אַפַּ֥יִם אָֽרְצָה:
(ז) וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב שַׁבְּתַ֣י׀ הֽוֹדִיָּ֡ה מַעֲשֵׂיָ֡ה קְלִיטָ֣א עֲזַרְיָה֩ יוֹזָבָ֨ד חָנָ֤ן פְּלָאיָה֙ וְהַלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת־הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל־עָמְדָֽם:
(ח) וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא: ס
(ט) וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכָל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־ תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כָּל־הָעָ֔ם כְּשָׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה:
(י) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְקֹוָ֖ק הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם:
(יא) וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכָל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ:
(יב) וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם:

ולדברי כבודו אטו מי נימא שחייבים כל העם "מאיש ועד אישה" לשמוע קריאת התורה?! וכי נאמר עוד שצריכה הקריאה להיות לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור ועד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים?! וכי נלמד מהפסוקים שצריך הקורא לעמוד על מגדל עץ?! וביותר וכי נלמד מהדברים שרק כאשר עושים פתיחת הס"ת רק אז צריך "וכפתחו עמדו כל העם" ועד אז עדין יש להם לישב?!

וכל דברי רבותינו האחרונים בנידון פתיחת הס"ת הוא לפי המבואר בדברי רבנו האר"י הקדוש, ששרטט את התיקונים הנעשים מבחינה רוחנית במה שתיקנו "לנו" רבותינו בפתיחת ההיכל הוצאת ופתיחת הס"ת והקריאה בו "בשני חמישי ושבת", עם הארת התורה הבוקעת שלב אחר שלב מפתיחת ההיכל, הוצאת הספר, פתיחתו, והראותו לקהל, והשמעת הכתוב בו לקהל, שבכל אלו בוקעת ויוצאת הארת התורה בשלבים, והוא סדר של תיקון שסדרו לנו רבותינו לפי פנימיות הדברים.

וכאשר ביארנו מזה מעט בתכנית אחרת בענין פתיחת הס"ת באמירת בריך שמיה בתוך ההיכל, לפי הכתוב בספרים לפנינו (על אף שהננו רחוקים מלהבין הדברים על אמיתתן ועל בורין).

והיות שיש בדברים גם תשובה לטענת כבודו בהמשך דבריו שכתב:
וצריך לדעת שעכ"פ מה שנוהגים לפתוח הס"ת בהיכל בזמן אמירת בריך שמיה ודאי צריך לבטל המנהג שכמעט תמיד אין מי שקורא בס"ת והוא ביזוי לס"ת ובקושי התירו להשאיר ס"ת פתוח בין גברא לגברא. ובזה גם הבא"ח לא דיבר.

לזאת אציין למה שדיברנו בזה בקישור דלהלן בדקה 53:10:


ואלו הנושאים בתכנית שם:
א. האם אפשר לברך ברכת האילנות בלילה?
ב. האם יותר נכון לברך ברכת האילנות בליל ראש חודש משום "זריזין מקדימין"?
ג. מה הסיבה שעדיף לברך ברכת האילנות ביום יותר מאשר בלילה?
ד. האם עדיף ברכת האילנות ברוב עם קודם התפילה, או ביחיד לאחר התפילה?
ה. האם יש דין תדיר קודם כשאינו מתכוין לקיים את שני המצוות באותו הזמן?
ו. פלאטה שמניחים עליה קדרות, ולפעמים נשפך עליה מהתבשיל, מה נחשב "רוב תשמישה"?
ז. כיצד מכשירים פלאטה חשמלית מעיקר הדין, ומדוע?
ח. האם מותר לאכול קודם בדיקת חמץ ומגילה ומנחה וכדומה, יותר מכביצה עוגות?
ט. מה ההבדל בין "טעימה", לבין "אכילת סעודה", לבין "שיעור קביעות סעודה"?
י. האם חייב לומר אחר חזרה ג' פסוקים של יהי שם?
יא. האם יש ענין לומר פסוק "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ" בלבד?
יב. האם אומרים בריך שמיה בפתיחת ההיכל או אחר הוצאת ספר תורה?
יג. האם נכון שבשעת אמירת "בריך שמיה" יהיה הספר תורה פתוח?
יד. האם יש מנהג לפתוח את הספר תורה בתוך ההיכל באמירת בריך שמיה?

טו. מי שעקר סעודתו למקום אחר על דעת לחזור לגמור סעודתו, ונמלך וגמר במקום השני, היכן יברך?
טז. האם לכתחילה יש אפשרות לעקור סעודתו למקום אחר על דעת לחזור?
 
ב"ה
מחילה מכבודו אולם לא כך למדונו רבותינו לדחות במחי יד כל דבריהם ומשאם ומתנם של גדולי האחרונים מכח פסוק, דאטו גדולי האחרונים הקדמונים שקטנם עבה ממתנינו יכשלו בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים אותו?!
ואיה איפה מבואר בפסוק לגבי הוצאת ס"ת של שני וחמישי ושבת ושבתו, שם מדובר על הוצאה וקריאה מאד מסויימת הנצרכת לפי השעה כשעלו מן הגולה ויום ראש השנה היה וקרא בתורה ע"מ להוכיחם על מעשיהם בהיקבץ כל העם כולו מאיש ועד אישה וכל מבין וכו'!

והרי לך כל ללשון המקרא שם:
נחמיה פרק ח פסוק א - יב
(א) וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:
(ב) וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:
(ג) וַיִּקְרָא־בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר׀ לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־ סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה:
(ד) וַֽיַּעֲמֹ֞ד עֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֗ר עַֽל־מִגְדַּל־עֵץ֘ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ לַדָּבָר֒ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶצְל֡וֹ מַתִּתְיָ֡ה וְשֶׁ֡מַע וַ֠עֲנָיָה וְאוּרִיָּ֧ה וְחִלְקִיָּ֛ה וּמַעֲשֵׂיָ֖ה עַל־יְמִינ֑וֹ וּמִשְּׂמֹאל֗וֹ פְּ֠דָיָה וּמִֽישָׁאֵ֧ל וּמַלְכִּיָּ֛ה וְחָשֻׁ֥ם וְחַשְׁבַּדָּ֖נָה זְכַרְיָ֥ה מְשֻׁלָּֽם: פ
(ה) וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם כִּֽי־מֵעַ֥ל כָּל־הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם:
(ו) וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת־יְקֹוָ֥ק הָאֱלֹהִ֖ים הַגָּד֑וֹל וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֜ם אָמֵ֤ן׀ אָמֵן֙ בְּמֹ֣עַל יְדֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ֛ לַיקֹוָ֖ק אַפַּ֥יִם אָֽרְצָה:
(ז) וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב שַׁבְּתַ֣י׀ הֽוֹדִיָּ֡ה מַעֲשֵׂיָ֡ה קְלִיטָ֣א עֲזַרְיָה֩ יוֹזָבָ֨ד חָנָ֤ן פְּלָאיָה֙ וְהַלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת־הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל־עָמְדָֽם:
(ח) וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא: ס
(ט) וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכָל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־ תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כָּל־הָעָ֔ם כְּשָׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה:
(י) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְקֹוָ֖ק הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם:
(יא) וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכָל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ:
(יב) וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם:

ולדברי כבודו אטו מי נימא שחייבים כל העם "מאיש ועד אישה" לשמוע קריאת התורה?! וכי נאמר עוד שצריכה הקריאה להיות לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור ועד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים?! וכי נלמד מהפסוקים שצריך הקורא לעמוד על מגדל עץ?! וביותר וכי נלמד מהדברים שרק כאשר עושים פתיחת הס"ת רק אז צריך "וכפתחו עמדו כל העם" ועד אז עדין יש להם לישב?!

וכל דברי רבותינו האחרונים בנידון פתיחת הס"ת הוא לפי המבואר בדברי רבנו האר"י הקדוש, ששרטט את התיקונים הנעשים מבחינה רוחנית במה שתיקנו "לנו" רבותינו בפתיחת ההיכל הוצאת ופתיחת הס"ת והקריאה בו "בשני חמישי ושבת", עם הארת התורה הבוקעת שלב אחר שלב מפתיחת ההיכל, הוצאת הספר, פתיחתו, והראותו לקהל, והשמעת הכתוב בו לקהל, שבכל אלו בוקעת ויוצאת הארת התורה בשלבים, והוא סדר של תיקון שסדרו לנו רבותינו לפי פנימיות הדברים.

וכאשר ביארנו מזה מעט בתכנית אחרת בענין פתיחת הס"ת באמירת בריך שמיה בתוך ההיכל, לפי הכתוב בספרים לפנינו (על אף שהננו רחוקים מלהבין הדברים על אמיתתן ועל בורין).

והיות שיש בדברים גם תשובה לטענת כבודו בהמשך דבריו שכתב:


לזאת אציין למה שדיברנו בזה בקישור דלהלן בדקה 53:10:


ואלו הנושאים בתכנית שם:
א. האם אפשר לברך ברכת האילנות בלילה?
ב. האם יותר נכון לברך ברכת האילנות בליל ראש חודש משום "זריזין מקדימין"?
ג. מה הסיבה שעדיף לברך ברכת האילנות ביום יותר מאשר בלילה?
ד. האם עדיף ברכת האילנות ברוב עם קודם התפילה, או ביחיד לאחר התפילה?
ה. האם יש דין תדיר קודם כשאינו מתכוין לקיים את שני המצוות באותו הזמן?
ו. פלאטה שמניחים עליה קדרות, ולפעמים נשפך עליה מהתבשיל, מה נחשב "רוב תשמישה"?
ז. כיצד מכשירים פלאטה חשמלית מעיקר הדין, ומדוע?
ח. האם מותר לאכול קודם בדיקת חמץ ומגילה ומנחה וכדומה, יותר מכביצה עוגות?
ט. מה ההבדל בין "טעימה", לבין "אכילת סעודה", לבין "שיעור קביעות סעודה"?
י. האם חייב לומר אחר חזרה ג' פסוקים של יהי שם?
יא. האם יש ענין לומר פסוק "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ" בלבד?
יב. האם אומרים בריך שמיה בפתיחת ההיכל או אחר הוצאת ספר תורה?
יג. האם נכון שבשעת אמירת "בריך שמיה" יהיה הספר תורה פתוח?
יד. האם יש מנהג לפתוח את הספר תורה בתוך ההיכל באמירת בריך שמיה?

טו. מי שעקר סעודתו למקום אחר על דעת לחזור לגמור סעודתו, ונמלך וגמר במקום השני, היכן יברך?
טז. האם לכתחילה יש אפשרות לעקור סעודתו למקום אחר על דעת לחזור?
הבא"ח וממשיכי דרכו שהזכיר כבודו לא התייחסו לענין של פתיחת הס"ת לבטלה שהחמיר בו מאוד רבינו האר"י, כיון שלא היה הדבר בימיהם, אולם אנו שזכינו לדברי רבינו האר"י בזה - ודאי שיש איסור גמור לדבריו לפתוח את הס"ת באמירת בריך שמיה.
שהרי לענין ברכת התורה שהספר צריך להיות סגור עם המטפחת לדעת רבינו האר"י - בשער הכונות לפנינו לא כתב טעם בדבר, אולם בשער התפלה הנדפס מכת"י וכ"ה בסידור חמדת ישראל למהרש"ו נוספה עוד שורה וז"ל כדי שלא יהיה הס"ת פתוח לבטלה וזהו כבוד התורה. וק"ו הוא מברכת אשר בחר בנו שמברך על התורה בעצמה ואעפ"כ נקרא 'לבטלה', וכ"ש כאן שלא עוסק כלל בקריאת התורה, שאין לפתוח את הס"ת.
וכפי שכתב כאן:
image (1).png
ועוד, שרבינו האר"י עצמו לא הזכיר לפתוח את הס"ת באמירת בריך שמיה, ואדרבה מדויק מדבריו שפותחים אותו רק בעת הגבהת הס"ת כשהוא על התיבה.
ועוד, מה יעשו האשכנזים שיש להם מטפחת ולא יכולים לפתוח את הס"ת כשהוא בהיכל?
ועוד, הרי בזמן חז"ל ודאי שכך היו הס"ת, ולא היו בתיק, שזהו מנהג מאוחר של עדות המזרח במאות שנה האחרונים. ובודאי שרשב"י שתיקן את הבריך שמיה - היה לו ס"ת במטפחת, והוא לא פתח אותה בהיכל.​
 
הבא"ח וממשיכי דרכו שהזכיר כבודו לא התייחסו לענין של פתיחת הס"ת לבטלה שהחמיר בו מאוד רבינו האר"י, כיון שלא היה הדבר בימיהם, אולם אנו שזכינו לדברי רבינו האר"י בזה - ודאי שיש איסור גמור לדבריו לפתוח את הס"ת באמירת בריך שמיה.​

זה כמו לומר שמרן זצ"ל לא ראה דברי הש"ע וכו', ומה יש לנו שלא היה לפני הגאון החסיד בא"ח וממשיכי דרכו,
אלא שכנראה כבודו לא קרא כל דברינו כסדרן בענין מנהג הבא"ח אחרת מרבנו האר"י שהביא הוא בעצמו שם בספרו בא"ח, והסברנו בזה מלתא בטעמא ושאינו סותר כלל לדברי רבנו האר"י, וכן יתכן שלא הקשיב לדברינו בתכנית הנ"ל בענין פתיחת ההיכל בבריך שמיה, ואילו שמע היה מבין שאין כל סתירה מדברי רבנו האר"י למנהג אר"י דאתי שפיר טובא גם ע"פ הקבלה.

וכן מה שהעתיק עוד בזה"ל:

וכפי שכתב כאן:
image (1).png

הנה מה יועילו דברי החכם הכותב הנ"ל, אחר שכבר ביארתי שם בס"ד בהרחבה (כדאי להקשיב מהתחלה), אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא, מלתא בטעמא, ושכך אנו רואים גם אצל רבותינו המקובלים שבאו אחרי הבא"ח, כגון מה שהרב בן ציון מוצפי כותב בספרו שיבת ציון ח"ב (עמוד קכו), שזה היה המנהג של אביו (הרב סלמאן מוצפי), וגם אביו סיפר לו שכך נהג הבא"ח בעצמו, וכן הרב מרדכי אליהו זצ"ל בספרו מאמר מרדכי (או"ח סימן יג) כתב, שכך נהגו הרב ניסים כדורי (תלמיד הבא"ח), והרב שמואל דרזי (תלמיד הרב יצחק כדורי), והרב סלמאן מוצפי, והרב עובדיה הדאיה (ר"י המקובלים בית אל).

כלומר, המנהג הרווח אצל המקובלים שהולכים אחר רבנו האר"י והבא"ח, היה לפתוח את ההיכל, ולקרוא בריך שמיה כשהס"ת פתוח בתוך ההיכל, והטעם שהם פתחו את הס"ת בהיכל היה, בגלל שהמנהג שלהם היה כמו מנהג א"י, להוליך את הס"ת מההיכל לתיבה כשהוא פתוח, ובשביל שלא להפסיד את דעת הבא"ח שזה צריך להיות אחרי שתי הבקיעות (שביארנו עניינם בתכנית הנ"ל), אז הם למדו והבינו בגדלם ודעת קדשם, שאפשר לעשות את שתי הבקיעות כשהס"ת עדין בתוך ההיכל. וכיון שכך נהגו גדולי המקובלים עפ"י הבא"ח, אז אין לך מנהג גדול מזה, וכך ראוי לנהוג. (אלא שזה החכם שהשיג על מנהג אמירת בריך שמיה בס"ת פתוח בתוך ההיכל, כבר נודע שממאן בכמה דברים בהבנתם של הבא"ח וגדולי המקובלים הספרדים הנמשכים אחר בא"ח בביאור דברי רבנו האר"י, ויש לו שיטה אחרת בכל כיו"ב, והדברים עתיקים, ואין כאן מקומו).

ועוד, שרבינו האר"י עצמו לא הזכיר לפתוח את הס"ת באמירת בריך שמיה, ואדרבה מדויק מדבריו שפותחים אותו רק בעת הגבהת הס"ת כשהוא על התיבה.
ועוד, מה יעשו האשכנזים שיש להם מטפחת ולא יכולים לפתוח את הס"ת כשהוא בהיכל?
ועוד, הרי בזמן חז"ל ודאי שכך היו הס"ת, ולא היו בתיק, שזהו מנהג מאוחר של עדות המזרח במאות שנה האחרונים. ובודאי שרשב"י שתיקן את הבריך שמיה - היה לו ס"ת במטפחת, והוא לא פתח אותה בהיכל.​

גם אמירת "זכרנו לחיים" מר"ה ועד יוה"כ לא אמרו אנשי כנה"ג ולא רשב"י לא התנאים ולא האמוראים, אלא היא תקנת הגאונים, ואעפ"כ כל כוונות המקובלים בעשרה ימים אלו עיקרם תלוי בכוונות זכרנו לחיים, ובפעולות הקדושות שנעשים בזה שכל הנסירה ובניית והתחדשות השנה החדשה על כל עשרת חלקיה בכלל ובפרט תלויים באמירה זו, כמבואר באר היטב בדברי רבינו האר"י ורגיל הוא אצל כל המקובלים. אטו מי נימא שמכיון שבזמן חז"ל לא היה ולא נברא נוסח זה של זוכרנו לחיים לכן אין בו ענייני תיקונים עליונים ופעולות קדושות ורוחניות זולת מנהג בעלמא שנתפשט ע"י תקנת הגאונים?!
אלא מאי?
הנה נודע שבתחילה הספיק יו"ט אחד של ר"ה לפי דרגת הדורות ההם, עד שבירידת הדורות הוצרכנו לשני ימים טובים בשביל לחלק דינא קשיא ודינא רפיא, כמבואר במכתב מאליהו דסלר ע"ש, ועוד כמה דוגמאות כיו"ב. (ולענ"ד זהו ענין הספק שנוצר באופן התרועה של תורה, ובתפלין דרש"י ור"ת, ועוד כיו"ב, ואכמ"ל). ובזכרוני כמדומני מדברי גאון עוזנו מרן החיד"א זיע"א בענין ק"ש שעל המיטה, שבזמן הגמ' הספיקה רק פרשה ראשונה בשביל שמירה מעלייתא, ואם ת"ח הוא אינו צריך, ואח"כ הוסיפו פרשות, והוסיפו מזמורים ופסוקים, בכל דור ותקופה כפי הרוח אשר נחה עליהם מן השמים, לפי צורך הדור, שבתחילה היה לבם חזק וכוונתם זכה שבקבלת עומ"ש של פרשה ראשונה בתמימות היו פועלים כל הענין, ובירידת הדורות הוצרכו לעוד פעולות ואמירות להשלים פעולת הענין למעלה, וכן בהתגברות החושך וכדו'. (ואיני זוכר מקומו, ואודה למי שיאיר עיני בזה).
ומעין זה ביאר הרמ"ק בפירושו לתיקוני הזוהר והביא דבריו המעתיק בהקדמתו לספר אילמה רבתי וז"ל: שא"א לדורות אחרונים שיהיו כראשונים, והנה הראשונים היו בארץ הקדושה ולבם היה בריא ודבוק בלי מסך מבדיל, אם מפאת עצמם ואם מפאת ישיבת אר"י והקרבנות, ולזה לא היו צריכים לצד גילוי הסודות וטעמי המצוות כי הלב היה דבוק וקשור בדביקות חזק ואמיץ עם חשק נפלא עד שהיה בוער כמו אש בעצמותיו והמצוות היו נעשות בזריזות גדול והיתה אתערותא דלתתא בלב ונפש חפצה בעריבות ידידות נעימות חשיקות והיתה המצוה נעשית כתקנה, וכשראה יתברך שמו שהמה כאדם עברו ברית ועושים מצות אנשים מלומדה והחבל אשר בינם לבין קונם הוא מתנתקעצמו מעט מעט והגלות מתרבה והצרות מתחדשות וכו', לכן פתח להם אוצרו הטוב וכו', עכ"ל.
וכיו"ב כתב מרן החיד"א בספרו שם הגדולים (מערכת גדולים אות א סי' ריט) וז"ל בדילוג לענייננו: רבינו אלעזר המחבר ספר הרוקח חיבר פי' התפלות וסודן, וכ' שהוא מקובל מרבינו יהודה החסיד שקיבל מרבו ורב מרב עד שמעון הפקולי, וכ' שם שרבינו שמואל החסיד אבי רבינו יהודה החסיד קבל מרבינו אליעזר חזן שקבל מרבו עד רבינו שמעון הגדול ורגמ"ה וכו', וכתוב בשו"ת מהר"ם שיסוד התשובה קבל הרב רבינו אלעזר בן רבינו יהודה מרבינו יהודה החסיד אב החכמה בן רבינו שמואל הקדוש הנביא בן רבינו קלונימוס משפיר"א הזקן בן רבינו יצחק ז"ל, והמה קבלו רב מרב גאון מגאון חכם מחכם הלכה למשה מסיני ע"כ. ואתה אנוש אלוף לראש אל תתמה על החפץ כי לפי האמור דרכי התשובה אשר אזן וחקר רבינו בעל הרקח קבלם מרבו ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, וא"כ איך הרב האר"י זצ"ל פור"ש לו לעשות לו דרך חדש בעניני התשובה וכו', וכיוצא יתקיימו שני מקראו"ת הללו?! דע כי אלו ואלו דברי אלקים חיים וכמה פנים לפנים בדרכי התשובה נאמרים באמת למשה רבינו בסיני מפי הגבורה, ויותר ויותר מאשר גילו המאורות הגדולים רבותינו הנזכרים יש ויש בכללות ופרטי פרטות כפי ערך האדם וכפי ערך נשמתו, וכפי מצב העולמות בעת ההיא וכפי תוקף יצרו וכפי הנאתו וכונתו, וכפי מצבו אל עירו ואל שער מקומו, וכהנה וכהנה פרטי פרטים ושנויים רבו מספר לפי גלגוליו ולפי שרשי נר"ן וכיוצא. אמנם דרך כללי כללות גילו לנו רבותינו הנזכרים וכו'. ואולם לימים ראשונים נסתם כל חזון וכו', דהגם שלא פסקה מישראל חכמה זו וכאשר האריך וכו', מ"מ הכל היה למשמרת לאצנעא בכללי כללות ולפי הדור ולפי מצב העולמות מעת החרבן, וכיוצא נתגלה לרבינו יהודה החסיד דרכי התשובה ונשאר בקבלת רבו מרבו וכו' אותו הדרך הטוב בעיני ה' וראוי לדור אחרון שלא היתה להם ידיעה כל כך בחכמת האמת ומעינות החכמה עדיין לא נפתחו. וכן לענין סודי התפלות שקיבל רבינו הרוקח מרבו ורבו [מרבו] וכו' נשאר בקבלתם מה שרצה הקדוש ברוך הוא לזכותם כפי מצב העולמות והדורות והכל אמת וצדק. האמנם בימי רבינו האר"י זצ"ל רצה הקדוש ברוך הוא לפתוח שערי אורה ומעינות החכמה על ידי זכאי האר"י החי כי היתה נשמתו מעולם התקון מסוד פנימיות של הפנימיות שכבר נבררו כמה ניצוצות ולא נשאר אלא ברירת הרגלים. והיה זמן כשר להתגלות שרשי עיקרי פנימיות החכמה ולמחיה שלחו אלקים והוציא חמה מנרתקה והחזיר עטרה ליושנה לגלות ספוני טמוני קדשי קדשים. ומענין לענין אמרתי אעלה אשר השבתי למשכיל אחד שאול שאל האיש לנו וכו', עכל"ק.
ושמענה ואתה דע לך..

ועכ"פ רבותינו האחרונים ובראשם המקובלים הכריעו לנו את המנהג ופירשוהו עבורנו ע"פ הקבלה ולאור דברי רבנו האר"י והבא"ח זיע"א, ודבריהם נר לרגלנו בכל מה שקשור לעניינים רוחניים שבמסדרי התפילה והמצוות, שיסודתם בהררי קודש ע"פ הקבלה, כמבואר בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סי' מב), ובשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סי' ח). ובודאי שקצר מצע שכלותינו להבין דבריהם, וכ"ש להכריע בינותם, ואצ"ל לחלוק עליהם, בדברים העומדים ברומו של עולם המיוחסים ליחידי סגולה בעלי השגה השרידים אשר בסוד ה' הם באים, ויודעים בדרך צפיה והשגה ברוה"ק ברזא דמלא, כמבואר בדברי הרב דברי יוסף ארגס בתשובה, ובספרו שומר אמונים הקדמון, ובדברי רבי צדוק הכהן מלובלין בס' הזכרונות מצות היחוד בהרחבה.
 
גם אמירת "זכרנו לחיים" מר"ה ועד יוה"כ לא אמרו אנשי כנה"ג ולא רשב"י לא התנאים ולא האמוראים, אלא היא תקנת הגאונים, ואעפ"כ כל כוונות המקובלים בעשרה ימים אלו עיקרם תלוי בכוונות זכרנו לחיים, ובפעולות הקדושות שנעשים בזה שכל הנסירה ובניית והתחדשות השנה החדשה על כל עשרת חלקיה בכלל ובפרט תלויים באמירה זו, כמבואר באר היטב בדברי רבינו האר"י ורגיל הוא אצל כל המקובלים. אטו מי נימא שמכיון שבזמן חז"ל לא היה ולא נברא נוסח זה של זוכרנו לחיים לכן אין בו ענייני תיקונים עליונים ופעולות קדושות ורוחניות זולת מנהג בעלמא שנתפשט ע"י תקנת הגאונים?!
אלא מאי?
הנה נודע שבתחילה הספיק יו"ט אחד של ר"ה לפי דרגת הדורות ההם, עד שבירידת הדורות הוצרכנו לשני ימים טובים בשביל לחלק דינא קשיא ודינא רפיא, כמבואר במכתב מאליהו דסלר ע"ש, ועוד כמה דוגמאות כיו"ב. (ולענ"ד זהו ענין הספק שנוצר באופן התרועה של תורה, ובתפלין דרש"י ור"ת, ועוד כיו"ב, ואכמ"ל). ובזכרוני כמדומני מדברי גאון עוזנו מרן החיד"א זיע"א בענין ק"ש שעל המיטה, שבזמן הגמ' הספיקה רק פרשה ראשונה בשביל שמירה מעלייתא, ואם ת"ח הוא אינו צריך, ואח"כ הוסיפו פרשות, והוסיפו מזמורים ופסוקים, בכל דור ותקופה כפי הרוח אשר נחה עליהם מן השמים, לפי צורך הדור, שבתחילה היה לבם חזק וכוונתם זכה שבקבלת עומ"ש של פרשה ראשונה בתמימות היו פועלים כל הענין, ובירידת הדורות הוצרכו לעוד פעולות ואמירות להשלים פעולת הענין למעלה, וכן בהתגברות החושך וכדו'. (ואיני זוכר מקומו, ואודה למי שיאיר עיני בזה).
ומעין זה ביאר הרמ"ק בפירושו לתיקוני הזוהר והביא דבריו המעתיק בהקדמתו לספר אילמה רבתי וז"ל: שא"א לדורות אחרונים שיהיו כראשונים, והנה הראשונים היו בארץ הקדושה ולבם היה בריא ודבוק בלי מסך מבדיל, אם מפאת עצמם ואם מפאת ישיבת אר"י והקרבנות, ולזה לא היו צריכים לצד גילוי הסודות וטעמי המצוות כי הלב היה דבוק וקשור בדביקות חזק ואמיץ עם חשק נפלא עד שהיה בוער כמו אש בעצמותיו והמצוות היו נעשות בזריזות גדול והיתה אתערותא דלתתא בלב ונפש חפצה בעריבות ידידות נעימות חשיקות והיתה המצוה נעשית כתקנה, וכשראה יתברך שמו שהמה כאדם עברו ברית ועושים מצות אנשים מלומדה והחבל אשר בינם לבין קונם הוא מתנתקעצמו מעט מעט והגלות מתרבה והצרות מתחדשות וכו', לכן פתח להם אוצרו הטוב וכו', עכ"ל.
וכיו"ב כתב מרן החיד"א בספרו שם הגדולים (מערכת גדולים אות א סי' ריט) וז"ל בדילוג לענייננו: רבינו אלעזר המחבר ספר הרוקח חיבר פי' התפלות וסודן, וכ' שהוא מקובל מרבינו יהודה החסיד שקיבל מרבו ורב מרב עד שמעון הפקולי, וכ' שם שרבינו שמואל החסיד אבי רבינו יהודה החסיד קבל מרבינו אליעזר חזן שקבל מרבו עד רבינו שמעון הגדול ורגמ"ה וכו', וכתוב בשו"ת מהר"ם שיסוד התשובה קבל הרב רבינו אלעזר בן רבינו יהודה מרבינו יהודה החסיד אב החכמה בן רבינו שמואל הקדוש הנביא בן רבינו קלונימוס משפיר"א הזקן בן רבינו יצחק ז"ל, והמה קבלו רב מרב גאון מגאון חכם מחכם הלכה למשה מסיני ע"כ. ואתה אנוש אלוף לראש אל תתמה על החפץ כי לפי האמור דרכי התשובה אשר אזן וחקר רבינו בעל הרקח קבלם מרבו ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, וא"כ איך הרב האר"י זצ"ל פור"ש לו לעשות לו דרך חדש בעניני התשובה וכו', וכיוצא יתקיימו שני מקראו"ת הללו?! דע כי אלו ואלו דברי אלקים חיים וכמה פנים לפנים בדרכי התשובה נאמרים באמת למשה רבינו בסיני מפי הגבורה, ויותר ויותר מאשר גילו המאורות הגדולים רבותינו הנזכרים יש ויש בכללות ופרטי פרטות כפי ערך האדם וכפי ערך נשמתו, וכפי מצב העולמות בעת ההיא וכפי תוקף יצרו וכפי הנאתו וכונתו, וכפי מצבו אל עירו ואל שער מקומו, וכהנה וכהנה פרטי פרטים ושנויים רבו מספר לפי גלגוליו ולפי שרשי נר"ן וכיוצא. אמנם דרך כללי כללות גילו לנו רבותינו הנזכרים וכו'. ואולם לימים ראשונים נסתם כל חזון וכו', דהגם שלא פסקה מישראל חכמה זו וכאשר האריך וכו', מ"מ הכל היה למשמרת לאצנעא בכללי כללות ולפי הדור ולפי מצב העולמות מעת החרבן, וכיוצא נתגלה לרבינו יהודה החסיד דרכי התשובה ונשאר בקבלת רבו מרבו וכו' אותו הדרך הטוב בעיני ה' וראוי לדור אחרון שלא היתה להם ידיעה כל כך בחכמת האמת ומעינות החכמה עדיין לא נפתחו. וכן לענין סודי התפלות שקיבל רבינו הרוקח מרבו ורבו [מרבו] וכו' נשאר בקבלתם מה שרצה הקדוש ברוך הוא לזכותם כפי מצב העולמות והדורות והכל אמת וצדק. האמנם בימי רבינו האר"י זצ"ל רצה הקדוש ברוך הוא לפתוח שערי אורה ומעינות החכמה על ידי זכאי האר"י החי כי היתה נשמתו מעולם התקון מסוד פנימיות של הפנימיות שכבר נבררו כמה ניצוצות ולא נשאר אלא ברירת הרגלים. והיה זמן כשר להתגלות שרשי עיקרי פנימיות החכמה ולמחיה שלחו אלקים והוציא חמה מנרתקה והחזיר עטרה ליושנה לגלות ספוני טמוני קדשי קדשים. ומענין לענין אמרתי אעלה אשר השבתי למשכיל אחד שאול שאל האיש לנו וכו', עכל"ק.
ושמענה ואתה דע לך..

ועכ"פ רבותינו האחרונים ובראשם המקובלים הכריעו לנו את המנהג ופירשוהו עבורנו ע"פ הקבלה ולאור דברי רבנו האר"י והבא"ח זיע"א, ודבריהם נר לרגלנו בכל מה שקשור לעניינים רוחניים שבמסדרי התפילה והמצוות, שיסודתם בהררי קודש ע"פ הקבלה, כמבואר בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סי' מב), ובשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סי' ח). ובודאי שקצר מצע שכלותינו להבין דבריהם, וכ"ש להכריע בינותם, ואצ"ל לחלוק עליהם, בדברים העומדים ברומו של עולם המיוחסים ליחידי סגולה בעלי השגה השרידים אשר בסוד ה' הם באים, ויודעים בדרך צפיה והשגה ברוה"ק ברזא דמלא, כמבואר בדברי הרב דברי יוסף ארגס בתשובה, ובספרו שומר אמונים הקדמון, ובדברי רבי צדוק הכהן מלובלין בס' הזכרונות מצות היחוד בהרחבה.
כאן אנו דנים מה הכונה של הזוהר, ואף אחד לא בא 'לחלוק' או 'להוסיף' על הזוהר, אלא באים לפרש את דבריו, ואם יש לנו ראיות שכך היה בזמן רשב"י ועל זה הוא תיקן את הבריך שמיה - מה מקום יש להוסיף או לנטות מדבריו? הבא"ח לא סבר שהוא 'מוסיף' על רשב"י אלא שהוא 'מבאר' דבריו, והתבאר מחמת הראיות שהבאנו שאין ביאור זה נכון.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
זה כמו לומר שמרן זצ"ל לא ראה דברי הש"ע וכו', ומה יש לנו שלא היה לפני הגאון החסיד בא"ח וממשיכי דרכו,
אלא שכנראה כבודו לא קרא כל דברינו כסדרן בענין מנהג הבא"ח אחרת מרבנו האר"י שהביא הוא בעצמו שם בספרו בא"ח, והסברנו בזה מלתא בטעמא ושאינו סותר כלל לדברי רבנו האר"י, וכן יתכן שלא הקשיב לדברינו בתכנית הנ"ל בענין פתיחת ההיכל בבריך שמיה, ואילו שמע היה מבין שאין כל סתירה מדברי רבנו האר"י למנהג אר"י דאתי שפיר טובא גם ע"פ הקבלה.

וכן מה שהעתיק עוד בזה"ל:


הנה מה יועילו דברי החכם הכותב הנ"ל, אחר שכבר ביארתי שם בס"ד בהרחבה (כדאי להקשיב מהתחלה), אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא, מלתא בטעמא, ושכך אנו רואים גם אצל רבותינו המקובלים שבאו אחרי הבא"ח, כגון מה שהרב בן ציון מוצפי כותב בספרו שיבת ציון ח"ב (עמוד קכו), שזה היה המנהג של אביו (הרב סלמאן מוצפי), וגם אביו סיפר לו שכך נהג הבא"ח בעצמו, וכן הרב מרדכי אליהו זצ"ל בספרו מאמר מרדכי (או"ח סימן יג) כתב, שכך נהגו הרב ניסים כדורי (תלמיד הבא"ח), והרב שמואל דרזי (תלמיד הרב יצחק כדורי), והרב סלמאן מוצפי, והרב עובדיה הדאיה (ר"י המקובלים בית אל).

כלומר, המנהג הרווח אצל המקובלים שהולכים אחר רבנו האר"י והבא"ח, היה לפתוח את ההיכל, ולקרוא בריך שמיה כשהס"ת פתוח בתוך ההיכל, והטעם שהם פתחו את הס"ת בהיכל היה, בגלל שהמנהג שלהם היה כמו מנהג א"י, להוליך את הס"ת מההיכל לתיבה כשהוא פתוח, ובשביל שלא להפסיד את דעת הבא"ח שזה צריך להיות אחרי שתי הבקיעות (שביארנו עניינם בתכנית הנ"ל), אז הם למדו והבינו בגדלם ודעת קדשם, שאפשר לעשות את שתי הבקיעות כשהס"ת עדין בתוך ההיכל. וכיון שכך נהגו גדולי המקובלים עפ"י הבא"ח, אז אין לך מנהג גדול מזה, וכך ראוי לנהוג. (אלא שזה החכם שהשיג על מנהג אמירת בריך שמיה בס"ת פתוח בתוך ההיכל, כבר נודע שממאן בכמה דברים בהבנתם של הבא"ח וגדולי המקובלים הספרדים הנמשכים אחר בא"ח בביאור דברי רבנו האר"י, ויש לו שיטה אחרת בכל כיו"ב, והדברים עתיקים, ואין כאן מקומו).
במחכ"ת, אבל כתבתי ש:
אולם בשער התפלה הנדפס מכת"י וכ"ה בסידור חמדת ישראל למהרש"ו נוספה עוד שורה וז"ל כדי שלא יהיה הס"ת פתוח לבטלה וזהו כבוד התורה. וק"ו הוא מברכת אשר בחר בנו שמברך על התורה בעצמה ואעפ"כ נקרא 'לבטלה', וכ"ש כאן שלא עוסק כלל בקריאת התורה, שאין לפתוח את הס"ת.
דהיינו שיש משפט שלא היה לפני הפוסקים כיון שלא נדפס בימיהם. וא"כ זה משנה את כל התמונה.
 
ב"ה
במחכ"ת, אבל כתבתי ש:יש משפט שלא היה לפני הפוסקים כיון שלא נדפס בימיהם. וא"כ זה משנה את כל התמונה.
ע"ז השבתי בתרתי,
חדא, שמדובר על מקובלים שבדור האחרון כמו שמניתי בכוונה מכוונת את שמותם, לומר שבודאי ראו את סידור מהרש"ו ולא נחו ולא שקטו מלעבור עליו מתחילתו לסופו בשקיקה מעת שיצא לאור בשנת תרס"א, 13 שנה קודם פטירת הגאון הרי"ח הטוב, שמסתמא אף הוא לא מנעו הטוב ממנו להביאו לפניו והתבשם אף הוא מאורו טובא.
ועוד, שכבר ביארתי לאורך ולרוחב הצורך הגדול שיש לשיטתם בפתיחה זו, לפי שיש בה ענין מהותי ביותר המבואר ברבנו האר"י, והוא ענין הבקיעה השנית המבוארת בדברי רבנו האר"י, ובאמת שכן הוא נמי להדיא בסידור חמדת ישראל הנ"ל למהרש"ו כמה פסקאות קודם העתקת כבודו, ונמצא שמה שכתוב באותה שורה "כדי שלא יהיה הס"ת פתוח לבטלה וזהו כבוד התורה", אינו סותר כלל להנהגתם, שבודאי אינו לבטלה, אדרבא הוא משלים להנהגתם, שבעבור הבקיעה השנית כתב להדיא בסידור הנ"ל שיש לפתוח, והוסיף שם בזה"ל "ובקיעה זו היא ענין פתיחת הס"ת עצמו שיתגלה הארת התורה הכתובה בתוכו לחוץ אל כל העם כנודע, ואח"כ בעת שקורין בתורה אז הוא יוצא האור שבתוכו להחוץ שהיא התורה עצמה הנקראת אור" וכו', עכ"ל. ואח"כ הוסיף מה שציטט ממנו כבודו שכשבא לברך ברכות התורה יכסה במטפחת ע"מ שלא יהיה פתוח לבטלה, ומבואר שעבור הבקיעה אינו לבטלה, אע"פ שעדין לא מתחיל לקרא, שהרי אח"כ כותב שכשיבא לברך יכסה במטפחת כדי שלא יהיה פתוח לבטלה, ומבואר שהפתיחה קודם לכן אינה בשביל הקריאה אלא בשביל הבקיעה בלבד, ואינו נחשב לבטלה כלל ועיקר, אדרבא הוא חלק עיקרי ומהותי ביותר מענין קריאת התורה כמבואר שם באריכות קודם לכן בכמה דרכים ע"פ הסוד, ע"ש. וזהו בדיוק כפי שביארתי בדעתם הקדושה של רבותינו המקובלים הנזכרים למעלה, שהבינו שבעבור הבקיעה הזו אינו נחשב לבטלה כלל ועיקר.
וכעת אוסיף עוד, שלשון זו שבסידור מהרש"ו שכבודו הזכיר אינה חדשה כלל וכלל, ששם איירי בכיסוי ע"י מטפחת בין גברא לגברא, משום כבוד התורה, וכן כיסוי במטפחת בשעה שהעולה מברך הברכות, שזהו כדי שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה, וכתב שם להדיא בסיום דבריו שכך נכון לעשות "אף על פי שיש בפוסקים הרבה שכתבו שאין צורך לכל זה ועיין בבית יוסף באורך", עכ"ל. כלומר שבכל זה מקורו טהור בדברי רבותינו הפוסקים שהוזכרו בבית יוסף סי' קלט סעיפים ד-ה, ושם מבואר בסעי' ד המחלוקת אם לכסות בברכות שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה, ואח"כ בסעי' ה מבואר ע"פ המרדכי לכסות בין גברא לגברא בלא כל קשר לברכות, וכן פסק בש"ע שם לכסות בשניהם, והטעם לכסות בין גברא לגברא "שאין כבוד לתורה שתהא פתוחה ותמתין עד שיבא אחר" כלשון הלבוש שם, והביאוהו הפוסקים, וכ"ה בכה"ח שם ס"ק לד, ע"ש. וכבר נודע כמה דברו וחרדו הפוסקים וגם המקובלים בפתיחה מיותרת של הס"ת ואפילו רק בשהיה מיותרת, ואינו דבר חדש כלל וכלל, וגם בסידור מהרש"ו אינו אלא כמכריע לחוש לדברי הפוסקים הנ"ל והש"ע ותול"מ.

כך שכל הטענה שכאילו יש כאן דבר חדש בשם רבנו האר"י שלא ראוהו וכו' משוללת מהני תלת טעמי תריצי.

כאן אנו דנים מה הכונה של הזוהר, ואף אחד לא בא 'לחלוק' או 'להוסיף' על הזוהר, אלא באים לפרש את דבריו, ואם יש לנו ראיות שכך היה בזמן רשב"י ועל זה הוא תיקן את הבריך שמיה - מה מקום יש להוסיף או לנטות מדבריו? הבא"ח לא סבר שהוא 'מוסיף' על רשב"י אלא שהוא 'מבאר' דבריו, והתבאר מחמת הראיות שהבאנו שאין ביאור זה נכון.

גם אם ברור לבא"ח שבזמן רשב"י לא היה "כך", כלומר היו ס"ת כמו של האשכנזים או היו דברים שונים לחלוטין, הבא"ח לא בא לבאר את ההנהגה שהיתה בזמן הרשב"י, ואיך הרשב"י נהג מצד הפעולות כך או כך, אלא הבא"ח ביאר את לשון הזוה"ק שכתוב בה "כד מתפתחין תרעי שמיא" וכו', וביאר ש"שמים" הוא בחינה מסויימת בקבלה הנקראת שמים, ושני השערים של אותה בחינה הם שתי הבקיעות שביאר רבנו האר"י ומובאים בסידור הנ"ל, שהם נעשים בקיעה ראשונה בפתיחת ההיכל ובקיעה שניה בפתיחת הס"ת, וביאר הבא"ח שכוונת הזוה"ק שכאשר נעשים שתי הבקיעות הנ"ל, אז זה זמן נכון לומר את הבריך שמיה, אחרי שנפתחו שני השערים שהם שתי הבקיעות, דהיינו שנפתחו גם ההיכל וגם הס"ת. ומעתה ברור לו לבא"ח, שגם אם אצל הרשב"י או רבנו האר"י בקיעות אלו נעשו בשלבים אחרים מצד הפעולות המעשיות, אבל העיקר הוא שאחרי שתי הפעולות הללו המרמזים לשתי הבקיעות הנ"ל, אז הוא הזמן הנכון לומר את הבריך שמיה. בדיוק כמו שהנסירה המבוארת בזוה"ק בכל ענין כוונות ר"ה עשי"ת ויוה"כ להתחדשות הבריאה כולה, בזמן הרשב"י בודאי לא היתה באמירת זכרנו לחיים שעדין לא נתקנה, אלא היתה בזמנים שידעו המקובלים של אותו הזמן לפי הבחינות הנצרכות לזה, ועד שבא רבנו האר"י ולימד שכוונות הנסירה מתאימים יפה באמירת זכרנו לחיים, ואף שבודאי הרשב"י לא כיוון לזה, כי העיקר לבחינות העליונות שאליהם הרשב"י כיוון, ולא לפעולות שבהם היו מתבצעים אותם בחינות בזמן הרשב"י, שהרי בכל דור הפעולות משתנות לפי מצד העולמות ולפי בחינות הדור והשעה וכו', כמ"ש הרמ"ק ומרן החיד"א שהזכרתי לעיל, ולכן כיום נעשה בזכרנו לחיים. והוא הדין והוא הטעם שהבקיעות שקודמים לקריאת התורה בזמנינו נעשים בפתיחת ההיכל והס"ת בתוך ההיכל כפי מנהג אר"ח, והכל על מקומו בא בשלום, והיה זה שלום.

בברכת שבת שלום וחג שמח!
 
והוא ענין הבקיעה השנית המבוארת בדברי רבנו האר"י
במחכ"ת, אבל מה שכתב האר"י שבבקיעה השניה היא פתיחת התיק להראות לקהל - הכונה ל'הגבהת ס"ת', שעושים לאחר ההולכה, ולא מיירי כלל בזמן פתיחת ההיכל.
הגבהה זו אכן אינה לבטלה משום שעשויה 'להראות לכל הקהל' - ומקורה במסכת סופרים.
הפתיחה היום שעושים היא לא 'להראות לכל הקהל', ואין מה להתוכח בזה.
בשום מקום בעולם כולל בצפת בדורו של רבינו האר"י והרמ"ק לא פתחו את הס"ת בהיכל, ואף לא בשעת הולכתו.
רק בירושלים נהגו כן משום שבית הכנסת היה ארוך וצר וכו' כמובא בפוסקים.
מה שעושים כיום זה ממש לבטלה, ואין בזה שום ספק.

כבודו ישים לב להקבלה במילים בשתי המקומות הנ"ל. זה מראה בעליל שהכונה שלו ב'בקיעה השניה' - ל'הגבהת ס"ת' ששם פותחים את הס"ת 'להראותו לקהל כנודע', ולא בהיכל כלל.

שער הכוונות - דרושי קריאת ספר תורה דרוש א
ואח"כ באה הבקיעה הב' והיא בקיעת היסוד דז"א עצמו שיצא האור של היסוד דאבא לחוץ אל יעקב הנתון במקום ההוא כנודע ובקיעה זו היא ענין פתיחת תיק הס"ת עצמו שיתגלה הארת התורה הכתו' בתוכו לחוץ אל כל הקהל כנודע. ואח"כ בעת שקורין בתורה אז הוא יוצא האור שבתוכו לחוץ שהיא התורה עצמה שנקר' אור וזהו היותר אמיתי אצלי מדרך הראשון:

שער הכוונות - דרושי קריאת ספר תורה דרוש א
ונבאר תחילה מנהג מורי ז"ל שהיה נוהג לנשק הס"ת וללותו לילך אחריו כשמוליכין אותו מן ההיכל אל התיבה לקרות בו ואח"כ היה נשאר שם סמוך אל התיבה עד שהיו פותחין הס"ת ומראין אותו לקהל כנודע ואז היה מסתכל באותיות הס"ת.

וכך כתב להדיא תשובה ארוכה בענין זה בשו"ת יצחק ירנן ח"ד סי' כ"ז, וזה ללא שהזכיר מענין האר"י מכת"י באיסור פתיחת הספר בחינם:
image (2).png
image (3).png
image (4).png
image (5).png


וכן השיב הרב מאזוז באור תורה כסלו תשנ"ג:
image (6).pngimage (7).png


וכן האריך לחזק פסק זה בשבט תשנ"ג, והתייחס לדברי הבא"ח, עי"ש.

והדברים ברורים.
 
במחכ"ת, אבל מה שכתב האר"י שבבקיעה השניה היא פתיחת התיק להראות לקהל - הכונה ל'הגבהת ס"ת', שעושים לאחר ההולכה, ולא מיירי כלל בזמן פתיחת ההיכל.
הגבהה זו אכן אינה לבטלה משום שעשויה 'להראות לכל הקהל' - ומקורה במסכת סופרים.
הפתיחה היום שעושים היא לא 'להראות לכל הקהל', ואין מה להתוכח בזה.
בשום מקום בעולם כולל בצפת בדורו של רבינו האר"י והרמ"ק לא פתחו את הס"ת בהיכל, ואף לא בשעת הולכתו.
רק בירושלים נהגו כן משום שבית הכנסת היה ארוך וצר וכו' כמובא בפוסקים.
מה שעושים כיום זה ממש לבטלה, ואין בזה שום ספק.

כבודו ישים לב להקבלה במילים בשתי המקומות הנ"ל. זה מראה בעליל שהכונה שלו ב'בקיעה השניה' - ל'הגבהת ס"ת' ששם פותחים את הס"ת 'להראותו לקהל כנודע', ולא בהיכל כלל.

ראשית כבודו התייחס רק למשפט אחד מכל מה שדובר,
כבר ביארתי שכך נהגו רבותינו המקובלים כולם ממשיכי דרכו של הגאון בא"ח, וזאת ע"פ הבנתם ברבנו האר"י שצריך בקיעה שניה, ולפי מה שביאר הבא"ח את הזוהר ע"פ רבנו האר"י, כך שגם אם לכבודו נראה אחרת בביאור דברי רבנו האר"י או בביאור הזוה"ק, אבל הם כך הבינו ועפ"ז כך נהגו, ולהבנתם אינו לבטלה כלל, אלא הוא צורך מהותי ביותר שיש בכל התהליך של פתיחת ההיכל הוצאת ס"ת וקריאת התורה.
כבודו יכול לחלוק (אולי), אבל לא להחליט שהם פותחים לבטלה, כי לשיטתם הם פותחים לצורך.

ממכלול דברי כבודו ניכר או שלא שמע את מה שביארנו בתכנית וצירפנו לעיל, או ששמע ומתעלם, כי אז כל הטענות כאן אינם עוד,
ולכן איני רואה לחזור שוב ושוב ולהשיב על הדברים את אותם תשובות רק בגלל שכבודו חוזר עליהם, חבל על הזמן והאנרגיות של כולנו,
הדברים פרוסים לפני כל החפץ, וכל אחד יבין מהם לבד תשובות לכל הטענות של כבודו ודי בזה, והיה זה שלום.

בברכה רבה,
ומועדים לשמחה
 
חזור
חלק עליון