נראה מתאים להביא ציטוט מהמכלול בעניין הרב קאפח(הנכד):
לאחר פטירתו של הרב קאפח לא נמצא לתנועה מנהיג רשמי ובולט. ההתנגדות הפומבית לקבלה הלכה ודעכה, בהיעדר דמויות בולטות שיישאו דגל זה. עם זאת, נכדו של הרב יחיא קאפח, הרב
יוסף קאפח, נחשב לדמות הבכירה בקרב קבוצה זו. הרב יוסף קאפח, חתן פרס ישראל, שאף להמשיך את דרכו של סבו בכל הנוגע להליכה אחר משנתו של הרמב"ם, במחשבה, בהלכה ובנוסח התפילה. הוא שאף להפוך דרך זו לנחלת הכלל, לצורך כך ההדיר ותרגם את ספרי הרמב"ם וספרים רבים הקרובים למשנתו של הרמב"ם. עם זאת הוא לא הביע בפומבי התנגדות לספר הזוהר. לפני שמונה לדיין, נדרש הרב קאפח להצהיר בפני ה
רבנים הראשיים הרב
הרצוג והרב
עוזיאל כי לא יביע התנגדות לזוהר ולקבלה[
דרוש מקור]. הוא אכן הצהיר כי הספר מקובל עליו ואף הפנה בספריו לספר הזוהר.
[19]
הרב יוסף קאפח נפטר בשנת ה'תש"ס. תלמידו וממשיכו העיקרי, הרב ד"ר
רצון ערוסי, רבה של קריית אונו, הבהיר בתשובה כי אין מקום היום להתנגדות לספר הזוהר. לדבריו, הסיבות שגרמו לפריצת המחלוקת בתימן, בהן אמונות טפלות שהוגדרו כקבליות אך אסורות גם לדעת רבים מ
פוסקי אשכנז ו
ספרד, אינן קיימות היום בישראל. עוד כתב שהמחלוקת בעניין זה פסה מן העולם ואך "שועלים קטנים מחבלים כרמים" הם הממשיכים להחיותה.
[20]
מחוץ לעדת תימן, הרב
חיים קניבסקי פסק שדרדעים שאינם מאמינים בספר הזוהר אינם מצטרפים למניין והם כאפיקורוסים
[21]. הרב
בן ציון מוצפי מביא בשם הרב
חיים סינואני והרב
מרדכי שרעבי שהם ככופרים בתורה שבעל פה
[22] ואסור להתפלל בבתי הכנסת שלהם אם הם מפרסמים את דעתם ברבים.
[23][24] הרב
יצחק יוסף אמר שאביו, הרב
עובדיה יוסף הסתפק בדבר ולמעשה חשש לצרף דרדעים למניין, אך הוסיף שהיות וכולם גדלו בישיבות של בני העדות האחרות לא נשארו מהם מי שכופרים בזוהר,
[24] ואילו במקום אחר ענה הרב עובדיה יוסף: "שקשה לומר כן [שהם כופרים], שהרי הזוהר היה גנוז שנים רבות, ואחר שנמצא הם מצאו בו כל מיני קושיות, שלדעתם, מראה סתירה לנאמר בתורה, ולכך אי אפשר לדונם ככופרים".
[25]
