ישנו ספק בהלכה (או"ח סי' קפו) האם אשה חייבת בברכת המזון מן התורה או מדרבנן, ואילו הגבר חייב מן התורה לכל הדעות. ועל הצד שחייבת רק מדרבנן, אין היא יכולה להוציא אותו ידי חובה. ואם כיוונה להוציאו והוא התכוון לצאת, פסק מרן רבינו זיע"א (יחו"ד ח"ו סי' י, חזו"ע ברכות עמ' קלד בהערה ד"ה בסיכום) שבדיעבד יצא. ועפ"ז נראה לענ"ד, שאם הוא עם הארץ שאינו יודע לברך, ואם אשתו לא תוציא אותו ידי חובה לא יברך כלל, עדיף שתוציא אותו.
ואם יש סיכוי שיברך בעצמו, עדיף לנסות, ואם לא היא תתכוין להוציאו והוא יתכוין לצאת (וגם אם לא יכוין לצאת, יצא יד"ח למאן דאמר).
ואם אכל רק שיעור כזית, חיובו מדרבנן, ובזה יכולה להוציאו אפי' לכתחילה.