לא צ"ע, זה הפשטות בגוף השאלה "הרתיח מים והכין קפה ורוצה לכבד אותו" - זה לא הדין של מדליק הנר בשבילו ובשביל הישראל - שאסור?
מלשון השאלה משמע שהרתיח מים בכדי להכין קפה לעצמו, ואח"כ רוצה לכבד גם את היהודי.
זה לא לשון של ראשונים שיש לדקדק בכל מיל, אלא אם ככה אפשר להבין בפשיטות יש לשים לב לכתוב תשובה באופן ברור יותר כדי שלא יהיה תקלה.
לא אמרתי שתשובה זו היא טעות, אלא פשוט הלשון אינו מדוקדק כ"כ ואפשר לטעות ולאסור דבר המותר.
יעקב יעקב
Active member
ההבדל פשוט. מה שהתירו זה רק במקום שאין חשש שירבה בשיעור בשביל היהודי, כגון כבש או נר שנר לאחד נר למאה, אולם בבישול שיש חשש שהגוי ירבה בשיעורים בשביל היהודי, אז אם האינו יהודי מכיר את היהודי זה אסור. ולא קשה מידי.
עיין באו"ח שכ"ה י' ובמשנ"ב שם ותרוה נחת
ב"ה
ראה בילקו"י שבת כרך א ח"ג, סי' רעד הערה יד, עמ' תשנה, שדן בלשון זו של הטוש"ע, דפשט הלשון שמונח על השלחן, ולפ"ז אתי שפיר דיון האחרונים משום אין מעבירין, אולם העלה דמ"מ נראה דלשון זו לאו דוקא היא, ע"ש. ונמצא דאו"א דא"ח.
ולענ"ד הנכון למעשה, להניח עשר אצבעותיו על ב' הלחמים המונחים על השלחן, כשאצבעותיו מונחים גם על התחתונה, ויתחיל לברך, וכשיגיע לאות ה' של תיבת המוציא יגביה שניהם, וכשיגיע לאות ה' של תיבת הארץ יניחם שוב, ומכיון שכבר ידו הימנית נוגעת באצבעותיה גם בפת התחתון, אין בזה משום אין מעבירין, (כמבואר בילקו"י שם לעיל מיניה), וגם מרויח בזה את כל השיטות לענ"ד, ונוהג כדברי מרן זצ"ל בהליכו"ע ח"ג עמ' פו לבצוע על התחתונה. (וגם שם בהליכות עולם בסוף הדיבור מדנקט "המונחות על השלחן", והוא מלשון הנתיבי עם עמ' קל שציין אליו, יש משמעות כפשט לשון הטור, שמונחות בשעת הברכה,אף שיש לדחות).
בברכה רבה
בעלון של השבוע (פרשת בלק) כתבו, שאם עברה השקיעה אמנם מותר להתחיל לאכול סעודה שלישית, אך בכה"ג לא ירבה באכילתו אלא יאכל רק כביצה.
[ובמקורות שם הביאו: לוית חן סי' כ"ז. אור לציון ח"ב פרק כ"א הלכה ח', מנוחת אהבה פרק ט' הערה 9)].
ויש לי רק להעיר שדעת מרן הראש"ל שליט"א (בילקו"י שבת כרך א' חלק רביעי סי' רצ"א עמ' תרפ"ג) אינה בדיוק כך שאינו יכול לאכול יותר מכביצה אם מתחיל אחר השקיעה. אלא שבדיעבד יכול להתחיל לאכול סעודה שלישית גם אחר השקיעה כרגיל.
[ובמקורות שם הביאו: לוית חן סי' כ"ז. אור לציון ח"ב פרק כ"א הלכה ח', מנוחת אהבה פרק ט' הערה 9)].
ויש לי רק להעיר שדעת מרן הראש"ל שליט"א (בילקו"י שבת כרך א' חלק רביעי סי' רצ"א עמ' תרפ"ג) אינה בדיוק כך שאינו יכול לאכול יותר מכביצה אם מתחיל אחר השקיעה. אלא שבדיעבד יכול להתחיל לאכול סעודה שלישית גם אחר השקיעה כרגיל.
אולי בגלל הסמיכות לערבית והראש"ל דיבר כשיש לו שומר?
בגלל הסמיכות לערבית תאסור אף קודם השקיעה...
עיי"ש. צירפתי קובץ עם מש"כ בילקו"י.
והראשל''צ לא ס''ל כן.
מישהו יכול להסביר את ההלכה שפסק הרב ירון אשכנזי בעלון הידברות? [וארא תשפ"ד]
לא הבנתי את ההלכה השניה, הטעות וחוסר ההבנה הם שלי, או שאכן יש כאן משהו חסר?בהתחלה דן בסיר שבישלו בו בשרי, ואח"כ ממשיך ושואל האם יכול להמשיך ולהשתמש בסיר זה לבישול חלבי, ומסיים "מחשש שמא בישלתי בו בשרי"?
[נראה לי שמישהו קיצר משהו ארוך יותר, וזה גרם לשיבוש]
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
הודעה מאת הגאון הגדול הרב ירון אשכנזי שליט"א רב 'קו ההלכה הספרדי':
שלום וברכה
אכן לצערי קיצרו את המאמר ולא ידעתי על כך ורק כעת אני שם לב.
כתבתי שאלה על אדם שמסתפק האם בישלו בכלים איסור ועברו 24 שעות האם צריך להגעיל את הכלי והבאתי את דברי מרן זיע"א ביחוה דעת חלק ז' שנוקט שאין צריך הגעלה מספק, דהוי ספק דרבנן כיון שעברו כ"ד שעות ומהיות טוב נוקט שכדאי לכתחילה להגעיל, ובשאלה הבאה כתבתי לפי זה במקום שמסתפק אם בישל חלב בכלי ורוצה כעת לבשל בשר אם עברו כ"ד שעות בוודאי שאינו צריך להגעיל מכיון שנטל"פ נחשב להיתרא בלע כמ"ש הש"ך בסימן ק"ב.
יישר כח על ההערה אעיר לעורכים שהשמיטו את ההלכה האמצעית.
ירון אשכנזי
שלום וברכה
אכן לצערי קיצרו את המאמר ולא ידעתי על כך ורק כעת אני שם לב.
כתבתי שאלה על אדם שמסתפק האם בישלו בכלים איסור ועברו 24 שעות האם צריך להגעיל את הכלי והבאתי את דברי מרן זיע"א ביחוה דעת חלק ז' שנוקט שאין צריך הגעלה מספק, דהוי ספק דרבנן כיון שעברו כ"ד שעות ומהיות טוב נוקט שכדאי לכתחילה להגעיל, ובשאלה הבאה כתבתי לפי זה במקום שמסתפק אם בישל חלב בכלי ורוצה כעת לבשל בשר אם עברו כ"ד שעות בוודאי שאינו צריך להגעיל מכיון שנטל"פ נחשב להיתרא בלע כמ"ש הש"ך בסימן ק"ב.
יישר כח על ההערה אעיר לעורכים שהשמיטו את ההלכה האמצעית.
ירון אשכנזי
@ישיבישער של מרן
יישר כח!סתם סקרנות - האם תגובת הרב היא בעקבות ההערה שלי, או שכבר עוררו את תשומת ליבו קודם לכן?
תגובת הרב היא בעקבות ההודעה שלכם,
יישר כח!
בעלון של השבוע (תצוה תשפ"ד) נכתבה הבהרה:
והביאו שם שוב את הדברים מתוקנים כפי שהיה צריך להיות:
