• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

הלכות בעלון הידברות - צ"ע

אגב, במדור של הרב ירון, פרשת וארא:
הייתה עוד טעות במדור שלו בשבוע האחרון שכתב לגבי סכין בשרי בן יומו שחתכו בו לימון להתיר לטפטף ממנו לתבשיל חלבי כי לשו"ע לימון זה לא חריף, וציין במקורות ליו"ד צו ס"א,
ואחה"מ זה טעות ביסודו, כי אין בפוסקים מי שמיקל בלימון, אדרבה בשו"ע שם ס"ב להדיא שה"ה כל דבר חריף או פירות חמוצים, וכתבו כל הפוסקים שלימון בכלל, וא"כ להדיא השו"ע כתב שאסור כדי נטילה וכו', ע"ש. ואיך יצאה שגגה כזאת? שמא כותבי ההלכות בעלונים אינם הרבנים בעצמם??
 
כבר זעק מורנו ורבינו הגאון הגדול הגרב"צ מוצפי שליט"א שאין לקרוא עלונים אלו ולא להכניסם לבתי הכנסת.
לא מטע"ז הוא זעק, ואם לדין יש תשובה נרחבת. ואכמ"ל.
רק אציין שגדו"י נמצאים בצד בעד. וד"ב כי ההתכתבות בנושא זה תעורר מחלוקת ובזיון חכמים.
 
אגב, במדור של הרב ירון, פרשת וארא:
"בבוקר שבת ראיתי שיש הרבה רוטב בסיר, ורציתי לשפוך את הרוטב כדי שהתבשיל יצטמק יותר והחמין יהיה סמיך יותר עד שיחזרו הגברים מבית הכנסת. האם מותר? מותר לקחת את הסיר ולשפוך מהרוטב לכיור ולהחזירו לפלטה, בתנאי שאינה מניחה את הסיר על הרצפה, ודעתה מלכתחילה להחזיר את הסיר לפלטה )על פי השולחן ערוך סימן רנ"ג)"

וכי לא ראה את הילקו"י שבפלטה אין צריכים את התנאים הנ"ל כי אין מיחזי כמבשל?
גם לדעת הילקו"י צריך דיני חזרה כמיחזי כמבשל בדבר לח
 
הייתה עוד טעות במדור שלו בשבוע האחרון שכתב לגבי סכין בשרי בן יומו שחתכו בו לימון להתיר לטפטף ממנו לתבשיל חלבי כי לשו"ע לימון זה לא חריף, וציין במקורות ליו"ד צו ס"א,
ואחה"מ זה טעות ביסודו, כי אין בפוסקים מי שמיקל בלימון, אדרבה בשו"ע שם ס"ב להדיא שה"ה כל דבר חריף או פירות חמוצים, וכתבו כל הפוסקים שלימון בכלל, וא"כ להדיא השו"ע כתב שאסור כדי נטילה וכו', ע"ש. ואיך יצאה שגגה כזאת? שמא כותבי ההלכות בעלונים אינם הרבנים בעצמם??
בחיפוש ראיתי שבהלכות שבת יש משמעות כזו בילקו"י סי' שכ סע' טו אבל דבר חריף שם ובהל' בו"ח שונה מאד

והנה מאתר הידברות:

דבר חריף. חמוץ. מלוח.

כל האמור לעיל בבצל, הוא הדין בכל דבר חריף, כגון: שום או צנון וכדומה. וכן הדין בכל הפירות החמוצים, כגון: לימון וכדומה. וכן במאכלים מלוחים, כגון: דגים מלוחים וכדומה. שבכולם חזק כוחם כל כך להפליט את ממשות המאכל, ולא רק את הטעם הבלוע בלבד. (סימן צו סעיף ב)


סתירה עצומה...
 
לצערי זו פעם שניה שאני נאלץ לכתוב הודעה מסוג זה -

שוב בעלון מפורסם לשבת כותב אחד מבני מרן מלכא תשובה הלכתית מטעה והפעם בנוגע לשאלה -

"על מה מברכים קודם - על תמר, שהוא מז' המינים, או על יין?"

והתשובה של הרב:
"כל סוגי המזון שברכותיהם שונות - אין בהם דין קדימה. וכמו הדוגמא שכותב מרן בשו"ע זית וצנון - שא' הוא מז' המינים והשני ירק פשוט, ויברך על איזה מהם שירצה. והמחמירים מברכים תחילה על התמר ואח"כ על היין. סוף ציטוט.

ההלכה הזו מטעה בכמה נקודות:

א. "כל סוגי המזון שברכותיהם שונות - אין בהם דין קדימה".
לא נכון.
וז"ל השולחן ערוך
אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריא סעיף ג:
"הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע ודבר שברכתו שהכל, בפה"ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד; וכן בפה"א ושהכל, בפה"א קודמת; ואם הביאו לפניו בפה"ע ובפה"א, איזה מהם שירצה יקדים; וי"א שבורא פרי העץ קודם". עכ"ל.

הרי לך שלא בכל סוגי המזון שברכותיהם שונות אין דין קדימה, ודברי מרן השו"ע נסובים על אדמה ועץ בלבד!
בכל הברכות לעומת שהכל - הן קודמות. וכן הדין שהמוציא ומזונות קודמין לעץ ואדמה.

וגם בנוגע לעץ ואדמה - הכריע הילקו"י
"ומכל מקום נכון להקדים פרי העץ לפרי האדמה, אלא אם כן פרי האדמה חביב עליו יותר, שאז יקדים החביב תחלה". [ילקוט יוסף ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תקכז]. וכך נוהגים העולם, ובפרט שכך נוקט האריז"ל [ובוודאי פוסקים האשכנזים].

ב.
"ויברך על איזה מהם שירצה. והמחמירים מברכים תחילה כו'"
הלשון מטעה לחשוב שהרב ממשיך לצטט את השו"ע, ולא היא. זו הכרעתו שלו.

ג. "והמחמירים מברכים תחילה על התמר ואח"כ על היין".

ההיפך הוא הנכון.

שהגם שמרן מלכא כתב בחזו"ע הל' טו בשבט שלדעת מרן השו"ע מן הדין מה שירצה יקדים [ולא התייחס למחמיר], אולם אם כבר רוצה להחמיר - ודאי שיחמיר לברך על היין,
וז"ל הגר"ד יוסף ב'הלכה ברורה'
[סימן רי"א סע' יא ע"ש במקורות]:
"הביאו לפניו יין ופירות שבעת המינים ראוי להקדים לברך על היין קודם לכל פירות שבעת המינים ואפילו היו הפירות זיתים או תמרים. ולמנהג האשכנזים צריך מן הדין להקדים לברך על היין קודם לכל פירות שבעת המינים".

דבר ראשון - העלון שם נקרא על ידי כל העדות - ועליו להדגיש שהאשכנזים צריכים מן הדין להקדים את היין, ולא כפי שכתב - את התמר.
דבר שני - גם לספרדים ראוי להחמיר לברך תחילה על היין, ולא כמו שכתב להקדים לברך תחילה על פירות ז' המינים.

אולי כדאי לעורר את מי שעורך את העלון להעביר את פסקי ההלכה לפוסקים מובהקים לפני שהם מפרסמים אותם בעלון. זו אחריות גדולה.
ואולי כדאי לעורר את הרב שיתקן את התשובה בעלון הבא.
אם קוראים את התשובה בפני עצמה הדברים אינם מדוייקים, אבל כתשובה לשאלת השואל אכן ענה נכון
 
אם קוראים את התשובה בפני עצמה הדברים אינם מדוייקים, אבל כתשובה לשאלת השואל אכן ענה נכון
התשובה לא נכונה מכל הסיבות שציינתי, הגם שציטטתי במדויק גם את שאלת השואל.
יחזור נא כבודו על כל מה שכתבתי, ויציין מה לא נכון לדעתו.
 
בחיפוש ראיתי שבהלכות שבת יש משמעות כזו בילקו"י סי' שכ סע' טו אבל דבר חריף שם ובהל' בו"ח שונה מאד

והנה מאתר הידברות:

דבר חריף. חמוץ. מלוח.

כל האמור לעיל בבצל, הוא הדין בכל דבר חריף, כגון: שום או צנון וכדומה. וכן הדין בכל הפירות החמוצים, כגון: לימון וכדומה. וכן במאכלים מלוחים, כגון: דגים מלוחים וכדומה. שבכולם חזק כוחם כל כך להפליט את ממשות המאכל, ולא רק את הטעם הבלוע בלבד. (סימן צו סעיף ב)


סתירה עצומה...
מה סתירה? פה הרב ירון אשכנזי כתב ושם ציטטו מבהלכה ובאגדה.
סתירה בין שני רבנים שונים?
 
שוב הלכה מפליאה בעלון הידברות - אשמח עם מישהו יכול להאיר עיני במקור הדברים.

השאלה:
כשמברכים על הלחם האם צריך להחזיק אותו ביד ימין, או בעשר אצבעות?
את הלחם לא מחזיקים בשעת הברכה, אלא מניחים אותו על הצלחת או על המגש, ומניחים עליו עשר אצבעות, לרמז על עשר מלאכות שיש עד שמגיעים ללחם [ולכן יש בברכת המוציא עשר מילים] עכ"ל.

מישהו יכול לציין מקור לכך שאת הלחם לא מרימים בעת הברכה, אלא הוא צריך להיות מונח על הצלחת או המגש??

מישהו יכול להסביר אז מדוע בשבת כולם נוהגים אחרת?? [או שאולי איני מכיר את הנוהגים כך, ואכן אשמח לשמוע אם אתם נוהגים כך או ראיתם נוהגים כך?]

מישהו מכיר או ראה כיצד מרן זלה"ה להבהחל"ח מרן שליט"א נוהגים למעשה?

אשמח להתעדכן.
 
בנוגע לבא"ח - אכן מופיע בפ' בראשית בדיני הקידוש על הפת, וכן מופיע בפ' אמור ובפ' וירא, אבל כעת ראיתי דיון בענין בספר 'אדרת יעקב' על הבא"ח להלן צילום.

רק שלא הבנתי - למה להביא הלכה שהיא ממשמעות הרש"ש, ואף אחד לא נוהג כך?? זה מה שצריכים קוראי עלון הידברות?

ועוד - אחזור על שאלתי - כך נהג מרן הגרע"י זלה"ה ובנו מרן הגר"י? אין כאן אף אחד שראה אותם בוצעים פת??
ועוד קושי - אם הנך סובר כרש"ש והבא"ח - למה לא תביא דבריהם בשלימות - שבעת אמירת 'המוציא' יגביה הפת?
1677360964488.png
 
נערך לאחרונה:
מרן השו''ע בסי' קסז סעיף ג כתב שצריך לתפוס, אבל לא כתב להגביה. וגם בילקוט יוסף לא הבנתי מהיכן משמע להגביה.

לתפוס זה כמו שאתה תופס פרי. לא שהפת בצלחת ואתה מניח אצבעותיך עליה כמי שמניח ידיו על ראש בנו ומברכו... אנחנו לא נאמר שאתה "תופס את ראש הבן" אלא מניח ידיך עליו, כך כשאומרים לתפוס - זה לאחוז את הדבר, כשהדוגמא בפוסקים זה הברכה על התפילין שמברך כשהן בידו, ולא שהן בשקית ומניח ידו עליהן ומברך ואז נוטל ומניח.
 
לתפוס זה כמו שאתה תופס פרי. לא שהפת בצלחת ואתה מניח אצבעותיך עליה כמי שמניח ידיו על ראש בנו ומברכו... אנחנו לא נאמר שאתה "תופס את ראש הבן" אלא מניח ידיך עליו, כך כשאומרים לתפוס - זה לאחוז את הדבר, כשהדוגמא בפוסקים זה הברכה על התפילין שמברך כשהן בידו, ולא שהן בשקית ומניח ידו עליהן ומברך ואז נוטל ומניח.
לא זכיתי להבין, אפשר לתפוס מבלי להגביה.
 
דרך אגב יש לעורר את המון העם שאומרים בטעות גדולה ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד בין הברכה לבציעה!
ויש שהגדילו לעשות עוד אומרים את זה במנגינה...
אין להם על מה לסמוך! חשש ברכה לבטלה, ועוד שנגררים אח"כ גם לדבר ולזלזל בברכת המוציא!
אפילו הרבנים יוצאי מרוקו כהרב שלום מאשש ועוד כתבו על זה בחריפות. ( חוץ מהרב מיכאל פרץ שניסה לסנגר על המנהג לכאורה ללא הצלחה).
מצוה לפרסם והפיץ זאת בפרט לעמי ארצות שעדיין נוהגים כן רח"ל.

אודה לך אם תמחק את ההערה מכאן, ותפתח פוסט חדש ותעורר על זה.

זו בעיה שיש כאן באתר עם כל הפוסטים, פותח הפוסט דן בנושא מסוים, וכל אחד מסיט את הפוסט ועניינו למה שנוגע אליו, וכך פותח הפוסט לא קיבל בירור לשאלתו.
 
לא זכיתי להבין, אפשר לתפוס מבלי להגביה.
לא שאי אפשר, אלא שאם זו כוונת האומר - עליו להדגיש זאת "יתפוס ולא יגביה" כי כל התופס דבר - אוחזו בידו, כמו שנוהגים בכל דבר מאכל שאוכלים.
אף אחד לא תופס תפוח מונח בצלחת ומברך עליו. אם זו הדרישה - עליך לבטא אותה במפורש. אם לא ביטאת זאת - זאת אומרת שאין הכרח לעשות כן.
[לא שזה אסור, אלא שאין דרישה הלכתית כזו שתהיה הפת מונחת בצלחת, זה פשט השו"ע לכל מעיין ישר].
 
לא שאי אפשר, אלא שאם זו כוונת האומר - עליו להדגיש זאת "יתפוס ולא יגביה" כי כל התופס דבר - אוחזו בידו, כמו שנוהגים בכל דבר מאכל שאוכלים.
אף אחד לא תופס תפוח מונח בצלחת ומברך עליו. אם זו הדרישה - עליך לבטא אותה במפורש. אם לא ביטאת זאת - זאת אומרת שאין הכרח לעשות כן.
[לא שזה אסור, אלא שאין דרישה הלכתית כזו שתהיה הפת מונחת בצלחת, זה פשט השו"ע לכל מעיין ישר].
לא זכיתי להבין.
לשון מרן בסימן קס"ז סעיפים ג' וד' כך הוא: "אין לברך קודם שיתפוס הלחם. יתן שתי ידיו על הפת בשעת ברכה שיש בהן עשר אצבעות וכו'".ובדברי מרן אין זכר להגבהה.
ועיין כף החיים שם סקל"ב
 
חזור
חלק עליון