הנחת 'אבן' על קבר המת

[יוסף חיים הלוי]

בלומדי כעת בספרו הנורא של מרן זיע"א על אבילות ראיתי בח"א עמ' תנ"ח שהביא את מנהגי מהר"ש עמ' קס"א שכתב: מה שתולשים עשבים או נוטים צרור 'אבן' ונותנים על המצבה אינו אלא משום כבוד המת וכו'. והביאוהו התוי"ט והא"ר. וסיים: ובספר יצחק ירנן ברדא ח"ג יו"ד סי' ב' כתב לערער על זה דהוי זלזול למת שהמנודה שמת סוקלים את ארונו. וכתב עליו מרן: 'והבל יפצה פיהו' לדחות דברי גדולי האחרונים הנ"ל בגילא דחיטתא, דהתם מיירי באבן 'גדולה' שראוי לסקול בה כדאיתא במו"ק ט"ו ע"א משא"כ בהנחת אבן קטנה שאינה אלא למזכרת עכת"ד.

ופתחתי את היצחק ירנן הנ"ל, וראיתי שהוא דקדק היטב בזה, שבמקור הדברים, במהר"ש וגם בא"ר שהעתיקו לא כתוב צרור 'אבן', כפי שהעתיק מרן, אלא כתוב עשב או 'צרור', [וצרור היינו 'עפרורית', כפי שמבואר בגמ' בב"ב צ"ג ע"ב וברשב"ם בסוף העמוד עי"ש]. וא"כ היצחק ירנן לא הקשה ולא דחה בגילא דחיטתא את דברי גדולי האחרונים הנ"ל, אלא את המנהג המאוחר שנהגו בדור האחרון לשים 'אבן', במקום עשב או עפרורית שנהגו בדורות הקודמים.

ומה שהביא מרן זיע"א מהגמ' במו"ק ששמים אבן 'גדולה' - הנה בכל כתה"י בגמ' שם וכן בברכות י"ט ע"א איתא רק 'אבן על ארונו', ולא מוזכר 'גדולה', וגם ברמב"ם ובשא"ר שהעתיקו דין זה וכן במשנה בעדיות פ"ה מ"ו הנוסח הוא 'אבן על ארונו', נמצא שאדרבה פשט דברי חז"ל שמניחים כל 'אבן' על ארונו, וא"כ דברי היצחק ירנן להקשות על המנהג 'המאוחר' ולא על דברי האחרונים, לכאורה נכונים מאוד.

אשמח ליישוב דברי מרן זיע"א בענין זה.

 

[יוסף חיים הלוי]

ושוב ראיתי שכבר עמדו בזה בדיוק כמו שכתבתי,

 

[תלמיד מר"ן]

מחילה, אבל בשס שלפני במו"ק טו. מופיע אבן גדולה וכן בדקתי בכמה דפוסים וראיתי שמופיע בכולם "מניחים אבן גדולה על ארונו"
וללכת לכ"י ולהביא ראיה לא חושב שנכון להקשות על מרן זצ"ל משום דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ובתלמוד מופיע המילה גדולה
ופשטות צרור משמע אבן ואפשר להביא ראיה מן התלמוד שלשון צרור הוא אבן מדין בהמה שהתיזה צרורות מרגליה

 

[יוסף חיים הלוי]

מחילה, אבל בשס שלפני במו"ק טו. מופיע אבן גדולה וכן בדקתי בכמה דפוסים וראיתי שמופיע בכולם "מניחים אבן גדולה על ארונו"
וללכת לכ"י ולהביא ראיה לא חושב שנכון להקשות על מרן זצ"ל משום דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ובתלמוד מופיע המילה גדולה

'בכל' כתבי היד שיש לפנינו [עיין באתר 'הכי גרסינן'] בברכות ובמו"ק ליתא למילה 'גדולה'. גם 'בכל' הראשונים שלפנינו שהעתיקו את דין זה 'להלכה' גם ליתא למלה זו. אני לא מקשה על מרן זצ"ל איך הוא הקשה. אני רק אומר 'שבפועל' 'ולמעשה' אין קושיא עליו משם.

ופשטות צרור משמע אבן ואפשר להביא ראיה מן התלמוד שלשון צרור הוא אבן מדין בהמה שהתיזה צרורות מרגליה

צרורות לחוד וצרור לחוד.
הבאתי רשב"ם מפורש שצרור היינו עפרורית.
במאמר שצירפת הביאו ראיה שכתוב צרור או אבן, כלומר שצרור אינו אבן.
גם בלשונות הפוסקים כתוב עשב או צרור. למה לא כתבו 'אבן'? נראה שדייקו בזה.
כמדומני שהדברים ברורים.

 

[איש חיל]

ראיתי שהוא דקדק היטב בזה, שבמקור הדברים, במהר"ש וגם בא"ר שהעתיקו לא כתוב צרור 'אבן', כפי שהעתיק מרן, אלא כתוב עשב או 'צרור', [וצרור היינו 'עפרורית', כפי שמבואר בגמ' בב"ב צ"ג ע"ב וברשב"ם בסוף העמוד עי"ש]. ו

ראה בשו"ע או"ח סימן שיב
סעיף ד' לא יטלטל רגב אדמה לקנח בו וכו'.
סעיף ה היו לפניו בשבת צרור ואזני חרס וכו'
מבואר מדבריו שיש חילוק בין רגב אדמה - (עפרורית) לצרור.

 

[איש חיל]

ראה עוד בגמ' סנהדרין עז סע"ב א"ר פפא זרק צרור למעלה והלכה לצדדין והרגה חייב
וכתב הרמב"ם פ"ג הי"ג מה' רוצח זרק אבן למעלה והלכה לצדדין והרגה חייב.
הרי שאין חילוק בין צרור לאבן.
וגם כדבריך, שצרור זה עפרורית. הרי שבגמ' אמרו זרק צרור והרגה, וצרור יכול להרוג א"כ יכול גם לסקול, ולדברי היצחק ירנן גם צרור אסור ליתן ע"ג הקבר דדמי לסקילה.

 

[איש חיל]

רגב הוא גוש, צרור הוא עפר מפורר.

אם כדבריך, מהו שאמרו במשנה שבת פא ע"א צרור או אבן כדי לזרוק בעוף.
איך אפשר לזרוק על העוף עפר מפורר, זה יפול על הזורק....

 

[יוסף חיים הלוי]

ספר חשק שלמה [השרשים ערך צר]
"לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר" (שמו"ב יז, יג) דהיינו עפר מדובק ואגוד החלקים.

 

[יוסף חיים הלוי]

אולם אין לכחד שכדברי מרן זצ"ל מפורש בזה


הרי שסתם 'צרור' היינו אבן 'קטנה', וסתם אבן היינו 'גדולה', וא"כ אף אם אין מפורש בגמ' במו"ק אבן 'גדולה' - סתם אבן היא כן [אם כי לא צריך שתהיה ראויה לסקילה, אלא ביחס לצרור קרי גדולה]. ו'אפשר' לפרש שצרור שכתב מהר"ש היינו 'אבן קטנה'.

אולם עדיין אין 'הכרח' לפירוש זה, דהא מצינו מקומות שצרור היינו גוש עפר וכפי שהבאתי לעיל כמה וכמה מקורות לזה, ו'אפשר' שלזה כיוונו הפוסקים שהדגישו עפר או צרור, אבל אבן כלל כלל לא, ואכתי יש עדיפות שלא לשים 'אבן' ממש, ואין זה מחלוקת על כל האחרונים הנ"ל, ודוק היטב.

 

[איש חיל]

ראה עוד בגמ' ב"ב נג א ובשו"ע סימן קצב ס"ו נתן צרור והועיל כגון שחבר בו המים לשדה או נטל צרור והועיל כגון שפתח בנטילתו המים לשדה קנה וכו' אבל אם ראה אמת המים באה להזיק הקרקע ונתן צרור ומנעה או שנטל צרור ופתח המים לא קנה שסילוק ההיזק אינו אלא הבאת התועלת.
בין תבין שצריכים להסביר שצרור זה אבן שיכול לחסום את המים, ועפר מדובק לא יכול לחסום את המים.

 

[איש חיל]

ומה שהביא מרן זיע"א מהגמ' במו"ק ששמים אבן 'גדולה' - הנה בכל כתה"י בגמ' שם וכן בברכות י"ט ע"א איתא רק 'אבן על ארונו', ולא מוזכר 'גדולה', וגם ברמב"ם ובשא"ר שהעתיקו דין זה וכן במשנה בעדיות פ"ה מ"ו הנוסח הוא 'אבן על ארונו', נמצא שאדרבה פשט דברי חז"ל שמניחים כל 'אבן' על ארונו, וא"כ דברי היצחק ירנן להקשות על המנהג 'המאוחר' ולא על דברי האחרונים, לכאורה נכונים מאוד.

לפני שכתבת שבכל כתה"י לא כתוב גדולה, היה לך לציין דבגמ' שלפנינו בברכות ובמו"ק כתוב אבן "גדולה".

אבל עיקר דבריי מופנים לעיקר הטעם המובא בגמ' וז"ל הגמ' אלא ב"ד שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו "ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו ב"ד סוקלין את ארונו".
עתה אחר שראינו שעיקר הטעם שנותנים אבן על ארונו הוא משום סקילה, ודאי שאין סוקלין באבן קטנה, שאין בה כדי להרוג, וראה ברמב"ם פט"ו מהלכ' סנהדרי הל' א כיצד סוקלין שאם לא מת מחמת הנפילה לוקחין אבן של משא ב' בני אדם וסוקלין אותו בזה. ע"ש לשונו.

ומה שהביא באור תורה הנ"ל שחלק מהראשונים לא כתבו הטעם, ברור שזה הטעם משום סקילה.

אתה הראת לדעת שלא שייך לומר סקילה באבן קטנה שמניחים ע"ג הקבר.

ובפרט שכבר נהגו בו רבים כבר אין בזה משום בזיון או נראה כנתנדה.

 

[יוסף חיים הלוי]

עתה אחר שראינו שעיקר הטעם שנותנים אבן על ארונו הוא משום סקילה, ודאי שאין סוקלין באבן קטנה, שאין בה כדי להרוג

זה רק לזכר בעלמא, ודאי שלא לוקחים אבן שהיו סוקלים בה ממש. אדרבה, מזה שלא כתבו שלוקחים אבן 'גדולה' אלא אבן סתמא - נראה שזהו לסימן בעלמא.

ובפרט שכבר נהגו בו רבים כבר אין בזה משום בזיון או נראה כנתנדה.

אם המנהג הוא בטעות, שלא היה מקור לזה בפוסקים, ורק נהגו כן בדור האחרון מחמת חוסר שימת לב - אין שם 'מנהג' על זה.

ובפרט שעיקר הנידון היה שמרן זצ"ל כתב על דבריו 'והבל יפצה פיהו' שחלק על האחרונים בגילא דחיטתא, ולפי הנ"ל מתבאר שלא חלק על 'האחרונים', ואין זה גילא דחיטתא, אלא נהפוך הוא, צריך להתאמץ מאוד ליישב את המנהג המאוחר ואת דברי מרן זיע"א.

 

[איש חיל]

זה רק לזכר בעלמא, ודאי שלא לוקחים אבן שהיו סוקלים בה ממש. אדרבה, מזה שלא כתבו שלוקחים אבן 'גדולה' אלא אבן סתמא - נראה שזהו לסימן בעלמא.

אבל כאשר בשני מקומות בתלמוד שלפנינו כתוב אבן גדולה, ועיקר הטעם משום סקילה, בין תבין שאם היו נותנים אבן קטנה אין בכך כלום, לא נראה ולא ניכר שנתנו בעבור שנתנדה. והבן.

אם המנהג הוא בטעות, שלא היה מקור לזה בפוסקים, ורק נהגו כן בדור האחרון מחמת חוסר שימת לב - אין שם 'מנהג' על זה

גם בזה, אחר שהושרש והונהג בציבור אתי שפיר.
ודומה לזה במה שאוכלים היום גלידה פרווה הדומה לחלבי בסעודה בשרית וכן נקניק צמחוני עם גבינה, שהרי ודאי מעיקרא היה איסור להתחיל לנהוג כן, משום מראית עין וכמבואר ביו"ד סימן פז, שגם בחלב שקדים אסור, אבל עכשיו שכבר דשו בו קבים וכולם נוהגים כן, אין חשש של מראית עין.
ה"ה נמי בנידון זה, שאין מי שיאמר שנתנו האבנים הקטנות עבור שנתנדה המת ח"ו.

ולא דמי לשאר הנהגות שיש בהם חשש איסור כברכה לבטלה וכיו"ב, דמנהג במקום איסור לא שבקינן.

 

[יוסף חיים הלוי]

אבל כאשר בשני מקומות בתלמוד שלפנינו כתוב אבן גדולה,

כבר סיכמנו שלא כתוב כן בגמ'. ושלפנינו אינה ראיה.

גם בזה, אחר שהושרש והונהג בציבור אתי שפיר

זוהי טענתך. מרן זצ"ל לא טען טענה זו, ואנו דנים על טענתו.

לפי דבריך הניסוח בחזון עובדיה היה אמור להיות כך: ואע"פ שיפה העיר לפי דינא דגמ', מ"מ כיום שכבר נהגו בזה אין למחות בעושים כן, ומ"מ עדיף טפי לשים עשב או צרור כפשט לשון הפוסקים.

 

[איש חיל]

כבר סיכמנו שלא כתוב כן בגמ'. ושלפנינו אינה ראיה.

גם יש לראות את הטעם המוזכר בגמ' לנתינת האבן ב"ד סוקלין את ארונו וזה לא רק זכר דעלמא כמו שכתב מעכ"ת הי"ו, אלא סוקלין את ארונו, דהיינו באבן שראויה לסקול בה, כך שאין נפק"מ אם כתוב בגמ' אבן גדולה.

גם מ"ש באור תורה שם מהו צרור, אין שום הכרע כי פעמים רבות צרור הוא - אבן וכנז' לעיל.

 

[יוסף חיים הלוי]

גם יש לראות את הטעם המוזכר בגמ' לנתינת האבן ב"ד סוקלין את ארונו וזה לא רק זכר דעלמא כמו שכתב מעכ"ת הי"ו, אלא סוקלין את ארונו, דהיינו באבן שראויה לסקול בה

ר' עובדיה מברטנורא מסכת עדויות פרק ה משנה ו
סוקלים את ארונו. לאו דוקא סוקלים, אלא מניחים אבן בלבד להיכר שחביריו היו בדילים ממנו: