לכתוב על המצבה 'שהיה מדוכא ביסורין'

[יצחק כהן הי"ו]

כמדומני בכל שנה שעושים השכבה ביזדים אומרים המדוכה ביסורים
כך עשה הגאון הרב יצחק לוי.

 

[יוסף חיים הלוי]

שימו לב שכתוב 'בחבה', אבל לא סתם 'מדוכא ביסורים'!

 

[פשוט]

היכן רואים במילים שהיה 'מדוכא ביסורין', שהיה 'צדיק'? אולי קיבלם על עוונתיו הרבים.

וודאי שלא כל מי שמקבל יסורין ל"ע הוא היה צדיק והיסורין הן בגדר יסורין של אהבה, אבל המקבל יסורין ומקבלן באהבה ללא טרונייא כלפי שמיא ומצדיק עליו דין שמים, הרי הוא צדיק בדין זה של היסורין.

 

[יוסף חיים הלוי]

בל המקבל יסורין ומקבלן באהבה ללא טרונייא כלפי שמיא ומצדיק עליו דין שמים, הרי הוא צדיק בדין זה של היסורין.

אבל מי אמר שהוא כן? הרי לא כתוב כן במציבה. ועי' מה שהבאתי לעיל ממציבתו של בעל הטורים

 

[יצחק כהן הי"ו]

אצל חכם בן ציון אבא שאול כתוב??

 

[יצחק משען]

הערה חשובה לא אומרים המדוכא אלא המדוכה ביסורין, עם ה'. בחזו''ע דקדק בזה, ובמצבה לא.

 

[פשוט]

אצל חכם בן ציון אבא שאול כתוב??

כן

 

[פשוט]

הערה חשובה לא אומרים המדוכא אלא המדוכה ביסורין, עם ה'. בחזו''ע דקדק בזה, ובמצבה לא.

בפסוק דכאו החלי

 

[פשוט]

אבל מי אמר שהוא כן? הרי לא כתוב כן במציבה. ועי' מה שהבאתי לעיל ממציבתו של בעל הטורים

כוונתי שאין זה קשור לעוונותיו הרבים שהזכרת לעיל.

 

[יוסף חיים הלוי]

בנוסף למה שכתבתי לעיל להוכיח מצואת השדי חמד, כך מתבאר מצואת הגרע"א שהביאו מרן זצ"ל שם, שכתב שלא יכתבו שום דבר מלבד שמו, ומאידך הוא עצמו כתב שיספידוהו בענין היסורים שסבל ולמד



ואם היה איזה מעלה 'לכתוב במציבה' ענין זה - כמו שהורה להספידו בזה, שיורה שיכתבו במציבתו כן. אלא שסבר שאין בזה שום מעלה. ושאני הספד מכתיבה על המציבה.

 

[דבק בתורת מרן]

עברתי בין הבתרים מכל האמור לעיל, לא נחתתי לבדוק עד כמה זו קושיא או לא,
אבל לדעתי יש עניין לכתוב לא בשביל הנפט' כי בשמים יודעים על כך, וכמו שהזכיר פותח הדיון.
אלא כאשר עולים להתפלל על קברו מזכירים זאת ובכך זה גם מלמדים ןמסנגרים עליו (כמדומני שכבר נכתב לעיל ע"י אחד מהחכמים פה)
וגם שבזכות המעלה הזו שנזכך גופו כ"כ ע"י היסורים נתכפרו לו עוונותיו, והרי הוא יכול להמליץ טוב על המתפללים על קברו

 

[ע"ם יצ"א]

לא הבנתי מאי שאיל מר. וכי מחוייבים אנו לדברי היפ"ל ז"ל?

 

[ע"ה ס"ט]

לא הבנתי מאי שאיל מר. וכי מחוייבים אנו לדברי היפ"ל ז"ל?

אתה יכול לחלוק על היפ"ל מסברתך?

 

[דבק בתורת מרן]

לא הבנתי מאי שאיל מר. וכי מחוייבים אנו לדברי היפ"ל ז"ל?

מחוייבים לא!
אבל השואל שאל כדרכה של תורה להבין מהי דעתו של מרן זיע"א כי היה מתחשב הרבה בדעתו

ותהילות לא-ל ששומעים שאלה על דברי מרן ביראת כבוד ללא זלזול או קנטרנות (כמו - מצאתי טעות בספרי מרן !!! וכדו' ח"ו)

 

[ע"ם יצ"א]

אני קטנתי, אבל מרן ז"ל ידיו רב לו בעומק הסברא.

 

[יצחק משען]

בפסוק דכאו החלי

זכור לי שראיתי הערה זו בספר מערכות כחול עבה שחיבר אחד מבניו של הגאון ר' שמעון חיררי, וכעת איני מוצא הספר
כידוע אני עולה חדש ולא יודע בדיוק ההבדל, אבל לכאורה מדוכא עם א' זה משהו נפשי, ומדוכה זה בגופני מלשון דיכה, וכשאומרים מדוכא ביסורין זה קצת זלזול שהיה לו דיכאון נפשי מהיסורין ובאמת לא כן הוא
כנלע"ד הפעוטה

 

[פשוט]

זכור לי שראיתי הערה זו בספר מערכות כחול עבה שחיבר אחד מבניו של הגאון ר' שמעון חיררי, וכעת איני מוצא הספר
כידוע אני עולה חדש ולא יודע בדיוק ההבדל, אבל לכאורה מדוכא עם א' זה משהו נפשי, ומדוכה זה בגופני מלשון דיכה, וכשאומרים מדוכא ביסורין זה קצת זלזול שהיה לו דיכאון נפשי מהיסורין ובאמת לא כן הוא
כנלע"ד הפעוטה

ברכות ה' א' "אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר (ישעיהו נג, י) וה' חפץ דכאו החלי יכול אפילו לא קבלם מאהבה תלמוד לומר (ישעיהו נג, י) אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת ואם קבלם מה שכרו (ישעיהו נג, י) יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנא' (ישעיהו נג, י) וחפץ ה' בידו יצלח"
ופירש רש"י ז''ל "וה' חפץ דכאו החלי - מי שהקב"ה חפץ בו מחלהו ביסורין".
ולא ראיתי שכתב יסורין נפשיים.

 

[יוסף חיים הלוי]

ברכות ה' א' "אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר (ישעיהו נג, י) וה' חפץ דכאו החלי יכול אפילו לא קבלם מאהבה תלמוד לומר (ישעיהו נג, י) אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת ואם קבלם מה שכרו (ישעיהו נג, י) יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנא' (ישעיהו נג, י) וחפץ ה' בידו יצלח"
ופירש רש"י ז''ל "וה' חפץ דכאו החלי - מי שהקב"ה חפץ בו מחלהו ביסורין".

מגמ' זו מתעצמת הקושיא יותר.

שהרי יש לעיין מדוע בחרו לכתוב במצבות הלשון 'מדוכא' ולא 'סבל' או לשון אחרת? רואים שהקפידו בזה כולם.

התירוץ הוא שהלשון 'מדוכא' מורה על 'שבח' שאלו היו ייסורין של 'אהבה', וכפי הלשון בגמ' הנ"ל ובפסוק כל שהקב"ה 'חפץ' בו 'מדכאו' ביסורים שנאמר וה 'חפץ דכאו החלי'.

ובאמת שכל אלו שכתבו במצבות שהיה מדוכא ביסורים היו נוהגים להוסיף עוד ועוד שבחים על הנפטר, ללמדך שזהו עוד 'שבח' לנפטר. ויש כאלו שהיו מוסיפים שקבלם 'באהבה' או 'בחיבה' שזה גם שבח [שאע"פ שלא היה ייסורים של אהבה - מ"מ הוא קיבלם באהבה].

וגם שבח זה מתאים לצדיקים וגדולי הדור וכפי שבאמת מתאים למי שנכתב עליו שבח זה, אבל לסתם אדם איך אפשר לכתוב שהיה לו יסורים של אהבה, כאלו הוא צדיק גדול ואין לו עבירות אלא יסורים של אהבה, אתמהה.

ואכן אותם שהקפידו שלא לכתוב שום שבח על הנפטר כדוגמת הרב מליסא, הגרע"א והשד"ח ועוד, גם לא כתבו שהיו מדוכאים בייסורים, למרות שהיו כן באמת.

וא"כ קשה על מרן זיע"א שפסק שלא לכתוב שבחים - איך כתב ש'טוב' לכתוב שהיה מדוכא ביסורים, דהיינו הך. ואם כונתו לטרוניא - ק"ו שקשה הדבר וכנ"ל.

כלומר 'שממ"נ' קשה מאוד לכתוב כן, או מטעם שבח או מטעם טרוניא. ודוק היטב.

 

[פשוט]

מגמ' זו מתעצמת הקושיא יותר.

שהרי יש לעיין מדוע בחרו לכתוב במצבות הלשון 'מדוכא' ולא 'סבל' או לשון אחרת? רואים שהקפידו בזה כולם.

התירוץ הוא שהלשון 'מדוכא' מורה על 'שבח' שאלו היו ייסורין של 'אהבה', וכפי הלשון בגמ' הנ"ל ובפסוק כל שהקב"ה 'חפץ' בו 'מדכאו' ביסורים שנאמר וה 'חפץ דכאו החלי'.

ובאמת שכל אלו שכתבו במצבות שהיה מדוכא ביסורים היו נוהגים להוסיף עוד ועוד שבחים על הנפטר, ללמדך שזהו עוד 'שבח' לנפטר. ויש כאלו שהיו מוסיפים שקבלם 'באהבה' או 'בחיבה' שזה גם שבח [שאע"פ שלא היה ייסורים של אהבה - מ"מ הוא קיבלם באהבה].

וגם שבח זה מתאים לצדיקים וגדולי הדור וכפי שבאמת מתאים למי שנכתב עליו שבח זה, אבל לסתם אדם איך אפשר לכתוב שהיה לו יסורים של אהבה, כאלו הוא צדיק גדול ואין לו עבירות אלא יסורים של אהבה, אתמהה.

ואכן אותם שהקפידו שלא לכתוב שום שבח על הנפטר כדוגמת הרב מליסא, הגרע"א והשד"ח ועוד, גם לא כתבו שהיו מדוכאים בייסורים, למרות שהיו כן באמת.

וא"כ קשה על מרן זיע"א שפסק שלא לכתוב שבחים - איך כתב ש'טוב' לכתוב שהיה מדוכא ביסורים, דהיינו הך. ואם כונתו לטרוניא - ק"ו שקשה הדבר וכנ"ל.

כלומר 'שממ"נ' קשה מאוד לכתוב כן, או מטעם שבח או מטעם טרוניא. ודוק היטב.

מחילה, איפה כב' ראה בגמרא זו שמדובר ביסורין של אהבה?

 

[יוסף חיים הלוי]

איפה כב' ראה בגמרא זו שמדובר ביסורין של אהבה?

חפץ בו - מה הכונה??
וכפי שמפורש בנתיבות עולם נתיב היסורין פרק א
ומה שאמר הקדוש ברוך הוא חפץ בו ר"ל שהקב"ה חפץ בו להביא אותו אליו ויהיה קרוב אל השם ית', ולכך השם ית' מדכאו ביסורין עד שהיסורין מסלקין וממרקין פחיתות שלו אשר הוא בו מצד החמרי עד שהוא ראוי אל זה. ואמר דוקא שקבלן מאהבה, וזה כי יסורין של אהבה הם להביא אותו אל המדריגה העליונה שיהיה קרוב אל השם יתב' כמו שאמר כל שהקב"ה חפץ בו הוא מדכאו ולפיכך צריך שיקבל אותם מאהבה, כי אם אין מקבל אותם מאהבה אין לו דביקות בו ואיך יהיו יסורין של אהבה.