לכתוב על המצבה 'שהיה מדוכא ביסורין'

[יוסף חיים הלוי]

בלומדי היום בספר הנפלא חזו"ע אבילוות ח"א עמ' תנ"ז בהערה ראיתי שכתב: ואם היה בעל ייסורים טוב לכתוב במצבה 'שהיה מדוכה ביסורין' ע"כ. ולא כתב מקור לזה.

כשמסרתי שיעור בהלכות אלו היום שאלוני מה טוב בזה? הרי הקב"ה יודע אם היה לו יסורים או לא. האם מי שלא כתבו עליו כן - בשמים יתחשבו פחות ביסוריו? אמרתי שאבדוק בעזה"י.

כעת בדקתי, ועלתה בי תמיהה רבתי, שבספר יפה ללב ח"ה סי' שד"מ אות ו' כתב להדיא 'שאין' לכתוב כן, ומרן לא הזכירו, ואף כתב להיפך ממנו. וצ"ע




ובהגהות על היפ"ל החדש כתב ליישב את דברי מרן זצ"ל עי"ש, אולם עדיין גם אם אפשר לדחוק בזה ולחלק חילוקים - עדיין היפ"ל לא סבר כן, ואיך מרן זצ"ל כתב שטוב לעשות כן שלא כדברי היפ"ל? וע"כ שלא זכר ש'ר מדבריו באותו הזמן. וצע"ג.

 

[פשוט]

לכאורה יש לחלק בפשיטות בין אם ציוה שאחר מותו יכתבו כן, דאז לא אריך למיעבד הכי שנראה כמתרעם ח"ו, לבין אם כותבים ללא ציוויו וכסיפור דברים.

 

[יוסף חיים הלוי]

אם כותבים ללא ציוויו וכסיפור דברים

אם אחרים כותבים זה נראה כאלו 'הם' מתרעמים על מדותיו של הקב"ה, ומה לי הוא ומה לי הם?

 

[פשוט]

אם אחרים כותבים זה נראה כאלו 'הם' מתרעמים על מדותיו של הקב"ה, ומה לי הוא ומה לי הם?

אדרבא הם מספרים שהיה מסובל בייסורים וקיבלם באהבה ללא להתרעם חלילה

 

[יוסף חיים הלוי]

אדרבא הם מספרים שהיה מסובל בייסורים וקיבלם באהבה ללא להתרעם חלילה

לא כתוב כן. מנין שקיבלם באהבה?? אדרבה עצם הכתיבה שהיה מדוכא ביסורים מראה שזו התרעמות.

ראיתי דוקא בספרי האחרונים [אולי בשם הרב אלישיב??] שלא לכתוב 'קיבלם באהבה' כיון שמי אמר שכן הוא??

 

[אויבער חכם]

כמדומני שהרגילות היום היא לכתוב שהיה מדוכא בייסורים וקיבלם באהבה, ובזה לכאו' ודאי אין חשש ואין זה אלא סיפור שבח הנפטר בעלמא, וגם פשוט בלשון זו מה העניין לכתוב כן.

 

[אויבער חכם]

ראיתי דוקא בספרי האחרונים [אולי בשם הרב אלישיב??] שלא לכתוב 'קיבלם באהבה' כיון שמי אמר שכן הוא??

כפי שכתבתי, כמדומני שהיום רגילים לכתוב.
לא הבנתי את השאלה מי אמר שכן הוא, וכי נימא הכי על כל שבח שנבוא לכתוב עליו?!

 

[ספרדי גאה]

כמדומה שכתכו כן על מצבת מרן זצוק"ל
אולי ידידנו הרב בנימין לוריא יעלה תמונה

 

[יוסף חיים הלוי]

כמדומני שהרגילות היום היא לכתוב שהיה מדוכא בייסורים וקיבלם באהבה

השאלה היא על החזון עובדיה שלא כתב כן.

ואין זה אלא סיפור שבח הנפטר בעלמא

לא הבנתי את השאלה מי אמר שכן הוא, וכי נימא הכי על כל שבח שנבוא לכתוב עליו?!

 

[יוסף חיים הלוי]

מצאתי שעל המצבות של כמה חכמים נכתבו המילים המדוכה ביסורים. רק שאין ידוע מי כתבם, והאם ברצון חכמים נכתבו והאם אכן זה טוב ומועיל או שאין בזה ענין.

 

[ספרדי גאה]

כמדומה שכתכו כן על מצבת מרן זצוק"ל
אולי ידידנו הרב בנימין לוריא יעלה תמונה

על ציונו של מרן זצוק"ל
כתבו המדוכא ביסורים

 

[יוסף חיים הלוי]

כמדומה שכתכו כן על מצבת מרן זצוק"ל

אין בזה חידוש, כיון שכך הוא כתב בספרו וכנ"ל. ועליה אנו דנים..

 

[ישראל]

בלומדי היום בספר הנפלא חזו"ע אבילוות ח"א עמ' תנ"ז בהערה ראיתי שכתב: ואם היה בעל ייסורים טוב לכתוב במצבה 'שהיה מדוכה ביסורין' ע"כ. ולא כתב מקור לזה.

כשמסרתי שיעור בהלכות אלו היום שאלוני מה טוב בזה? הרי הקב"ה יודע אם היה לו יסורים או לא. האם מי שלא כתבו עליו כן - בשמים יתחשבו פחות ביסוריו? אמרתי שאבדוק בעזה"י.

כעת בדקתי, ועלתה בי תמיהה רבתי, שבספר יפה ללב ח"ה סי' שד"מ אות ו' כתב להדיא 'שאין' לכתוב כן, ומרן לא הזכירו, ואף כתב להיפך ממנו. וצ"ע

הצג קובץ מצורף 23946
הצג קובץ מצורף 23947

ובהגהות על היפ"ל החדש כתב ליישב את דברי מרן זצ"ל עי"ש, אולם עדיין גם אם אפשר לדחוק בזה ולחלק חילוקים - עדיין היפ"ל לא סבר כן, ואיך מרן זצ"ל כתב שטוב לעשות כן שלא כדברי היפ"ל? וע"כ שלא זכר ש'ר מדבריו באותו הזמן, וא"כ נראה שלמעשה אין לכתוב כן על המצבה ולא להכנס לספק מתרעם על מדותיו של הקב"ה. וצע"ג.

החילוק שכתב ידידנו הגאון הרב פשוט שליט"א, הוא פשוט מאוד לכל מעיין, ואין כאן מקום לתמיהה כלל על מרן, שכן אם הנדון משום שמתרעם, זה שייך לומר על עצמו, בפרט שלא נראה שאותו אחד ציווה כן מחמת שהיה גאותן לומר שהיה מסובל ביסורין ואפי"ה קבלם מאהבה, על כן ובזאת השיב לו הגאון יפ"ל שאם מצוה כן, נראה שמתרעם. אבל אם אחרים כותבים זאת על אחר, כשבח בעלמא שהיה צדיק וסבל היסורין. מה בכך.

וע"כ שלא זכר ש'ר מדבריו באותו הזמן, וא"כ נראה שלמעשה אין לכתוב כן על המצבה ולא להכנס לספק מתרעם על מדותיו של הקב"ה. וצע"ג.

אחה"מ לשון יוהרא קצת, כלפי מרן שכל רז לא אניס ליה. בפרט שהחילוק פשוט וברור למעיין. ואין כאן ספק כלל.

 

[יוסף חיים הלוי]

אם אחרים כותבים זאת על אחר, כשבח בעלמא שהיה צדיק וסבל היסורין. מה בכך.

היכן רואים במילים שהיה 'מדוכא ביסורין', שהיה 'צדיק'? אולי קיבלם על עוונתיו הרבים.

מי אמר שקיבלם 'באהבה'? אם לא קיבלם באהבה - מה תועלת יש בכתיבה זו??

וגם מה המקור לזה ש'טוב' לכתוב כן??

ועוד, אם זה 'שבח' - מה בין שבח זה לשאר השבחים שלא כותבים על הנפטר??

 

[ישראל]

היכן רואים במילים שהיה 'מדוכא ביסורין', שהיה 'צדיק'? אולי קיבלם על עוונתיו הרבים.

מי אמר שקיבלם 'באהבה'? אם לא קיבלם באהבה - מה תועלת יש בכתיבה זו??

וגם מה המקור לזה ש'טוב' לכתוב כן??

ועוד, אם זה 'שבח' - מה בין שבח זה לשאר השבחים שלא כותבים על הנפטר??

קודם כתבתי לך שאין מדברי היפ"ל כל קושיא על מרן זיע"א.
עכשיו כבודו בא לדון על דברי מרן מסברות דיליה. בשמחה
א. כותבים כן כדי לסנגר עליו.
ב. מדובר ביודעים שקבלם. דהיינו שאין ידיעה שהיה מתרעם. ובסתמא תולין לו לזכותו.
ג. טוב לכתוב, בכדי לסנגר עליו.
ד. אפשר ששבח זה יותר היה מצוי במצבות, כמו שכת"ר גופיה העלה. ואפשר נמי כי שבח זה הוא דבר הניכר לכל. ועוד, איה"נ כותבים עוד שבחים על המצבות, פוק חזי. ועוד ועוד.
ועיקר העיקרים שכת"ר לא ימהר לכתוב הלכה למעשה נגד מרן זיע"א שכל רז לא אניס ליה. ושמדברי הגאון יפ"ל אין שום שייכות להכא.

 

[יוסף חיים הלוי]

א. כותבים כן כדי לסנגר עליו.
ב. מדובר ביודעים שקבלם. דהיינו שאין ידיעה שהיה מתרעם. ובסתמא תולין לו לזכותו.
ג. טוב לכתוב, בכדי לסנגר עליו.

לסנגר צריך שיכתבו 'שקיבלם באהבה'. כל עוד לא כותבים כן איזה סנגוריא יש בזה?
אני מכיר הרבה אנשים שלא היו צדיקים [בלשון המעטה] וסבלו יסורים ולא קיבלום באהבה. וכתבו כן על מצבותיהם.

הכיתוב הסתמי לא אומר כלום מעבר לזה שהיה לו ייסורים. וכאן הבן שואל כנ"ל.

ד. אפשר ששבח זה יותר היה מצוי במצבות, כמו שכת"ר גופיה העלה. ואפשר נמי כי שבח זה, הוא דבר הניכר לכל. ועוד איה"נ כותבים עוד שבחים על המצבות, פוק חזי. ועוד ועוד.

אה"נ אני דן לפי הפוסקים ומרן בכללם שאין לכתוב שבחים, אז מה השתנה שבח זה.

ושמדברי הגאון יפ"ל אין שום שייכות להכא

תליא הא בהא.
אם מבינים שיש בכך שבח - אה"נ אין שייכות. אבל לפי מה שכתבתי - איני מבין איזה שבח יש בזה מאחר ולא מוזכר שקיבלם באהבה וכנ"ל, ואדרבה זה יכול להראות כטרוניא, וממש כפי שכתב היפ"ל.


ועוד יש להקשות על עיקר החילוק בין האדם עצמו לבין האחרים הכותבים, שהרי כשיכתבו על המציבה לא יכתוב 'פלוני ביקש לכתוב עליו כך' אלא יכתבו סתמא 'המדוכא ביסורים', ואף אחד לא ידע מה הטעם שכתבו כן, וכלפי שמיא גליא האמת מחמת מה ביקש כן, וגם אין נפ"מ אם יכתבו או לא, שהרי הוא כבר 'אמר' את מה שאמר. אז הכתיבה היא אותו הדבר אם אמר או שכותבים עליו.
הבעיה היא בעצם המילים הכתובות על המצבה, ו @פשוט

 

[ישראל]

מאמין שכבודו הבין הענין.
די בזה

 

[יוסף חיים הלוי]

מאמין שכבודו הבין האמת.
די בזה

ועוד יש להקשות על עיקר החילוק בין האדם עצמו לבין האחרים הכותבים, שהרי כשיכתבו על המציבה לא יכתוב 'פלוני ביקש לכתוב עליו כך' אלא יכתבו סתמא 'המדוכא ביסורים', ואף אחד לא ידע מה הטעם שכתבו כן, וכלפי שמיא גליא האמת מחמת מה ביקש כן, וגם אין נפ"מ אם יכתבו או לא, שהרי הוא כבר 'אמר' את מה שאמר. אז הכתיבה היא אותו הדבר אם אמר או שכותבים עליו.
הבעיה היא בעצם המילים הכתובות על המצבה

 

[יוסף חיים הלוי]

יש להוסיף שמדברי הרב מליסא והגרע"א והשד"ח שהביא הרב זצ"ל שם שכתבו לכתוב רק את שמם וחיבורם [לכל היותר] נראה שאין לכתוב מדוכא ביסורים, שהרי השד"ח סבל בעיניו הרבה שנים ולכן הוסיפו לו את השם 'חיים', ואעפ"כ לא כתב לכתוב במצבתו כן!

 

[מורשת מרן]

אולם י"ל, שיש שני אופנים של עיון וספרא, סוג אחד, שמעיין להבין פירוש הדברים כשאינם מחוורים לו כל צרכן, וזה מותר בט"ב ובאבל. משא"כ כשמעיין בעיון נמרץ ליישב קו' המפרשים, או ליישב קושיא של סתירה ממקום אחר וכדומה, ועל ידי פלפולו מחדש בטובו חידושים יפים, יש לאסור לכ"ע. דמידי הוא טעמא שאסור לישא וליתן בהלכה עם אחרים, אלא משום שעי"ז תתגבר השמחה ביותר, שאחד מחדד את חבירו וכו'.
(חזו"ע אבלות ב עמ' קפה ד"ה אולם).