• לחכמי ורבני הפורום הע"י,

    בימים האחרונים יצאנו לפסק זמן קצר, כדי לעשות בדק בית וחשבון נפש כיצד הפורום יוכל להגיע לנקיות גדולה יותר בעניין כבוד חכמים, בעקבות תקלה שקרתה, חרף הצעדים וההגבלות שננקטו בעבר.

    כעת בסיעתא דשמיא, לאחר היוועצות עם דעת תורה, הגענו למתווה שבע"ה יהיה לתועלת לכולנו, להיות בפורום נקי יותר, בו יוכלו הרבנים הגאונים שליט"א מכלל המגזרים לדון בדברי תורה, כדרכה של תורה, ללא חשש של היכשלות חלילה בכבוד חכמים.

    הנהלים הוחמרו, וננקטו גם פעולות טכניות לשם כך. ואנו שמחים לבשר על פתיחת הפורום בחזרה במתכונתו החדשה. תיתכן אולי אי נוחות קטנה, אבל הרווח הוא של כולנו: פורום נקי וזך! כאן המקום לבקש מהציבור לשים יותר לב על כפתור הדיווח שבכל הודעה, ולדווח על תוכן שלדעתם אינו מתאים, ובפרט בתוכן ישן (שאולי חרף ההגבלות הישנות נשאר בטעות).

    אנו תקווה שבע"ה נזכה להיות מחכמי ארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה, ולהגדיל תורה ולהאדירה בדרך התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

    ונסיים בתודה לכל הפונים בתקופה הזו, ושלחו את חיזוקיהם. תודה על האיכפתיות והשותפות, בע"ה יחד נמשיך להגדיל את בית המדרש הדיגיטלי הנוכחי, אשר מביא ברכה לרבבות אלפי ישראל.

    חזקו ואמצו!

לכתוב על המצבה 'שהיה מדוכא ביסורין'

בלומדי היום בספר הנפלא חזו"ע אבילוות ח"א עמ' תנ"ז בהערה ראיתי שכתב: ואם היה בעל ייסורים טוב לכתוב במצבה 'שהיה מדוכה ביסורין' ע"כ. ולא כתב מקור לזה.

כשמסרתי שיעור בהלכות אלו היום שאלוני מה טוב בזה? הרי הקב"ה יודע אם היה לו יסורים או לא. האם מי שלא כתבו עליו כן - בשמים יתחשבו פחות ביסוריו? אמרתי שאבדוק בעזה"י.

כעת בדקתי, ועלתה בי תמיהה רבתי, שבספר יפה ללב ח"ה סי' שד"מ אות ו' כתב להדיא 'שאין' לכתוב כן, ומרן לא הזכירו, ואף כתב להיפך ממנו. וצ"ע

1723552577920.png
1723552599594.png

ובהגהות על היפ"ל החדש כתב ליישב את דברי מרן זצ"ל עי"ש, אולם עדיין גם אם אפשר לדחוק בזה ולחלק חילוקים - עדיין היפ"ל לא סבר כן, ואיך מרן זצ"ל כתב שטוב לעשות כן שלא כדברי היפ"ל? וע"כ שלא זכר ש'ר מדבריו באותו הזמן. וצע"ג.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
אדרבא הם מספרים שהיה מסובל בייסורים וקיבלם באהבה ללא להתרעם חלילה
לא כתוב כן. מנין שקיבלם באהבה?? אדרבה עצם הכתיבה שהיה מדוכא ביסורים מראה שזו התרעמות.

ראיתי דוקא בספרי האחרונים [אולי בשם הרב אלישיב??] שלא לכתוב 'קיבלם באהבה' כיון שמי אמר שכן הוא??
 
כמדומני שהרגילות היום היא לכתוב שהיה מדוכא בייסורים וקיבלם באהבה, ובזה לכאו' ודאי אין חשש ואין זה אלא סיפור שבח הנפטר בעלמא, וגם פשוט בלשון זו מה העניין לכתוב כן.
 
ראיתי דוקא בספרי האחרונים [אולי בשם הרב אלישיב??] שלא לכתוב 'קיבלם באהבה' כיון שמי אמר שכן הוא??
כפי שכתבתי, כמדומני שהיום רגילים לכתוב.
לא הבנתי את השאלה מי אמר שכן הוא, וכי נימא הכי על כל שבח שנבוא לכתוב עליו?!
 
כמדומני שהרגילות היום היא לכתוב שהיה מדוכא בייסורים וקיבלם באהבה
השאלה היא על החזון עובדיה שלא כתב כן.

ואין זה אלא סיפור שבח הנפטר בעלמא
לא הבנתי את השאלה מי אמר שכן הוא, וכי נימא הכי על כל שבח שנבוא לכתוב עליו?!

1723553869107.png
 
בלומדי היום בספר הנפלא חזו"ע אבילוות ח"א עמ' תנ"ז בהערה ראיתי שכתב: ואם היה בעל ייסורים טוב לכתוב במצבה 'שהיה מדוכה ביסורין' ע"כ. ולא כתב מקור לזה.

כשמסרתי שיעור בהלכות אלו היום שאלוני מה טוב בזה? הרי הקב"ה יודע אם היה לו יסורים או לא. האם מי שלא כתבו עליו כן - בשמים יתחשבו פחות ביסוריו? אמרתי שאבדוק בעזה"י.

כעת בדקתי, ועלתה בי תמיהה רבתי, שבספר יפה ללב ח"ה סי' שד"מ אות ו' כתב להדיא 'שאין' לכתוב כן, ומרן לא הזכירו, ואף כתב להיפך ממנו. וצ"ע

הצג קובץ מצורף 23946
הצג קובץ מצורף 23947

ובהגהות על היפ"ל החדש כתב ליישב את דברי מרן זצ"ל עי"ש, אולם עדיין גם אם אפשר לדחוק בזה ולחלק חילוקים - עדיין היפ"ל לא סבר כן, ואיך מרן זצ"ל כתב שטוב לעשות כן שלא כדברי היפ"ל? וע"כ שלא זכר ש'ר מדבריו באותו הזמן, וא"כ נראה שלמעשה אין לכתוב כן על המצבה ולא להכנס לספק מתרעם על מדותיו של הקב"ה. וצע"ג.
החילוק שכתב ידידנו הגאון הרב פשוט שליט"א, הוא פשוט מאוד לכל מעיין, ואין כאן מקום לתמיהה כלל על מרן, שכן אם הנדון משום שמתרעם, זה שייך לומר על עצמו, בפרט שלא נראה שאותו אחד ציווה כן מחמת שהיה גאותן לומר שהיה מסובל ביסורין ואפי"ה קבלם מאהבה, על כן ובזאת השיב לו הגאון יפ"ל שאם מצוה כן, נראה שמתרעם. אבל אם אחרים כותבים זאת על אחר, כשבח בעלמא שהיה צדיק וסבל היסורין. מה בכך.


וע"כ שלא זכר ש'ר מדבריו באותו הזמן, וא"כ נראה שלמעשה אין לכתוב כן על המצבה ולא להכנס לספק מתרעם על מדותיו של הקב"ה. וצע"ג.
אחה"מ לשון יוהרא קצת, כלפי מרן שכל רז לא אניס ליה. בפרט שהחילוק פשוט וברור למעיין. ואין כאן ספק כלל.
 
אם אחרים כותבים זאת על אחר, כשבח בעלמא שהיה צדיק וסבל היסורין. מה בכך.
היכן רואים במילים שהיה 'מדוכא ביסורין', שהיה 'צדיק'? אולי קיבלם על עוונתיו הרבים.

מי אמר שקיבלם 'באהבה'? אם לא קיבלם באהבה - מה תועלת יש בכתיבה זו??

וגם מה המקור לזה ש'טוב' לכתוב כן??

ועוד, אם זה 'שבח' - מה בין שבח זה לשאר השבחים שלא כותבים על הנפטר??
 
נערך לאחרונה:
היכן רואים במילים שהיה 'מדוכא ביסורין', שהיה 'צדיק'? אולי קיבלם על עוונתיו הרבים.

מי אמר שקיבלם 'באהבה'? אם לא קיבלם באהבה - מה תועלת יש בכתיבה זו??

וגם מה המקור לזה ש'טוב' לכתוב כן??

ועוד, אם זה 'שבח' - מה בין שבח זה לשאר השבחים שלא כותבים על הנפטר??
קודם כתבתי לך שאין מדברי היפ"ל כל קושיא על מרן זיע"א.
עכשיו כבודו בא לדון על דברי מרן מסברות דיליה. בשמחה
א. כותבים כן כדי לסנגר עליו.
ב. מדובר ביודעים שקבלם. דהיינו שאין ידיעה שהיה מתרעם. ובסתמא תולין לו לזכותו.
ג. טוב לכתוב, בכדי לסנגר עליו.
ד. אפשר ששבח זה יותר היה מצוי במצבות, כמו שכת"ר גופיה העלה. ואפשר נמי כי שבח זה הוא דבר הניכר לכל. ועוד, איה"נ כותבים עוד שבחים על המצבות, פוק חזי. ועוד ועוד.
ועיקר העיקרים שכת"ר לא ימהר לכתוב הלכה למעשה נגד מרן זיע"א שכל רז לא אניס ליה. ושמדברי הגאון יפ"ל אין שום שייכות להכא.
 
נערך לאחרונה:
א. כותבים כן כדי לסנגר עליו.
ב. מדובר ביודעים שקבלם. דהיינו שאין ידיעה שהיה מתרעם. ובסתמא תולין לו לזכותו.
ג. טוב לכתוב, בכדי לסנגר עליו.
לסנגר צריך שיכתבו 'שקיבלם באהבה'. כל עוד לא כותבים כן איזה סנגוריא יש בזה?
אני מכיר הרבה אנשים שלא היו צדיקים [בלשון המעטה] וסבלו יסורים ולא קיבלום באהבה. וכתבו כן על מצבותיהם.

הכיתוב הסתמי לא אומר כלום מעבר לזה שהיה לו ייסורים. וכאן הבן שואל כנ"ל.

ד. אפשר ששבח זה יותר היה מצוי במצבות, כמו שכת"ר גופיה העלה. ואפשר נמי כי שבח זה, הוא דבר הניכר לכל. ועוד איה"נ כותבים עוד שבחים על המצבות, פוק חזי. ועוד ועוד.
אה"נ אני דן לפי הפוסקים ומרן בכללם שאין לכתוב שבחים, אז מה השתנה שבח זה.
ושמדברי הגאון יפ"ל אין שום שייכות להכא
תליא הא בהא.
אם מבינים שיש בכך שבח - אה"נ אין שייכות. אבל לפי מה שכתבתי - איני מבין איזה שבח יש בזה מאחר ולא מוזכר שקיבלם באהבה וכנ"ל, ואדרבה זה יכול להראות כטרוניא, וממש כפי שכתב היפ"ל.


ועוד יש להקשות על עיקר החילוק בין האדם עצמו לבין האחרים הכותבים, שהרי כשיכתבו על המציבה לא יכתוב 'פלוני ביקש לכתוב עליו כך' אלא יכתבו סתמא 'המדוכא ביסורים', ואף אחד לא ידע מה הטעם שכתבו כן, וכלפי שמיא גליא האמת מחמת מה ביקש כן, וגם אין נפ"מ אם יכתבו או לא, שהרי הוא כבר 'אמר' את מה שאמר. אז הכתיבה היא אותו הדבר אם אמר או שכותבים עליו.
הבעיה היא בעצם המילים הכתובות על המצבה, ו @פשוט
 
נערך לאחרונה:
מאמין שכבודו הבין האמת.
די בזה
ועוד יש להקשות על עיקר החילוק בין האדם עצמו לבין האחרים הכותבים, שהרי כשיכתבו על המציבה לא יכתוב 'פלוני ביקש לכתוב עליו כך' אלא יכתבו סתמא 'המדוכא ביסורים', ואף אחד לא ידע מה הטעם שכתבו כן, וכלפי שמיא גליא האמת מחמת מה ביקש כן, וגם אין נפ"מ אם יכתבו או לא, שהרי הוא כבר 'אמר' את מה שאמר. אז הכתיבה היא אותו הדבר אם אמר או שכותבים עליו.
הבעיה היא בעצם המילים הכתובות על המצבה
 
יש להוסיף שמדברי הרב מליסא והגרע"א והשד"ח שהביא הרב זצ"ל שם שכתבו לכתוב רק את שמם וחיבורם [לכל היותר] נראה שאין לכתוב מדוכא ביסורים, שהרי השד"ח סבל בעיניו הרבה שנים ולכן הוסיפו לו את השם 'חיים', ואעפ"כ לא כתב לכתוב במצבתו כן!
 
אולם י"ל, שיש שני אופנים של עיון וספרא, סוג אחד, שמעיין להבין פירוש הדברים כשאינם מחוורים לו כל צרכן, וזה מותר בט"ב ובאבל. משא"כ כשמעיין בעיון נמרץ ליישב קו' המפרשים, או ליישב קושיא של סתירה ממקום אחר וכדומה, ועל ידי פלפולו מחדש בטובו חידושים יפים, יש לאסור לכ"ע. דמידי הוא טעמא שאסור לישא וליתן בהלכה עם אחרים, אלא משום שעי"ז תתגבר השמחה ביותר, שאחד מחדד את חבירו וכו'.
(חזו"ע אבלות ב עמ' קפה ד"ה אולם).
 


כתוב את תגובתך
חזור
חלק עליון