[פלוני, חָכָ֣ם בְּעֵינָֽיו, הודיע צערו בפניי על כך, כי נקטתי בהודעותיי - לפי דעתו - לְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים; ואולם, אף כי מֵרֹ֥ב שִׂיחִ֛י וְכַעְסִ֖י יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר, אשחיז קמעא את קולמוסי, שהלא שנינו אשר הָעִזִּים יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹ'ת].
עָבַ֥ר [חג ה]קָצִ֖יר, ונתפנה הקולמוס להציע בזה מעט גרגירים, אשר לא נטחנו אחר הפסח.
הבה נפנה את מבטינו, אל בני הפלשמורה, יוצאי ארץ חבש, אשר עיני הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ טָח֤וּ מֵרְא֣וֹת ”אֶת־יׇפְיָ֔הּ”.
ובכן, יבוא אותו אתיופי, יישא נא את עיניו, יבט נכחו אל רשם־הישיבה הספרדית המתלעלע, וישאלנו: 'הֲכִי־אָחִ֣י אַ֔תָּה, הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י, עַ֣ל מֶ֥ה יַעֲשֶׂה־כָּ֖כָה? וְלָ֖מֶה גֵרְשׁ֣וּנִי הַיּ֗וֹם מֵהִסְתַּפֵּ֜חַ בְּנַחֲלַ֤ת יְ' לֵאמֹ֔ר: 'לֵ֥ךְ עֲבֹ֖ד'?
כל הקורא, יאמר: 'הלא ודאי וודאי הוא, כי אין האשמה בו, אלא נחות דרגא הוא מאיתנו, ומה ניתן אפוא לעשות'?
כן יאמר האשכנזי. איך שלא נסובב את העובדות, הֲל֧וֹא נׇכְרִיּ֛ים נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ, ולא יאבה לקבל את בנינו אלא אם כן יֹּ֥אכַל גַּם־אָכ֖וֹל אֶת־כַּסְפֵּֽנוּ, כנהוג באותה ישיבה מפורסמת אשר שכנה לפנים בבית־וגן...
מדוע רק לנו, מותר להיות גזענים, ולהם, יחיו נצח, אסור?
וְכִֽי־יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ: הלא ישיבת שערי תשובה וחיים, מִ[רְחֹ֖ב] גִּבֹּרֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל, קיבלה לחיקה כמה וכמה יוצאי ארץ כוש? וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־בַּעַל דְבָבֶ֒ךָ֒, תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ לדברי המשנ''ב בהלכות יוה''כ, כי אם לא מצא תרנגול לבן יכול בדיעבד ליקח תרנגולים שחורים, ודוק היטב היטב...
ממילא, לא הלבוש הוא הבעיה, לא הערצת ח''כ פלוני, ולא זמר אלמוני, זהו צבע, ולא רק טבע.
ואל תתמה, שכן מכנים בני אשכנז את ישיבת 'באר החכמה', של הגאון הרב ג'בריאל י'וסף ל'וי', בשם 'גי''ל השחרות', ואידך גי''ל גמור, וזמירתא תהא.