אצטט את האב"ע של בראשית א יח:
ולמשול — יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים. וצדקו האומרים על פי שלשה עדים. ודע, כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבקר אור קודם זריחת השמש. ובצאת אור השמש ביום, ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך.
גם בזה, אפשר להתפלפל אם סובר כר"ת
קודם כל מהרישא של האבן עזרא להדיא דלא כר"ת דהא כותב בזה"ל
"יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים", דכאן קודם כל הביא יסוד שיום בתורה תלוי בשמש והיינו שיוצאת השמש זה ודאי יום וכשמתכסה מעינינו, וכלשונו עד בואה, זה לא ודאי יום כי יום תלוי בשמש, אם כי זה עדיין לא לילה גמור כי עוד לא היה ראות הכוכבים, אבל יום זה ודאי לא, וכשרואים ג' כוכבים הוי לילה ודאי, ואע"פ- שזה לילה גמור לכל דיני תורה מ"מ הזמן הזה שיש אור הוי שם
"ערב" כי כשמתכסית השמש זה לא יום גמור וכשרואים כוכבים הוי לילה גמור אע"פ שיש עדיין בשעה ושליש ההם עדיין אור בעבים ונקרא בשם ערב, אפ"ה זה דין של לילה גמור וכן בבוקר עד שרואים השמש שמנצת לעולם יש אור בשמיים עוד לפנ"כ
וסברתו ז"ל- ממש כהגאונים שיום גמור תלוי בראות השמש, ולילה גמור בכוכבים, ובין העלמות השמש בעת בואה, עד הכוכבים הוא לא יום גמור ולא לילה גמור.
[ובמאמר המוסגר- צריך לבאר כוונתו גבי הבוקר שכתב דעד צאת השמש הוא לא שם של יום, דהא קיי"ל- במגילה כ. דמעלות השחר הוא כבר יום ולכן כל המצוות הן של מילה ומגילה וכו' שעשו מעלות השחר יצאו, אלא מאי- דכיוון שלא הוי לכתחילה אלא דיעבד, דלכתחילה רק מהנץ זמנם, והסיבה כדכתב רש"י שם- עד הנץ החמה שיצא מספק לילה, וכולן שעשו וכו' דמעלות השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ החמה, וכן הר"ן שם- ז. עד הנץ החמה משום דיום ברור הוא בהנץ החמה אבל מדינא מכי פליג צפרא יממא הוא ומשום הכי כולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר, ועיין בט"ז יור"ד רס"ב סק"א- אין מלין עד שתנץ החמה- הטעם שאז יצא ודאי מספק לילה וכו' כלומר בשעה שהוא בבירור יום ולא לילה, וא"כ- כיון שיום גמור בלא צד ספק הוא תלוי בשמש ולכן זה עיקר הדין שלהם מהנץ,
לכן- כתב האבן עזרא דיום הוי מצאת השמש, והיינו יום גמור בלא ספק, דוודאי שגם לפנ"כ הוי שם של יום אבל זה לא יום גמור ולא הכל בקיאין בו בו, ולכן כותב הדבר הברור בלא ספק שכולם בקיאין בו דיום ודאי, תחילתו תלוי בצאת השמש עד בואה, דכשבאה השמש והתכסתה, כבר לא יום גמור עד ראות הכוכבים שאז הוי לילה גמור אע"פ שיש עדיין אור בעבים וכו'].
אלא מאי- מה שממשיך אח"כ
"ודע כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבוקר אור קודם זריחת השמש"
ביאור דבריו הוא- דכל הזמן הזה הוא נקרא
"ערב", וא"כ יש דברים שהתורה תלתה "בבין הערביים" וכגון "קרבן פסח" דזמנה היא כל הזמן של ה- 80 דקות שכתב.
וכן בפרשת בא פרק יב פסוק ו- גבי הקרבת פסח חולק שם על רש"י דמזה שכתבה שם התורה "ערביים" היא התכוונה לזמן הזה.
וא"כ- סיכום דברי האבן עזרא בשני המקומות, דשם לילה דינית מהתורה תלוי בשמש ואחר עריבת השמש שהוא השקיעה הרגילה זהו נקרא לילה לעניני דיני תורה לכל דבר הן לק"ש ולשבת וכו', אמנם- לא לילה גמור כי יש את זמן בין השמשות שהוא ספק יום וספק לילה אך כוונתו ודאי לא יום, דאחר עזיבת השמש ודאי אין זה יום לכל עניני תורה, אלא מאי- כיון שבזמן הזה יש אור עדין, ועד שנעלם האור זהו זמן "ערב" שנקרא "בין הערביים" וא"כ כל דבר שהתורה תלתה בבין הערביים קאי אזמן שאחר השקיעה עד עזיבת האור שזה שעה ושליש, אך דבר- שתלוי ביום ולא בבין הערביים הוא רק מהזריחה עד בשקיעה דהוא יום גמור וודאי ללא ספק.
והביא שם- ראיה לדבריו מרבינו סעדיה גאון שגם למד שזמן קרבן פסח הוא בזמן זה למשך שעה ושליש, אומנם- עיין שם בפירוש הרמב"ן שיישב פירוש רש"י גבי "ערביים" שזה בלשון רבים יעו"ש.
והנה ראיתי- דממש כדברי הוא בפר"ח בקונטרסו דבי שמשי, דמשווה האבן עזרא הנ"ל לשי' היראים, מזה שכתב האבן עזרא דיום תלוי בשמש, וא"כ כשנעלמה השמש אין זה יום וכהיראים, אלא דמוסיף דלפי"ז עוד נראה באבן עזרא שגם כלפי הזריחה היום הוא מהנץ ולא מעלות השחר דרק בנץ יש שמש, ולכן מקשה עליו מכמה סוגיות דמשמע אף דעלות השחר טרם החמה יום הוא מקרי.
אלא דאנוכי- כדי ליישב הקושיות ביארתי כוונת האבן עזרא דכוונתו ליום גמור ולא שהוי שם לילה וכלעיל, וא"כ ודאי שהפשט באבן עזרא להבנת הפר"ח הוא כדכתבנו, דזה תלוי בשמש, רק מאי דקשיא ליה לפר"ח אאבן עזרא יישבנו לענ"ד מה כוונת האבן עזרא, ולפי יישובינו אין זה כשי' היראים ממש אלא כהגאונים, אך ודאי ודאי- רחוקים דברי האומרים דהאבן עזרא כר"ת וכד' דאיפכא, דמזה גופא בא לאפוקי האבן עזרא.
וכן כדברי הוא במנחת כהן, סוף פרק חמישי- שמסכם את השיטות, תחילה מביא את ר"ת שאצלו יום הוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ושיטת האבן עזרא שיום הוא מצאת השמש [היינו נץ החמה] עד בוא השמש [שזה השקיעה], ואח"כ מביא את שיטת היראים, וכותב שהוא בנוי משתי השיטות הנ"ל, דיום הוא מעלות השחר והיינו כר"ת, ועד השקיעה דזה כאבן עזרא, להדיא- באבן עזרא כלפי סוף היום הוא תלוי בשקיעה בבוא השמש כשי' היראים.
וכן בתחילת פרק ששי- פותח, לדחות דברי האבן עזרא והיראים דסוברים שמיד לאחר השקיעה הוא לילה גמור.
אמנם- יש הבדל בין הפר"ח למנחת כהן גבי עלות השחר איך להגדירו לאבן עזרא, דהפר"ח מגדירו כלילה והמנחת כהן ליום, אך גבי השקיעה לכו"ע הוא לילה כשי' היראים, רחוק כמטחווי קשת מאותם אלו שדימוהו בטעות לר"ת ועוד הוסיפו טעות על טעותם לייחס ג"כ לרס"ג דברים שלא העלה על מחשבתו שיבארו דבריו, ולהד"ם.