• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

זמן רבינו תם: מרן השו"ע נהג כרבינו תם לקולא בכניסת שבת?

אחהמ"ר מי אנו שנאמר שהראשונים טעו.
ובפרט בדבר שכמעט כל הראשונים גם הגאונים הסכימו לו. ומהם רבים שלא היו במעלות שוות למעלות שר"ת היה בהם.
לא קשור לכלום
אני לא אוחז שרבנו תם בודאי היה חוזר בו
אבל הקושיא מהמציאות ומהמנהג קשה עד בלתי ניתנת ליישוב כמעט, תו לא.
 
עלות השחר זה מתי שהשחר עולה, בלי שום קשר לשום כוכבים
מתי שרואים מעט אור במזרח, למרות שנראים מלא כוכבים (כמו שכותב להדיא בביאור הגר''א סימן רסא עי''ש) הוא יום
איזה שחר עולה אם השמים נראים בדיוק כמו רבע שעה לפנ"ז, וכמו אחר זמן ר"ת?!
 
איזה שחר עולה אם השמים נראים בדיוק כמו רבע שעה לפנ"ז, וכמו אחר זמן ר"ת?!
יש נקודת אור במזרח בזמן עה''ש זו המציאות כמבואר ביומא כח.
נקודת האור הראשונה נראית 81-82 דק' לפני הנץ במזרח,
בזמן ר''ת ישנם קורב ל-1000 כוכבים (ואולי יותר) שניתוןלראות ברקיע בעין רגילה, הכל הגדלים (גדולים, קטנים, בינונים וכו') , לא רק 3 ובינונים
לא צריכים יותר מקצת אור במזרח להחשיב הזמן לעה''ש
צאת הכוכבים הסימן הוא 3 כוכבים, ולא השחרת המערב (יש שפירשו 'הכסיף' השחיר המערב עי' ירושלמי ריש ברכות, אבל קשה ע''ז מהכוכבים)
 
זה הכוונה מקומות כמו אנגליה שזמן רבנו תם מוקדם לצאת הכוכבים,לדעת רב פוזן אין לילה כלל בקיץ שם
המ''ב סובר ללכת לפי 72 שוות כמבואר בכ''מ מדבריו
הרב פוזנא זה סיפור אחר, והמ''ב לא סבר כמוהו בודאי, שכבר דחאו בביאור הגר''א רס''א
 
אם כבר דברתם על מקומות, ברוסייה המצב הרבה יותר ארוך, בקייץ זה יכול להיות יותר משעתיים מהשקיעה במקרה הטוב
יש גם מלא מקומות שצריכים להמתין לחצות הלילה כי אין להם צאת הכוכבים בקיץ אפילו לפי הגאונים
כמו בדנמרק, שוודיה, צפון ליטא, צפון רוסיה, אלסקה, צפון קנדה ועוד
 
ראה בילקו"י.
עיינתי קצת בדברים:
מרן זיע"א ביבי"א חלק ב', בהערות כתב יד הביא את
האבן עזרא (שמות יב ו):
והנה יש לנו שני ערבים, האחד עריבת השמש, והוא עת ביאתו תחת הארץ (וזה כבר לא כר"ת,שסובר שהשמש עולה מעל הרקיע), והשני ביאת אורו הנראה בעבים. והנה יש ביניהם קרוב משעה ושליש שעה (וגם זה לא כר"ת שאצלו זה שעה ורביע). אז יבא בעל קרי אל המחנה, וידליק אהרן את הנרות. אמר הגאון רב סעדיה ז"ל, מדת מזבח העולה חמש אמות אורך, וחמש אמות רוחב. ובמדה הזאת לא יעמדו כי אם כהנים מעטים, שהם זורקים דמי הפסחים קודם שיקרשו. והנה בימי יאשיהו (דהי"ב לה, א), שהיו ישראל מועטים לא יכלו הכהנים לזרוק דמי הפסחים והשלמים ששחטו לזרקם לשעה ושליש שעה, ואף כי בהיות כל השבטים בארצם. והנה היתה קבלה, שיחלו לשחוט מהרגע שיתברר לאדם כי השמש נטה לצד מערב. עכ"ל.
הרב לא כתב זה מעצמו, אלא הביא זה בשם ידידו בספר אורות חיים, ורק בתור שיטה נוספת שדעתה כר"ת היינו רס"ג, ולא בתור הסבר של המציאות.

אצטט את האב"ע של בראשית א יח:
ולמשול — יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים. וצדקו האומרים על פי שלשה עדים. ודע, כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבקר אור קודם זריחת השמש. ובצאת אור השמש ביום, ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך.
גם בזה, אפשר להתפלפל אם סובר כר"ת, אך גם אם כן, הרי הוא בעצמו אומר שכשיש ג' כוכבים הוי לילה! ("צדקו האומרים ע"פ ג' עדים"), וא"כ צ"ב הרי יש הרבה יותר מג' כוכבים ואפילו קטנים כבר 20 דקות אחרי שקיעה. ואין לנו לפי"ז הסבר לגבי המציאות בר"ת איך מסתדר עם הכוכבים הנראים לעינינו. (ובפשטות מה שאומר ערב אין הכונה לילה, והשווה לשמות יב ו).

אמנם מרן זיע"א עצמו- כתב לתרץ את ענין המציאות ביבי"א ב'-כא' אות י"ג בעניין אחר, ולא ע"פ האב"ע.
אלא ע"פ תוס' שבת לה. ושלח בהערות לשו"ת ארץ הצבי פרומר שגם השיב לטענה זו, וצריך לעיין במקורות שם.
נשמח אם יש למישהו סיכום של דעת הרב בעניין הנ"ל ע"פ מ"ש לעיל. לאורו נלך.
 
אצטט את האב"ע של בראשית א יח:
ולמשול
— יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים. וצדקו האומרים על פי שלשה עדים. ודע, כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבקר אור קודם זריחת השמש. ובצאת אור השמש ביום, ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך.
גם בזה, אפשר להתפלפל אם סובר כר"ת
קודם כל מהרישא של האבן עזרא להדיא דלא כר"ת דהא כותב בזה"ל "יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים", דכאן קודם כל הביא יסוד שיום בתורה תלוי בשמש והיינו שיוצאת השמש זה ודאי יום וכשמתכסה מעינינו, וכלשונו עד בואה, זה לא ודאי יום כי יום תלוי בשמש, אם כי זה עדיין לא לילה גמור כי עוד לא היה ראות הכוכבים, אבל יום זה ודאי לא, וכשרואים ג' כוכבים הוי לילה ודאי, ואע"פ- שזה לילה גמור לכל דיני תורה מ"מ הזמן הזה שיש אור הוי שם "ערב" כי כשמתכסית השמש זה לא יום גמור וכשרואים כוכבים הוי לילה גמור אע"פ שיש עדיין בשעה ושליש ההם עדיין אור בעבים ונקרא בשם ערב, אפ"ה זה דין של לילה גמור וכן בבוקר עד שרואים השמש שמנצת לעולם יש אור בשמיים עוד לפנ"כ

וסברתו ז"ל- ממש כהגאונים שיום גמור תלוי בראות השמש, ולילה גמור בכוכבים, ובין העלמות השמש בעת בואה, עד הכוכבים הוא לא יום גמור ולא לילה גמור.

[ובמאמר המוסגר- צריך לבאר כוונתו גבי הבוקר שכתב דעד צאת השמש הוא לא שם של יום, דהא קיי"ל- במגילה כ. דמעלות השחר הוא כבר יום ולכן כל המצוות הן של מילה ומגילה וכו' שעשו מעלות השחר יצאו, אלא מאי- דכיוון שלא הוי לכתחילה אלא דיעבד, דלכתחילה רק מהנץ זמנם, והסיבה כדכתב רש"י שם- עד הנץ החמה שיצא מספק לילה, וכולן שעשו וכו' דמעלות השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ החמה, וכן הר"ן שם- ז. עד הנץ החמה משום דיום ברור הוא בהנץ החמה אבל מדינא מכי פליג צפרא יממא הוא ומשום הכי כולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר, ועיין בט"ז יור"ד רס"ב סק"א- אין מלין עד שתנץ החמה- הטעם שאז יצא ודאי מספק לילה וכו' כלומר בשעה שהוא בבירור יום ולא לילה, וא"כ- כיון שיום גמור בלא צד ספק הוא תלוי בשמש ולכן זה עיקר הדין שלהם מהנץ,
לכן- כתב האבן עזרא דיום הוי מצאת השמש, והיינו יום גמור בלא ספק, דוודאי שגם לפנ"כ הוי שם של יום אבל זה לא יום גמור ולא הכל בקיאין בו בו, ולכן כותב הדבר הברור בלא ספק שכולם בקיאין בו דיום ודאי, תחילתו תלוי בצאת השמש עד בואה, דכשבאה השמש והתכסתה, כבר לא יום גמור עד ראות הכוכבים שאז הוי לילה גמור אע"פ שיש עדיין אור בעבים וכו'].

אלא מאי- מה שממשיך אח"כ "ודע כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבוקר אור קודם זריחת השמש"
ביאור דבריו הוא- דכל הזמן הזה הוא נקרא "ערב", וא"כ יש דברים שהתורה תלתה "בבין הערביים" וכגון "קרבן פסח" דזמנה היא כל הזמן של ה- 80 דקות שכתב.

וכן בפרשת בא פרק יב פסוק ו- גבי הקרבת פסח חולק שם על רש"י דמזה שכתבה שם התורה "ערביים" היא התכוונה לזמן הזה.

וא"כ- סיכום דברי האבן עזרא בשני המקומות, דשם לילה דינית מהתורה תלוי בשמש ואחר עריבת השמש שהוא השקיעה הרגילה זהו נקרא לילה לעניני דיני תורה לכל דבר הן לק"ש ולשבת וכו', אמנם- לא לילה גמור כי יש את זמן בין השמשות שהוא ספק יום וספק לילה אך כוונתו ודאי לא יום, דאחר עזיבת השמש ודאי אין זה יום לכל עניני תורה, אלא מאי- כיון שבזמן הזה יש אור עדין, ועד שנעלם האור זהו זמן "ערב" שנקרא "בין הערביים" וא"כ כל דבר שהתורה תלתה בבין הערביים קאי אזמן שאחר השקיעה עד עזיבת האור שזה שעה ושליש, אך דבר- שתלוי ביום ולא בבין הערביים הוא רק מהזריחה עד בשקיעה דהוא יום גמור וודאי ללא ספק.

והביא שם- ראיה לדבריו מרבינו סעדיה גאון שגם למד שזמן קרבן פסח הוא בזמן זה למשך שעה ושליש, אומנם- עיין שם בפירוש הרמב"ן שיישב פירוש רש"י גבי "ערביים" שזה בלשון רבים יעו"ש.

והנה ראיתי- דממש כדברי הוא בפר"ח בקונטרסו דבי שמשי, דמשווה האבן עזרא הנ"ל לשי' היראים, מזה שכתב האבן עזרא דיום תלוי בשמש, וא"כ כשנעלמה השמש אין זה יום וכהיראים, אלא דמוסיף דלפי"ז עוד נראה באבן עזרא שגם כלפי הזריחה היום הוא מהנץ ולא מעלות השחר דרק בנץ יש שמש, ולכן מקשה עליו מכמה סוגיות דמשמע אף דעלות השחר טרם החמה יום הוא מקרי.

אלא דאנוכי- כדי ליישב הקושיות ביארתי כוונת האבן עזרא דכוונתו ליום גמור ולא שהוי שם לילה וכלעיל, וא"כ ודאי שהפשט באבן עזרא להבנת הפר"ח הוא כדכתבנו, דזה תלוי בשמש, רק מאי דקשיא ליה לפר"ח אאבן עזרא יישבנו לענ"ד מה כוונת האבן עזרא, ולפי יישובינו אין זה כשי' היראים ממש אלא כהגאונים, אך ודאי ודאי- רחוקים דברי האומרים דהאבן עזרא כר"ת וכד' דאיפכא, דמזה גופא בא לאפוקי האבן עזרא.

וכן כדברי הוא במנחת כהן, סוף פרק חמישי- שמסכם את השיטות, תחילה מביא את ר"ת שאצלו יום הוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ושיטת האבן עזרא שיום הוא מצאת השמש [היינו נץ החמה] עד בוא השמש [שזה השקיעה], ואח"כ מביא את שיטת היראים, וכותב שהוא בנוי משתי השיטות הנ"ל, דיום הוא מעלות השחר והיינו כר"ת, ועד השקיעה דזה כאבן עזרא, להדיא- באבן עזרא כלפי סוף היום הוא תלוי בשקיעה בבוא השמש כשי' היראים.

וכן בתחילת פרק ששי- פותח, לדחות דברי האבן עזרא והיראים דסוברים שמיד לאחר השקיעה הוא לילה גמור.

אמנם- יש הבדל בין הפר"ח למנחת כהן גבי עלות השחר איך להגדירו לאבן עזרא, דהפר"ח מגדירו כלילה והמנחת כהן ליום, אך גבי השקיעה לכו"ע הוא לילה כשי' היראים, רחוק כמטחווי קשת מאותם אלו שדימוהו בטעות לר"ת ועוד הוסיפו טעות על טעותם לייחס ג"כ לרס"ג דברים שלא העלה על מחשבתו שיבארו דבריו, ולהד"ם.
 
קודם כל מהרישא של האבן עזרא להדיא דלא כר"ת דהא כותב בזה"ל "יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים", דכאן קודם כל הביא יסוד שיום בתורה תלוי בשמש והיינו שיוצאת השמש זה ודאי יום וכשמתכסה מעינינו, וכלשונו עד בואה, זה לא ודאי יום כי יום תלוי בשמש, אם כי זה עדיין לא לילה גמור כי עוד לא היה ראות הכוכבים, אבל יום זה ודאי לא, וכשרואים ג' כוכבים הוי לילה ודאי, ואע"פ- שזה לילה גמור לכל דיני תורה מ"מ הזמן הזה שיש אור הוי שם "ערב" כי כשמתכסית השמש זה לא יום גמור וכשרואים כוכבים הוי לילה גמור אע"פ שיש עדיין בשעה ושליש ההם עדיין אור בעבים ונקרא בשם ערב, אפ"ה זה דין של לילה גמור וכן בבוקר עד שרואים השמש שמנצת לעולם יש אור בשמיים עוד לפנ"כ

וסברתו ז"ל- ממש כהגאונים שיום גמור תלוי בראות השמש, ולילה גמור בכוכבים, ובין העלמות השמש בעת בואה, עד הכוכבים הוא לא יום גמור ולא לילה גמור.

אלא מאי- מה שממשיך אח"כ "ודע כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבוקר אור קודם זריחת השמש"
ביאור דבריו הוא- דכל הזמן הזה הוא נקרא "ערב", וא"כ יש דברים שהתורה תלתה "בבין הערביים" וכגון "קרבן פסח" דזמנה היא כל הזמן של ה- 80 דקות שכתב.

וכן בפרשת בא פרק יב פסוק ו- גבי הקרבת פסח חולק שם על רש"י דמזה שכתבה שם התורה "ערביים" היא התכוונה לזמן הזה.

וא"כ- סיכום דברי האבן עזרא בשני המקומות, דשם לילה דינית מהתורה תלוי בשמש ואחר עריבת השמש שהוא השקיעה הרגילה זהו נקרא לילה לעניני דיני תורה לכל דבר הן לק"ש ולשבת וכו', אמנם- לא לילה גמור כי יש את זמן בין השמשות שהוא ספק יום וספק לילה אך כוונתו ודאי לא יום, דאחר עזיבת השמש ודאי אין זה יום לכל עניני תורה, אלא מאי- כיון שבזמן הזה יש אור עדין, ועד שנעלם האור זהו זמן "ערב" שנקרא "בין הערביים" וא"כ כל דבר שהתורה תלתה בבין הערביים קאי אזמן שאחר השקיעה עד עזיבת האור שזה שעה ושליש, אך דבר- שתלוי ביום ולא בבין הערביים הוא רק מהזריחה עד בשקיעה דהוא יום גמור וודאי ללא ספק.

אלא דאנוכי- כדי ליישב הקושיות ביארתי כוונת האבן עזרא דכוונתו ליום גמור ולא שהוי שם לילה וכלעיל, וא"כ ודאי שהפשט באבן עזרא להבנת הפר"ח הוא כדכתבנו, דזה תלוי בשמש, רק מאי דקשיא ליה לפר"ח אאבן עזרא יישבנו לענ"ד מה כוונת האבן עזרא, ולפי יישובינו אין זה כשי' היראים ממש אלא כהגאונים, אך ודאי ודאי- רחוקים דברי האומרים דהאבן עזרא כר"ת וכד' דאיפכא, דמזה גופא בא לאפוקי האבן עזרא.
אשריך,גם לי נח לפרש את דברי ראב"ע כפירושך, וכדמשמע מדברי לעיל.

אמנם כדי לא לתת את רבותינו כטועים בדבר משנה ח"ו:
חובה לציין שאין שום הכרח בשיטת האב"ע שהלילה הגמור מתחיל כ13.5 דק' אחרי שקיעה, שכן תלה הדבר בכוכבים. ואדרבה לפי"ז בדברי האב"ע יצא דבר מוזר- שהערב ממשיך הרבה לאחר שכבר לילה גמור. ובפשטות ה"ערב" הוא עד הלילה הגמור.
וכ"כ המגיה הגאון הח"ד שעוועל במהדורת מוסד הרב קוק על הרמב"ן שם בשמות יב', שלאב"ע הלילה הגמור מתחיל לאחר הערב השני, היינו כשעה ושליש אחרי שנכסית השמש והוי לערך בזמן ר"ת, ואף מאוחר מכך. ויוצא שלאב"ע משנכסית השמש הוא אינו יום גמור עד לאחר 80 דק'.
וע"כ רבינו מרן זיע"א שכל רז לא אניס ליה הביא את ה"אורות חיים" בשתיקה בהערה ביבי"א.

ובגדר מזה בדיוק "אינו יום גמור", זה כבר יוכלו הני רבוותא להתווכח עמך. מ"מ לענ"ד נח יותר לפרש באב"ע כמ"ש, על אף החידוש הגדול (וע"כ מרן לא הביאו בדבריו עצמו).

וע"כ אשמח להבין איך מרן זיע"א תי' על המציאות מתוס' שבת לה. ומה כתב בשו"ת ארץ הצבי פרומר.
 
חזור
חלק עליון