כשיש הפסקת חשמל, לברך לאור הנר. ילקוט יוסף שבת כרך א חלק רביעי (עמ' נט).ידיעה חשובה לחידה : היום ראיתי למרן הראשון לציון שליט"א שכתב בדין זה שהמברך יש לו על מה לסמוך
כשיש הפסקת חשמל, לברך לאור הנר. ילקוט יוסף שבת כרך א חלק רביעי (עמ' נט).ידיעה חשובה לחידה : היום ראיתי למרן הראשון לציון שליט"א שכתב בדין זה שהמברך יש לו על מה לסמוך
אז זה לא שאסור לו לברך, אלא הוא חייב לברך רק אסור לו לברך באופן הזה.כשיש הפסקת חשמל, לברך לאור הנר. ילקוט יוסף שבת כרך א חלק רביעי (עמ' נט).
על זה כתב מרן שליט"א שהמברך יש לו על מה לסמוך לגבי ברכה רביעית. תסתכל בילקו"י.אז זה לא שאסור לו לברך, אלא הוא חייב לברך רק אסור לו לברך באופן הזה.
א"כ גם נוכל לומר תשובה שאם אומרים לאדם שאם יברך ברהמ"ז יהרגו אותו יהיה 'אסור' לו לברך.
כמובן שאין הדברים דומים, אך העיקרון שווה, שאין איסור לברך, אלא יש דבר צדדי שמפריע לברך בצורה זו.
אם נשבע שלא יברך..איך יכול להיות אדם אכל לחם יותר מכשיעור ואסור לו לברך ברכת המזון?
אם נשבע שלא יברך..
צודק!לכאורה זה נשבע לבטל מצווה ולא חיילא
מעניין דלכאורה גם השבועה מדרבנן משום חינוך וכיוון דלא שייכא בגדול כה"ג ה"ה בקטן וצ"עאולי נשבע כשהיה קטן, והשבועה חלה כי חיובו מדרבנן, וכעת הגדיל והשבועה בתוקף
כעת ראיתי שהרב זילברשטיין בחשוקי חמד (גיטין סה, א) מדבר בזה.מעניין דלכאורה גם השבועה מדרבנן משום חינוך וכיוון דלא שייכא בגדול כה"ג ה"ה בקטן וצ"ע
תשובה נכונה.כשיש הפסקת חשמל, לברך לאור הנר. ילקוט יוסף שבת כרך א חלק רביעי (עמ' נט).
דעת מרן רבינו הגדול בחזון עובדיה שבת ח"א שאם לא שגור קצת בפיו אסור לברך.אז זה לא שאסור לו לברך, אלא הוא חייב לברך רק אסור לו לברך באופן הזה.
א"כ גם נוכל לומר תשובה שאם אומרים לאדם שאם יברך ברהמ"ז יהרגו אותו יהיה 'אסור' לו לברך.
כמובן שאין הדברים דומים, אך העיקרון שווה, שאין איסור לברך, אלא יש דבר צדדי שמפריע לברך בצורה זו.
זה לא ש"אסור לברך" אלא "אסור לברך לאור הנר"...דעת מרן רבינו הגדול בחזון עובדיה שבת ח"א שאם לא שגור קצת בפיו אסור לברך.
יש בזה משהו... אבל זו המחלוקת עם הרב יצחק (אתה יודע שאני לא מחפש להצטדק, הנקודות לא מעניינות אותי. אדרבה תשיב)זה לא ש"אסור לברך" אלא "אסור לברך לאור הנר"...
מה יעשה?זה לא ש"אסור לברך" אלא "אסור לברך לאור הנר"...
אה"נ...מה יעשה?
א. בכה"ג הוא כלל לא מתחייב בברהמ"ז.בשו"ע ריש סי' קצ"ו מבו' שהאוכל דבר איסור אינו מברך תחילה וסוף, שמא לזה התכוונת?