איך יתכן שאדם גדול אכל למעלה מכביצה לחם כשר ושבע, וגם שתה משקין, ולא בירך לאחר אכילתו כלום, ואומרים שמחמת סב"ל לא יברך ברכת המזון אפי' שהיא דאו'.
זה מח' בפוסקים אבל כך פסק מרן זיע"א.
אונן שאכל לחם, ונקבר מתו, והוא עדיין שבע. (חזו"ע אבלות א, קנא)
ואף שהוא דאורייתא נאמר סב"ל, דיש לחלק בין ספק במציאות לספק בדין, וכמבואר בחזו"ע שהבאתי לעיל.
בשו"ת חזו"ע סי' כט אות טז בהע' כתב שאם לא כיוון בברכת המזון, לא יחזור ויברך, דשמא כמ"ד מצוות א"צ כוונה, וסב"ל. ושם ביאר דבכה"ג אין להתחשב בחזקת חיוב. ע"ש.
בשו"ת חזו"ע סי' כט אות טז בהע' כתב שאם לא כיוון בברכת המזון, לא יחזור ויברך, דשמא כמ"ד מצוות א"צ כוונה, וסב"ל. ושם ביאר דבכה"ג אין להתחשב בחזקת חיוב. ע"ש.
אונן שאכל לחם, ונקבר מתו, והוא עדיין שבע. (חזו"ע אבלות א, קנא)
ואף שהוא דאורייתא נאמר סב"ל, דיש לחלק בין ספק במציאות לספק בדין, וכמבואר בחזו"ע שהבאתי לעיל.
אונן שאכל לחם, ונקבר מתו, והוא עדיין שבע. (חזו"ע אבלות א, קנא)
ואף שהוא דאורייתא נאמר סב"ל, דיש לחלק בין ספק במציאות לספק בדין, וכמבואר בחזו"ע שהבאתי לעיל.