חידה: כיצד יתכן שדנו את אנשי 'עיר הנדחת' בסקילה, ואף על פי כן 'ממונן אבד'?

[dvidcohen]

ההלכה היא שעובד ע"ז יחידי נידון בחומרה מחד גיסא - בסקילה, אך מקילין בו מאידך - שממונו פלט.
מאידך - אנשי עיר הנדחת מקילים להם מחד גיסא - שדינם בסייף, אך מחמירים עליהם מאידך - שממונן אבד [ואת כל שללה תשרוף וגו'].
[המקור - משנה מסכת סנהדרין פרק י מ"ד - "זה חומר ביחידים מבמרובים שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט והמרובים בסייף לפיכך ממונם אבד":]
השאלה היא -
היאך מצינו שאנשים נידונו בסקילה בעיר הנדחת ובכל זאת ממונם אבד?

 

[פשוט]

אולי בעיר שיש בה פחות ממאה איש?

 

[dvidcohen]

אולי בעיר שיש בה פחות ממאה איש?

אם יש פחות ממאה איש הרי היא נידונת כיחידים על כל המשתמע, דהיינו בסקילה וממונם פלט.

 

[dvidcohen]

תשובה:
הגמ' בסנהדרין קיב. דנה כיצד דנים את אנשי עיר הנידחת, בבת אחת אי אפשר, וגם אחד אחרי השני אי אפשר - אתה מענה את דינם כשמעכבים מיתתם.
עולא אומר - דנין וסוקלין, דנין וסוקלין [כדין יחיד עע"ז, שדינו בסקילה], וכשמגיעים לרוב - מכאן ואילך דנין וממיתים בסייף, שכשרוב העיר הודחו אז יש לעיר דין עיר הנדחת בסיף.
לעיר הנדחת דין יחודי נוסף - ממונם אבד. השאלה היא מה יהיה דין הממון של המחצה הראשונה שנסקלו?
החזו"א [סנה' כד-י] כתב שמאבדים גם את ממונם של הראשונים שנסקלו, כיון שנתגלה למפרע שחטאם הוא חטא של אנשי עיר הנדחת!
לסיכום -
הרי לנו אנשי עיר הנדחת שנידונו מחד - בסקילה, ומאידך - ממונם אבד!