ראיתי היום בדין חתן אבל בר מינן , שבשבעת ימי המשתה נוהג כרגיל, ובאמת להלכה גם יניח תפילין, אבל בגלל שיש חולקים אז הרב כתב שיניח בלא ברכה
אבל השאלה, בשיעורים של הגר"י שליט"א מוזכר הכלל של כל שהספק הוא במצווה אם לעשות או לא, אין סבל וזה נגרר אחרי המצווה
לכאורה למה הדין פה שונה? המחלוקת היא על המצווה,אם להניח או לא, ואם מניחים- אז צריך גם לברך!
כמו כן מה שכתוב "שלדעת ענף עץ אבות"
יש ספק הלכה כזה? אני הכרתי שזה רק הספר של מרן על פרקי אבות
אבל השאלה, בשיעורים של הגר"י שליט"א מוזכר הכלל של כל שהספק הוא במצווה אם לעשות או לא, אין סבל וזה נגרר אחרי המצווה
לכאורה למה הדין פה שונה? המחלוקת היא על המצווה,אם להניח או לא, ואם מניחים- אז צריך גם לברך!
כמו כן מה שכתוב "שלדעת ענף עץ אבות"
יש ספק הלכה כזה? אני הכרתי שזה רק הספר של מרן על פרקי אבות
