וגם לא אומרים סבל במקום מנהג
מתוך שער הלכה בסעודה ובאגדה
עוגה ועוגיות לקינוח
שאלה: האוכל עוגה או עוגיות לקינוח בסיום הסעודה, לפני ברכת המזון, האם יברך עליה "בורא מיני מזונות" או לא?
תשובה: לכתחילה אין ראוי להביא עוגה ועוגיות לקינוח בסיום הסעודה, שמכיון שיש ספק שמא ברכתן "המוציא", נמצא שיכול להיות שנפטרו בברכת "המוציא" שעל הלחם. על כן, הנכון להביאן לאחר ברכת המזון, ואז יברך ללא חשש. ובכל זאת, אם אוכלן לפני ברכת המזון, לא יברך עליהן, כי "ספק ברכות להקל".
לעיל (עמוד 78) בארנו את המושג "פת הבאה בכיסנין" שמברכים עליה מזונות, והבאנו ג' פירושים: א. בצק ממולא במיני מתיקה. ב. בצק שמעורב בו דבש, סוכר וכדומה שמשנה את טעמו. ג. בצק יבש שנכסס. ולכל מי שאומר לברך על סוג מסויים מזונות, לדעתו על הסוג האחר מברכים "המוציא". נמצא שרק מחמת ספק, אנחנו מברכים על כל סוגי העוגות "מזונות". ולכן אם אוכלן בסעודה, לא יברך עליהן, כי שמא נפטרו בברכת "המוציא".
האוכל עוגה בסעודה שיש בה ספק כנ"ל, טוב שיברך על דבר אחר שברכתו "שהכל" כשוקולד, סוכריה, סוכר וכדומה, ויכוון לפטור את העוגה מספק.
וכן עשינו מעשה בסעודת "שבע ברכות" עם הגאון הרב משה מרדכי קראפ שליט"א בעל סדרת הספרים "הלכות חג בחג" ועוד, שהביאו עוגה לקינוח סעודה כנהוג, וברכתי על סוכריה "שהכל" ופטרתי את העוגה, ונהנה הרב מהרעיון, ואמר שכך גם הוא נוהג מחמת הספק. שוב ראיתי שכן כתב במפורש גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יוסף חיים בספרו בן איש חי (פרשת פנחס שנה א אות כב): אם הביאו מיני מתיקה של כיסנין לקינוח סעודה, כמו זלאביא או רחת חלקום, יזהר להביא עמהם דבר אחר שברכתו שהכל, ויכוון לפטור את אלו בברכת שהכל, ואז יאכל מהם בתוך הסעודה, ועליו תבוא ברכת טוב.
האוכל עוגה שלכל הדעות ברכתה "מזונות" [דהיינו שמתקיימים בה כל שלושת התנאים הנ"ל], כמו "באקלווע", שעשויה ככיס ממולא באגוזים ושקדים, והעיסה מתוקה, ונכססת בשיניים, יכול להביאה לכתחילה ולברך עליה "מזונות" בתוך הסעודה. ובפרט שכך נהגו בבתים רבים להביא עוגה לקינוח סעודה בסעודות שבת.
כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ט סימן צח אות כ): וברכה ראשונה אין לברך על עוגה בתוך הסעודה, אלא כשהיא פת הבאה בכסנין לכל הדעות, כי בסתם כסנין שאנו מברכים מזונות, הוא משום ספק, כמו שכתב מרן (סימן קסח ס"ו), ואם כן ברכת המוציא פוטרתם. וביביע אומר הנדפס מחדש (הערה 5) הוסיף "ועיין בביאור הלכה שם". והא לך דברי הביאור הלכה: מאחר ואנו מסופקים בפת הבא בכיסנין מה היא, אף שמרן המחבר פסק להקל בכולם, היינו משום שספק דרבנן להקל, ולכן אין אנו מצריכים לברך המוציא וברכת המזון כשאר פת, מה שאין כן בעניינינו אין סברא להצריך ברכה בתוך הסעודה משום שנחזיקהו לפת הבאה כיסנין, כי אדרבה ספק דרבנן להקל, ושמא מין זה פת גמור הוא ונפטר בברכת המוציא. על כן אין לברך על פת כיסנין בתוך הסעודה אלא אם כן הוא פת כיסנין לכל הדעות, דהיינו: ממולא, ונילוש בדבש וכדומה, והוא דק ויבש. כן כתבו הדגול מרבבה, והגאון רבנו זלמן, וכעין זה כתב גם כן בחידושי רבי עקיבא איגר. עי"ש.
[ואמנם יש אומרים שמאחר ואילו יאכל ממנה שיעור קביעות סעודה [216 גרם], הרי לא יברך עליה "מזונות" אלא "המוציא" וכמבואר לעיל, על כן גם עתה שאוכלה בתוך הסעודה, היא נפטרת בברכת המוציא" ולא יברך עליה. ומכל מקום מאחר והמנהג לברך על עוגה כזאת בסעודה, רשאי לברך, כי במקום מנהג, לא אומרים ספק ברכות להקל, וכן הלכה.] (קפז)
האוכל עוגת 'טורט' שרובה תערובת סוכר, ביצים, שמן, ומעט קמח, מברך עליה "מזונות" בסעודה, שכיון שאין רובה קמח, אינה בכלל ספק פת. והוא הדין לאוכל ביסלי לקינוח סעודה. (שו"ת אגרות משה ח"ג סי' לג. וכן פסק מן הדין בשו"ת אבי בעזרי (סי' יח, יט) לידיד נפשי הגאון רבי יצחק לוי שליט"א, הרב הראשי לנשר)
