ומה שמסופק הרב בדקה 22 בסוף פשיטא לאבי בעזרי שכן יברך וכמו יב''א ב2 מקומות וחזו''ע חנוכה
לכל המעוניין, הנני מצרף את תשובתו של הגאון הגדול הרב אהרן בוטבול שהשיב לי על נידון זה שאין לברך על עוגה אף ביש בה כל ג' התנאים [וכפי שמבואר ביזו"ע שכן חשש לרשב"א וסיעתו], ולהבנת הדברים הנני מצרף גם את לשון השאלה.
השאלה:
לכבוד הגאון הגדול וכו' חתנא דבי נשיאה הרב רבי אהרן בוטבול שליט"א.
אם אפשר להציג תמיהה שעלתה לי בעיון בדברי מרן זצ"ל, אולי יוכל כת"ר להאיר את עיני.
מרן בחזו"ע [ברכות עמוד רפ] כתב שאין לברך בתוך הסעודה גם על וודאי פת הבאה בכסנין, ומשום שחושש לדינא לדעת הרשב"א גם בוודאי פה"ב, וציין ע"ז מלבד הרשב"א את הריטב"א והרא"ה, ואת הקדמון בשו"ת הרשב"א בשם הרשב"א, ואת הארחות חיים בשם הרשב"א, ואת הצרור החיים.
אלא שחילק בין תוך הסעודה לסוף הסעודה שבסוף הסעודה יש לברך, ולכאו' כוונתו על פי דברי הרשב"א שם שחילק בין תוך הסעודה לאחר הסעודה, אבל לכאו' קשה מאוד, שהרי מפורש ברשב"א ובשאר הראשונים שאין לנו את אחר הסעודה הזה, [ולשון ה
רשב"א (ברכות דף מא ע"ב) 'ומיהו דין זה דלאחר סעודה ליתיה השתא, דבזמנן הוא דהוו מסלקי טבלא בגמר סעודה הוא דמשכחת לה לבתר סעודה דהיינו לאחר סילוק,
אבל לדידן אף על גב דגמר מלאכול כל היכא דמנחא תכא קמיה לא מסלק דעתיה ממיכלא וממשתיא וכ"כ בתוספות', וכן הוא לשון הארחות חיים בהדיא 'ואם באו לאחר הסעודה
"דהיינו לאחר סלוק הטבלא" טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם', וכן הוא הלשון ב
שו"ת הרשב"א שהזכיר, 'ועוד הוסיף בדין זה פת הבאה בכסנין וכל הדומין להן וכל דיניהן אם באו בתוך הסעודה פטור בין לפניהם בין לאחריהם ואם באו לאחר הסעודה
"דהיינו לאחר סלוק הטבלא" טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם', וכן מפורש בספר השולחן ובספר הפרדס, ובפשטות גם שאר הראשונים שכתבו אחר הסעודה כוונתם עד"ז ואין שום טעם לחלק בין אחר הסעודה של פת הבאה בכסנין לאחר הסעודה של פירות], וא"כ עד כמה שחוששים לדעת הרשב"א וסיעתו, לכאו' בכל אופן אין לברך על פת הבא6ה בכסנין שבסעודה, וצע"ג.
תשובה:
שלום וברכה!
השאלה קשה מאוד.
אבל לענ"ד כך ההלכה (וכך אני מורה לציבור בשיעורים) שכל סוגי העוגות אפילו שיש בהם את שלושת התנאים של פת הבאה בכסנין עדיין לא יברך עליו כשבא לקינוח דסו"ס לדעת הרשב"א יוצא בברכת המוציא, כיון שאם קבע עליו סעודה יברך המוציא.(ודלא כהמג"א והמשנ"ב)
ואולם וופלה ברור שחייב לברך עליו, א. יש בו את שלושת התנאים.ב.הוא מיוצר מבצק בלילה רכה והוא נשפך ונעשה דק מאוד ודומה לטירתא. וע"ז כתב מרן שאינו מברך המוציא גם כשקובע עליו סעודה.
ולבאר יותר את דברי הרב מו"ח ע"ה אפ"ל שמה שכתב בסוגריים המרובעות אין כוונתו לפרש את דברי מהר"י אבולעפיה אלא כתבם כדבר בפנ"ע ואם נאמר כך הכל יתיישב.
בברכה רבה
אהרן בוטבול
ולבקשתי לבאר יותר את סוף דבריו הוסיף:
אשתדל לבאר את כוונת מו"ח ע"ה.
אם תעיין בספר בירך את אברהם (שהרב הביא סמוך לסוגריים).
תראה שכתב שכל הדין שברכת המוציא פוטרת פהב"כ היא דוקא כשלא סילק דעתו מאכילת הפת, כיון שעדיין ברכת המוציא חלה
ועודנה קיימת ולא פג תוקפה. אבל אחרי שסילק ידיו מאכילת הפת (אפילו שלא איירי בסילק שולחן)כבר גילה דעתו שאינו רוצה לאכול לחם יותר, הרי שברכת המוציא פג תוקפה.
ומכאן ואילך אם ירצה לאכול לחם יצטרך לברך המוציא מדין "נמלך".
ולפי"ז פשוט שאין לפטור את פהב"כ מדין ספק המוציא.
ולפי"ז נראה שכל מה שכתב הרב בסוגריים המרובעות התכוון לבאר את דברי הספר(שהובא קודם לכן) בירך את אברהם, אבל לא התכוון כלל לבאר את דברי מהרי אבולעפיא.
ומ"מ להלכה אינני יודע אם דברי "הבירך את את אברהם" הם להלכה.
ובזה אני מסופק, דאף אם גמר בדעתו לא לאכול לחם ואולם דעתו לאכול פהב"כ אפשר דברכת המוציא חלה עליהם.
ונראה דעדיין אפ"ל בכה"ג סב"ל, ובזה הדבר צ"ע.
ומ"מ בזה ינוחו דברי הרב ע"ה.
בברכת התורה
אהרן בוטבול
