כיבוי האורות בבית בעת הדלקת נר שבת

לא הבנתי מה כב' ענה והוסיף על מה שכתבתי כבר כנ"ל שמה מועיל גילוי מילתא וכנ"ל.
כבודו אמר
נכון הרב אברהם אמר גם את זה.
אבל כמ"ש אחה"ר אין בזה כל טענה שהרי מצות נר שבת משום כבוד ועונג שבת, וכשהעונג בפועל מגיע מאור החשמל החשמל ואור הנר לא מוסיף כלום מה יועיל לזה "גילוי מילתא"?.
ולפי מה שאמר הרב העונג הזה הוא לא מיוחד לעונג שבת אלא אף בחול אתה משתמש ממנו, ואדרבה עצם הדלקת הנר מתי שיש אור חשמל מוכיחה כי אין כוונתי באור החשמל לעונג אלא דווקא בנרות השבת וכי יש גילוי מלתא יותר גדול מזה? שהרי האשה באה ומברכת עליו אשר קדשנו במצותיו וצוונו על נר שבת ולא על החשמל אף שדלוק, האין גילוי מלתא גדול מזה?
ובלי קשר לכל הנ״ל, זו אחת הסיבות שבביתינו אף שאיננו מכבים את אור החשמל (בסלון) באיזור הדלקת הנרות (במטבח, כשנראה כמובן לאיזור הסעודה) אור החשמל לא דלוק (כלומר וניכר החושך) וכך ניכר יותר אור נר השבת מבלי צורך לכבות כל האורות.
 
בבקשה.
אני מצרף גם את קונטרס ההתקנים בהלכה שמופץ עכשיו בבתי הוראה ברחבי אה"ק.
יצא לי לעבור על רוב דברי הקונטרס, ואח״כ עיינתי מעט בחזו״ע, ואף שהרוב כתב הרב בעל הקונטרס על דרך העיון, התרבו לי מעט קושיות, אך אומר אחת מהן הואיל ולא ישבתי בעיון על הקונטרס (ועוד כי קשה לי מאד לעיין בקבצים דיגיטלים ועדיפא בספר), והוא למעשה מוזכר בדברי הרב דוד שמובא בהסכמה, מה שאמר כי קשה לבטל מנהג זה משני טעמים, אחד נקט בסוגריים לעניין יו״ט ואחד נקט בהדיא והוא שכבר נהגו כן רבים ואפילו העיד שמרן נהג כן, ובכ״ז לא מבטלינן למנהגא וכתב שמשום דברים הנשמעים וכו׳, ולכאורה היוצא מכל הקונטרס הנ״ל דאיכא איסור ברכה לבטלה ממש ולא רק ספק ברכה לבטלה ובאמת מה לי אם אנשים ישמעו אם לאו, והרי זהו מנהג שיש בו איסור ויש בו לבטלו.
אלא צריך לומר מדברי הרב דוד שכן יש לקיים מעט מהמנהג וצריך להבינו.

ורק ההערה צדדית אע״פ שאין בה ממש הואיל ויש לומר שבדעתי לנטות למצוא היתר ולכן הנני נוגע, שהרב בקונטרס הנ״ל הביא עשרות דברי המיישבים וכל אחד ואחד דחאו, אמנם דחיות חזקות ומוצקות, אך נראה שמכיוון שלרב היה פשוט שזה אסור מדינא דגמרא ושו״ע לא טרח למצוא אפילו מעט יישוב אלא הכל למען החובה הקדושה ולאסור בתכלית האיסור להדליק נר במקום שיש אור חשמל, והלא דברים ברורים הם כשאתה כותב כך בכותרת הקונטרס ״ובו יתבאר שיש חובה וכו׳״ ובאמת שאם הרב דוד והרב עובדיה כפי שהרגיש הרב בקונטרס שייתכן שלא פסק כן הואיל ויש מנהג קשה לי מאד איך הרב לא דן זכות אפילו מעט את הנוהגים כן אלא פסק לאיסורא, ויותר מזה שבסוף בפסק דין לא כתב מילה על ביטול המנהג אלא כאילו הדברים פשוטים וכל הנוהג כן חייב מלקות מדרבנן חלילה.
ואתמהה רבה ג״כ שאם הדברים אמיתיים ויש בזה ברכה לבטלה שלשיטתנו ההולכים כהרמב״ם שברכה לבטלה היא לאו דאורייתא א״כ צריך לצאת זעקה גדולה ומרה על אשר המנהג איננו נכון מצד איסור דאורייתא ואיך לא חש הרב עובדיה והרב דוד וג״כ רבני הדור למחות על כך בכל תוקף, ומכיוון דלא חזינן בכך צריך להתיישב בכך מאד מדוע.
ועוד דמאד כאב לי על שבעל הקונטרס התחיל לפלפל בדברי הילקוט יוסף והקשה עליו מדברי מרן הגר״ע בעצמו, וכל המעיין במ״ש בכך יכאב מאד שכאילו הרב יצחק יוסף הכריח את מרן הגר״ע להסכים עמו לדין אך באמת מרן לא כך, ואתמהה מאד על כך שעושים את מרן הגר״ע כשתי תורות והדברים כואבים שקשה לי להאריך בכך.
 
נערך לאחרונה:
דרך אגב, מן התימה על הגר"א יוסף שאמר לגבי הדלקת נרות שבת במוצאי יו"ט וכד', שהרב דוד 'המציא פטנט' לערוך ע"י שעון שבת שיתכבה בשעה הרצויה. ואמר הגר"א שאין לנו להחמיר כולי האי, אבל בחזו"ע גופא כתב פתרון זה (ח"א עמ' רי"ז). וצ"ב.
 
דרך אגב, מן התימה על הגר"א יוסף שאמר לגבי הדלקת נרות שבת במוצאי יו"ט וכד', שהרב דוד 'המציא פטנט' לערוך ע"י שעון שבת שיתכבה בשעה הרצויה. ואמר הגר"א שאין לנו להחמיר כולי האי, אבל בחזו"ע גופא כתב פתרון זה (ח"א עמ' רי"ז). וצ"ב.
יעיין מר בדברי הרב שכתב כן ממש על דרך אגב והרב לא כתב כדרך חיוב, ואביא את דבריו הכא שכתב מיד אחרי הצ״ע:
ובספר שמירת שבת כהלכתה כתב בשם הגרש״ז אוירבך שצ״ע ביו״ט שחל בע״ש שהיה החשמל דלוק מבעו״י במצעות שעון שבת והבית מלא אור איך מדליקים נרות שבת ויש להדר להדליק הנרות קודם שנדלק החשמל וצ״ע ע״ש וע״ע בשו״ת אגרות משה ובשו״ת תפילה למשה ובספר אור לציון ח״ב [...]והנה אף שבשו״ת דברי יציב מסתמיך ואזיל על מ״ש הרמ״א שמברכים על תוספת אורה ולכן כתב דמה שנוהגות הנשים לברך על הדלקת נרות שמן או שעוה אף שכבר יש שם אור החשמל שדלוק מבעוד יום ושפיר דמי ובפרט שע״י הדלקת נות שבת יש היכר שנעשו לכבוד שבת ע״ש אולם בשו״ת באר משה ח״ה העלה שקודם הדלקת נרות שבת יש לכבות את אור החשמל וביו״ט שחל בש שאין אפשרות לכבות תדליק האשה נרות שבת בחדר שאין שם אור החשמל או ע״י שעון חשמלי ע״ש.
עכ״ל.
והדגשתי המקומות הבודדים שכתב בעמוד שציינת איפה כתב מרן לגבי שעון שבת, והרי אתה הראת לדעת שאף שציין מרן מעין זה כלל לא הרחיב או אמר מדנפשיה. לעומת זאת הרב דוד אמר פתרון זה לכתחילה ודלא כאביו שלמעיין בדבריו יראה שהביא את האגרות משה התפילה למשה והאור לציון שיישבו איך ניתן להדליק אחרי דברי השש״כ ורק אח״כ הביא עוד כף זכות על העניין שאפשר להדליק כשיש אור דלוק ואז כתב ״אולם בשו״ת באר משה ח״ה וכו׳״ דמשמע מדבריו לא כהדברי יציב, ולא כתב על דברי באר משה שדבריו נכונים, הרחיב וכד׳ אלא הביא דבריו כדחייה לדברי יציב ותו לא. ואמת שצריך עיון נוסף בדבריו אך רק באתי להוכיח כי מרן בעצמו לא ״המציא פטנט״ וכו׳, והראיה היא גם שלא כתב זה בפסק אלא ״ראוי מאד וכו׳ ולכוין בעת הברכה וכו׳״ וד״ל.
 
השיעור השבועי תשע"ו (הספר):
"אבל באמת מעיקר ההלכה גם בע"ש אין צורך לכבות את החשמל לפני ההדלקה, ולכן מרן זצ"ל הגם שבספרו (חזו"ע שבת א') כתב שראוי מאוד להחמיר בזה. אבל אני מעיד שמעולם מרן לא אמר לבני ביתו להחמיר בזה. שהרי האור זרוע כתב: מנהג כשר הוא להדליק תחילה כל נרות שבבית, ואח"כ נרות שעל גבי השולחן. והלא האור זרוע עצמו סובר שאין לברך על תוספת אורה..."
ושם מאריך מרן שליט"א כיד ה' הטובה עליו להסביר בעניין עונג שבת וכבוד שבת, והדברים ידועים אצלי כבר כמה שנים, וכעת ראיתי שכבוד מעלתכם דנו בעניין, אז אמרתי אצרף זעיר מדבריו והמעיין יעיין בפנים.
 
"אבל באמת מעיקר ההלכה גם בע"ש אין צורך לכבות את החשמל לפני ההדלקה, ולכן מרן זצ"ל הגם שבספרו (חזו"ע שבת א') כתב שראוי מאוד להחמיר בזה. אבל אני מעיד שמעולם מרן לא אמר לבני ביתו להחמיר בזה. שהרי האור זרוע כתב: מנהג כשר הוא להדליק תחילה כל נרות שבבית, ואח"כ נרות שעל גבי השולחן. והלא האור זרוע עצמו סובר שאין לברך על תוספת אורה..."
ושם מאריך מרן שליט"א כיד ה' הטובה עליו להסביר בעניין עונג שבת וכבוד שבת, והדברים ידועים אצלי כבר כמה שנים, וכעת ראיתי שכבוד מעלתכם דנו בעניין, אז אמרתי אצרף זעיר מדבריו והמעיין יעיין בפנים.
ראה מש"כ בילקו"י יו"ט וחוה"מ סי' תקיד/ב סעיף כ"א. והובאו הדברים כאן
 
ועיין בקובץ בית יוסף שיצא בשנה שעברה לרגל יום פטירת מרן זצוק"ל, הובא מאמר בשם הרה"ג הרב שלמה חדד שליט"א רב במושב בית זית שכתב בנידון זה

אולי ניתן לבקש מהמערכת שיעלו את המאמר מתוך הקוב"ץ נ"ל שהוציאו בשנה שעברה
 
מלבד מש"כ מרן הגרש"ז שהמנהג להדליק בנר הוא מנהג חשוב (לא זוכר את הלשון המדוייק)
ראיתי פעם אריכות הקובץ בית אהרן וישראל (קרלין) בדעתו.

דבריו מחודשים ביותר, לחדש דאף אחר שנתקנה החובה להדליק ולברך משום שלום ביתו, ונחלקו בענין תוספת אורה, מ"מ ע"י כך שנהגו להדליק כ"כ הרבה שנים, נהיה מנהג בעצם להדליק, אף במקום שיש כבר אורה לפנ"כ, וע"ז עצמו נהגו ג"כ לברך, ושפיר יכולין לברך על מנהג זה לחוד כמו שנהגו (בפוסקים מבואר הרבה פעמים לא כן, וצ"ע).
 
יש לציין כמדומני מה שכתבו ג"כ לכוון בברכת ההדלקה על הדלקת התאורה אח"כ, שיתכן מאוד והיא עצם תקנת הדלקת האור בזה"ז, גם כשאין נרות כלל (כמו ביולדת בבית הרפואה וכיו"ב). וצ"ע בפנים, ואין הספרים תח"י.
 
למעשה צ"ב, סוכ"ס הרי כתב שיש להחמיר בדבר, ולמה לא עשו כן בביתו, כהוראתו בקדושה [ואדרבא, בכמה דברים שהורה לקולא העידו בניו הראש"ל שהחמיר לעצמו, בין השאר זכור לי ענין פתיחת מקרר בשבת ועוד]. וקשה לומר שסבר שמנהגו בבית היא כהוראה ציבורית (כמ"ש הראש"ל בכמה עניינים, כגון לענין לכתוב בספר שנדפס על נייר שאין בו חילול שבת), שכאן לא מדובר על פעולה שהוא עצמו עושה, ולא באופן ציבורי בכלל.

ונדמה שהפשטות שהיה קושי טכני בבית לעשות כן, וכיוון שסבר שאינו מעיקר הדין הקל בזה. וא"כ מי שאין לו קושי הנ"ל אין לו ללמוד מזה. וצ"ע.
 
הרב יצחק שליט"א הסביר כמה פעמים למה מרן לא הקפיד על הרבנית שתכבה את החשמל לפני ההדלקה שמעיקר הדין לא צריך ומה שכתב בחזון עובדיה ח"א "ראוי" לכבות את החשמל לפני הדלקת הנרות לומר לך שיש דעות כאלו בפוסקים אך אין זו דעתו להלכה.


אגב אדם המדליק נרות שבת ע"י תאורת חשמל כאן הוא כן יצטרך לכבות את החשמל לפני שמברך ומדליק שהרי מאי שנא אור זה מאור זה שעליו מברך ועליו לא.

וע"ע כאן בשו"ת ברכת עובדיה (ח"א עמ' מה שאלה נ).
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון