נ.ב מותר לגרום ברכה שאינה צריכה ביו"ט
הדבר אינו פשוט כלל
עי' שו"ת יביע אומר ח"ט או"ח סימן כ"ז סק"ח וז"ל
וראיתי בשו"ת בנין שלמה (סי' כ) הנ"ל, שכתב, שעיקר טעמו של הרשב"ץ לחוש בתוספת העולים לברכה שאינה צריכה, אין הדבר ברור, שגם בשבת חיישינן לאיסור ברכה שאינה צריכה, כי הרי כתב השל"ה בהל' שבת, שבשבת מותר לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים חובת מאה ברכות, ולכן פסק שם, שאם הביאו לו פירות באמצע הסעודה בשבת, יכול להניחם לאחר הסעודה כדי לברך עליהם ברכה אחרונה. והביאו המג"א (סי' רטו סק"ו), ומה שתמה עליו המג"א מהסוגיא דיומא (ע א) לענין הכהן הגדול ביוהכ"פ, והרי גם ביוהכ"פ חסרים הרבה ממנין מאה ברכות, ואעפ"כ אסור לגרום ברכה שאינה צריכה. שמעתי מאחי הגאון רבי בצלאל ז"ל ששמע מהגאון רבי יחזקאל סג"ל לנדא ראב"ד דוילנא, ליישב דברי השל"ה ע"פ מ"ש הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצות (בשרש יב), שכל העבודות שבמקדש, כגון יציקות ובלילות וכיו"ב, הכהן שעושה אחת מאלה חייב לברך עליה, [וכ"כ הרב מגילת אסתר, שכיון שכל אחת פעולה חלוקה מחבירתה היא, הכהן מברך על כל אחת ואחת. וע"ע בשו"ת עמודי אש (סי' ב אות מ). ע"ש]. וכ"כ בסדר העבודה שנדפס בספר עבודה תמה, שבעת שהכהן שוחט צריך לברך אקב"ו על השחיטה, ובעת קבלת הדם צריך לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לקבל את הדם, וכן בהולכה וכן בזריקה, וכן בהקטרת האימורים. ונמצא שהכהן הגדול שעליו מוטלת חובת היום של כל הקרבנות היה מברך ביוהכ"פ הרבה יותר ממאה ברכות, ולכן אמרו שאסור לו לגרום ברכה שאינה צריכה, כיון שלא היה צריך להשלים מנין מאה ברכות. ולפ"ז ניחא דברי השל"ה, וא"כ אין לחוש לסברת הרשב"ץ. עכת"ד. וע' בברכי יוסף (סי' מו סק"ו) שהביא מ"ש הגאון מהר"ם גלאנטי בתשובה (סי' לח), שאם מביאים לפניו בשבת פירות הרבה מפרי העץ, יצוה שלא יביאום כולם לפניו, אלא יביאום אחד אחד כדי לברך על כל אחד ואחד להשלים מאה ברכות. ובספר הזכרונות חולק עליו, ובשו"ת הגאון מהר"ש הלוי אב"ד דאזמיר (סי' טז), כתב להליץ בעד המהר"ם גלאנטי, והוכיח כן מתשובת הרא"ש (כלל יד סי' ד) וכו'. ובברכי יוסף כתב לחלק בין ברכה שאינה צריכה לגמרי, שאינו חייב לברך כלל, והוא מברך בחינם, לבין הגורם ברכה שאינה צריכה. ומסיק להחמיר כדברי ספר הזכרונות, שאף בשבת אסור לגרום לברכה שאינה צריכה. ע"ש. וכ"כ בש"ע הגר"ז (סי' רטו ס"ד). וע' באור זרוע (הל' ערב שבת ס"ס כא) שכתב, שבליל שבת אחר הקידוש היו מביאים גירמזלי לפני רבינו קלונימוס והזקנים והיו מברכים עליהם בורא מיני מזונות ואח"כ ברכה מעין שלש כדי להרבות בברכות ולהשלים מאה ברכות, ואח"כ היו מברכים על הפת ושאר צרכי הסעודה. עכ"ל. (וכן הובא בדרכי משה סי' רמט סק"ד). וע"ע להגאון בעל משכיל לאיתן בספר נחל איתן (פ"ז מהל' תפלה) שכתב, שלפי מ"ש רבינו בסוף הל' ברכות שלעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה, וירבה בברכה הצריכה, הרי להשלים מאה ברכות בשבת אין לך צורך גדול מזה. וכן הוכיח הצל"ח (פ"ו דברכות) מהירושלמי. וזוהי דעת רבינו. ע"ש. וע"ע בערך השלחן (סי' רצא סק"ד). ובשו"ת תורה לשמה (סי' סד). ובכף החיים (סי' רטו סק"ל). ובמש"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סי' כו). ע"ש. ועכ"פ לפי האמור יש מקום רב לדברי הבנין שלמה בנ"ד. ודו"ק.
