שלום וברכה
אסור לדלג במכוון בסעודות שבת נוסח רצה כדי שיצטרך לברך ברכת אשר נתן בסעודה ראשונה ושניה, מפני שרוצה להשלים בזה מנין מאה ברכה, דכל דין ברכת אשר נתן הוא רק למקרה שטעה ושכח נוסח רצה בסעודה ראשונה ושניה, וכמו שפסק מרן ז"ל (סימן קפ"ח ס"ו) 'טעה ולא הזכיר של שבת', אבל אסור לעשות כן לכתחילה.
והרי זה דמה למש"כ מרן זיע"א בשו"ת יחוה דעת (חלק ו סימן כו) בשם הרמב"ם (בפרק ז' מהלכות תפלה הלכה טו): חייב אדם לברך מאה ברכות בין הלילה והיום, שבכל יום ויום, ובשבתות וימים טובים שהתפלה שבע ברכות, צריך להשלים מאה ברכות בפירות וירקות, כיצד, אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו, וחוזר ואוכל פרי ומברך לפניו ולאחריו, ומונה והולך כל הברכות עד שמשלים מאה ברכות בכל יום. וכתב הלחם משנה שם, שבודאי אין כוונת הרמב"ם שיאכל פרי ויברך לפניו ולאחריו ושוב יאכל אחר כך מהפרי עצמו, ויברך שנית לפניו ולאחריו. שזהו אסור, שהוא גורם ברכה שאינה צריכה, וכבר אמרו חז"ל בברכות (לג) כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, אלא כוונת הרמב"ם שאם אכל ירק ולא היה בדעתו לאכול יותר בעת ההיא, כשיעבור אותו העת יחזור ויאכל פרי כדי להשלים מאה ברכות, ובזה לא נחשב גורם ברכה שאינה צריכה, הואיל ובשעה שאכל מתחלה לא היה בדעתו לאכול יותר. ע"כ. וכן כתב בספר מעשה רוקח שם. ע"ש. וכן העלה להלכה ביח"ד (שם) מותר להניח הפירות שהובאו על השלחן בסעודת שבת ויום טוב, עד לאחר ברכת המזון, כדי לברך לפניהם ולאחריהם, להשלים מנין מאה ברכות. ואין לחוש בזה לאיסור גורם ברכה שאינה צריכה. וטוב שיצווה לבני ביתו להביאם לפניו רק לאחר ברכת המזון. ע"כ. משא"כ לגרום במכוון ברכה שאינה צריכה ע"י שמדלג אמירת רצה כדי לברך ברכת 'אשר נתן'.
בברכה רבה
אסור לדלג במכוון בסעודות שבת נוסח רצה כדי שיצטרך לברך ברכת אשר נתן בסעודה ראשונה ושניה, מפני שרוצה להשלים בזה מנין מאה ברכה, דכל דין ברכת אשר נתן הוא רק למקרה שטעה ושכח נוסח רצה בסעודה ראשונה ושניה, וכמו שפסק מרן ז"ל (סימן קפ"ח ס"ו) 'טעה ולא הזכיר של שבת', אבל אסור לעשות כן לכתחילה.
והרי זה דמה למש"כ מרן זיע"א בשו"ת יחוה דעת (חלק ו סימן כו) בשם הרמב"ם (בפרק ז' מהלכות תפלה הלכה טו): חייב אדם לברך מאה ברכות בין הלילה והיום, שבכל יום ויום, ובשבתות וימים טובים שהתפלה שבע ברכות, צריך להשלים מאה ברכות בפירות וירקות, כיצד, אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו, וחוזר ואוכל פרי ומברך לפניו ולאחריו, ומונה והולך כל הברכות עד שמשלים מאה ברכות בכל יום. וכתב הלחם משנה שם, שבודאי אין כוונת הרמב"ם שיאכל פרי ויברך לפניו ולאחריו ושוב יאכל אחר כך מהפרי עצמו, ויברך שנית לפניו ולאחריו. שזהו אסור, שהוא גורם ברכה שאינה צריכה, וכבר אמרו חז"ל בברכות (לג) כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, אלא כוונת הרמב"ם שאם אכל ירק ולא היה בדעתו לאכול יותר בעת ההיא, כשיעבור אותו העת יחזור ויאכל פרי כדי להשלים מאה ברכות, ובזה לא נחשב גורם ברכה שאינה צריכה, הואיל ובשעה שאכל מתחלה לא היה בדעתו לאכול יותר. ע"כ. וכן כתב בספר מעשה רוקח שם. ע"ש. וכן העלה להלכה ביח"ד (שם) מותר להניח הפירות שהובאו על השלחן בסעודת שבת ויום טוב, עד לאחר ברכת המזון, כדי לברך לפניהם ולאחריהם, להשלים מנין מאה ברכות. ואין לחוש בזה לאיסור גורם ברכה שאינה צריכה. וטוב שיצווה לבני ביתו להביאם לפניו רק לאחר ברכת המזון. ע"כ. משא"כ לגרום במכוון ברכה שאינה צריכה ע"י שמדלג אמירת רצה כדי לברך ברכת 'אשר נתן'.
בברכה רבה
פותח הדיון
פותח הדיון
עוז.ש
Member
חזק וברוך.
אך מה החילוק בין לברך על הפירות לפני ואחרי הסעודה כדי להשלים למאה ברכות ובין לברך 'אשר נתן'? הרי בשתי המקרים אני גורם במתכוון לברכה שאינה צריכה כדי להגיע למאה ברכות
שלום וברכה
א. אסור לשנות נוסח הברכה לכתחילה בשביל להרויח את המאה ברכה, כמו שאסור לדלג על הניסים כדי לענות קדושה.
ב. במה שדוחה את אכילת הפירות לאחר הסעודה לא ניכר הדבר להדיא שגורם ברכה שאינה צריכה, דדרך האוכל להפסיק באמצע סעודתו, והנכון יותר כש"כ ביח"ד לבקש שיביאו הפירות אחר הסעודה ובזה לא ניכר כלל שגורם ברכה שאינה צריכה, משא"כ כשמדלג במכוון רצה כדי לברך אשר נתן.
בברכה רבה
א. אסור לשנות נוסח הברכה לכתחילה בשביל להרויח את המאה ברכה, כמו שאסור לדלג על הניסים כדי לענות קדושה.
ב. במה שדוחה את אכילת הפירות לאחר הסעודה לא ניכר הדבר להדיא שגורם ברכה שאינה צריכה, דדרך האוכל להפסיק באמצע סעודתו, והנכון יותר כש"כ ביח"ד לבקש שיביאו הפירות אחר הסעודה ובזה לא ניכר כלל שגורם ברכה שאינה צריכה, משא"כ כשמדלג במכוון רצה כדי לברך אשר נתן.
בברכה רבה
פותח הדיון
פותח הדיון
עוז.ש
Member
חזק וברוך.
מה שהרב פסק אנחנו מקבלים, אך בבחינת 'תורה היא וללמוד אני צריך' רק על מנת ללמוד מכבוד הרב הגאון אשמח אם כבודו יוכל להתייחס
א. שמא יש לחלק בין לדלג על 'על הניסים' כדי לומר קדושה שבאופן הזה אין לשנות מן הנוסח שתקנו חכמים, אך באופן שרוצה להרוויח מאה ברכות ולגרום ברכה שאינה צריכה [שמצינו שהתירו לעשות כן בשבת] וגם את הנוסח של 'אשר יצר' עצמו תקנו חכמים - שמא אין זה נחשב כמשנה מן נוסח הברכה?
ב. אפשר לומר שמה שמדלג אין זה ניכר בהדיא, שכן יש לתלות ששכח לומר 'רצה'. [ואף שוודאי עושה כן בכוונה - אף באכילת פירות יודעים שעושה כן בכוונה כדי להרוויח ברכות]. ועוד שבלפני ואחרי הסעודה אין כאן הפסק שנאמר שדרך האוכל להפסיק באמצע סעודתו, שכן מברכים לפני הסעודה וישר לאחר מכן ניגשים לסעודה ללא שהות, וכן לאחר ברכת המזון ישר אוכלים מן הקינוחים והפירות. והראיה שאין לעשות כן ביום חול.