מאמר אודות הראב"ד בעל ההשגות והרז"ה בעל המאור

הראב"ד והרז"ה

מאמר זה כקודמיו, שורשו בהערותי על שם הגדולים להחיד"א, שנכתבו בספר אור חדש שנאספו בו על סדר כל הטוש"ע רבבות שיטות ראשונים שלא נזכרו בב"י, ואפשר לקבלו במייל ע"י בקשה ל- A0583234688@GMAIL.COM

מאמר זה אינו עוסק בדברים המפורסמים על הראב"ד והרז"ה וכן אינו עוסק במה שכבר כתב עליהם החיד"א בשם הגדולים, אלא הוא מעט תוספת על הדברים המפורסמים. הציונים במאמר הם על פי ש"ס עוז והדר.

הראב"ד והרז"ה חיו באותו זמן ומקום

החיד"א הביא בספרו שם הגדולים ד"ה רבינו זרחיה, שמהקדמת הרז"ה לספרו המאור רמוז שהיה גר בלוניל, ע"כ. והראב"ד בעל ההשגות מכונה בפי הראשונים הראב"ד מפושקרייא, ולהלן אביא שהראב"ד היה גם בנרבונא, ושלוש ערים אלו הם באיזור חבל פרובנס שבדרום צרפת, והוא נקרא בלשון הראשונים (כגון המנהיג) פרובינציא.

החיד"א שם, הוכיח מכמה מקומות שהרז"ה היה בזמן הראב"ד ולא בדורות שלפניו, והביא לזה ראיה מהשגות הרז"ה לבעלי הנפש, ומהויכוח של הרז"ה והראב"ד בסוגיית שתי פרות המובא בשיטה מקובצת בב"מ בפרק השואל.

ויש להוסיף על דבריו, שהרז"ה חיבר ספר בשם סלע המחלקות (על שם הכתוב בשמואל א, כג,כח), ובו השגות על הראב"ד בספרו בעלי הנפש וכן השגות על פירושו של הראב"ד למסכת קנים. וכיום נדפסו שתי קבצי ההשגות בנפרד, ההשגות של בעלי הנפש נדפסו עם בעלי הנפש, וההשגות למסכת קנים נדפסו עם פירוש הראב"ד למס' קנים. הרז"ה בפתיחתו להשגות על בעלי הנפש וכן בפתיחתו למסכת קנים כתב שירים והוא מכבד בהם את הראב"ד, וכן בכל מקום הוא קורא לראב"ד החכם. הרא"ה בבדק הבית ז, ג, יב., קורא להשגות הרז"ה על בעלי הנפש, ספר פתחי נדה, ושמא כך קרא לו הרז"ה בעצמו. הראב"ד הגיה את ספרו בעלי הנפש כמה פעמים לאחר שכבר נפוצה המהדורא הראשונה של ספרו, והרז"ה חזר וכתב השגות על המהדורות המאוחרות של הראב"ד, וכתב הקדמה קטנה להשגות שלו על המהדורא בתרא. ובמקום אחד חזר בו הראב"ד במהדורא בתרא והסכים עם דברי הרז"ה (לא מוכרח שחזר בו מחמת שראה את דברי הרז"ה), והרז"ה כתב שהוא שמח בדברי הראב"ד במסקנתו שכתב כמו דעתו.

עוד יש להוכיח שהראב"ד היה בזמן הרז"ה, שכתב הראב"ד בספר כתוב שם (הוא ספר ההשגות על המאור), במגילה ו, על דברי הרז"ה: אמר אברהם זו משלי אות באות, ע"כ. והיינו שהרז"ה לקח טענות אלו מכתבי הראב"ד, וכן בדוכתי טובא כותב הראב"ד בכתוב שם, כיוצא בזה, כגון "גנוב הוא מאיתי", או "כל זה אני כתבתיו ועוד הוספתי בה דברים", ועוד כיוצא באלו. ובעיקר יש להוכיח כן מהשגת הראב"ד על המאור בב"ב פב, שכתב אני מעיד עלי שמים וארץ כי מכמה שנים סיפר לי התירוץ הזה והקשיתי עליו כל מה שהוא מקשה עתה על עצמו, ע"כ. ומבואר שדיבר עמו פנים אל פנים. השגת הראב"ד הקשה ביותר, היא השגתו על הרז"ה בעירובין יז, שכתב תמה אני אם לא נכנסה במוחו של זה רוח תזזית שנטרפה דעתו.

הראב"ד וספריו

החיד"א בד"ה הראב"ד הג', הביא שהראב"ד בהשגות כתב כך נגלה לי מסוד ה' ליריאיו, והחיד"א ציין גם לדבריו בהשגות בהל' לולב ח,ה, ע"כ, והיינו שכתב שם כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשינו מכמה שנים, ע"כ. והרשב"א בתורת הבית הארוך ה, ה, סג., הביא שהראב"ד בתשובה כתב על דין אחד, דבר זה מסורת בידי מרבותי ומאבינו שבשמים, ע"כ. החיד"א הביא שיש שסברו שכוונת הראב"ד בזה שהתגלה אליו אליהו ואמר לו כן, ע"כ. אמנם הראב"ד בהל' לולב בענין נקטם ראשו של הדס, ביאר דבריו בארוכה, ומבואר שם שהוא סובר כך בצורה נחרצת מחמת שמוכח כן בירושלמי ומחמת עוד כמה קושיות, ולא הזכיר כלל רוח הקודש, ונראה שכוונת הראב"ד שההוכחות והברירות בסוגיא היא כעין רוח הקודש כי היא על ידי סייעתא דשמיא.

החיד"א הביא שהראב"ד חיבר חידושים על התלמוד, פסקי הלכות ושו"ת, השגות על הרי"ף והמאור, ספר בעלי הנפש, פי' לתורת כהנים ושאר חיבורים, ע"כ. ולא היה צריך החיד"א להזכיר את השגותיו לרמב"ם, כי זה ידוע לכל. הראב"ד בב"ק קכב, בהשגות על המאור, כותב שהרוצה לעמוד על העיקר יראה חיבור יפה שחיברנו בדין מסור, ע"כ. וא"כ מבואר שהראב"ד חיבר חיבור בהל' מסור (דהיינו דיני המוסר את ממון חבירו למלכות), ובב"מ קנו בסוף העמוד, כתב הראב"ד כתבתי אותו זה כמה שנים בחבור המצות הנוהגות עתה בארץ, לותיק (מלשון ותיקין) רבי אשר ב"ר שאול כאשר הייתי בנרבונא, ע"כ. הרשב"א בתורת הבית הארוך ג,ג, פא:, הזכיר את פירוש הראב"ד לחולין, ובתורת הבית ה,ג, נ:, הזכיר את פירושו לפסחים, ובזמנינו נדפס פירוש הראב"ד לב"ק. זה שמכנים את דברי הראב"ד על הרמב"ם בשם השגות, הוא דבר קדום, וכבר הרשב"א בתורת הבית הארוך ה,ד, נח., מכנה אותם השגות.

הראב"ד חיבר ספר איסור משהו על עניני איסור והיתר, וחיברו כשהיה יושב לפני הר"ר משולם, והרשב"א בתורת הבית הארוך א,ה, כא., כתב הר"ר משולם כתב באיסור משהו, ע"כ. ובתורת הבית שם ב,ב, כז:, הביא שכתב הראב"ד באיסור משהו, ע"כ. ולכאו' מבואר דאף רבינו משולם חיבר ספר בשם זה, אמנם אפשר שכוונתו לספר איסור משהו של הראב"ד, וקרי ליה הכי כיון שהראב"ד כתבו כשהיה תלמיד היושב לפני רבינו משולם, שהרי הראב"ד בהשגותיו על המאור בפסחים נה, כתב וכבר דקדקתי אני בחיבור האיסור וההיתר שחיברתי לפני הרב ר' משולם ז"ל, ע"כ.

הרז"ה משפחתו וספריו

בעל שיטת ריב"ב כותב על בעל המאור דודי ז"ל, במסכת ר"ה לא, וכן בכל דוכתא, ובמאור בגיטין כב ד"ה ושאל, כתב בעל המאור שרבי ברכיה הלוי הוא אחיו, ע"כ. וזה תואם כי ריב"ב הוא ראשי תיבות רבי יהודה בן ברכיה, וא"כ בעל המאור הוא דודו של ריב"ב, כי הוא אח אביו. במאור בב"מ קעה, מביא דין בשם אבא מארי ז"ל במגלת הנחמה, ומבואר שהיה אביו בר אוריין וחיבר ספר. בב"מ ז ד"ה והנהו, מזכיר המאור לאביו וכותב עליו נר"ו, וא"כ משמע שהיה חי, ובב"מ קעה שם כותב עליו ז"ל, וא"כ נראה שאביו נפטר עליו תוך כדי שחיבר את המאור לב"מ. הראב"ד בהשגות על המאור בר"ה לב, כתב שזה שכתב המאור שהמנהג השתנה, היינו מחמת שאבי המאור שינה את המנהג בעירו, ע"כ. ומבואר שאביו היה רב באותו מקום.

החיד"א הביא שהרז"ה חיבר ספר הצבא במדות התלמוד, והרמב"ן השיג על ספרו, ע"כ. וכיום הוא מודפס בסוף חידושי הרמב"ן. ושם מונה הרז"ה י"ג מידות בדרכי הגמרא כנגד י"ג מידות שהמקרא נדרש בהן. הרז"ה שם מביא י"ג כללים בדרכי הגמרא שהם יוצאי דופן ואינם מצויים כל כך בגמרא והלומד המתחיל שאינו בקי בדרכי הגמרא יכול לטעות בהם, כגון שאומרים לפעמים בגמרא סברוה כך וכך, ומשמע לכאורה שלמסקנא אינו כן, ואע"פ כן למסקנא זה נשאר, וכגון לשון אחד המוזכר ב' פעמים בגמרא ובכל מקום הכוונה לדבר אחר. מתחילת ספרו זה מבואר שחיברו אחר שחיבר את המאור. הרמב"ן בתחילת השגותיו על הצבא כתב אפקוד על אנשי הצבא אשר צבאו על רבינו הרב הגדול רבינו יצחק אלפסי, ע"כ. ואע"פ שעיקר ספר הצבא אינו נוגע לדברי הרי"ף, מ"מ עיקר כוונת הרמב"ן בהשגותיו ליישב את מקצת המקומות שחלק בהן הרז"ה על הרי"ף. הרז"ה שם בסוף המידה הי"ב, חלק על הרי"ף בשני נידונים, וכתב ואלו מן המחילות שמחלנו לו ולא השגנום בספר המאור, ע"כ. והרמב"ן בהשגותיו כתב על זה "ומה זו מחילה שהלה חוזר וגובה ממנו", ע"כ. דהיינו שסוף סוף הרז"ה השיגו, מה לי במאור מה לי בצבא.

המדייק בלשון הרמב"ן בספריו בתשובותיו על הרז"ה, ומבין רמיזותיו, ימצא בהם לפעמים משחקי לשון עמוקים ומבריקים, כגון בהשגותיו לצבא, משיג על ראיה אחת של הרז"ה וכותב והבא לצבא ממסכת גטין ילך וישוב לביתו (על פי דברים כ, ה). ופעם אחת בפירוש סוגיא אחת פירש המאור שהוא משום גזירה, וכתב עליו הרמב"ן גזירה חדשה גזר בעל המאור על כן לא גילה טעמה, ע"כ. והוא על פי ע"ז לה., דאמרי' שכשגוזרים גזירה חדשה לא מגלים מיד טעמה כדי שלא יזלזלו בה. ובשבת כד, פירש המאור סוגיא אחת ומדברי הרי"ף מוכח שאינו סובר כפירוש זה והמאור לא ציין כלל שזה חולק על הרי"ף, וכתב הרמב"ן זה הפירוש בא במחתרת על דברי רבינו הגדול ולפיכך ניתן להצילו, ע"כ. ובשבת ד, כתב המאור שאין לדברי הרי"ף טעם וריח, וכתב הרמב"ן יש בה טעם כעיקר, ע"כ, והיינו על פי הסוגיא בחולין צח:. וכיוצא בזה הרבה.

הרמב"ן במלחמות בב"מ עה ד"ה ועוד גרסינן, בסופו, כתב על אותו ענין שם, שראה כן בתשובה לבעל המאור, ע"כ. ומבואר שהיה למאור תשובות, אבל אינו מוכח לגמרי שהם יצאו כספר, כי אפשר שהזדמנה לרמב"ן תשובה אחת שכתב המאור לאדם ששאלו באותו ענין. המאור בחולין ט, כתב שחיבר חיבור בהל' שחיטה, ובחולין לה, ציין למה שכתב בחיבורו בהל' בדיקה, ע"כ. והרשב"א בתורת הבית הארוך בבית א, מביא כמה דינים בהל' שחיטה מהרז"ה שאינם נמצאים לפנינו במאור, ובזמנינו נדפס ספר זה של הרז"ה. הרז"ה חיבר ספר סלע המחלקות, וכבר הזכרתיו לעיל.

בגמרות לפני ספר תחילת ספר המאור מודפס שיר שכתב הרז"ה, וכן שיר שכתב רבי יצחק אבי הרז"ה לבנו, והרז"ה בשירו שם כותב שהוא בן עשרים בציר חד שנה, דהיינו בן י"ט שנים, ומזה סברו רבים שהתחיל או סיים לחבר את המאור בגיל זה, אמנם הבקיאים בדבר טוענים ששיר זה לא נכתב על המאור אלא על ספר אחר שכתב בציעורותו.

הרא"ה מיוחס לרז"ה

החיד"א בד"ה הרא"ה, הוכיח שהרא"ה צאצא של הרז"ה, ודחה את מי שנסתפק בזה. ויש להוסיף שהנמוק"י בב"ק עג ד"ה וכן הסכימו, הביא שהרא"ה קורא לבעל ספר הצבא (של הרז"ה) רב סבא, וכ"כ הנמוק"י בב"ק צז ד"ה וכתב, שהרז"ה זקנו של הרא"ה, וכ"כ הנמוק"י בב"ק קח ד"ה תנן, וכן בעוד מקומות, וכ"כ הרא"ה בבדק הבית ג,ד, פז., אדוני זקני הרז"ה, והנמוק"י בב"ק צא ד"ה הקוצץ, כתב שכתב הרא"ה בשם רבו זקנו הר"ז, ע"כ. וא"כ למדנו מכאן גם שהרז"ה היה מרבותיו של הרא"ה, וזה מחזק קצת את דברי החיד"א שהרא"ה הוא דור ג' לרז"ה, ולא דור ה' כמו שסברו רבים על פי אחת הגירסאות בהקדמת בדק הבית לרא"ה.

הרז"ה בהקדמתו למאור כותב שהוא זרחיה ב"ר יצחק, והרא"ה בהקדמתו לבדק הבית כותב שהוא אהרן הלוי ב"ר יוסף ב"ר בנבנשתי ב"ר יוסף ב"ר יצחק ב"ר זרחיה ב"ר שם טוב הלוי, ע"כ. וכיון שהרא"ה מיוחס לרז"ה, ושניהם לויים, וכן מזה שביחוס הרא"ה מוזכר יצחק וזרחיה, נראה בעליל שהוא מיוחס לרז"ה דרך אבותיו ולא דרך האמהות, אמנם כיון דרבינו זרחיה הוא בן יצחק, וכאן מוזכר זרחיה ב"ר שם טוב, נראה שיש ט"ס ביחוס הרא"ה וצריך להגיהו בצורה כל שהיא, כגון לכתוב זרחיה ב"ר יצחק במקום יצחק ב"ר זרחיה, או להוסיף את הרז"ה בעל המאור לפני רבי יצחק.

רבותיהם של הראב"ד והרז"ה

החיד"א בד"ה רבינו זרחיה, כתב שהרז"ה תלמיד של רבי משה הדרשן, ע"כ. ובד"ה רבי משה הדרשן, כתב החיד"א שהוא היה רבם גם של הר"א אב"ד והראב"ד והר"י מלוניל, ע"כ. ולכאו' יש לזה קצת סמך כי במאור בב"מ ז ד"ה והנהו, מביא הרז"ה דין בשם רבינו משה ז"ל, ומביא שאבא מארי נר"ו הקשה לרבינו משה על זה, ע"כ. ומבואר דרבינו זרחיה ואביו רבינו יצחק הלויים, למדו אצל רב בשם משה. אמנם יש לתמוה על דברי החיד"א האלו, שהרי החיד"א הביא שהמאור מזכיר את ר"ת בחולין קיג, ועוד יש להוסיף שהמאור בב"ב נג, מזכיר את רשב"ם וקורא לו הרב שמואל רומארוג"י, דהיינו מהעיר רומרוג, וכן מזכירו בכמה מקומות בב"ב בשם ה"ר שמואל, והמאור מזכיר את שניהם דהיינו את ר"ת ורשב"ם בתואר ז"ל, וא"כ מבואר שנפטרו כבר. וא"כ בואו חשבון, שהרי רש"י מביא בפירושו לחומש בכמה מקומות מדברי רבי משה הדרשן, ומבואר דרבי משה קדם לרש"י או היה בזמנו, וא"כ כיצד למד הרז"ה שחי אחרי שכבר נפטרו נכדיו של רש"י ר"ת ורשב"ם, אצל רבי משה הדרשן, אם לא שנאמר שרבי משה והרז"ה האריכו ימים. ועוד, שרש"י מזכיר את ספר הערוך, כגון בשבת יג: ד"ה האוכל, והחיד"א בד"ה רבינו נתן בעל הערוך, הביא שרש"י שאל שאלה את בעל הערוך, (אמנם כיום מקובל שהשואל שם אינו רש"י). וא"כ מסתמא הערוך היה גדול בשנים מרש"י, וכן ידוע היום ממקורות אחרים, והחיד"א בד"ה רב נסים גאון, הביא שהערוך מביא בכמה מקומות שלמד תורה מרבי משה הדרשן. וא"כ כיצד הערוך, שהיה גדול מרש"י, למד מרבי משה הדרשן, וכמו כן הרז"ה, שהיה אחר שנפטרו נכדי רש"י, למד גם הוא אצל רבי משה הדרשן.

אמנם על פי מה שכתב הנחל אשכול בהקדמתו לספר האשכול (המזוייף), נראה שדברי החיד"א נובעים מט"ס בספר יוחסין, והוא הוכיח שם שהרז"ה לא למד אצל רבי משה הדרשן כי רבי משה קדם לו טובא, ורבי משה שמזכיר הרז"ה כוונתו לרבי משה ברבי יוסף כמו שמזכירו להדיא כמה פעמים. ושם בנחל אשכול הביא את דברי הרז"ה במאור בכמה מקומות שכותב על רבי משה ברבי יוסף שהוא רבו ופעם אחת כתב להדיא שהוא רבו מובהק. ונמצא שדברי החיד"א בזה אינם מדוקדקים, ואולי בזמנינו הדברים פשוטים, ואף על פי כן לא נמנעתי מלחזקם.

הרז"ה והראב"ד מקבילים לרא"ה והרשב"א

יש דמיון בין המחלוקות של הרא"ה לרשב"א למחלוקות של הרז"ה והראב"ד שהיו כמה דורות לפני כן, כי הרא"ה הוא צאצא של הרז"ה, והרשב"א והראב"ד היו מפורסמים בדורם יותר מהם, והרשב"א והראב"ד סברו שהם לא ראויים להיות ברי פלוגתא שלהם ודחו דבריהם בלשון מזלזלת, ואפי' הכי הרז"ה והרא"ה לא נרתעו לחלוק, ושניהם כינו לראב"ד או לרשב"א בתואר החכם. וכן יש דמיון שהרז"ה והרא"ה לא נרתעים להכריע בקלות במחלוקות שנחלקו בהם הראשונים הקדמונים, ולעומתם הרשב"א והראב"ד כשנצרכים להכריע נגד הקדמונים עושים כן בכובד ראש ורק אם יש ראיות חזקות.
 
חזור
חלק עליון