מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כתב הרמב"ם מצה פ"ז הי"ב "אכילת מרור אינה מצוה מן התורה בפני עצמה, אלא תלויה היא באכילת הפסח, שמצות עשה אחת לאכול בשר הפסח על מצה ומרורים, ומדברי סופרים לאכול המרור לבדו בליל זה אפילו אין שם קרבן פסח", עכ"ל. ולפי זה ערל ובן נכר שאין אוכלים בפסח אינם חייבים גם באכילת מרור, וכן כתב רבי אברהם בן הרמב"ם בתשובתו לשאלת רבי דניאל הבבלי (נדפסה בסוף הרמב"ם ק"פ מהדו' פרנקל, סי' ו') בדעתו.
והקשה רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, דהרמב"ם שם בפ"ח ה"ו כתב, שבזמן המקדש אם אכל מצות ומרורים יחד מברך "על אכילת מצות ומרורים", ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו, מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. וקשה דכיון דהוי מצות עשה אחת, א"כ מ"ט מברך ב' ברכות.
ותירץ דמדרבנן איכא חיוב באכילת מרור אף כשאין מצה, כמו בזמן הזה, והוא הדין בזמן הבית איכא הך מצוה לגבי ערל, ומכח מצוה זו שייך ברכה בפני עצמה, דכל מה שמצה ומרור הם מצוה אחת היינו מפני שהם מעכבים זה את זה, והיינו מן התורה, אבל מדרבנן שאינם מעכבים זה את זה א"כ הם ב' מצוות נפרדות.
ולכאורה י"ל עוד, דמצינו בשו"ע או"ח סי' תרנ"א לגבי מצות ד' מינים, שאם היו כולם לפניו יוצא ידי חובה אף כשנטל את המינים בזה אחר זה, ועי"ש שאם סח ביניהם צריך לברך על כל אחד בפני עצמו, א"כ י"ל דמטעם זה שייך ברכה על מצה בפני עצמה ועל מרור בפני עצמו, אע"פ שהם מצוה אחת. אך עדיין קשה דשם דוקא היכא דסח ביניהם צריך לברך על כל אחד, אבל אם לא סח מברך על כולם כיון שהם מצוה אחת, כמו שכתב בשו"ת הרשב"א סי' קנ"ו עי"ש, ואילו הכא מבואר ברמב"ם דמברך על כל אחד אפילו לא סח ביניהם.
ויש לומר דשם מברך "על נטילת לולב" ופוטר את כל המינים שכולם נטפלים ללולב, אבל הכא הרי צריך להזכיר גם את המרורים כמ"ש הרמב"ם דכשאוכלן יחד מברך על מצות ומרורים, ובזה י"ל דאם אינו אוכלן יחד אין להזכיר את המרור קודם אכילת המצה, ועי'.
כתב הרמב"ם מצה פ"ז הי"ב "אכילת מרור אינה מצוה מן התורה בפני עצמה, אלא תלויה היא באכילת הפסח, שמצות עשה אחת לאכול בשר הפסח על מצה ומרורים, ומדברי סופרים לאכול המרור לבדו בליל זה אפילו אין שם קרבן פסח", עכ"ל. ולפי זה ערל ובן נכר שאין אוכלים בפסח אינם חייבים גם באכילת מרור, וכן כתב רבי אברהם בן הרמב"ם בתשובתו לשאלת רבי דניאל הבבלי (נדפסה בסוף הרמב"ם ק"פ מהדו' פרנקל, סי' ו') בדעתו.
והקשה רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, דהרמב"ם שם בפ"ח ה"ו כתב, שבזמן המקדש אם אכל מצות ומרורים יחד מברך "על אכילת מצות ומרורים", ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו, מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. וקשה דכיון דהוי מצות עשה אחת, א"כ מ"ט מברך ב' ברכות.
ותירץ דמדרבנן איכא חיוב באכילת מרור אף כשאין מצה, כמו בזמן הזה, והוא הדין בזמן הבית איכא הך מצוה לגבי ערל, ומכח מצוה זו שייך ברכה בפני עצמה, דכל מה שמצה ומרור הם מצוה אחת היינו מפני שהם מעכבים זה את זה, והיינו מן התורה, אבל מדרבנן שאינם מעכבים זה את זה א"כ הם ב' מצוות נפרדות.
ולכאורה י"ל עוד, דמצינו בשו"ע או"ח סי' תרנ"א לגבי מצות ד' מינים, שאם היו כולם לפניו יוצא ידי חובה אף כשנטל את המינים בזה אחר זה, ועי"ש שאם סח ביניהם צריך לברך על כל אחד בפני עצמו, א"כ י"ל דמטעם זה שייך ברכה על מצה בפני עצמה ועל מרור בפני עצמו, אע"פ שהם מצוה אחת. אך עדיין קשה דשם דוקא היכא דסח ביניהם צריך לברך על כל אחד, אבל אם לא סח מברך על כולם כיון שהם מצוה אחת, כמו שכתב בשו"ת הרשב"א סי' קנ"ו עי"ש, ואילו הכא מבואר ברמב"ם דמברך על כל אחד אפילו לא סח ביניהם.
ויש לומר דשם מברך "על נטילת לולב" ופוטר את כל המינים שכולם נטפלים ללולב, אבל הכא הרי צריך להזכיר גם את המרורים כמ"ש הרמב"ם דכשאוכלן יחד מברך על מצות ומרורים, ובזה י"ל דאם אינו אוכלן יחד אין להזכיר את המרור קודם אכילת המצה, ועי'.