הנה שיטת ר' אלעזר בן עזריה ברכות ט' א', שפסח נאכל מן התורה רק עד חצות הלילה.
ומבואר בפסחים ק"כ ב' שה"ה לגבי מצה.
ובפשטות [וכמדומה שכ"כ האברבנאל] משום שהתורה רצתה שיאכלו עד הזמן של מכת בכורות.
ויל"ע לפי"ז בדברי הרמ"א סי' תרל"ט ס"ג, שבסוכות ג"כ צריך לאכול את האכילה הראשונה שהיא חיוב - עד חצות הלילה;
ומבואר בט"ז ובמשנ"ב שאם בפסח הלכה כראב"ע - גם כאן לא יוצאים ידי חובה לאחמ"כ [ובמטה אפרים יש בזה סתירה],
ולכאורה בשלמא בחצות של ט"ו ניסן היה מכת בכורות, אך איזה ענין יש בלילה של ט"ו תשרי.
ויש שאמרו שהוא גזיה"כ בעלמא, דדרשינן ט"ו ט"ו מפסח; ויל"ע בזה.
ויתכן שהסיבה שהתורה אמרה בט"ו - כי מקביל לט"ו ניסן, וממילא עושים כמו שהיה שם; ועי' יבמות ע"ב א' שמכת בכורות הייתה בחצות כי זה עת רצון.
אכן בר"ח ר"ה כ' ב' לכאורה משמע גדר אחר בענין זה, והוא: מבואר שם בגמ' לחד מ"ד עד חצות הלילה נחשב שלא עבר זמן חשוב מהיממה, ולשון רש"י שם שמשתייך ליום שלפניו, ורש"י אומר שמסיבה זו אוכלים את הפסח והמצה עד חצות, כי זה עוד משתייך לזמן שחיטת הפסח שהוא ביום י"ד, [ולפי"ז לכאורה אי"ז מתאים בליל סוכות];
אך בר"ח כתוב שמי שאכל מצה רגע לפני חצות - יש לו שבעת ימי אכילת מצה [וכמקובל לבאר שהסיבה שהתורה חייבה לאכול בתחילת פסח ובתחילת סוכות - היא כדי להראות שזה המזון שלנו לשבוע זה, וזו הדירה שלנו לשבוע זה], ולפי"ז הענין של הגבלת הזמן עד חצות במצה, וה"ה [לכאורה] לפסח - הוא שהתורה רוצה שבתחילת היממה יאכלו.
ומבואר בפסחים ק"כ ב' שה"ה לגבי מצה.
ובפשטות [וכמדומה שכ"כ האברבנאל] משום שהתורה רצתה שיאכלו עד הזמן של מכת בכורות.
ויל"ע לפי"ז בדברי הרמ"א סי' תרל"ט ס"ג, שבסוכות ג"כ צריך לאכול את האכילה הראשונה שהיא חיוב - עד חצות הלילה;
ומבואר בט"ז ובמשנ"ב שאם בפסח הלכה כראב"ע - גם כאן לא יוצאים ידי חובה לאחמ"כ [ובמטה אפרים יש בזה סתירה],
ולכאורה בשלמא בחצות של ט"ו ניסן היה מכת בכורות, אך איזה ענין יש בלילה של ט"ו תשרי.
ויש שאמרו שהוא גזיה"כ בעלמא, דדרשינן ט"ו ט"ו מפסח; ויל"ע בזה.
ויתכן שהסיבה שהתורה אמרה בט"ו - כי מקביל לט"ו ניסן, וממילא עושים כמו שהיה שם; ועי' יבמות ע"ב א' שמכת בכורות הייתה בחצות כי זה עת רצון.
אכן בר"ח ר"ה כ' ב' לכאורה משמע גדר אחר בענין זה, והוא: מבואר שם בגמ' לחד מ"ד עד חצות הלילה נחשב שלא עבר זמן חשוב מהיממה, ולשון רש"י שם שמשתייך ליום שלפניו, ורש"י אומר שמסיבה זו אוכלים את הפסח והמצה עד חצות, כי זה עוד משתייך לזמן שחיטת הפסח שהוא ביום י"ד, [ולפי"ז לכאורה אי"ז מתאים בליל סוכות];
אך בר"ח כתוב שמי שאכל מצה רגע לפני חצות - יש לו שבעת ימי אכילת מצה [וכמקובל לבאר שהסיבה שהתורה חייבה לאכול בתחילת פסח ובתחילת סוכות - היא כדי להראות שזה המזון שלנו לשבוע זה, וזו הדירה שלנו לשבוע זה], ולפי"ז הענין של הגבלת הזמן עד חצות במצה, וה"ה [לכאורה] לפסח - הוא שהתורה רוצה שבתחילת היממה יאכלו.