שאלה: האם מברכים על סופלה: ברכת מזונות, בגלל שיש בו דגן, או ברכת שהכל, בגלל שהדגן ניתן בו כדי לדבק? כמו כן האם ניתן לחמם את הסופלה ע"ג הפלטה בשבת?
תשובה: לגבי ברכת הסופלה, התברר לנו שבסופלה יש דגן או קורנפלור, שניתן כדי לייצב את המרקם שיהיה סמיך ושיראה כצורת עוגה. וכן כדי שיהנה מהמרקם הסמיך, מבחינת הטעם בפה. זה לא כמו קציצת בשר, ששמים קמח כדי שיתפוס את חתיכות הבשר שלא יתפרקו. אלא זה דומה למה שכתב הפרי חדש בשו"ת מים חיים (סימן ח'), מיץ ענבים תירוש שיש בתוכו דגן (עמילן חיטה), והוא ניתן כדי שהמיץ יהיה סמיך יותר, וגם כדי שיהיה טעים בפה בגלל הסמיכות. וכן דומה למה שמבואר בפתח הדביר )סימן רח סעיף ג') עפ"י הרשב"א והראשונים והפרי חדש בדין רחת חלקום שיש בו עמילן חיטה, שזה ניתן כדי לדבק וגם כדי לתת טעם טוב בפה ע"י המרקם. הרב פתח הדביר שאל את יודעי דבר, ולאחר מכן פסק שברכתו תהיה מזונות.
וכך אפשר לומר לגבי "פסק זמן" וכדומה, שוקולד ובתוכו יש חתיכת וופל או עוגיה, וזה ניתן כדי לסייע במרקם וגם כדי לתת טעם טוב.
ולכן למסקנה: ברכת הסופלה מזונות, אבל רק כאשר הוא עשוי מדגן שניתן לתוכו לייצב. אבל אם לא יודעים ממה הוא נעשה, ויש סבירות שנעשה מקורנפלור, יברך ברכת שהכל.
ולגבי חימום הסופלה על הפלאטה בשבת, מרן הראש"ל שליט"א כתב לפני כמה שנים מכתב תשובה, כאשר הסופלה היה עדיין חדש, ובה פרט צדדים לכאן ולכאן, בעניין חימום סופלה ע"ג הפלטה בשבת. וכתב שיש מקום לאסור, בגלל שהוא עדיין דליל והוא לא סמיך, וכן כתב לצד שני, אבל נשאר בצ"ע.
אבל לאחר זמן שנתברר העניין, דנו תלמידי חכמים במשנתו של מרן הראש"ל שליט"א, ועלה בידם שניתן להקל ולשים את הסופלה ע"ג הפלטה בשבת. מפני שזה דומה לביצה שהתבשלה בישול ראשוני והפכה לביצה רכה, וכותב על זה הציץ אליעזר, מותר לבשלה פעם נוספת, בגלל שזה כבר נעשה ראוי לאכילה לרוב בנ"א. וגם אם רוצים שתהפך לביצה קשה-מותר ואין כאן דין של בישול אחר בישול, (זה דומה לעשיית צנימים מפרוסת לחם, שמרן זיע"א בחזו"ע שבת ח"ד התיר, ודלא כהרב מנוחת אהבה שאסר משום שמשנה אותו למהות חדשה, ע"ש). אולי יש מקום לדון אם זה יבש או לח, ולדון משום בישול אחר בישול בלח, אבל אפשר לומר בזה ספק ספיקא, שמא אין בישול אחר בישול בדבר לח, ואם תרצה לומר שיש, אז שמא הולכים אחר הסוף שזה כבר יהיה מוצק יותר, ולכן זה נקרא יבש ולא לח. כמו שכתב מרן הראש"ל שליט"א בילקוט יוסף בדין קדירה שיש בה דגים עם רוב רוטב, אבל זה נקרש במקרר. ויש מחלוקת אם פוסקים לפי איך שזה עכשיו שזה קרוש ויבש, או לפי איך שזה יהיה אח"כ שזה יהיה נוזלי ונידון כלח. והתיר בזה ע"פ ספק ספיקא, שמא דנים לפי עכשיו שהוא יבש, ושמא אין בישול אחר בישול בלח. לכן כמו שהביצה התבשלה בבישול ראשוני היא נחשבת בישול כל צורכו. כך אצלנו, הסופלה כאשר יצא מהתנור הוא ראוי לאכילה לרוב בני אדם, ומחממים אותו רק בשביל שיהיה טעים וחמים בפה. וזה לא נקרא להוסיף באפייה, בגלל שאם ימשיך לאפות אותו הסופלה יהרס, ולכן מעדיף אותו כאשר הוא סמיך. וגם יש לו דין של רוב יבש, בגלל שעיקרו ויסודו הוא יבש, ונוטה יותר לעוגה מאשר לנוזל שבו.
ולכן למסקנה: אפשר להקל לכתחילה לחמם את הסופלה על הפלאטה בשבת, ובפרט שברוב הפעמים שמחממים אותו שוב, הוא לא מגיע לחום שהיד סולדת בו.
תשובה: לגבי ברכת הסופלה, התברר לנו שבסופלה יש דגן או קורנפלור, שניתן כדי לייצב את המרקם שיהיה סמיך ושיראה כצורת עוגה. וכן כדי שיהנה מהמרקם הסמיך, מבחינת הטעם בפה. זה לא כמו קציצת בשר, ששמים קמח כדי שיתפוס את חתיכות הבשר שלא יתפרקו. אלא זה דומה למה שכתב הפרי חדש בשו"ת מים חיים (סימן ח'), מיץ ענבים תירוש שיש בתוכו דגן (עמילן חיטה), והוא ניתן כדי שהמיץ יהיה סמיך יותר, וגם כדי שיהיה טעים בפה בגלל הסמיכות. וכן דומה למה שמבואר בפתח הדביר )סימן רח סעיף ג') עפ"י הרשב"א והראשונים והפרי חדש בדין רחת חלקום שיש בו עמילן חיטה, שזה ניתן כדי לדבק וגם כדי לתת טעם טוב בפה ע"י המרקם. הרב פתח הדביר שאל את יודעי דבר, ולאחר מכן פסק שברכתו תהיה מזונות.
וכך אפשר לומר לגבי "פסק זמן" וכדומה, שוקולד ובתוכו יש חתיכת וופל או עוגיה, וזה ניתן כדי לסייע במרקם וגם כדי לתת טעם טוב.
ולכן למסקנה: ברכת הסופלה מזונות, אבל רק כאשר הוא עשוי מדגן שניתן לתוכו לייצב. אבל אם לא יודעים ממה הוא נעשה, ויש סבירות שנעשה מקורנפלור, יברך ברכת שהכל.
ולגבי חימום הסופלה על הפלאטה בשבת, מרן הראש"ל שליט"א כתב לפני כמה שנים מכתב תשובה, כאשר הסופלה היה עדיין חדש, ובה פרט צדדים לכאן ולכאן, בעניין חימום סופלה ע"ג הפלטה בשבת. וכתב שיש מקום לאסור, בגלל שהוא עדיין דליל והוא לא סמיך, וכן כתב לצד שני, אבל נשאר בצ"ע.
אבל לאחר זמן שנתברר העניין, דנו תלמידי חכמים במשנתו של מרן הראש"ל שליט"א, ועלה בידם שניתן להקל ולשים את הסופלה ע"ג הפלטה בשבת. מפני שזה דומה לביצה שהתבשלה בישול ראשוני והפכה לביצה רכה, וכותב על זה הציץ אליעזר, מותר לבשלה פעם נוספת, בגלל שזה כבר נעשה ראוי לאכילה לרוב בנ"א. וגם אם רוצים שתהפך לביצה קשה-מותר ואין כאן דין של בישול אחר בישול, (זה דומה לעשיית צנימים מפרוסת לחם, שמרן זיע"א בחזו"ע שבת ח"ד התיר, ודלא כהרב מנוחת אהבה שאסר משום שמשנה אותו למהות חדשה, ע"ש). אולי יש מקום לדון אם זה יבש או לח, ולדון משום בישול אחר בישול בלח, אבל אפשר לומר בזה ספק ספיקא, שמא אין בישול אחר בישול בדבר לח, ואם תרצה לומר שיש, אז שמא הולכים אחר הסוף שזה כבר יהיה מוצק יותר, ולכן זה נקרא יבש ולא לח. כמו שכתב מרן הראש"ל שליט"א בילקוט יוסף בדין קדירה שיש בה דגים עם רוב רוטב, אבל זה נקרש במקרר. ויש מחלוקת אם פוסקים לפי איך שזה עכשיו שזה קרוש ויבש, או לפי איך שזה יהיה אח"כ שזה יהיה נוזלי ונידון כלח. והתיר בזה ע"פ ספק ספיקא, שמא דנים לפי עכשיו שהוא יבש, ושמא אין בישול אחר בישול בלח. לכן כמו שהביצה התבשלה בבישול ראשוני היא נחשבת בישול כל צורכו. כך אצלנו, הסופלה כאשר יצא מהתנור הוא ראוי לאכילה לרוב בני אדם, ומחממים אותו רק בשביל שיהיה טעים וחמים בפה. וזה לא נקרא להוסיף באפייה, בגלל שאם ימשיך לאפות אותו הסופלה יהרס, ולכן מעדיף אותו כאשר הוא סמיך. וגם יש לו דין של רוב יבש, בגלל שעיקרו ויסודו הוא יבש, ונוטה יותר לעוגה מאשר לנוזל שבו.
ולכן למסקנה: אפשר להקל לכתחילה לחמם את הסופלה על הפלאטה בשבת, ובפרט שברוב הפעמים שמחממים אותו שוב, הוא לא מגיע לחום שהיד סולדת בו.
