נדב
New member
למי שקשה לקרוא את כל מה שצרפתי אכתוב כאן את עיקרי הדברים:
א. גם לר"ת סוף שקיעה לכאו' היא שקיעה שניה שהיא תחלת ביה"ש ולמה מדליקין בצאת הכוכבים, ויש בזה שני הסברים האחד מ"ש מרן הב"י בהל' תענית (סי' תקס"ב) 'ואף על גב דבגמרא מוכח דבגמר שקיעה מתחיל בין השמשות דהוא קודם צאת הכוכבים מכל מקום לפי שאין העולם בקיאים מה הוא סוף שקיעה לכן נהגו להמתין עד צאת הכוכבים', ויש הסורים דלר"ת סוף שקיעה היא צאת הכוכבים ושקיעה שניה היא תחלת סוף השקיעה (עי' רא'' תענית פ''א סי' י''ב וקרבן נתנאל שם).
ומעתה לשיטת הב"י דסוף שקיעה היינו שקיעה שניה ומחמירים להמתין עד צה''כ א''כ שפיר י''ל אף לגאונים ומאי שנא וכי היכי דלר''ת בגמ' שכתוב משתשקע החמה היינו שקיעה שניה ומ''מ מחמירים להמתין עד צה''כ כיון דלא בקיאים ה''ה לגאונים נמתין עד צה''כ דלא בקיאים בשקיעה, והגם דלר''ת לא בקיאים משום שאין שום היכרות בשקיעה שניה ולגאונים לכאו' לא שייך לא בקיאים דהלא בקיאין טובא שהשמש נכסית היא השקיעה, מ''מ ברוב המקומות יש עננים או הרים ועצים שמסתירים האופק וכדו' ואכתי שייך שלא בקיאין בשקיעה.
ב. לפירוש דסוף שקיעה היינו צה''כ והיינו דשקיעה שניה הוא תחלת סוף שקיעה וסוף שקיעה הוא גמר ממש והוא בצה''כ, א''כ נראה דאף לגאונים שייך שפיר לומר כן ונאמר דסוף שקיעה היא צה''כ, והגם דמהר''ם אלאשקר (סי' צ''ו) כתב דלגאונים תחלת שקיעה היינו שהשמש מתחילה להתכסות מעינינו וסוף שקיעה שגומרת להתכסות מעינינו ואז מתחיל ביה''ש, מ''מ לדברי הרא''ש והקרבן נתנאל נאמר אף לגאונים דתחלת שקיעה הוא שמתחילה להתכסות וסוף שקיעה היא צה''כ ושקיעה ממש דהיינו שגומרת להתכסות הוא תחלת הסוף, ואין להקשות והלא מתחלת הכסוי עד סוף הכסוי הוה כשנים או שלש דקות ותו לא והיאך שייך לומר דאחר ג' דקות מתחילת השקיעה מתחיל תחילת הסוף ונמשך י''ג דק' ומחצה, זו אינה קושיא דתחילה וסוף אינה לפי אורך הזמן אלא לפי שינוי הענין ותחילת שקיעה היינו זמן שהוא עדין יום גמור וסוף שקיעה הוא זמן שהוא לילה ודאי ותחילת הסוף היינו זמן שמתחיל ספק לילה, וא''כ שפיר י''ל אף לגאונים לפרש דברי הגמ' משתשקע היינו סוף שקיעה והיא צה''כ, ושו''ר להגר''א (סי' רס''א בסוף דבריו) שכתב כן שיש ג' שקיעות ושקיעה שניה היא בהכסיף העליון שהוא צה''כ של ר' יהודה ותחלת ביה''ש דר' יוסי.
ג. גם אם נאמר דלדעת הגאונים אין שתי שקיעות ולעולם שכתוב בגמ' שקיעה היינו שקיעה ממש ולפי''ז כשכתוב בגמ' מצות נר חנוכה משתשקע החמה היינו שקיעה ממש, מ''מ נמצא להגר''א (יו''ד סי' רס''ו סוף סקי''ז) שנתן טעם למה שכתבו הפוסקים דזמן הדלקה בצה''כ וכן תענית היינו משום דדברי הגמ' נאמרו אליבא דר' יהודה דס''ל משקיעת החמה הוה ספק וע''כ תקנו חכמים להדליק בשקיעה''ח אבל לר' יוסי דעדין יום גמור הוא אין להדליק אלא בצה''כ ואנן קיי''ל כר' יוסי לחומרא ולכך צריך להמתין עד צה''כ הן לענין חנוכה והן לענין תענית, ודברי הגר''א הללו נכונים בין לר''ת ובין לגאונים.
א. גם לר"ת סוף שקיעה לכאו' היא שקיעה שניה שהיא תחלת ביה"ש ולמה מדליקין בצאת הכוכבים, ויש בזה שני הסברים האחד מ"ש מרן הב"י בהל' תענית (סי' תקס"ב) 'ואף על גב דבגמרא מוכח דבגמר שקיעה מתחיל בין השמשות דהוא קודם צאת הכוכבים מכל מקום לפי שאין העולם בקיאים מה הוא סוף שקיעה לכן נהגו להמתין עד צאת הכוכבים', ויש הסורים דלר"ת סוף שקיעה היא צאת הכוכבים ושקיעה שניה היא תחלת סוף השקיעה (עי' רא'' תענית פ''א סי' י''ב וקרבן נתנאל שם).
ומעתה לשיטת הב"י דסוף שקיעה היינו שקיעה שניה ומחמירים להמתין עד צה''כ א''כ שפיר י''ל אף לגאונים ומאי שנא וכי היכי דלר''ת בגמ' שכתוב משתשקע החמה היינו שקיעה שניה ומ''מ מחמירים להמתין עד צה''כ כיון דלא בקיאים ה''ה לגאונים נמתין עד צה''כ דלא בקיאים בשקיעה, והגם דלר''ת לא בקיאים משום שאין שום היכרות בשקיעה שניה ולגאונים לכאו' לא שייך לא בקיאים דהלא בקיאין טובא שהשמש נכסית היא השקיעה, מ''מ ברוב המקומות יש עננים או הרים ועצים שמסתירים האופק וכדו' ואכתי שייך שלא בקיאין בשקיעה.
ב. לפירוש דסוף שקיעה היינו צה''כ והיינו דשקיעה שניה הוא תחלת סוף שקיעה וסוף שקיעה הוא גמר ממש והוא בצה''כ, א''כ נראה דאף לגאונים שייך שפיר לומר כן ונאמר דסוף שקיעה היא צה''כ, והגם דמהר''ם אלאשקר (סי' צ''ו) כתב דלגאונים תחלת שקיעה היינו שהשמש מתחילה להתכסות מעינינו וסוף שקיעה שגומרת להתכסות מעינינו ואז מתחיל ביה''ש, מ''מ לדברי הרא''ש והקרבן נתנאל נאמר אף לגאונים דתחלת שקיעה הוא שמתחילה להתכסות וסוף שקיעה היא צה''כ ושקיעה ממש דהיינו שגומרת להתכסות הוא תחלת הסוף, ואין להקשות והלא מתחלת הכסוי עד סוף הכסוי הוה כשנים או שלש דקות ותו לא והיאך שייך לומר דאחר ג' דקות מתחילת השקיעה מתחיל תחילת הסוף ונמשך י''ג דק' ומחצה, זו אינה קושיא דתחילה וסוף אינה לפי אורך הזמן אלא לפי שינוי הענין ותחילת שקיעה היינו זמן שהוא עדין יום גמור וסוף שקיעה הוא זמן שהוא לילה ודאי ותחילת הסוף היינו זמן שמתחיל ספק לילה, וא''כ שפיר י''ל אף לגאונים לפרש דברי הגמ' משתשקע היינו סוף שקיעה והיא צה''כ, ושו''ר להגר''א (סי' רס''א בסוף דבריו) שכתב כן שיש ג' שקיעות ושקיעה שניה היא בהכסיף העליון שהוא צה''כ של ר' יהודה ותחלת ביה''ש דר' יוסי.
ג. גם אם נאמר דלדעת הגאונים אין שתי שקיעות ולעולם שכתוב בגמ' שקיעה היינו שקיעה ממש ולפי''ז כשכתוב בגמ' מצות נר חנוכה משתשקע החמה היינו שקיעה ממש, מ''מ נמצא להגר''א (יו''ד סי' רס''ו סוף סקי''ז) שנתן טעם למה שכתבו הפוסקים דזמן הדלקה בצה''כ וכן תענית היינו משום דדברי הגמ' נאמרו אליבא דר' יהודה דס''ל משקיעת החמה הוה ספק וע''כ תקנו חכמים להדליק בשקיעה''ח אבל לר' יוסי דעדין יום גמור הוא אין להדליק אלא בצה''כ ואנן קיי''ל כר' יוסי לחומרא ולכך צריך להמתין עד צה''כ הן לענין חנוכה והן לענין תענית, ודברי הגר''א הללו נכונים בין לר''ת ובין לגאונים.
