מה עדיף פסוק עם השם או ענית קדושה

[בדרכו נלך]

אדם שהגיע "לאלקי נצור" ששם יכול לענות רק "קדוש" ו"ברוך" ולא "ימלוך", אבל יכול להספיק ל-"ימלוך" בתנאי שידלג על הפסוק של השם שלו לפני ה"יהיו לרצון" האחרון, לכאורה מה עדיף לדלג על הפסוק ולענות "ימלוך" או אולי כיון שאמירת "ימלוך" זה רק מנהג ולא כל כך חשוב אפשר לדלג עליו בשביל אמירת הפסוק?

 

[חכם]

אין שום בעיה שיפסע ג' פסיעות ויענה קדושה ואח"כ ימשיך אלקי נצור

 

[בנימין לוריא]

אדם שהגיע "לאלקי נצור" ששם יכול לענות רק "קדוש" ו"ברוך" ולא "ימלוך", אבל יכול להספיק ל-"ימלוך" בתנאי שידלג על הפסוק של השם שלו לפני ה"יהיו לרצון" האחרון, לכאורה מה עדיף לדלג על הפסוק ולענות "ימלוך" או אולי כיון שאמירת "ימלוך" זה רק מנהג ולא כל כך חשוב אפשר לדלג עליו בשביל אמירת הפסוק?

ואמירת הפסוק עם השם זה לא מנהג?
למה חיובו יהיה יותר מ"ימלוך"?

 

[מן השדה]

אמירת "ימלוך" זה רק מנהג ולא כל כך חשוב

זה מחלוקת אם פסוק זה הוא מעיקר הקדושה או לא, אבל גם אם הוא לא - זה לא 'רק' מנהג, זה מובא בכל הפוסקים לומר זאת, ונוהגים זאת בכל עם ישראל, והפסוק עם השם זה רק מנהג, מאוחר, שלא ברור מה מקורו, ורבים לא נוהגים בו, ולכו"ע אינו חיוב כלל. השאלה לא מתחילה

 

[בדרכו נלך]

זה בדיוק ההתלבטות - לכאורה שניהם רק מנהג, רק השאלה מה עדיף?
על פניו כמו שציינת יפה שמנהג לומר פסוק עם השם מאוחר יותר, אמנם כן יש להקפיד בו מאחר שהובא בפוסקים, נכון שאינו חיוב אבל כדאי מאוד לנהוג כן, אפשר לעיין בטובך יביעו שם יש הסבר נפלא מדוע דווקא צריך פסוק לזכור את השם ביום הפטירה.

 

[בדרכו נלך]

אין שום בעיה שיפסע ג' פסיעות ויענה קדושה ואח"כ ימשיך אלקי נצור

לכאורה זה לא פתרון כל כך טוב - מאחר שגם באלקי נצור לא פשוט לכתחילה לפסוע לאחריו, והראיה שהר הפוסקים לא כתבו את הפתרון הנ"ל אלא כתבו שפשוט שלא יאמר את הפסוק "ימלוך", ואם כן מדוע לא נתנו את הפתרון הנ"ל.

 

[חכם]

לכאורה זה לא פתרון כל כך טוב - מאחר שגם באלקי נצור לא פשוט לכתחילה לפסוע לאחריו, והראיה שהר הפוסקים לא כתבו את הפתרון הנ"ל אלא כתבו שפשוט שלא יאמר את הפסוק "ימלוך", ואם כן מדוע לא נתנו את הפתרון הנ"ל.

ממה שאני זוכר הפוסקים כותבים לפסוע לאחוריו כל שהש"צ התחיל כדי לענות לחזרה

 

[בנימין לוריא]

ממה שאני זוכר הפוסקים כותבים לפסוע לאחוריו כל שהש"צ התחיל כדי לענות לחזרה

 

[בדרכו נלך]

לכאורה הרי מבואר מכאן שאין לפסוע לאחריו כדי לענות "ימלוך", אמנם בשעת הצורך אפשר לעשות כן כגון רב שמחכים לו וכדו', אבל כנראה שלא הותר לעשות כן בשביל לענות את כל הקדושה.

 

[בדרכו נלך]

על כל פנים נראה שיש כאן שתי דינים שהם מנהג - לענות "ימלוך" ופסוק עם השם של האדם, לכאורה יש פתרון נוסף שאולי יועיל -
למהר ולסיים אלקי נצור ואח"כ לומר את היהי רצון הנוסף שבסופו יש שוב פעם יהיו לרצון ולפני כן לומר את הפסוק עם השם של האדם,
כך הכל בא על מקומו בשלום, שהרי לכאורה גם אלקי נצור וגם היהי רצון שמופיע בחלק מהסידורים מקורם מהגמרא בברכות טז:-יז: מימלא גם התפילה השניה יש לה סמך מהגמרא ואפשר לומר שם את הפסוק. כך נלע"ד.

 

[בדרכו נלך]

הרב ביב"א חלק ט' סימן י"ג כתב לגבי אמירת השם בפסוק בסוף התפילה - המקור מהשל"ה הקדוש, ועוד האריך לגבי מעלת השם של האדם.
ושם בגוף התשובה (שיחסית קצרה) מבואר שאם כבר ענה את כל אלקי נצור לפני ההיו לרצון השני יכול לענות שם כל דבר -
לכאורה אפילו ברוך הוא וברוך שמו, וא"כ אזי לכאורה שמותר גם לומר את כל הקדושה ורק אח"כ את הפסוק עם השם של האדם,
ואח"כ ה"יהיו לרצון".
אפשר לעיין שם - ברוך השם שזיכני למצוא את דעת מר"ן זי"א

 

[יוסף דהן]

זכור לי שהרב ללוש נשאל על משהו דומה לזה באחד מקבצי בית יוסף השונים
ואולי זה זה:

בקשות אחר יהיו לרצון

האם אדם העומד בתפלת עמידה והש"ץ התחיל החזרה, והוא רוצה להוסיף בקשות וגם להקשיב לחזרה לכן הוא אומר יהיו לרצון השני וממשיך לבקש בקשות אישיות ועונה ברוך הוא וב"ש ואמן. האם הוא עושה נכון או שמא כיון שכבר אמר יהיו לרצון השני כבר נסתיימה התפלה והוא מחויב להקשיב לחזרה?

forum.moreshet-maran.com