"מוצץ" לילד שיש לו חורים ומכניסים לתוכו אוכל - דיני סוחט

[דבק בתורת מרן]

שמעתי היום בשם ת"ח חשוב בירושלים (הרב פוגל כמדומני) שפסק כי יש איסור דאורייתא להשתמש באותו "מוצץ".
מכניסים לתוך המוצץ אוכל כמו ענב או אבטיח, אבוקדו או כל דבר אחר, והתינוק נושך בשיניו או בחניכיים והאוכל יוצא מאותם חורים קטנים שיש בפטמת המוצץ.

לדעתי נראה להתיר בשופי - כמו שכתב הרשב"א הובא בספרי מרן זיע"א בדין חותך סלט בשבת דק, שלא ניתן לגזור על חותך לאלתר מאחר ובפה עצמו חותכים את האוכל ע"מ לבלוע, ונראה שהוא הדין וכ"ש לכאן שבתוך הפה הוא לועס, וכי נאסור אדם ללעוס מאכל בפיו בשבת משום סוחט?

שמעתי את השאלה על שתי רגלים ועניתי על רגל אחת (בעבר כתבתי בנושא כרגע אני לא מונח בזה)

אשמח לשמוע דעת החכמים כאן בפורום

 

[בן יוסף]

לא הבנתי כ"כ מה סוחט יש בזה וכי בבקבוק תינוק שיוצא מהפיטמה של הבקבוק יש בזה גם סוחט? מיהו גם למטוניה לכאורה דמי לסחיטת ענבים דאסור מדאור' ומ"מ אם עושה בפה שרי כדאיתא ברמ"א סי' שכ' אם כי דיש לדח'

 

[לבנו בתורתו]

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 180095

שלום לכבוד הרב האם מוצץ עם חורים מפלסטיק לתינוק או סוג של רשת שהמטרה שלהם להוציא רק את הנוזל מהאבטיח או שאר פירות שהתינוק יוכל לאכול האם זה בורר בשבת​

תשובה

אם התינוק עצמו מוצץ ואינך סוחט בעצמך. מותר.​

 

[חי העולם]

שמעתי את השאלה ועניתי על רגל אחת

לפי איך שלכאורה נראה כוונתו היא
שניסה לדמות סוחט לטוחן שהתיר הרשב"א לאלתר
ואילו בסוחט מפורש בגמרא (כתובות דף ס) ושו"ע שאסור אפילו בפיו דרך אכילה.

כאן זה קטן לצורך עצמו (ספיה שכביכול התיר הרשב"א....) וכנראה גם חצי שיעור (שאסור מדרבנן לפחות)
ולא באתי אלא להעיר על ההשוואה ואכן להלן הסביר שלא זו הייתה הכוונה.

והאמת והשלום אהבו.

 

[דבק בתורת מרן]

זה מתכון לטעות
כפי שאכן אירע כאן.
שניסה לדמות סוחט לטוחן שהתיר הרשב"א לאלתר
ואילו בסוחט מפורש בגמרא (כתובות דף ס) ושו"ע שאסור אפילו בפיו דרך אכילה.

אם תדייק במה שאני עונה עכשיו מקווה שתמחק את תחילת דבריך.

הרב האוסר אסר מדין סוחט, ואיה"נ לא שייך לדברי הרשב"א.
אבל המציאות היא לא כך, שהרי אינו סוחט בידיו את האוכל, אלא התינוק טוחן בשיניים ובפיו עד שהאוכל יוכל לצאת מהחורים.

ומאחר ועניתי ברגל אחת, טעית בדברי!

אני מדבר על המציאות שאין בה סוחט אלא טוחן ובזה התיר הרשב"א,
ואילו הרב האוסר כתב לאסור משום סוחט מה שהמציאות מכחשת.

 

[חי העולם]

אם תדייק במה שאני עונה עכשיו מקווה שתמחק את תחילת דבריך.

הרב האוסר אסר מדין סוחט,
אבל המציאות היא לא כך, שהרי אינו סוחט בידיו את האוכל, אלא התינוק טוחן בשיניים ובפיו עד שהאוכל יוכל לצאת מהחורים.

כלומר שיוצא "מוצק" מהחורים ולא "נוזל"

אני מדבר על המציאות שאין בה סוחט אלא טוחן

מה שהמציאות מכחשת.

אם אכן המציאות כדבריך דינך צודק.

 

[דבק בתורת מרן]

כלומר שיוצא "מוצק" מהחורים ולא "נוזל"



אם אכן המציאות כדבריך דינך צודק.
אלא שכמובן לא הבהרת מתחילה שהוויכוח בינך ובין הנ"ל הוא במציאות
ולכן הגבתי בהתאם לכותרת שציינת שיש כאן עניין של סוחט.

בקיצור פעם הבאה נא לכתוב יותר ברור.

תודה רבה

א - אם ככה תוכל לשנות את המילים בדבריך הראשונים!
ב - לכן בדברי הודגש כי כתבתי על רגל אחת, ועליך הייתה מוטלת החובה לדייק קודם התקיפה.

אשריך שעליך נאמר ת"ח מרבים שלום, ויודע לקבל האמת

 

[מרפסן איגרי]

נראה לענ"ד שדומה להא דאיתא בש"ע שיט, טז
מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי מפה בשבת דלא שייך בורר ומשמר אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתיה אבל אם בשעת שתיה מעכב את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר

 

[חי העולם]

נראה לענ"ד שדומה להא דאיתא בש"ע שיט, טז
מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי מפה בשבת דלא שייך בורר ומשמר אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתיה אבל אם בשעת שתיה מעכב את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר

זה על בורר ומרקד.
ומזה למד הרשב"א לעניין טוחן

 

[בן עזאי]

לא הבנתי כ"כ מה סוחט יש בזה וכי בבקבוק תינוק שיוצא מהפיטמה של הבקבוק יש בזה גם סוחט? מיהו גם למטוניה לכאורה דמי לסחיטת ענבים דאסור מדאור' ומ"מ אם עושה בפה שרי כדאיתא ברמ"א סי' שכ' אם כי דיש לדח'

לא כ"כ יודע מה יש לדחות, לכאו' באמת ל"ש כאן סוחט כי האוכל אינו מובלע בגוף הדבר לכאו', ופלא פלאות מי שאוסר.