• שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

לקחת לילד ממתק שקיבל מתהלים בלי רשות

יש לדון במתנה הניתנת לילד האם נחשבת כמציאה, שמציאתו לאביו כמו שבארנו לעיל, או שמא מתנתו לעצמו ואינה כדין מציאה שהרי בזה האופן יש דעת אחרת מקנה על אף שהוא קטן. ובזה יש להקדים מחלוקת הראשונים האם מחלוקת שמואל ור' יוחנן במציאה דווקא או שמא נחלקו אף בעניין אחר. כתבו התוס' בשם ר"ת (ב"מ יב ע"ב) ד"ה ר' יוחנן אמר וכו' דה"ה לעניין ערוב, דאיתא בגמ' עירובין (עט ע"ב) שאין מזכין את הערוב ע"י בנו ובתו הקטנים מפורש שכוונת הגמ' "קטנים" אפילו גודלים הסמוכים על שולחן אביהם כר"י שקיימא לן כוותי' עיין שם. אך דעת הרמב"ם כמו שכתב הטור (או"ח סימן שסו סעיף י') בשמו (ולא מטעמו עיין שם בב"י) חולק על דברי ר"ת ואף הגדול הסמוך על שולחן אביו, גדול הוא ומזכה ע"י ערוב. ומוכח מדבריו דס"ל שנחלקו שמואל ור' יוחנן דווקא במציאה. והטעם בזה שדווקא במקום ששייך איבה נחלקו שמואל ור' יוחנן, אך במקום שלא שייך איבה, לא. ולכך לגבי ערוב שלא שייך איבה ודאי שע"י בנו הגדול הסמוך על שולחנו מזכה, ואינו נקרא קטן לעניין זה. וכשיטה זו פסק מר"ן השו"ע (או"ח סימן שסו סעיף י').

ולכך יש לומר שלשיטת ר"ת וסייעתו שסוברים שר"י ושמואל נחלקו אף בשאר עניינים, הרי מה דקיימ"ל כר"י גבי מציאת בנו שהיא של אביו, ה"ה למתנתו, ולכך באופן שהילד סמוך על שולחן אביו, הוא של האב שיד הבן כיד אביו ממש ואפילו הוא גדול. אך עיי' במה שכתב הנימוק"י בסוגיין (ד"ה:"זה הוא קטן") בשם הר"ן וז"ל שאם נתנו אחרים מתנה לבן שתהיה לאביו, וכן אם נתן לו אביו מתנה לא קנה שהרי אין לו יד לזכות לעצמו כלל, ודווקא בבנו הקטן הסמוך על שולחן אביו וכו' עי' שם. ואע"פ דלא ס"ל כר"ת לעניין מחלוקת ר"י ושמואל מ"מ מודים הם לעניין קטן שמתנתו לאביו וטעמם ונימוקם עימהם כמו שכ' שאין לו יד לזכות כלל.

אך הריטב"א (בחידושיו למסכת ב"מ דף יב) למד מדברי הרמב"ן שאף הנותן מתנה לקטן הסמוך על שולחן אביו, אף שאינו יכול לזכות לאחרים מאחר ויש לו יד לזכות, מתנתו לעצמו ולא לאביו, ולשיטת הרמב"ם ומר"ן השו"ע שסוברים שנחלקו ר"י ושמואל דווקא במציאה, ולא בשאר הלכות, יש לעיין שכשהוא קטן בין כשהוא סמוך על שולחן אביו ובין שאינו סמוך, אין האב יכול לזכות ע"י ערוב שאין לקטן יכולת לזכות לאחרים, מ"מ מאחר ולא נחלקו ר"י ושמואל בנדון זה אפשר שמתנה זו שייכת לבנו, או שמא נאמר בדעתם כמו שכתב הנימוק"י שאף שלא נחלקו ר"י ושמואל כי אם במציאה אפ"ה מתנת הילד לאב. ואף אם נאמר לדעת הרמב"ם והשו"ע שזוכה הילד במתנה לעצמו, מאחר ובמתנה לא שייך איבה כלל לכך אין לומר דהקטן זכה, ומדרבנן תקנו שהמתנה לאביו, ולכן מתנה זו שייכת לבן הקטן.

וכן נראה מדברי הפוסקים שלא חשו לאיבה במתנת בנו הקטן ואפשר שהוא מטעם שתלינן בסתמא כשהנותן מתנה לקטן ודאי שעל מנת שאביו יזכה בו הוא נותן, ולכן זוכה אביו, ולא משום איבה. וכ"כ הלבוש (בעיר שושן סימן רע) וכ"כ הסמ"ע (שם ס"ק ח) בנותן לבנו הקטן דמסתמא אינו משומר בידו זולת דעת אביו השומרו, ונתנו לקטן אדעתי' דאבוה עי' שם. וכעין זה כתב בספר ערוך השולחן (שם סעיף ד') ומה שנתנה לקטן אינו אלא כדי לשמחו עיי' שם. וכן פסק הרמ"א (שם) שמתנה הניתנת לבן הסמוך על שולחן אביו, המתנה שייכת לאב. וכן פסק המחנה אפרים (הלכו' זכיה ומתנה סימן ב') ולא כמו שפסק הריטב"א.
 
מבחינה מוסרית למה לנהוג ככה לחנך את הבן להתנהגות שכזאת
מצד ההלכה שרי.
מצד המוסר ניתן גם לראות זאת מבחינה אחרת: הילד נותן לאביו בשמחת הלב מצד כיבוד הורים והא חינוך אמיתי.
פשיטא שאם זה מצער את הילד ניתן לדון
 
חזור
חלק עליון