בהליכו״ע ח״ב עמ׳ מה אות ב׳, הביא מרן את דברי הבא״ח בזה״ל:
כתב הרהמ״ח שלא ירבה במים אחרונים ואם ידיו מזוהמות, אחר הרחיצה יאכל פת וישוב ויטול מים אחרונים ע״כ.
וכתב עליה מרן ז״ל:
ולדעתי אינו מוכרח להחמיר כ״כ בדבר שאין לו יסוד בש״ס ופוסקים ואדרבה לפי הפשט שהוא משום מלח סדומית ודאי שצריך רחיצה היטב ובשפשוף כהוגן שלא יבא לידי נזק, ולא העברת מים מועטים כל כך. ולכל היותר אחר רחיצה להעביר הזוהמא ינגב ידיו וירחץ לשם מים אחרונים. כמ״ש כיו״ב הרהמ״ח. ונראה שכל שרוחץ להעביר הזוהמא ומכוין שלא לשם מים אחרנים די בכך שלא תחשב למים אחרונים וכו׳.
יעו״ש שמאריך. ומביא שלפי הסוד אכן יש לעשות מים אחרונים בפנ״ע ולא כחלק משטיפת הידיים.
הנה במבט ראשון מהשגת מרן מבואר כי הבא״ח החמיר ממש מדינא.
אך בהגלות לפני דברי הבא״ח בפנים, נראה בעיניי דבר אחר.
ז״ל בפר׳ שלח אות ח׳ (הוצאת ירושלים תשע״ד):
יזהר שיהיו מים האחרונים מעט ולא ירבה בה כי המה חלק הסטרא אחרא ואם ידיו מזהמות הרבה מן התבשיל וכן פיו ושפמו שצריך להם מים הרבה ברחיצתם טוב שירחצם קודם נטילת מי אחרונים אדעתא לאכל עוד אח״כ ויהיו אלו כמים אמצעים, וכן יעשה וכו׳ עכ״ל
הנה לי מבורר מדברי הבא״ח עצמו כי לא כתב שמעכב כן מדינא אלא שטוב שיעשה כן. ומדינא פשיטא ופשיטא שמודה הבא״ח שיעשה מים אחרונים בפנ״ע.
ולפ״ז צריך לי בירור למה מרן כה האריך וטרח להשיג על הבא״ח, היה מספיק שיכתוב שלפי הפשט לא צריך לכך ודברי הבא״ח חומרא יתירה הם ואף הבא״ח עצמו מודה לכך. ולא כמו שנראה שציטט את דברי הבא״ח עצמו.
(אליבא דאמת זו לא קושיא, אלא יותר הערה על תוכן השגת מרן וציטוט דברי הבא״ח)
כתב הרהמ״ח שלא ירבה במים אחרונים ואם ידיו מזוהמות, אחר הרחיצה יאכל פת וישוב ויטול מים אחרונים ע״כ.
וכתב עליה מרן ז״ל:
ולדעתי אינו מוכרח להחמיר כ״כ בדבר שאין לו יסוד בש״ס ופוסקים ואדרבה לפי הפשט שהוא משום מלח סדומית ודאי שצריך רחיצה היטב ובשפשוף כהוגן שלא יבא לידי נזק, ולא העברת מים מועטים כל כך. ולכל היותר אחר רחיצה להעביר הזוהמא ינגב ידיו וירחץ לשם מים אחרונים. כמ״ש כיו״ב הרהמ״ח. ונראה שכל שרוחץ להעביר הזוהמא ומכוין שלא לשם מים אחרנים די בכך שלא תחשב למים אחרונים וכו׳.
יעו״ש שמאריך. ומביא שלפי הסוד אכן יש לעשות מים אחרונים בפנ״ע ולא כחלק משטיפת הידיים.
הנה במבט ראשון מהשגת מרן מבואר כי הבא״ח החמיר ממש מדינא.
אך בהגלות לפני דברי הבא״ח בפנים, נראה בעיניי דבר אחר.
ז״ל בפר׳ שלח אות ח׳ (הוצאת ירושלים תשע״ד):
יזהר שיהיו מים האחרונים מעט ולא ירבה בה כי המה חלק הסטרא אחרא ואם ידיו מזהמות הרבה מן התבשיל וכן פיו ושפמו שצריך להם מים הרבה ברחיצתם טוב שירחצם קודם נטילת מי אחרונים אדעתא לאכל עוד אח״כ ויהיו אלו כמים אמצעים, וכן יעשה וכו׳ עכ״ל
הנה לי מבורר מדברי הבא״ח עצמו כי לא כתב שמעכב כן מדינא אלא שטוב שיעשה כן. ומדינא פשיטא ופשיטא שמודה הבא״ח שיעשה מים אחרונים בפנ״ע.
ולפ״ז צריך לי בירור למה מרן כה האריך וטרח להשיג על הבא״ח, היה מספיק שיכתוב שלפי הפשט לא צריך לכך ודברי הבא״ח חומרא יתירה הם ואף הבא״ח עצמו מודה לכך. ולא כמו שנראה שציטט את דברי הבא״ח עצמו.
(אליבא דאמת זו לא קושיא, אלא יותר הערה על תוכן השגת מרן וציטוט דברי הבא״ח)
